ביאור:בבלי גיטין דף כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

המביא גט, ואבד הימנו: מצאו לאלתר – כשר, ואם לאו – פסול [1]; מצאו בחפיסה [2] או בדלוסקמא; אם מכירו – כשר.

[3]

גמרא:

ורמינהו [בבא מציעא פ"א מ"ז]: מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים, דייתיקי [4], מתנות [5] ושוברין - הרי זה לא יחזיר [6], שאני אומר: כתובין היו, ונמלך עליהן שלא ליתנן [7], [8] הא [9] אמר [10] "תנו [11]" - נותנין [12], ואפילו לזמן מרובה!

אמר רבה: לא קשיא: כאן [13] במקום שהשיירות מצויות [14], כאן במקום שאין השיירות מצויות.

ואפילו במקום שהשיירות מצויות, והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת [15];

דאי לא תימא הכי [16] - קשיא דרבה אדרבה: דההוא גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא [17], והוה כתיב ביה [18] 'בשוירי מתא דעל רכיס נהרא' [19], ואמר רב הונא 'חוששין לשני שוירי' [20], ואמר ליה רב חסדא לרבה: פוק ועיין בה, דלאורתא בעי לה מינך רב הונא. נפק, דק ואשכח דתנן [21]: כל מעשה בית דין [22] - הרי זה יחזיר [23], והא בי דינא דרב הונא - דכמקום שהשיירות מצויות דמי [24], וקא פשיט 'יחזיר', אלמא [25]: אי הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת – אִין, ואי לא – לא!

עבד רבה עובדא בההוא גיטא דאישתכח בי כיתנא בפומבדיתא כשמעתיה [26];

איכא דאמרי: [27] - בדוכתא היכא דתרו כיתנא [28], ואף על גב דהוחזקו [29], דלא שכיחן שיירתא;

ואיכא דאמרי: בדוכתא דמזבני כיתנא, והוא שלא הוחזקו, ושכיחן שיירות [30].

רבי זירא רמי מתניתין אברייתא, ומשני: תנן: המביא גט ואבד הימנו: אם מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול ורמינהו מצא גט אשה בשוק - בזמן שהבעל מודה [31] - יחזיר לאשה; אין הבעל מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה [32] - הא


עמוד ב

בזמן שהבעל מודה מיהת יחזיר לאשה, ואפילו לזמן מרובה!?

ומשני: כאן במקום שהשיירות מצויות [לא יחזירנו], כאן במקום שאין השיירות מצויות.

איכא דאמרי: [33] והוא שהוחזקו - הוא דלא ליהדר, והיינו דרבה [34];

איכא דאמרי: אף על גב דלא הוחזקו - לא ליהדר, ופליגא דרבה. בשלמא דרבה [35] לא אמר כרבי זירא: מתניתין אלימא ליה לאקשויי [36], אלא רבי זירא [37] - מאי טעמא לא אמר [38] כרבה?

אמר לך [39]: מי קתני [40] 'אם אמר "תנו" נותנין ואפילו לזמן מרובה'? [41] דלמא [42] 'אם אמר "תנו" נותנין', כדקיימא לן [43]: [44] לאלתר [45]!? [46]

רבי ירמיה אמר [47], כגון דקאמרי עדים [48]: "מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון [49]".

אי הכי - מאי למימרא?

מהו דתימא ליחוש דלמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים - קא משמע לן.

רב אשי אמר: כגון דקאמר [50] נקב יש בו בצד אות פלונית דהוה ליה סימן מובהק.

ודוקא [51] 'בצד אות פלונית', דהוה ליה סימן מובהק [52], אבל נקב בעלמא – לא.

מספקא ליה סימנין אי דאורייתא אי דרבנן [53].

רבה בר בר חנה [54] אירכס ליה גיטא בי מדרשא; אמר: אי סימנא [55] אית לי בגויה [56]; אי טביעות עינא [57] אית לי [58] בגויה [59]. אהדרוה ניהליה.

