ביאור:בבלי גיטין דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

המביא גט, ואבד הימנו: מצאו לאלתר – כשר, ואם לאו – פסול ^[1]; מצאו בחפיסה ^[2] או בדלוסקמא; אם מכירו – כשר.

^[3]

גמרא:

ורמינהו [בבא מציעא פ"א מ"ז]: מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים, דייתיקי ^[4], מתנות ^[5] ושוברין - הרי זה לא יחזיר ^[6], שאני אומר: כתובין היו, ונמלך עליהן שלא ליתנן ^[7], ^[8] הא ^[9] אמר ^[10] "תנו ^[11]" - נותנין ^[12], ואפילו לזמן מרובה!

אמר רבה: לא קשיא: כאן ^[13] במקום שהשיירות מצויות ^[14], כאן במקום שאין השיירות מצויות.

ואפילו במקום שהשיירות מצויות, והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ^[15];

דאי לא תימא הכי ^[16] - קשיא דרבה אדרבה: דההוא גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא ^[17], והוה כתיב ביה ^[18] 'בשוירי מתא דעל רכיס נהרא' ^[19], ואמר רב הונא 'חוששין לשני שוירי' ^[20], ואמר ליה רב חסדא לרבה: פוק ועיין בה, דלאורתא בעי לה מינך רב הונא. נפק, דק ואשכח דתנן ^[21]: כל מעשה בית דין ^[22] - הרי זה יחזיר ^[23], והא בי דינא דרב הונא - דכמקום שהשיירות מצויות דמי ^[24], וקא פשיט 'יחזיר', אלמא ^[25]: אי הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת – אִין, ואי לא – לא!

עבד רבה עובדא בההוא גיטא דאישתכח בי כיתנא בפומבדיתא כשמעתיה ^[26];

איכא דאמרי: ^[27] - בדוכתא היכא דתרו כיתנא ^[28], ואף על גב דהוחזקו ^[29], דלא שכיחן שיירתא;

ואיכא דאמרי: בדוכתא דמזבני כיתנא, והוא שלא הוחזקו, ושכיחן שיירות ^[30].

רבי זירא רמי מתניתין אברייתא, ומשני: תנן: המביא גט ואבד הימנו: אם מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול ורמינהו מצא גט אשה בשוק - בזמן שהבעל מודה ^[31] - יחזיר לאשה; אין הבעל מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה ^[32] - הא

עמוד ב

בזמן שהבעל מודה מיהת יחזיר לאשה, ואפילו לזמן מרובה!?

ומשני: כאן במקום שהשיירות מצויות [לא יחזירנו], כאן במקום שאין השיירות מצויות.

איכא דאמרי: ^[33] והוא שהוחזקו - הוא דלא ליהדר, והיינו דרבה ^[34];

איכא דאמרי: אף על גב דלא הוחזקו - לא ליהדר, ופליגא דרבה. בשלמא דרבה ^[35] לא אמר כרבי זירא: מתניתין אלימא ליה לאקשויי ^[36], אלא רבי זירא ^[37] - מאי טעמא לא אמר ^[38] כרבה?

אמר לך ^[39]: מי קתני ^[40] 'אם אמר "תנו" נותנין ואפילו לזמן מרובה'? ^[41] דלמא ^[42] 'אם אמר "תנו" נותנין', כדקיימא לן ^[43]: ^[44] לאלתר ^[45]!? ^[46]

רבי ירמיה אמר ^[47], כגון דקאמרי עדים ^[48]: "מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון ^[49]".

אי הכי - מאי למימרא?

מהו דתימא ליחוש דלמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים - קא משמע לן.

רב אשי אמר: כגון דקאמר ^[50] נקב יש בו בצד אות פלונית דהוה ליה סימן מובהק.

ודוקא ^[51] 'בצד אות פלונית', דהוה ליה סימן מובהק ^[52], אבל נקב בעלמא – לא.

מספקא ליה סימנין אי דאורייתא אי דרבנן ^[53].

רבה בר בר חנה ^[54] אירכס ליה גיטא בי מדרשא; אמר: אי סימנא ^[55] אית לי בגויה ^[56]; אי טביעות עינא ^[57] אית לי ^[58] בגויה ^[59]. אהדרוה ניהליה.

אמר: לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה, וקסברי סימנים דאורייתא ^[60] אי משום טביעות עינא, ודוקא צורבא מדרבנן ^[61], אבל אינש בעלמא לא?

