ביאור:בבלי גיטין דף מט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק ^[1]: רבי ישמעאל סבר: בדניזק שיימינן ^[2];

ורבי עקיבא סבר: בדמזיק שיימינן ^[3].

מאי טעמא דרבי ישמעאל? [כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] נאמרה שדה למטה ונאמרה שדה למעלה: מה שדה האמורה למעלה ^[4] דניזק - אף שדה האמורה למטה ^[5] דניזק;

ורבי עקיבא סבר: 'מיטב שדהו ישלם' ^[6] - דהאיך דקא משלם ^[7].

ורבי ישמעאל ^[8]: אהני גזירה שוה ^[9] ואהני קרא ^[10]: אהני גזירה שוה, לכדאמרן; אהני קרא ^[11]: דאי אית ליה למזיק עידית וזיבורית, וזיבורית דידיה לא שויא כעידית דניזק - דמשלם ליה ממיטב ^[12].

רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וק"ו להקדש:

מאי 'ק"ו להקדש' ^[13]? אילימא דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש - (שמות כא לה) [וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת - ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון] – 'שור רעהו' אמר רחמנא, ולא שור של הקדש! אלא לאומר "הרי עלי מנה לבדק הבית" דאתי גזבר ושקיל מעידית.

לא יהא אלא בעל חוב ^[14], ובעל חוב דינו בבינונית ^[15]!? וכי תימא קסבר רבי עקיבא בעל חוב שקיל בעידית כניזקין - ^[16]איכא למיפרך: מה לבעל חוב ^[17] שכן יפה כחו בניזקין ^[18], תאמר בהקדש שכן הורע כחו בניזקין!?

לעולם דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש, ורבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא: רבי שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח לשור של הדיוט – פטור, ושל הדיוט שנגח לשור של הקדש - בין תם ובין מועד - משלם נזק שלם ^[19].

אי הכי ^[20] ממאי דבעידית דניזק כזיבורית דמזיק פליגי ^[21]? דלמא דכולי עלמא בדניזק שיימינן ^[22], והכא - בפלוגתא דרבי שמעון בן מנסיא ורבנן קמיפלגי ^[23]: דרבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, ורבי ישמעאל סבר לה כרבנן?

אם כן ^[24] מאי 'לא בא הכתוב' ^[25]? ועוד ^[26]: מאי 'ק"ו להקדש' ^[27]? ועוד: הא אמר רב אשי:

עמוד ב

תניא בהדיא ^[28]: (שמות כב ד) [כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר -] מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם: מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק - דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר: מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק.

רבינא אמר: לעולם מתניתין - רבי עקיבא היא, דאמר: מדאורייתא בדמזיק שיימינן, ורבי שמעון היא ^[29], דדריש ^[30] טעמא דקרא ^[31], ו'מה טעם' קאמר: מה טעם הניזקין שמין להן בעידית? מפני תיקון העולם ^[32]; דתניא:

אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו 'הניזקין שמין להן בעידית? מפני הגזלנים ומפני החמסנין ^[33]: כדי שיאמר אדם "למה אני גוזל ולמה אני חומס? למחר בית דין יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכים על מה שכתוב בתורה 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם'"; לפיכך אמרו 'הניזקין שמין להן בעידית';

מפני מה אמרו 'בעל חוב בבינונית'? כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר "אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי", לפיכך אמרו בעל חוב בבינונית;

אלא מעתה יהא בזיבורית?

אם כן אתה נועל דלת בפני לווין;

כתובת אשה בזיבורית - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: בבינונית.

אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו 'כתובת אשה בזיבורית'?

שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא;

דבר אחר: אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה ^[34], והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו.

מאי 'דבר אחר' ^[35]? וכי תימא ^[36] 'כי היכי דכי מפיק לה איהו תקינו לה רבנן כתובה מיניה' - כי נפקא איהי [ביוזמתה] נמי ליתקני ליה [יש] רבנן כתובה מינה [מהאשה]? תא שמע: 'אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו' - אפשר דמשהי לה בגיטא ^[37].

כתובת אשה בזיבורית:

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: לא אמרן אלא מיתמי ^[38], אבל מיניה דידיה – בבינונית.

'מיתמי' - מאי איריא 'כתובת אשה'? אפילו כל מילי נמי, דהא תנן [גיטין פ"ה מ"ב]: 'אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית'? אלא לאו מיניה?

לעולם מיתמי, וכתובת אשה איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא: משום חינא ^[39] אקילו רבנן גבה - קא משמע לן.

אמר רבא: תא שמע: רבי מאיר אומר: 'כתובת אשה בבינונית'; ממאן ^[40]? אילימא ^[41] מיתמי ^[42] - לית ליה לרבי מאיר הא דתנן 'אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית'? אלא לאו – מיניה; מכלל דרבנן סברי בזיבורית!