אמר: לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה, וקסברי סימנים דאורייתא [60] אי משום טביעות עינא, ודוקא צורבא מדרבנן [61], אבל אינש בעלמא לא?

[ולא איפשטא.]

[מצאו לאלתר – כשר,] ואם לאו פסול:

תנו רבנן: 'איזהו שלא לאלתר?

רבי נתן אומר: ששהה [62] כדי שתעבור שיירא ותשרה [63];

רבי שמעון בן אלעזר אומר: כדי שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר שם אדם [64];

ויש אומרים שלא שהה אדם שם;

רבי אומר: כדי לכתוב את הגט [65];

רבי יצחק אומר: כדי לקרותו;

אחרים אומרים: כדי לכותבו ולקרותו;

ואפילו שהה ויש בו סימנין [66]מעידים עליו [67], דאמרי "נקב יש בו בצד אות פלונית"; ואין מעידין על סימני הגוף [68] דאמרי ארוך וגוץ [69];

מצאו קשור בכיס בארנקי ובטבעת [70]

הערות[עריכה]

  1. ^ שמא מאחר נפל ואין זה שלו
  2. ^ כלי ויש סימן בכלי שהוא שלו
  3. ^ מילתא באנפי נפשיה, ו'או או' קתני: או שמכירו ואפילו מצאו בכל מקום - כשר.
  4. ^ צוואת שכיב מרע: 'דא תהא למיקם ולהיות'
  5. ^ מתנת בריא
  6. ^ לא לבעל ולא לאשה; וכן שחרור, וכן כולם
  7. ^ ומדתלי טעמא ב'שאני אומר' - שמעינן מינה דאם אמר הבעל "תנו לה שאני כתבתיו לה" - נותנין
  8. ^ שמעינן מינה
  9. ^ דאם
  10. ^ הבעל
  11. ^ לה, שאני כתבתיו לה
  12. ^ ולא חיישינן לשמא אינו זה
  13. ^ פסול
  14. ^ שמא מעוברים ושבים אחרים נפל
  15. ^ לאו רבה קאמר לה, אלא הש"ס הוא דמסדר ואמר: דהא דאוקי רבה במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה העיר; |align = "right"|אבל אם לא הוחזקו - מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן, או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה שתובעו
  16. ^ דלא פסיל רבה אלא ב'מצויות' ו'הוחזקו'
  17. ^ שהובא שם לקיימו בבית דין
  18. ^ הנפק:
  19. ^ ונפל מזה, והוא תובעו, ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר
  20. ^ ושמא לא זה הוא שנפל מזה
  21. ^ בבבא מציעא פ"א מ"ח; דף כ,א
  22. ^ המוצא שטר מקויים בבית דין, דליכא למיחש ל'כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם': דלא עביד לקיומיה שטרא אלא מלוה לאחר שנמסר לידו, דחייש שמא ימותו עדים
  23. ^ ולא חיישינן לשמא אינו זה
  24. ^ היו צריכין לו לדין ולהוראה, ובאים שם
  25. ^ שמע מינה משום דלא הוחזקו שני יוסף הוא, דלשני 'שוירי' לא חיישינן
  26. ^ דאמר: תרתי בעינן, והכא לא הוה אלא חדא, והחזירו לתובע
  27. ^ האי בי כיתנא
  28. ^ בבית מי המשרה ששורין שם פשתן, ואין שיירות מצויות שם, והחזירו
  29. ^ שנים באותה העיר באותו השם
  30. ^ בשוק ששיירות מצויות, והחזירו לפי שלא הוחזקו
  31. ^ שאומר ליתנו לה
