ביאור:בבלי גיטין דף ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אפילו קן קולמוסא וקן מגילתא [1].

תניא כוותיה דרב אשי: המביא גט ממדינת הים - אפילו הוא בבית וסופר בעלייה, הוא בעלייה וסופר בבית, אפילו נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר; הוא בבית וסופר בעלייה - הא לא קא חזי ליה? אלא לאו כגון דשמע קן קולמוסא וקן מגילתא?

אמר מר: 'אפילו נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר'; מאן? אילימא שליח – השתא: הוא בבית וסופר בעלייה, דלא חזי ליה - אמרת 'כשר', נכנס ויוצא מיבעיא?

אלא סופר? פשיטא: משום דנכנס ויוצא – נפסליניה?

לא! צריכא: דנפק לשוקא [2] ואתא; מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה [3] ואמר ליה [4] – קא משמע לן [שאין חוששין לכך].

איתמר: בבל: רב אמר כארץ ישראל לגיטין, ושמואל אמר כחוצה לארץ.

לימא בהא קא מיפלגי: דמר סבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי, ומר סבר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו' והני נמי לא שכיחי.

ותסברא? הא רבה אית ליה דרבא [5]!?

אלא: דכולי עלמא בעינן לקיימו; רב סבר: כיון דאיכא מתיבתא [6] - מישכח שכיחי, ושמואל סבר: מתיבתא בגירסייהו טרידי [7].

איתמר נמי [8]: אמר רבי אבא אמר רב הונא: עשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל [9]. [10]

מתיב רבי ירמיה: רבי יהודה אומר: מרקם למזרח [11] ורקם [12] כמזרח [13], מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום, מעכו לצפון ועכו כצפון [14]' והא בבל [15] לצפונה דארץ ישראל קיימא [16], דכתיב (ירמיהו א ד) ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה [על כל ישבי הארץ]; ותנן: רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין' - ואפילו רבי מאיר לא קאמר אלא בעכו, דמקרבא, אבל בבל דמרחקא – לא!?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לבר מבבל [17].

תוספות מסכת גיטין דף ו עמוד א ד"ה מכי אתא רב לבבל – פירש הקונטרס: והרבָה ישיבות; וקשה, דאם כן מאי פריך ממתניתין דמעכו לצפון - שנישנית קודם שבא רב לבבל!

ומפרש רבנו תם: מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה שגלו עמו לבבל החרש והמסגר דינה להיות כארץ ישראל לגיטין

וכן מפרש בריש 'בכל מערבין' [18] ובסוף 'מרובה' [19], ולא גרס 'אמר רב הונא אמר רב': שרב עצמו לא היה אומר 'מכי אתא רב לבבל';

ויש מפרשים 'מכי אתא רב' - לא רב ממש, אלא כלומר רבנים ובעלי תורה.

עד היכן היא בבל?

אמר רב פפא: כמחלוקת ליוחסין כך מחלוקת לגיטין [20];

ורב יוסף אמר: מחלוקת ליוחסין, אבל לגיטין דברי הכל עד ארבא תניינא [21] דגישרא [22].

רב חסדא מצריך מאקטיספון לבי ארדשיר, ומבי ארדשיר לאקטיספון לא מצריך; לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני [23] גמירי!?

ותסברא? והא רבה אית ליה דרבא [24]!

אלא דכולי עלמא בעינן לקיימו, והני [25] - כיון דאזלי לשוקא להתם [26] - הנך ידעי בחתימות ידא דהני, והני בדהנך לא ידעי [27];

מאי טעמא?

בשוקייהו טרידי [28].

רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא [29]; רב ששת מצריך משכונה לשכונה [30]; ורבא מצריך באותה שכונה.

והא רבא הוא דאמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו'?

שאני בני מחוזא, דניידי [31].

רב חנין מישתעי: רב כהנא אייתי גיטא - ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא; אתא לקמיה דרב, אמר ליה: צריכנא למימר "בפני נכתב ובפני נחתם" או לא צריכנא?