לא! לעולם מיתמי, ושאני כתובת אשה - משום חינא.

אמר אביי: תא שמע: 'הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית' – ממאן? אילימא מיתמי - מאי איריא 'כתובת אשה'? אפילו כל הני נמי!? אלא לאו – מיניה!

אמר רב אחא בר יעקב: ^[43] הכא במאי עסקינן? ^[44] כגון שנעשה ערב לנזקי בנו לבעל חוב בנו ולכתובת כלתו ^[45], והאי כי דיניה והאי כי דיניה: ניזקין ובעל חוב - דמחיים גבו ^[46] - איהו נמי כי מגבי ^[47] - ^[48] כמחיים מגבי ^[49]; כתובת אשה - דלאחר מיתה גביא, ולאחר מיתה - ממאן גביא ^[50]? – מיתמי? - איהו נמי ^[51], כי מגבי - כלאחר מיתה מגבי.

ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד ^[52] בקבלן ^[53]?

הניחא למאן דאמר ^[54]: 'קבלן - אף על גב דלית ליה - נכסי ללוה משתעבד' – שפיר; אלא למאן דאמר: 'אי אית ליה ^[55] – משתעבד ^[56], אי לית ליה - לא משתעבד' - מאי איכא למימר ^[57]?

איבעית אימא: בדהוו ליה ^[58] ואישתדוף ^[59], ואיבעית אימא: כל לגבי בריה ^[60] - שעבודי משעבד נפשיה

איתמר: ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד ^[61]

הערות

^ ולרבי ישמעאל נמי אין שמין אכילת ערוגה אלא לפי מה שהיתה: אם שמינה – שמינה, אם כחושה – כחושה; ולאחר שנישומה בבית דין ואמר "אין לי מעות לפורעו" - יטול קרקע בדמי מעות נזקו ובא להגבותו מזיבורית שלו והיא טובה כעידית של ניזק והלה אומר "מעידית שלך הגביני, לפי דמי נזקי, שכן אמרה תורה: מיטב שדהו וגו'
^ ו'מיטב' שאמרה תורה: שאם בא להגבותו קרקע גרוע מעידיתו של ניזק, ויש לו להגבותו ערוגה במיטב של ניזק - על כרחו יגבהו ממיטב, אבל טובה מעידיתו של ניזק - אין לנו לכוף את המזיק לפרוע, ואפילו יש לו
^ ממיטב שדותיו אמרה תורה שיגבנו
^ לענין נזק: ובער בשדה אחר
^ לענין תשלומין מיטב שדהו
^ 'שדהו ישלם' כתיב
^ במשלם הכתוב מדבר, דהיינו מזיק; והכי קאמר רבי עקיבא: לא בא הכתוב להקל על המזיק להפטר בזיבורית שלו אם היא כעידית של ניזק, אלא להגבות לניזקין מן העידית של מזיק
^ אמר לך
^ ד'שדה' 'שדה' דבניזק שיימינן
^ ד'שדהו ישלם' דמשמע דבמזיק שיימינן
^ לשלומי מעידית דידיה
^ דאי לאו קרא - הוה אמינא 'לא חייביה רחמנא טפי ממיטב דניזק', ולא רמי דיניה דניזק אעידית דמזיק ולישקול מאי דמשכח גביה [דניזק] כאילו לא הוה ליה [למזיק] עידית
^ וקא סלקא דעתך בניזקין נמי קאי
^ בדבורא בעלמא דקביל עליה
^ - מי עדיף מחוב דתנן בבינונית? דאם החמירה תורה בניזקין - לא ילפינן חוב מיניה
^ כלומר: אפילו סבירא ליה הכי - לא ילפינן הקדש מיניה, ד
^ שהוא הדיוט, דינא הוא דלישקול בעידית
^ שחברו חייב בנזקו
^ ודריש 'רעהו' הכי: רעהו הוא דמשלם חצי נזק, אבל להקדש - נזק שלם; ולגבי הזיק הקדש דריש הכי: לרעהו הוא דמחייב, אבל הקדש שהזיקה - פטור
^ דרבי עקיבא כרבי שמעון אוקמת ליה
^ מאי דוחקיך דאוקמת פלוגתא דרישא בשומא דניזק ומזיק
^ דלמא לגבות מן העידית דקאמר רבי עקיבא - נמי מעידית דניזק קאמר, דהיא זיבורית דמזיק, כרבי ישמעאל
^ ואמינא: לא פליג עליה אלא בק"ו להקדש: דרבי ישמעאל לא סבירא ליה דרבי שמעון בן מנסיא
^ דלא פליג עליה דרישא
^ דקאמר, דמשמע 'לא בא לכך אלא לכך'
^ אי רבי עקיבא קולא קאמר לגבי מזיק, כרבי ישמעאל
^ דקאמר, הואיל וקולא היא - היכי מצי למימר 'וק"ו' דמקילינן נמי גבי הקדש
^ דלרבי עקיבא בדמזיק שיימינן
^ מתניתין, דקתני במידי דאורייתא 'מפני תיקון העולם' - רבי שמעון, שהיה תלמיד של רבי עקיבא, אמרה
^ נמי בעלמא
^ בבבא מציעא (קטו,א), גבי 'לא תחבול בגד אלמנה' (דברים כד) דקאמר: עשירה - ממשכנין אותה
^ כדקתני בברייתא [להלן]: 'שיאמר אדם למה אני גוזל כו'
^ גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי
^ על כרחה בעל מגרשה
^ היכי הויא טעמא לכתובה למישקל בזיבורית
^ כלומר: מילתא אחריתי קאמר, ולא טעמא לזיבורית הוא:
^ ולא יהיב לה גיטא וכיון דלא אשהי מדעתיה גירשה
^ כגון כתובת אלמנה
^ שיהו אנשים נושאין חן בעיני הנשים וינשאו להם
^ קאמר כל הני דמתניתין
^ נזקין
^ היכא דמית מזיק וגבי מיתמי: מי גבי מעידית?
^ לעולם כתובה מיניה דידיה - בבינונית
^ וכולה מתניתין בעָרֵב קמיירי:
^ שנעשה ערב לבנו לנזקו, ולהלואתו, ולכתובת אשתו לפורעה בשבילו אם לא יפרעה, ולא פרעה, ומת, ואתו וגבו מן הערב; והכא ודאי אף על גב דלאו מיתמי גביא - לא מגבינן לה אלא מזיבורית
^ דדינייהו ליפרע נמי מחיים של בן
^ תביעתן אינה באה כצועקים על היתומים
^ לפיכך כשנפרעים מן הערב -
^ נפרעים ממנו כדין שהיו נפרעים מן הבן אם היה בחיים והיו לו נכסים
^ אם היו לו לבן נכסים
^ ערב
^ לפרוע; דהכי פסקינן הלכתא לקמן בסמוך
^ שנעשה עליה קבלן: שהתפיסה בנו מטלטלין לכתובתה, והיא מסרתן לידו בתורת קבלנות, והחזירתן לבנו
^ בבבא בתרא, ב'גט פשוט'
^ ללוה בשעת הלואה
^ דאיכא למימר עלייהו סמיך הערב הזה, וגמר ושעבד נפשיה, ואם שטפו נהר אחרי כן נפרעין מן הערב
^ הא ודאי לית ליה נכסים לאותו הבן, דאי הוו ליה נכסים - לא היו פורעים מן הערב! דתנן (בבא בתרא פ"יא, מ"ח): 'המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב' ומוקמינן 'לא יתבע מן הערב תחילה'
^ נכסים לבן בשעת מלוה
^ השתא
^ בשביל בנו
^ חדא: דערב בעלמא הוא; ועוד לאו מידי חסרה, שלא הוציאה כלום משלה!