  32. ^ לבעל לא יחזיר שמא כבר נְתָנוֹ לה, וממנה נפל, וכשיבא לידו יחזר אחר עדי מסירה, ויעידו שגירשה, וכשתתבע כתובתה - יאמר "פרעתיך שהוצאת הגט בבית דין - ותנן הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה, וחייבוני לפרוע, ונתנו לי את הגט כדי שלא תחזור ותגבה"; ולאשה לא יחזיר - שמא תינשא בו!
  33. ^ הא דשני רבי זירא במקום שהשיירות מצויות פסול -
  34. ^ דבעינן תרתי
  35. ^ דשָני לעיל שנויא דידיה אתרתי מתניתין, חדא דגיטין וחדא דבבא מציעא
  36. ^ דקא סלקא דעתיה דאינהו רמינהו אהדדי, ומתניתין עיקר מברייתא
  37. ^ דרמי מתניתין אברייתא
  38. ^ שינויא דידיה אתרתי מתניתין
  39. ^ רבי זירא מתניתין לא קשיין אהדדי
  40. ^ בבבא מציעא
  41. ^ כלומר: ודאי על כרחין הא אמר "תנו" נותנין - דייקינן מינה מדתלה טעמא בנמלך עליהן, אלא לזמן מרובה מהיכא דייקת?
  42. ^ לעולם
  43. ^ בהכשירא דגיטין
  44. ^ מצאו -
  45. ^ כשר
  46. ^ אבל ברייתא ודאי קשיא, דקתני יחזיר לאשה, ואי לאלתר, והבעל מודה – פשיטא, למאי ניחוש לה? אי לאו דאשמועינן אפילו לזמן מרובה - לא איצטריך למיתנייה, דבשלמא מתניתין לא תנא בה בהדיא, האמר "תנו" – נותנין, ואצטריך למתנייה, משום היא גופא: לאשמועינן דלא יחזיר, שאני אומר כו'
  47. ^ לא מתניתין קשיא ולא ברייתא קשיא, דכל הני דאמרינן 'יחזיר' - לזמן מרובה
  48. ^ החתומים בו
  49. ^ ואותו חתמנו לאיש זה התובעו
  50. ^ האי שליח שאבדו
  51. ^ נקט רב אשי
  52. ^ דאין עדות ברורה מזו
  53. ^ הא דאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כז א) שמחזירין אבדה בסימנין, ואיבעיא לן התם: דאורייתא או דרבנן? - לרב אשי נמי מספקא ליה, הילכך באיסור אשת איש - לא סמכינן אסימנין בעלמא, דלמא סימנין דרבנן, ובממונא - הוא דמצו רבנן להפקיע, דהפקר בית דין היה הפקר, וטעמא דתקנתא - התם מפרש, אבל למישרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מן התורה; והאי דלא אמר 'קסבר סימנין דרבנן' - משום דהתם מיבעיא לן, ומהכא לא מצינן למיפשט, דהא אי נמי מספקא ליה - קאסר מספיקא
  54. ^ שליח היה
  55. ^ בעיתו דאיתיהב לכו
  56. ^ סימנא
  57. ^ ואי בטביעות עינא בעיתו להדורי ניהלי
  58. ^ טביעות עינא
  59. ^ שנתתי עיני בו עד שאני מכירו יפה בלא שום סימן
  60. ^ שלא נתן בו סימן מובהק, אלא סימנא בעלמא; ומדאסמכו אסימנא באיסורא - קסברי סימנין לאהדורי אבדתא דאורייתא, מ'וכן תעשה לשמלתו', כדאמרינן ב'אלו מציאות' (שם)
  61. ^ דידע בטביעות עינא ולא משני בדיבוריה
  62. ^ שיעור
  63. ^ שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות
  64. ^ כלומר: אין הדבר תלוי בשיעור, אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משעה שעבר השליח הזה שם עד שעת מציאת הגט
  65. ^ שיעורא בעלמא נתנו בו
  66. ^ מובהקים, ו
  67. ^ סימנים אלו להכשירו
  68. ^ של גט, כגון
  69. ^ ארוך או גוץ שאין אלו כלום שיש כאלה הרבה
  70. ^ ומכיר את הכיס ואת הארנקי