ביאור:בבלי גיטין דף עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא קא משמע לן: דהלך על משענתו הוא דבעינן אומדנא, אידך [1] - [2] אומדנא נמי לא בעינן.

שמעת מינה: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה.

אין, דאמר רבי אלעזר משמיה דרב: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה [3].

רבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא [4]: גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה [5].

ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא [6], ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא?

אין! כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה.

אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר?

אמר ליה: שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות.

תנו רבנן: "זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה", ונפל הבית עליו או הכישו נחש - אינו גט [7]; "אם לא אעמוד מחולי זה" ונפל עליו בית או הכישו נחש - הרי זה גט.

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא [8]?

שלחו מתם [9]: אכלו ארי אין לנו [10].

ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה, קביל עליה [11]: 'כל אונסא דמתיליד' [12]; לסוף אפיקו בה נהרא [13]; אתא לקמיה דרבינא, אמר ליה: זיל שפי ליה [14], דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד!

אמר ליה רב אחא בר תחליפא לרבינא: אונסא דלא שכיח הוא! איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא, אמר להו: אונסא דלא שכיח הוא.

איתיביה רבינא לרבא '"אם לא אעמוד מחולי זה", ונפל עליו בית או הכישו נחש - הרי זה גט'!

אמר ליה רבא: ואימא מרישא [15] 'אינו גט'!

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ומשום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה?

אמר ליה: אין! כיון דקשיא רישא אסיפא - לא איתמר בי מדרשא [16], ומשבשתא היא; זיל בתר סברא [17]!

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי [18] אגידא דנהר מלכא; אגור [19] מלחי [20] לעבורינהו [21]; קבילו עלייהו [22] כל אונסא דמתיליד [23]; לסוף איסתכר נהר מלכא [24]. אמרו להו [25]: אגורו חמרי אפקעינהו ניהלן דהא קבילתו עלייכו 'כל אונסא דמיתליד'!

אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי חיורי [26] משלחי גלימי דאינשי [27]! אונסא דלא שכיח הוא.

משנה:

[28] לא תתייחד עמו [29] אלא בפני עדים אפילו על פי עבד, אפילו על פי שפחה, חוץ משפחתה - מפני שלבה גס בה בשפחתה.

מה היא באותן הימים?

רבי יהודה אומר:


עמוד ב
[המשך המשנה]

כאשת איש לכל דבריה [30].

רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת [31].

גמרא:

תנו רבנן: ראוה שנתייחדה עמו באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה - אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר [32]; וחוששין משום זנות [33], ואין חוששין משום קדושין [34].

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין.

מאי קאמר [35]?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכי קאמר: ראוה שנבעלה - חוששין משום קידושין [36]; נתן לה כספים [37] - חוששין משום זנות [38], דאמרינן: באתננה נתן לה, ואין חוששין משום קידושין [39].

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בזו [40] - חוששין משום קידושין [41].

כמאן אזלא הא [42], דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן [43]: 'מחלוקת כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה - דברי הכל [44] אין צריכה הימנו גט שני'?

כמאן? כדברי הכל [45]!

מתקיף לה אביי: מידי כספים קתני [46]?

אלא אמר אביי: הכי קאמר: ראוה שנבעלה - חוששין משום זנות ואין חוששין משום קידושין; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין [47].

כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן 'מחלוקת כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני'? [48] – כמאן? כרבי יוסי ברבי יהודה [49].

מתקיף לה רבא: אם כן - מאי 'אף' [50]?

אלא אמר רבא: הכי קאמר: רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: אף לא ראוה שנבעלה חוששין משום קידושין [51]; כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מחלוקת כשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה הימנו גט'? כמאן? - דלא כחד [52].

מה היא באותן הימים? רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה; רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת:

תנא: ובלבד שימות [53].

[54] ולכי מיית הוי גיטא? והא קיימא לן ד'אין גט לאחר מיתה' [55]?

[56] אמר רבה: [57] באומר "מעת שאני בעולם" [58].

תנו רבנן: 'ימים שבינתים [59]: בעלה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ויורשה,

הערות[עריכה]