[ולא איפשטא.]

[מצאו לאלתר – כשר,] ואם לאו פסול:

תנו רבנן: 'איזהו שלא לאלתר?

רבי נתן אומר: ששהה ^[62] כדי שתעבור שיירא ותשרה ^[63];

רבי שמעון בן אלעזר אומר: כדי שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר שם אדם ^[64];

ויש אומרים שלא שהה אדם שם;

רבי אומר: כדי לכתוב את הגט ^[65];

רבי יצחק אומר: כדי לקרותו;

אחרים אומרים: כדי לכותבו ולקרותו;

ואפילו שהה ויש בו סימנין ^[66]מעידים עליו ^[67], דאמרי "נקב יש בו בצד אות פלונית"; ואין מעידין על סימני הגוף ^[68] דאמרי ארוך וגוץ ^[69];

מצאו קשור בכיס בארנקי ובטבעת ^[70]

הערות

^ שמא מאחר נפל ואין זה שלו
^ כלי ויש סימן בכלי שהוא שלו
^ מילתא באנפי נפשיה, ו'או או' קתני: או שמכירו ואפילו מצאו בכל מקום - כשר.
^ צוואת שכיב מרע: 'דא תהא למיקם ולהיות'
^ מתנת בריא
^ לא לבעל ולא לאשה; וכן שחרור, וכן כולם
^ ומדתלי טעמא ב'שאני אומר' - שמעינן מינה דאם אמר הבעל "תנו לה שאני כתבתיו לה" - נותנין
^ שמעינן מינה
^ דאם
^ הבעל
^ לה, שאני כתבתיו לה
^ ולא חיישינן לשמא אינו זה
^ פסול
^ שמא מעוברים ושבים אחרים נפל
^ לאו רבה קאמר לה, אלא הש"ס הוא דמסדר ואמר: דהא דאוקי רבה במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה העיר; |align = "right"|אבל אם לא הוחזקו - מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן, או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה שתובעו
^ דלא פסיל רבה אלא ב'מצויות' ו'הוחזקו'
^ שהובא שם לקיימו בבית דין
^ הנפק:
^ ונפל מזה, והוא תובעו, ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר
^ ושמא לא זה הוא שנפל מזה
^ בבבא מציעא פ"א מ"ח; דף כ,א
^ המוצא שטר מקויים בבית דין, דליכא למיחש ל'כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם': דלא עביד לקיומיה שטרא אלא מלוה לאחר שנמסר לידו, דחייש שמא ימותו עדים
^ ולא חיישינן לשמא אינו זה
^ היו צריכין לו לדין ולהוראה, ובאים שם
^ שמע מינה משום דלא הוחזקו שני יוסף הוא, דלשני 'שוירי' לא חיישינן
^ דאמר: תרתי בעינן, והכא לא הוה אלא חדא, והחזירו לתובע
^ האי בי כיתנא
^ בבית מי המשרה ששורין שם פשתן, ואין שיירות מצויות שם, והחזירו
^ שנים באותה העיר באותו השם
^ בשוק ששיירות מצויות, והחזירו לפי שלא הוחזקו
^ שאומר ליתנו לה
^ לבעל לא יחזיר שמא כבר נְתָנוֹ לה, וממנה נפל, וכשיבא לידו יחזר אחר עדי מסירה, ויעידו שגירשה, וכשתתבע כתובתה - יאמר "פרעתיך שהוצאת הגט בבית דין - ותנן הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה, וחייבוני לפרוע, ונתנו לי את הגט כדי שלא תחזור ותגבה"; ולאשה לא יחזיר - שמא תינשא בו!
^ הא דשני רבי זירא במקום שהשיירות מצויות פסול -
^ דבעינן תרתי
^ דשָני לעיל שנויא דידיה אתרתי מתניתין, חדא דגיטין וחדא דבבא מציעא
^ דקא סלקא דעתיה דאינהו רמינהו אהדדי, ומתניתין עיקר מברייתא
^ דרמי מתניתין אברייתא
^ שינויא דידיה אתרתי מתניתין
^ רבי זירא מתניתין לא קשיין אהדדי
^ בבבא מציעא
^ כלומר: ודאי על כרחין הא אמר "תנו" נותנין - דייקינן מינה מדתלה טעמא בנמלך עליהן, אלא לזמן מרובה מהיכא דייקת?
^ לעולם
^ בהכשירא דגיטין
^ מצאו -
^ כשר
^ אבל ברייתא ודאי קשיא, דקתני יחזיר לאשה, ואי לאלתר, והבעל מודה – פשיטא, למאי ניחוש לה? אי לאו דאשמועינן אפילו לזמן מרובה - לא איצטריך למיתנייה, דבשלמא מתניתין לא תנא בה בהדיא, האמר "תנו" – נותנין, ואצטריך למתנייה, משום היא גופא: לאשמועינן דלא יחזיר, שאני אומר כו'
^ לא מתניתין קשיא ולא ברייתא קשיא, דכל הני דאמרינן 'יחזיר' - לזמן מרובה
^ החתומים בו
^ ואותו חתמנו לאיש זה התובעו
^ האי שליח שאבדו
^ נקט רב אשי
^ דאין עדות ברורה מזו
^ הא דאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כז א) שמחזירין אבדה בסימנין, ואיבעיא לן התם: דאורייתא או דרבנן? - לרב אשי נמי מספקא ליה, הילכך באיסור אשת איש - לא סמכינן אסימנין בעלמא, דלמא סימנין דרבנן, ובממונא - הוא דמצו רבנן להפקיע, דהפקר בית דין היה הפקר, וטעמא דתקנתא - התם מפרש, אבל למישרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מן התורה; והאי דלא אמר 'קסבר סימנין דרבנן' - משום דהתם מיבעיא לן, ומהכא לא מצינן למיפשט, דהא אי נמי מספקא ליה - קאסר מספיקא
^ שליח היה
^ בעיתו דאיתיהב לכו
^ סימנא
^ ואי בטביעות עינא בעיתו להדורי ניהלי
^ טביעות עינא
^ שנתתי עיני בו עד שאני מכירו יפה בלא שום סימן
^ שלא נתן בו סימן מובהק, אלא סימנא בעלמא; ומדאסמכו אסימנא באיסורא - קסברי סימנין לאהדורי אבדתא דאורייתא, מ'וכן תעשה לשמלתו', כדאמרינן ב'אלו מציאות' (שם)
^ דידע בטביעות עינא ולא משני בדיבוריה
^ שיעור
^ שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות
^ כלומר: אין הדבר תלוי בשיעור, אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משעה שעבר השליח הזה שם עד שעת מציאת הגט
^ שיעורא בעלמא נתנו בו
^ מובהקים, ו
^ סימנים אלו להכשירו
^ של גט, כגון
^ ארוך או גוץ שאין אלו כלום שיש כאלה הרבה
^ ומכיר את הכיס ואת הארנקי

