ביאור:בבלי גיטין דף מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק [1]: רבי ישמעאל סבר: בדניזק שיימינן [2];

ורבי עקיבא סבר: בדמזיק שיימינן [3].

מאי טעמא דרבי ישמעאל? [כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם] נאמרה שדה למטה ונאמרה שדה למעלה: מה שדה האמורה למעלה [4] דניזק - אף שדה האמורה למטה [5] דניזק;

ורבי עקיבא סבר: 'מיטב שדהו ישלם' [6] - דהאיך דקא משלם [7].

ורבי ישמעאל [8]: אהני גזירה שוה [9] ואהני קרא [10]: אהני גזירה שוה, לכדאמרן; אהני קרא [11]: דאי אית ליה למזיק עידית וזיבורית, וזיבורית דידיה לא שויא כעידית דניזק - דמשלם ליה ממיטב [12].

רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וק"ו להקדש:

מאי 'ק"ו להקדש' [13]? אילימא דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש - (שמות כא לה) [וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת - ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון] – 'שור רעהו' אמר רחמנא, ולא שור של הקדש! אלא לאומר "הרי עלי מנה לבדק הבית" דאתי גזבר ושקיל מעידית.

לא יהא אלא בעל חוב [14], ובעל חוב דינו בבינונית [15]!? וכי תימא קסבר רבי עקיבא בעל חוב שקיל בעידית כניזקין - [16]איכא למיפרך: מה לבעל חוב [17] שכן יפה כחו בניזקין [18], תאמר בהקדש שכן הורע כחו בניזקין!?

לעולם דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש, ורבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא: רבי שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח לשור של הדיוט – פטור, ושל הדיוט שנגח לשור של הקדש - בין תם ובין מועד - משלם נזק שלם [19].

אי הכי [20] ממאי דבעידית דניזק כזיבורית דמזיק פליגי [21]? דלמא דכולי עלמא בדניזק שיימינן [22], והכא - בפלוגתא דרבי שמעון בן מנסיא ורבנן קמיפלגי [23]: דרבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, ורבי ישמעאל סבר לה כרבנן?

אם כן [24] מאי 'לא בא הכתוב' [25]? ועוד [26]: מאי 'ק"ו להקדש' [27]? ועוד: הא אמר רב אשי:


עמוד ב

תניא בהדיא [28]: (שמות כב ד) [כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר -] מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם: מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק - דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר: מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק.

רבינא אמר: לעולם מתניתין - רבי עקיבא היא, דאמר: מדאורייתא בדמזיק שיימינן, ורבי שמעון היא [29], דדריש [30] טעמא דקרא [31], ו'מה טעם' קאמר: מה טעם הניזקין שמין להן בעידית? מפני תיקון העולם [32]; דתניא:

אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו 'הניזקין שמין להן בעידית? מפני הגזלנים ומפני החמסנין [33]: כדי שיאמר אדם "למה אני גוזל ולמה אני חומס? למחר בית דין יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכים על מה שכתוב בתורה 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם'"; לפיכך אמרו 'הניזקין שמין להן בעידית';

מפני מה אמרו 'בעל חוב בבינונית'? כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר "אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי", לפיכך אמרו בעל חוב בבינונית;

אלא מעתה יהא בזיבורית?

אם כן אתה נועל דלת בפני לווין;

כתובת אשה בזיבורית - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: בבינונית.

אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו 'כתובת אשה בזיבורית'?

שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא;

דבר אחר: אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה [34], והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו.

מאי 'דבר אחר' [35]? וכי תימא [36] 'כי היכי דכי מפיק לה איהו תקינו לה רבנן כתובה מיניה' - כי נפקא איהי [ביוזמתה] נמי ליתקני ליה [יש] רבנן כתובה מינה [מהאשה]? תא שמע: 'אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו' - אפשר דמשהי לה בגיטא [37].

כתובת אשה בזיבורית:

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: לא אמרן אלא מיתמי [38], אבל מיניה דידיה – בבינונית.

'מיתמי' - מאי איריא 'כתובת אשה'? אפילו כל מילי נמי, דהא תנן [גיטין פ"ה מ"ב]: 'אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית'? אלא לאו מיניה?

לעולם מיתמי, וכתובת אשה איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא: משום חינא [39] אקילו רבנן גבה - קא משמע לן.