  1. ^ מי שלא הלך בשוק מסתמא אף על פי שניתק לחולי אחר
  2. ^ יש בו מחולי הראשון:
  3. ^ אם מת מחולי האחר, דהא אמרת 'לאו עמידה היא', וגבי גט דמתניתין - הוא דבעינן אומדנא, משום ד"מחולי זה" קאמר לה
  4. ^ דהיכא דלא אמר לה "אם מתי" - סבירא להו דאם עמד אינו חוזר
  5. ^ דאי 'עמד –חוזר' - אתו למימר לא הוי גט עד דמיית, וקא חזינן דלכי מיית הוי גיטא - שמע מינה יש גט לאחר מיתה, ואתי לאכשורי "זה גיטיך לאחר מיתה" ולא יֵדְעוּ דכיון דלא פריש מידי - להכי יהבינא ניהלה, שיהא גט 'מעכשיו ועל מנת שימות'
  6. ^ דהא אדעתא דמיית יהב לה והא לא מת
  7. ^ דאונסא דלא שכיח הוא, ולא מסיק אדעתיה, ולא אמר אלא דימות ע"י החולי
  8. ^ אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה - רישא נמי ליהוי גיטא, דהא מתוך אותו חולי מת, ד"מחולי זה" לא משמע אלא מתוך חולי זה
  9. ^ על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו
  10. ^ אין לנו שיהא גט, דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה
  11. ^ המוכר
  12. ^ שיפצה את הלוקח
  13. ^ צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה
  14. ^ העמידה לפניו בשופי
  15. ^ אדמותבת לי מסיפא תסייעי לי מרישא
  16. ^ במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה
  17. ^ ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה
  18. ^ לקחו שומשמין
  19. ^ שכרו להם
  20. ^ ספנים
  21. ^ להוליכם לביתם
  22. ^ המוכרים
  23. ^ עלייהו בדרך
  24. ^ ולא יכלו ספינות לעבור שעשו בו סכר שקורין אישקלוש"א
  25. ^ רב פפא ורב הונא למוכרים
  26. ^ אווזים לבנים לפי שהיו זקנים
  27. ^ מפשיטין בגדי אנשים כלומר פוסקים עליהם דין להנאתן
  28. ^ זה שנתן גט ואמר לה "מהיום אם מתי"
  29. ^ שמא יבא עליה, דאיכא למאן דאמר 'חיישינן שמא בעל לשם קדושין', וצריכה גט שני; ולמאן דלא חייש נמי: מכל מקום פנויה היא, ואסור להתייחד עם הפנויה
  30. ^ והבא עליה במזיד בחנק, ובשוגג בחטאת; ואף על גב דמת מאותו חולי, לפי שלא גירשה אלא סמוך למיתה; ובגמרא מוקי לה באומר לה במסירת הגט "הרי זה גיטך, והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי"; הלכך רבי יהודה סבר: סמוך למיתה הוא דהוי גט, ומקמי הכי אשת איש היא
  31. ^ ורבי יוסי סבר: מכי יהב לה גיטא - כל שעתא מספקא לן ב"מעת שאני בעולם", הלכך ספיקא היא, והבא עליה באשם תלוי
  32. ^ בתשמיש
  33. ^ שמא בא עליה; ולקמן פריך 'מאי קאמר'
  34. ^ שמא בעל לשם קידושין להצריכה גט שני
  35. ^ קתני 'אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר' והדר תני 'וחוששין משום זנות'
  36. ^ וצריכה גט שני משום קדושין; ואין כאן טעם גט ישן, שכבר מְסָרוֹ לה קודם לכן, אלא טעם קידושין הללו מצריכין אותה גט
  37. ^ אחר בעילה
  38. ^ כלומר תולין ביאה זו בזנות
  39. ^ להצריכה גט; דאי לשם קדושין בעל - לא הוה יהיב לה אתנן; והאי 'חוששין' דזנות - לאו דווקא: דמאי חששא איכא? אי משום כהונה - הא גרושה היא, ונפסלה! ואי לתרומה בת כהן - לא מיפסלא אלא בביאת עבירה, כגון כותי, חלל, נתין, וממזר, והנך דמפרשי ב'יבמות' וב'קדושין'! אלא איידי דנקט 'אין חוששין' בסיפא נקט לשון 'חוששין' ברישא
  40. ^ שנתן לה כספים
  41. ^ דלמא הני כספים - לאו אתנן נינהו אלא מתנה
  42. ^ דאוקי רבי יוחנן ב'הזורק' מחלוקת בית שמאי ובית הלל במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי
  43. ^ דמצרכי לה בית הלל גט שני
  44. ^ לא חיישינן,
  45. ^ דבין לתנא קמא בין לרבי יוסי – אמרינן: היכא דלא ראוה - לא חיישינן, והיכא דראוה - חיישינן אי לאו משום כספים
  46. ^ אי אתנייה לתנא 'כספים' לא הוה טעי בגירסא למינשייה לגמרי
  47. ^ לקמיה פריך מאי 'אף'
  48. ^ דאוקי רבי יוחנן אליבא דבית הלל דהיכא דראוה צריכה גט
  49. ^ דאילו לתנא קמא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, דלא שביק בית הלל וסתים כבית שמאי; אבל רבי יוסי סבר לה כרבי יוחנן, ולא כמאן דמוקי פלוגתייהו אף בשלא ראוה שנבעלה, דהא הכא - כי לא ראוה כולהו - מודו דלא חיישינן
  50. ^ דהא חששא דזנות - לאו דווקא חששא, אלא קולא היא: לומר תולין אותה בזנות ואין חוששין לקידושין, ורבי יוסי הוה ליה למימר 'חוששין לקידושין ואין תולין להקל בזנות'
  51. ^ דכיון שראוה שנתיחדה - עדי היחוד הן הן עדי ביאה, דכיון דגייסי אהדדי חוששין לביאה
  52. ^ דאי לתנא קמא - אפילו ראוה נמי, האמר 'תולין בזנות ואינה צריכה גט'; ואי לרבי יוסי - כי לא ראוה נמי קאמר 'חוששין', וסבירא ליה כמאן דמוקי התם פלוגתייהו בשלא ראוה, וקמצרכי לה בית הלל גט
  53. ^ אבל אי לא מת - איגלאי מלתא דלאו גיטא הוא, וחייב חטאת
  54. ^ ופרכינן, בין לרבי יוסי דמשוי לה אשת איש ספק, בין לרבי יהודה דמשוי לה אשת איש ודאי:
  55. ^ הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה, אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה
  56. ^ ומשני:
  57. ^ מתניתין - לאו באומר "מהיום אם מתי", דההיא ודאי: לכי מיית - איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור; אלא
  58. ^ להוי גט; הלכך לרבי יהודה: סמוך למיתה חייל גיטא, ומעיקרא אשת איש היא; ורבי יוסי סבר: משעת נתינה מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה, והוי גט ספק, ואף על גב דחיי טפי - אין ברירה
  59. ^ בין נתינה למיתה