[1] שמא מאחר נפל ואין זה שלו

[2] כלי ויש סימן בכלי שהוא שלו

[3] מילתא באנפי נפשיה, ו'או או' קתני: או שמכירו ואפילו מצאו בכל מקום - כשר.

[4] צוואת שכיב מרע: 'דא תהא למיקם ולהיות'

[5] מתנת בריא

[6] לא לבעל ולא לאשה; וכן שחרור, וכן כולם

[7] ומדתלי טעמא ב'שאני אומר' - שמעינן מינה דאם אמר הבעל "תנו לה שאני כתבתיו לה" - נותנין

[8] שמעינן מינה

[9] דאם

[10] הבעל

[11] לה, שאני כתבתיו לה

[12] ולא חיישינן לשמא אינו זה

[13] פסול

[14] שמא מעוברים ושבים אחרים נפל

[15] לאו רבה קאמר לה, אלא הש"ס הוא דמסדר ואמר: דהא דאוקי רבה במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה העיר; |align = "right"|אבל אם לא הוחזקו - מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן, או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה שתובעו

[16] דלא פסיל רבה אלא ב'מצויות' ו'הוחזקו'

[17] שהובא שם לקיימו בבית דין

[18] הנפק:

[19] ונפל מזה, והוא תובעו, ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר

[20] ושמא לא זה הוא שנפל מזה

[21] בבבא מציעא פ"א מ"ח; דף כ,א

[22] המוצא שטר מקויים בבית דין, דליכא למיחש ל'כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם': דלא עביד לקיומיה שטרא אלא מלוה לאחר שנמסר לידו, דחייש שמא ימותו עדים