[1] ולרבי ישמעאל נמי אין שמין אכילת ערוגה אלא לפי מה שהיתה: אם שמינה – שמינה, אם כחושה – כחושה; ולאחר שנישומה בבית דין ואמר "אין לי מעות לפורעו" - יטול קרקע בדמי מעות נזקו ובא להגבותו מזיבורית שלו והיא טובה כעידית של ניזק והלה אומר "מעידית שלך הגביני, לפי דמי נזקי, שכן אמרה תורה: מיטב שדהו וגו'

[2] ו'מיטב' שאמרה תורה: שאם בא להגבותו קרקע גרוע מעידיתו של ניזק, ויש לו להגבותו ערוגה במיטב של ניזק - על כרחו יגבהו ממיטב, אבל טובה מעידיתו של ניזק - אין לנו לכוף את המזיק לפרוע, ואפילו יש לו

[3] ממיטב שדותיו אמרה תורה שיגבנו

[4] לענין נזק: ובער בשדה אחר

[5] לענין תשלומין מיטב שדהו

[6] 'שדהו ישלם' כתיב

[7] במשלם הכתוב מדבר, דהיינו מזיק; והכי קאמר רבי עקיבא: לא בא הכתוב להקל על המזיק להפטר בזיבורית שלו אם היא כעידית של ניזק, אלא להגבות לניזקין מן העידית של מזיק

[8] אמר לך

[9] ד'שדה' 'שדה' דבניזק שיימינן

[10] ד'שדהו ישלם' דמשמע דבמזיק שיימינן

[11] לשלומי מעידית דידיה

[12] דאי לאו קרא - הוה אמינא 'לא חייביה רחמנא טפי ממיטב דניזק', ולא רמי דיניה דניזק אעידית דמזיק ולישקול מאי דמשכח גביה [דניזק] כאילו לא הוה ליה [למזיק] עידית