אמר ליה: לא צריכת [32],


עמוד ב

ואי עבדת אהנית.

מאי 'אי עבדת אהנית'?

דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה [33], כדתניא [34]: 'מעשה באדם אחד שהביא גט לפני רבי ישמעאל, אמר לו: צריך אני לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" או איני צריך? אמר לו: בני - מהיכן אתה?

אמר לו: רבי - מכפר סיסאי [35] אני.

אמר לו: צריך אתה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", שלא תיזקק [36] לעדים [37].

לאחר שיצא '- נכנס לפניו רבי אלעאי, אמר לו: רבי! והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו!

ותנן: רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין, ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר אלא בעכו, דמרחקא, אבל כפר סיסאי – דמקרבא – לא!

אמר לו: שתוק בני, שתוק: הואיל ויצא הדבר בהיתר – יצא'; הא איהו נמי - שלא תיזקק לעדים קאמר ליה [38]?

לא סיימוה קמיה [39].

שלח ליה רבי אביתר לרב חסדא: 'גיטין הבאים משם לכאן [40] אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"'; לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי?

ותסברא? והא רבה אית ליה דרבא!

אלא דכולי עלמא בעינן לקיימו, וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי - מישכח שכיחי.

אמר רב יוסף: מאן לימא לן דרבי אביתר - בר סמכא הוא [41]? ועוד - הא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן (יואל ד ג: ואל עמי ידו גורל) ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו' [42], וכתב [רבי אביתר] ליה [את המילים האלה מתוך הפסוק ביואל] בלא שירטוט, ואמר רבי יצחק: שתים כותבין [43], שלש אין כותבין; במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין!?

אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק - לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא [44] – לחיי [45]; [אבל] הא - גמרא היא, וגמרא [46] לא שמיע ליה!?

ועוד: הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה [47], דכתיב [48] (שופטים יט ב) ותזנה [49] עליו פילגשו [ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה; ותהי שם ימים ארבעה חדשים] - רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה [50]; רבי יונתן אמר: נימא מצא לה [51]; ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה: 'אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר'. אמר ליה: חס וחיליה! ומי איכא ספיקא קמי שמיא?

אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן: זבוב מצא - ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד [52].

אמר רב יהודה: זבוב בקערה, ונימא באותו מקום [53]: זבוב – מאיסותא, ונימא – סכנתא.

איכא דאמרי: אידי ואידי בקערה: זבוב – אונסא, ונימא - פשיעותא.

אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה - הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.

אמר רב יהודה אמר רב: כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו - סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות [54] ושפיכות דמים [55] וחילול שבת [56].

אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן [שבת פ"ב מ"ז]: שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם [57]? ערבתם [58]? הדליקו את הנר! - צריך

הערות[עריכה]