[23] ולא חיישינן לשמא אינו זה

[24] היו צריכין לו לדין ולהוראה, ובאים שם

[25] שמע מינה משום דלא הוחזקו שני יוסף הוא, דלשני 'שוירי' לא חיישינן

[26] דאמר: תרתי בעינן, והכא לא הוה אלא חדא, והחזירו לתובע

[27] האי בי כיתנא

[28] בבית מי המשרה ששורין שם פשתן, ואין שיירות מצויות שם, והחזירו

[29] שנים באותה העיר באותו השם

[30] בשוק ששיירות מצויות, והחזירו לפי שלא הוחזקו

[31] שאומר ליתנו לה

[32] לבעל לא יחזיר שמא כבר נְתָנוֹ לה, וממנה נפל, וכשיבא לידו יחזר אחר עדי מסירה, ויעידו שגירשה, וכשתתבע כתובתה - יאמר "פרעתיך שהוצאת הגט בבית דין - ותנן הוציאה גט ואין עמו כתובה - גובה כתובתה, וחייבוני לפרוע, ונתנו לי את הגט כדי שלא תחזור ותגבה"; ולאשה לא יחזיר - שמא תינשא בו!

[33] הא דשני רבי זירא במקום שהשיירות מצויות פסול -

[34] דבעינן תרתי

[35] דשָני לעיל שנויא דידיה אתרתי מתניתין, חדא דגיטין וחדא דבבא מציעא

[36] דקא סלקא דעתיה דאינהו רמינהו אהדדי, ומתניתין עיקר מברייתא

[37] דרמי מתניתין אברייתא

[38] שינויא דידיה אתרתי מתניתין

[39] רבי זירא מתניתין לא קשיין אהדדי

[40] בבבא מציעא

[41] כלומר: ודאי על כרחין הא אמר "תנו" נותנין - דייקינן מינה מדתלה טעמא בנמלך עליהן, אלא לזמן מרובה מהיכא דייקת?

[42] לעולם

[43] בהכשירא דגיטין

[44] מצאו -

[45] כשר

[46] אבל ברייתא ודאי קשיא, דקתני יחזיר לאשה, ואי לאלתר, והבעל מודה – פשיטא, למאי ניחוש לה? אי לאו דאשמועינן אפילו לזמן מרובה - לא איצטריך למיתנייה, דבשלמא מתניתין לא תנא בה בהדיא, האמר "תנו" – נותנין, ואצטריך למתנייה, משום היא גופא: לאשמועינן דלא יחזיר, שאני אומר כו'

[47] לא מתניתין קשיא ולא ברייתא קשיא, דכל הני דאמרינן 'יחזיר' - לזמן מרובה

[48] החתומים בו

[49] ואותו חתמנו לאיש זה התובעו

[50] האי שליח שאבדו

[51] נקט רב אשי

[52] דאין עדות ברורה מזו

[53] הא דאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כז א) שמחזירין אבדה בסימנין, ואיבעיא לן התם: דאורייתא או דרבנן? - לרב אשי נמי מספקא ליה, הילכך באיסור אשת איש - לא סמכינן אסימנין בעלמא, דלמא סימנין דרבנן, ובממונא - הוא דמצו רבנן להפקיע, דהפקר בית דין היה הפקר, וטעמא דתקנתא - התם מפרש, אבל למישרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מן התורה; והאי דלא אמר 'קסבר סימנין דרבנן' - משום דהתם מיבעיא לן, ומהכא לא מצינן למיפשט, דהא אי נמי מספקא ליה - קאסר מספיקא

[54] שליח היה

[55] בעיתו דאיתיהב לכו

[56] סימנא

[57] ואי בטביעות עינא בעיתו להדורי ניהלי

[58] טביעות עינא

[59] שנתתי עיני בו עד שאני מכירו יפה בלא שום סימן

[60] שלא נתן בו סימן מובהק, אלא סימנא בעלמא; ומדאסמכו אסימנא באיסורא - קסברי סימנין לאהדורי אבדתא דאורייתא, מ'וכן תעשה לשמלתו', כדאמרינן ב'אלו מציאות' (שם)

[61] דידע בטביעות עינא ולא משני בדיבוריה

[62] שיעור

[63] שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות

[64] כלומר: אין הדבר תלוי בשיעור, אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משעה שעבר השליח הזה שם עד שעת מציאת הגט

[65] שיעורא בעלמא נתנו בו

[66] מובהקים, ו

[67] סימנים אלו להכשירו

[68] של גט, כגון

[69] ארוך או גוץ שאין אלו כלום שיש כאלה הרבה

[70] ומכיר את הכיס ואת הארנקי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]