אמר רבא: תא שמע: רבי מאיר אומר: 'כתובת אשה בבינונית'; ממאן [40]? אילימא [41] מיתמי [42] - לית ליה לרבי מאיר הא דתנן 'אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית'? אלא לאו – מיניה; מכלל דרבנן סברי בזיבורית!

לא! לעולם מיתמי, ושאני כתובת אשה - משום חינא.

אמר אביי: תא שמע: 'הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית' – ממאן? אילימא מיתמי - מאי איריא 'כתובת אשה'? אפילו כל הני נמי!? אלא לאו – מיניה!

אמר רב אחא בר יעקב: [43] הכא במאי עסקינן? [44] כגון שנעשה ערב לנזקי בנו לבעל חוב בנו ולכתובת כלתו [45], והאי כי דיניה והאי כי דיניה: ניזקין ובעל חוב - דמחיים גבו [46] - איהו נמי כי מגבי [47] - [48] כמחיים מגבי [49]; כתובת אשה - דלאחר מיתה גביא, ולאחר מיתה - ממאן גביא [50]? – מיתמי? - איהו נמי [51], כי מגבי - כלאחר מיתה מגבי.

ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד [52] בקבלן [53]?

הניחא למאן דאמר [54]: 'קבלן - אף על גב דלית ליה - נכסי ללוה משתעבד' – שפיר; אלא למאן דאמר: 'אי אית ליה [55] – משתעבד [56], אי לית ליה - לא משתעבד' - מאי איכא למימר [57]?

איבעית אימא: בדהוו ליה [58] ואישתדוף [59], ואיבעית אימא: כל לגבי בריה [60] - שעבודי משעבד נפשיה

איתמר: ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד [61]

הערות[עריכה]

