ביאור:בבלי גיטין דף נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

או דלמא קצובין ואף על פי שאינן כתובים [1]?

תא שמע, דאיתמר: 'מי שמת, והניח שתי בנות ובן, וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים [2] ולא הספיקה שניה לגבות [3] עד שמת הבן [4] - אמר רבי יוחנן: שניה ויתרה [5]; ואמר ליה רבי חנינא: [6] גדולה מזו אמרו: [7] - מוציאין [8] לפרנסה ואין מוציאין למזונות [9], ואת אמרת 'שניה ויתרה' [10]? והא פרנסה - דמיקץ קייצא, מיכתב לא כתיבא וקא מוציאה [11]!

שאני פרנסה: כיון דאית לה קלא [12] - כמאן דכתיבא דמי.

מתיב רב הונא בר מנוח [על פי משנה כתובות פ"יב מ"א, גמרא כתובות קא,א]: '[13] מתו - בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין [14], והיא [15] נזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב' [16]!

הכא במאי עסקינן? בשקנו מידו [17].

אי הכי - בנות נמי [18]!?

בשקנו לזו ולא קנו לזו.

מאי פסקא [19]?

בת אשתו דהואי בשעת קנין - מהני לה קנין; בתו, דלא הואי בשעת קנין [20] - לא מהני לה קנין!

מי לא עסקינן דהוו תרוייהו בשעת קנין [21], והיכי דמי: דגרשה [22] ואהדרה [23]?

אלא: בתו, דבתנאי בית דין קאכלה, לא מהני לה קנין; בת אשתו, דלאו בתנאי בית דין קאכלה - מהני לה קנין.

וכי מיגרע גרעה [24]?

אלא: בתו, כיון דבתנאי בית דין קאכלה [25] - אימר צררי [26] אתפסה [27].

תא שמע: אמר רבי נתן: אימתי [28]? בזמן שקדם מקחו של [29] שני [30] לשבחו של [31] ראשון [32], אבל קדם שבחו של ראשון למקחו של שני - גובה מנכסים משועבדים [33]' אלמא משום דלא קדים הוא [34]!

תנאי היא, דתניא: אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם לפי שאין כתובין [35];

אמר רבי יוסי וכי מה תיקון העולם יש בזו? והלא אין קצובין [36].

והמוצא מציאה לא ישבע:

אמר רבי יצחק: '"שני כיסין קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא מצאתי אלא אחד" – נשבע [37]. "שני שוורים קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא היה אלא אחד" - אינו נשבע'; מאי טעמא? שוורין מנתחי מהדדי, כיסין לא מנתחי מהדדי;

"שני שוורין קשורין מצאת" והלה אומר "מצאתי והחזרתי לך אחד מהן" - הרי זה נשבע [38].

ורבי יצחק לית ליה 'המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם'?


עמוד ב

הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב [39], דתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו [40]; כיצד: "מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס [41]" - הרי זה נשבע; וזה הוא שנשבע על טענת עצמו; וחכמים אומרים: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור'; ורבי אליעזר בן יעקב [42] לית ליה משיב אבידה פטור [43]!?

אמר רב: בטוענו קטן.

קטן - מידי מששא אית ביה? והתנן [שבועות פ"ו מ"ד]: 'אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן'

מאי 'קטן'? גדול; ואמאי קרי ליה 'קטן'? דלגבי מילי דאביו קטן הוא.

אי הכי [44] טענת עצמו [45]? טענת אחרים הוא!?

טענת אחרים והודאת עצמו [46].

כולהו טענתא נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו [47]!

אלא [48]בדרבה קמיפלגי, דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה 'מודה מקצת הטענה ישבע'? חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו

[49]; והאי - בכוליה בעי למכפריה ליה [50], והאי דלא כפריה [51] משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו; ובכוליה בעי דלודי ליה, והאי דלא אודי ליה - [52] אישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה [53], סבר: "עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה" ואמר רחמנא: רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה; רבי אליעזר בן יעקב סבר לא שנא בו ולא שנה בבנו - אינו מעיז, והילכך לאו משיב אבידה הוא, ורבנן סברי: בו הוא דאינו מעיז, אבל בבנו – מעיז; ומדלא מעיז - משיב אבידה הוא.

הערות[עריכה]