  1. ^ תיקון הקולמוס והקלף שמע, כשתיקנוהו לשמה: כשחותכין אותו ומחליקין אותו; ולי נראה: קן קולמוסא - קול הקולמוס כשהוא כותב, וקול היריעה שהוא נשמע, כמי שאומר 'קן קן'; ואית דגרסי 'קל קולמוסא'
  2. ^ סופר יצא לשוק למקום שיש שם בני אדם הרבה
  3. ^ ששמו כשמו של זה
  4. ^ לכתוב לו גט
  5. ^ ונהי נמי דגמירי, הא כיון דממדינה למדינה הוא - בעינן לקיימו
  6. ^ ישיבות קבועות, אחת בסורא ואחת בנהרדעא, והולכין תלמידים מזו לזו ומשאר עיירות להן ללמוד תורה
  7. ^ ואין מכירין החתימות
  8. ^ דטעמא משום דשכיחי מתיבתא היא
  9. ^ וקבע ישיבה בסורא
  10. ^ ודשמואל הואי בנהרדעא; אבל מעיקרא לא, ואף על גב דגמירי, דמִשֶּׁגָּלָה יכניה לבבל (מלכים ב כד טז) והחרש והמסגר עמו - לא פסקה תורה מהם.
  11. ^ למזרחו של עולם בסופו הוי מדינת הים במזרחה של ארץ ישראל
  12. ^ עצמה
  13. ^ כמזרח העולם דהוא מדינת הים
  14. ^ מעכו לצפונו של עולם
  15. ^ התם קיימא
  16. ^ בין עכו לצפון
  17. ^ דאיכא טעמא להתירה
  18. ^ עירובין דף כח.
  19. ^ ב"ק דף פ,א
  20. ^ בפרק 'עשרה יוחסין' (קדושין עא,א), דקיימא לן כל הארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל - ואפליגו התם עד היכן הוא
  21. ^ ערבה שניה
  22. ^ הסמוכה לגשר
  23. ^ דבי ארדשיר
  24. ^ וכיון דממדינה למדינה הוא - בעינן לקיימו
  25. ^ דבי ארדשיר
  26. ^ לאקטיספון, ומוסרין להן שם עדיות וחותמין שם בשטרות והשטרות ביד בני אקטיספון עד זמן שניגבים, לפיכך בני אקטיספון מכירין חתימת בני ארדשיר; הלכך גט שנחתם בארדשיר ונשתלח לאקטיספון - עדים מצויין לקיימו, ואף בני ארדשיר - כשהולכין שם לשוק – יקיימוהו
  27. ^ אבל בני ארדשיר אינן מכירין חתימת בני אקטיספון, ואף על פי שהולכין שם תמיד לסחורה
  28. ^ דכל יום השוק - בשוקייהו טרידין, ואינן נותנין לב להסתכל ולהכיר חתימת בני העיר
  29. ^ משורת הבתים שבצד רשות הרבים לשורה שכנגדה
  30. ^ סתם שכונה שלשה בתים [במסכת עבודה זרה דף כא,א]
  31. ^ אינן משתהין בבתיהן, שטרודין בסחורה, ואין מכירין חתימות שביניהם
  32. ^ דבבל כארץ ישראל
  33. ^ אבל אי לא אמרת ואתי בעל ומערער - מיפסיל
  34. ^ דאף מי שאינו צריך לומר - אם אמר מהני
  35. ^ שם מקום
  36. ^ האשה
  37. ^ אם יקרא עליו ערער
  38. ^ ולאו משום דצריך, ומאי קשיא ליה לרבי אלעאי
  39. ^ דרבי אלעאי לסיומא דמילתיה דרבי ישמעאל
  40. ^ מבבל לארץ ישראל
  41. ^ ראוי לסמוך עליו
  42. ^ שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה שנקל בעיניהם ילדים וילדות
  43. ^ שתי תיבות כותבין מן המקרא בלא שרטוט
  44. ^ אי לא הוה סבר לה מדעתו
  45. ^ כלומר: שפיר מצית למימר דלאו גברא רבה הוא
  46. ^ הא גמרא דרבי יצחק
  47. ^ לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים על אמיתתם
  48. ^ בפילגש בגבעה
  49. ^ סרחה
  50. ^ בקערה
  51. ^ לקמיה מפרש
  52. ^ כדמפרש טעמא ואזיל
  53. ^ ודרכן היה להשיר את השער ולא ליסכן בועלה ליעשות כרות שפכה, ומשום דסכנתא הוא הקפיד עליה, וברחה מפני אֵימָתו
  54. ^ כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה, והיא יראה לומר "לא טבלתי" ומשמשתו נדה
  55. ^ כי הכא [בפלגש בגבעה] או פעמים שבורחת מפניו ונופלת באחת הפחתים או מגשר
  56. ^ פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשיכה מפני אימתו, והוא אינו יודע
  57. ^ פירות שנאכל למחר
  58. ^ עירובי חצירות