[13] וקא סלקא דעתך בניזקין נמי קאי

[14] בדבורא בעלמא דקביל עליה

[15] - מי עדיף מחוב דתנן בבינונית? דאם החמירה תורה בניזקין - לא ילפינן חוב מיניה

[16] כלומר: אפילו סבירא ליה הכי - לא ילפינן הקדש מיניה, ד

[17] שהוא הדיוט, דינא הוא דלישקול בעידית

[18] שחברו חייב בנזקו

[19] ודריש 'רעהו' הכי: רעהו הוא דמשלם חצי נזק, אבל להקדש - נזק שלם; ולגבי הזיק הקדש דריש הכי: לרעהו הוא דמחייב, אבל הקדש שהזיקה - פטור

[20] דרבי עקיבא כרבי שמעון אוקמת ליה

[21] מאי דוחקיך דאוקמת פלוגתא דרישא בשומא דניזק ומזיק

[22] דלמא לגבות מן העידית דקאמר רבי עקיבא - נמי מעידית דניזק קאמר, דהיא זיבורית דמזיק, כרבי ישמעאל

[23] ואמינא: לא פליג עליה אלא בק"ו להקדש: דרבי ישמעאל לא סבירא ליה דרבי שמעון בן מנסיא

[24] דלא פליג עליה דרישא

[25] דקאמר, דמשמע 'לא בא לכך אלא לכך'

[26] אי רבי עקיבא קולא קאמר לגבי מזיק, כרבי ישמעאל

[27] דקאמר, הואיל וקולא היא - היכי מצי למימר 'וק"ו' דמקילינן נמי גבי הקדש

[28] דלרבי עקיבא בדמזיק שיימינן

[29] מתניתין, דקתני במידי דאורייתא 'מפני תיקון העולם' - רבי שמעון, שהיה תלמיד של רבי עקיבא, אמרה

[30] נמי בעלמא

[31] בבבא מציעא (קטו,א), גבי 'לא תחבול בגד אלמנה' (דברים כד) דקאמר: עשירה - ממשכנין אותה

[32] כדקתני בברייתא [להלן]: 'שיאמר אדם למה אני גוזל כו'

[33] גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי

[34] על כרחה בעל מגרשה

[35] היכי הויא טעמא לכתובה למישקל בזיבורית

[36] כלומר: מילתא אחריתי קאמר, ולא טעמא לזיבורית הוא:

[37] ולא יהיב לה גיטא וכיון דלא אשהי מדעתיה גירשה

[38] כגון כתובת אלמנה

[39] שיהו אנשים נושאין חן בעיני הנשים וינשאו להם

[40] קאמר כל הני דמתניתין

[41] נזקין

[42] היכא דמית מזיק וגבי מיתמי: מי גבי מעידית?

[43] לעולם כתובה מיניה דידיה - בבינונית

[44] וכולה מתניתין בעָרֵב קמיירי:

[45] שנעשה ערב לבנו לנזקו, ולהלואתו, ולכתובת אשתו לפורעה בשבילו אם לא יפרעה, ולא פרעה, ומת, ואתו וגבו מן הערב; והכא ודאי אף על גב דלאו מיתמי גביא - לא מגבינן לה אלא מזיבורית

[46] דדינייהו ליפרע נמי מחיים של בן

[47] תביעתן אינה באה כצועקים על היתומים

[48] לפיכך כשנפרעים מן הערב -

[49] נפרעים ממנו כדין שהיו נפרעים מן הבן אם היה בחיים והיו לו נכסים

[50] אם היו לו לבן נכסים

[51] ערב

[52] לפרוע; דהכי פסקינן הלכתא לקמן בסמוך

[53] שנעשה עליה קבלן: שהתפיסה בנו מטלטלין לכתובתה, והיא מסרתן לידו בתורת קבלנות, והחזירתן לבנו

[54] בבבא בתרא, ב'גט פשוט'

[55] ללוה בשעת הלואה

[56] דאיכא למימר עלייהו סמיך הערב הזה, וגמר ושעבד נפשיה, ואם שטפו נהר אחרי כן נפרעין מן הערב

[57] הא ודאי לית ליה נכסים לאותו הבן, דאי הוו ליה נכסים - לא היו פורעים מן הערב! דתנן (בבא בתרא פ"יא, מ"ח): 'המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב' ומוקמינן 'לא יתבע מן הערב תחילה'

[58] נכסים לבן בשעת מלוה

[59] השתא

[60] בשביל בנו

[61] חדא: דערב בעלמא הוא; ועוד לאו מידי חסרה, שלא הוציאה כלום משלה!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]