  1. ^ ואית ליה דמלוה על פה שהיא קצובה טרפה ממשעבדי
  2. ^ שזה משפט הבנות בשעת בגרות או נישואין: ליטול עישור נכסים בהכנסת פרנסת נדונייתן, לבד מה שניזונו מזונות עד אותה שעה
  3. ^ פרנסתה, שלא ניסת
  4. ^ ונפלה כל הירושה לפני שתיהן
  5. ^ איבדה עישור נכסים שלה, ולא אמרינן תיגבי עישור נכסים ברישא והשאר יחלקו בשוה; דטעמא דתקינו עישור נכסים: כדי שתהא לבנות פרנסת נישואין, והא איכא טפי
  6. ^ וכי מפני שקדמה זו איבדה זו?
  7. ^ שאפילו מכר האח את הנכסים
  8. ^ מיד הלקוחות העישור
  9. ^ ואף על פי שאין מוציאין למזונות ממשעבדי
  10. ^ מפני שלא הספיקה
  11. ^ והלא בשעבוד של אחרים, שהיא גדולה מזו, לא אמרו שתפסיד, ועכשיו שהן בפנינו – תפסיד? - אלמא שמעינן לרבי חנינא: קצובים טרפי ממשעבדי אף על פי שאין כתובין כגון זו
  12. ^ משעה שמת האב הכל יודעין שהבת נוטלת עישור נכסים
  13. ^ הנושא את האשה, ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים, וגירשה בתוך חמש שנים, ונשאת לאחר, ופסקה עמו כמו כן - חייב לזונה חמש שנים: אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות
  14. ^ כדקתני מתניתין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים
  15. ^ אותה בת אשתו
  16. ^ אלמא כיון דקייצי חמש שנים, אף על גב דלא כתיבא - גביא ממשעבדי, כרבי חנינא, וקשיא לעולא
  17. ^ וסתם קנין לכתיבה עומד
  18. ^ דהויא לה מיניה ליתזנו ממשעבדי, הואיל ובקנו מידו קא מיירי
  19. ^ מאי דעתיה דתנא? וכי פסקא למילתיה, דסתם מאן דפסיק הכי 'קנו מידו לבת אשתו ולא קנו לבתו'
  20. ^ שעדיין לא נולדה
  21. ^ כלומר: ומי לא משמע נמי ממתניתין כגון דהוו בנתיה בשעת קנין
  22. ^ כגון דגירשה לאחר שנולדו לו ממנה בנות
  23. ^ ופסקה עמו תנאים הללו, דהא מתניתין - סתמא תנן
  24. ^ בתמיה
  25. ^ והוא נמי 'קנו מידו': נותן לב להשלים חוקה
  26. ^ של מעות
  27. ^ התפיסה במותו, להיות בידה לזון מהם
  28. ^ אמרו אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים
  29. ^ לוקח
  30. ^ זה, שהראשון שלקח שדה הגזולה בא לחזור עליו
  31. ^ לוקח
  32. ^ שכשלקח זה השני מן המוכר - עדיין לא השביח הלוקח הראשון את הקרקע הגזולה
  33. ^ דמשהשביחה והכל יודעים שבאחריות מכרה לו - יצא כל אחריות הקרקע עם שבחו ופירותיה על נכסי הגזלן
  34. ^ ולאו משום קצובין וכתובין
  35. ^ ואם באת לטרוף לקוחות אף במלוה על פה - אין לך אדם לוקח שדה מחבירו לפי שירא שמא יש עליו מלוה
  36. ^ ובמה יש ללקוחות להזהר? ובלאו תיקון העולם נמי אין הדין לטרוף
  37. ^ כדמפרש טעמא: דלא מנתחי [מתנתקים] מהדדי, והוה ליה טענתו של זה טענת ברי אחרי שאחד מהם ביד זה, והרי הודה לו במקצת
  38. ^ שכן הוא, שהחזיר לו האחד דהויא ליה נמי טענה ודאית; ואף על פי שלא ראה כשמצאם שהרי גם זה אומר כן, והוה ליה היאך 'מודה במקצת טענה ברורה'; והך סיפא - נמי רבי יצחק אמרה; ולא גרסינן בה 'תניא נמי הכי'
  39. ^ דהיכא דקא תבעי ליה בטענת בריא - לא חשיב ליה משיב אבידה
  40. ^ השתא משמע שאין אדם תובעו; ולקמן מפרש לה בטוענו זה בן המת, דדמיא לדרבי יצחק
  41. ^ והחזרתי לו חציו
  42. ^ כמו והוינן בה
  43. ^ ור"א לית ליה חששא דתיקון העולם, דמשיב אבידה פטור משבועה, דאם כן שביק לה ואזיל, והאי נמי: כיון דלא תבעו - כמשיב אבידה הוא
  44. ^ דטוענו גדול
  45. ^ קרי לה
  46. ^ על שהודה לו שאמת כדבריו, ומודה שעדיין חייב לו פרס - הוא נשבע
  47. ^ ולכך נשבעין עליה; ובכי האי גוונא מי פליגי רבנן עליה? ומי הוה קאמר 'פעמים שאדם נשבע'? כל שעתא כי האי גוונא משתבע
  48. ^ לא תימא 'בטוענו גדול', אלא בטוענו קטן; ודקשיא לך 'אין נשבעין על טענת קטן' - הני מילי בשטוענו "הפקדתי לך", דגבי שבועה כתיב (שמות כב) 'כי יתן איש' - ולא קטן; אבל בא בטענת אביו - נשבעין אפילו לקטן; ולרבנן - אפילו לגדול אין נשבעין, כדתנן בשבועות '"מנה לאבא בידך!" "אין לו בידי אלא חמשים דינר" – פטור, ו
  49. ^ לכפור את הכל; הלכך בשביל הודאת המקצת אינו נאמן על השאר
  50. ^ וכי תימא לא נשבעיה אשארא דמיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא
  51. ^ אממונא לא חשוד מדלא כפריה בכוליה, דהאי כי אודי בפלגא
  52. ^ לאו דדעתו למיגזליה:
  53. ^ לדחויי השתא