  1. ^ ולרבי ישמעאל נמי אין שמין אכילת ערוגה אלא לפי מה שהיתה: אם שמינה – שמינה, אם כחושה – כחושה; ולאחר שנישומה בבית דין ואמר "אין לי מעות לפורעו" - יטול קרקע בדמי מעות נזקו ובא להגבותו מזיבורית שלו והיא טובה כעידית של ניזק והלה אומר "מעידית שלך הגביני, לפי דמי נזקי, שכן אמרה תורה: מיטב שדהו וגו'
  2. ^ ו'מיטב' שאמרה תורה: שאם בא להגבותו קרקע גרוע מעידיתו של ניזק, ויש לו להגבותו ערוגה במיטב של ניזק - על כרחו יגבהו ממיטב, אבל טובה מעידיתו של ניזק - אין לנו לכוף את המזיק לפרוע, ואפילו יש לו
  3. ^ ממיטב שדותיו אמרה תורה שיגבנו
  4. ^ לענין נזק: ובער בשדה אחר
  5. ^ לענין תשלומין מיטב שדהו
  6. ^ 'שדהו ישלם' כתיב
  7. ^ במשלם הכתוב מדבר, דהיינו מזיק; והכי קאמר רבי עקיבא: לא בא הכתוב להקל על המזיק להפטר בזיבורית שלו אם היא כעידית של ניזק, אלא להגבות לניזקין מן העידית של מזיק
  8. ^ אמר לך
  9. ^ ד'שדה' 'שדה' דבניזק שיימינן
  10. ^ ד'שדהו ישלם' דמשמע דבמזיק שיימינן
  11. ^ לשלומי מעידית דידיה
  12. ^ דאי לאו קרא - הוה אמינא 'לא חייביה רחמנא טפי ממיטב דניזק', ולא רמי דיניה דניזק אעידית דמזיק ולישקול מאי דמשכח גביה [דניזק] כאילו לא הוה ליה [למזיק] עידית
  13. ^ וקא סלקא דעתך בניזקין נמי קאי
  14. ^ בדבורא בעלמא דקביל עליה
  15. ^ - מי עדיף מחוב דתנן בבינונית? דאם החמירה תורה בניזקין - לא ילפינן חוב מיניה
  16. ^ כלומר: אפילו סבירא ליה הכי - לא ילפינן הקדש מיניה, ד
  17. ^ שהוא הדיוט, דינא הוא דלישקול בעידית
  18. ^ שחברו חייב בנזקו
  19. ^ ודריש 'רעהו' הכי: רעהו הוא דמשלם חצי נזק, אבל להקדש - נזק שלם; ולגבי הזיק הקדש דריש הכי: לרעהו הוא דמחייב, אבל הקדש שהזיקה - פטור
  20. ^ דרבי עקיבא כרבי שמעון אוקמת ליה
  21. ^ מאי דוחקיך דאוקמת פלוגתא דרישא בשומא דניזק ומזיק
  22. ^ דלמא לגבות מן העידית דקאמר רבי עקיבא - נמי מעידית דניזק קאמר, דהיא זיבורית דמזיק, כרבי ישמעאל
  23. ^ ואמינא: לא פליג עליה אלא בק"ו להקדש: דרבי ישמעאל לא סבירא ליה דרבי שמעון בן מנסיא
  24. ^ דלא פליג עליה דרישא
  25. ^ דקאמר, דמשמע 'לא בא לכך אלא לכך'
  26. ^ אי רבי עקיבא קולא קאמר לגבי מזיק, כרבי ישמעאל
  27. ^ דקאמר, הואיל וקולא היא - היכי מצי למימר 'וק"ו' דמקילינן נמי גבי הקדש
  28. ^ דלרבי עקיבא בדמזיק שיימינן
  29. ^ מתניתין, דקתני במידי דאורייתא 'מפני תיקון העולם' - רבי שמעון, שהיה תלמיד של רבי עקיבא, אמרה
  30. ^ נמי בעלמא
  31. ^ בבבא מציעא (קטו,א), גבי 'לא תחבול בגד אלמנה' (דברים כד) דקאמר: עשירה - ממשכנין אותה
  32. ^ כדקתני בברייתא [להלן]: 'שיאמר אדם למה אני גוזל כו'
  33. ^ גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי
  34. ^ על כרחה בעל מגרשה
  35. ^ היכי הויא טעמא לכתובה למישקל בזיבורית
  36. ^ כלומר: מילתא אחריתי קאמר, ולא טעמא לזיבורית הוא:
  37. ^ ולא יהיב לה גיטא וכיון דלא אשהי מדעתיה גירשה
  38. ^ כגון כתובת אלמנה
  39. ^ שיהו אנשים נושאין חן בעיני הנשים וינשאו להם
  40. ^ קאמר כל הני דמתניתין
  41. ^ נזקין
  42. ^ היכא דמית מזיק וגבי מיתמי: מי גבי מעידית?
  43. ^ לעולם כתובה מיניה דידיה - בבינונית
  44. ^ וכולה מתניתין בעָרֵב קמיירי:
  45. ^ שנעשה ערב לבנו לנזקו, ולהלואתו, ולכתובת אשתו לפורעה בשבילו אם לא יפרעה, ולא פרעה, ומת, ואתו וגבו מן הערב; והכא ודאי אף על גב דלאו מיתמי גביא - לא מגבינן לה אלא מזיבורית
  46. ^ דדינייהו ליפרע נמי מחיים של בן
  47. ^ תביעתן אינה באה כצועקים על היתומים
  48. ^ לפיכך כשנפרעים מן הערב -
  49. ^ נפרעים ממנו כדין שהיו נפרעים מן הבן אם היה בחיים והיו לו נכסים
  50. ^ אם היו לו לבן נכסים
  51. ^ ערב
  52. ^ לפרוע; דהכי פסקינן הלכתא לקמן בסמוך
  53. ^ שנעשה עליה קבלן: שהתפיסה בנו מטלטלין לכתובתה, והיא מסרתן לידו בתורת קבלנות, והחזירתן לבנו
  54. ^ בבבא בתרא, ב'גט פשוט'
  55. ^ ללוה בשעת הלואה
  56. ^ דאיכא למימר עלייהו סמיך הערב הזה, וגמר ושעבד נפשיה, ואם שטפו נהר אחרי כן נפרעין מן הערב
  57. ^ הא ודאי לית ליה נכסים לאותו הבן, דאי הוו ליה נכסים - לא היו פורעים מן הערב! דתנן (בבא בתרא פ"יא, מ"ח): 'המלוה את חבירו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב' ומוקמינן 'לא יתבע מן הערב תחילה'
  58. ^ נכסים לבן בשעת מלוה
  59. ^ השתא
  60. ^ בשביל בנו
  61. ^ חדא: דערב בעלמא הוא; ועוד לאו מידי חסרה, שלא הוציאה כלום משלה!