ביאור:בבלי גיטין דף נו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר ליה: לא [1]!

אמר ליה [2]: יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך.

אמר ליה: לא!

אמר ליה: יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך!

אמר ליה: לא!

נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה; אמר: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה - שמע מינה קא ניחא להו; איזיל איכול בהו קורצא [3] בי מלכא.

אזל, אמר ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי!

אמר ליה: מי יימר?

אמר ליה: שדר להו קורבנא [4], חזית אי מקרבין ליה!

אזל, שדר בידיה עגלא תלתא; בהדי דקאתי - שדא ביה מומא בניב שפתים [5] - ואמרי לה בדוקין שבעין [6] - דוכתא דלדידן הוה מומא, ולדידהו לאו מומא הוא [7].

סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות; אמר להו רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו "בעלי מומין קריבין לגבי מזבח"!

סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא, אמר להו רבי זכריה: יאמרו "מטיל מום בקדשים יהרג [8]".

אמר רבי יוחנן: ענוותנותו [9] של רבי זכריה בן אבקולס [10] החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.

שדר עלוייהו לנירון קיסר; כי קאתי [11] - שדא גירא למזרח [12] - אתא נפל בירושלים; למערב - אתא נפל בירושלים; לארבע רוחות השמים - אתא נפל בירושלים.

אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקיך!

אמר ליה[13]: (יחזקאל כה יד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל [14] וגו' [ועשו באדום כאפי וכחמתי; וידעו את נקמתי, נאם ד' ה’]. אמר: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה [15] בההוא גברא? ערק ואזל ואיגייר ונפק מיניה רבי מאיר.

שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר; אתא, צר עלה תלת שני.

הוו בה הנהו תלתא עתירי: נקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת.

'נקדימון בן גוריון' שנקדה לו חמה בעבורו [16];

'בן כלבא שבוע' - שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע;

'בן ציצית הכסת' - שהיתה ציצתו [17] נגררת על גבי כסתות [18]. איכא דאמרי [19]: שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי [20].

חד אמר להו: אנא זיינא להו בחיטי ושערי, וחד אמר להו: בדחמרא ובדמלחא ומשחא, וחד אמר להו בדציבי; ושבחו רבנן לדציבי.

דרב חסדא - כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי, דאמר רב חסדא: אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי.

הוה להו [21] למיזן [22] עשרים וחד שתא.

הוו בהו הנהו בריוני [23]; אמרו להו רבנן [24]: ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו! לא שבקינהו.

אמרו להו ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו.

אמרו להו רבנן: לא מסתייעא מילתא [25].

קמו [26] קלנהו להנהו אמברי [27] דחיטי ושערי [28], והוה כפנא.

מרתא בת בייתוס - עתירתא דירושלים הויא; שדרתה לשלוחה ואמרה ליה: זיל אייתי לי סמידא [29].

אדאזל [עד שהלך] – איזדבן [נמכר הכל [30]]; אתא, אמר לה: סמידא ליכא, חיורתא [31] איכא.

אמרה ליה: זיל אייתי לי!

אדאזל – אזדבן; אתא ואמר לה: חיורתא ליכא, גושקרא [32] איכא!

אמרה ליה: זיל אייתי לי!

אדאזל – אזדבן; אתא ואמר לה: גושקרא ליכא, קימחא דשערי איכא!

אמרה ליה: זיל אייתי לי!

אדאזל – איזדבן; הוה שליפא מסאנא; אמרה: איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל; איתיב [נתישב, נדבק] לה פרתא [33] בכרעא [ברגלה] – ומתה [34].

קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי (דברים כח נו) הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה [הצג על הארץ מהתענג ומרך - תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה].

איכא דאמרי: גרוגרות דרבי צדוק [35] [36] ואיתניסא [37] ומתה [38]; דרבי צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים; כי הוה אכיל מידי - הוה [הדבר שאכל] מיתחזי [נראה] [39] מאבראי [מבחוץ] [40]; וכי הוה בריא [41] מייתי ליה גרוגרות [42], מייץ מייהו [43] ושדי להו [44];

כי הוה קא ניחא נפשה - אפיקתא לכל דהבא וכספא, שדיתיה בשוקא, אמרה: האי- למאי מיבעי לי?

והיינו דכתיב (יחזקאל ז יט) כספם בחוצות ישליכו [וזהבם לנדה יהיה, כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו, כי מכשול עונם היה].

אבא סקרא [45] - ריש בריוני דירושלים - בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה; שלח ליה [46]: "תא בצינעא לגבאי".

אתא, אמר ליה [47]: עד אימת עבדיתו הכי [48] וקטליתו ליה לעלמא בכפנא?

אמר ליה: "מאי איעביד? דאי אמינא להו מידי - קטלו לי"?

אמר ליה: חזי לי תקנתא לדידי, דאיפוק [49], אפשר דהוי הצלה פורתא.

אמר ליה: נקוט נפשך בקצירי [50], וליתי כולי עלמא ולישיילו בך [51], ואייתי [והבא] מידי סריא [52] ואגני גבך [53], ולימרו [54] דנח נפשך [55], וליעיילו בך תלמידך [56] ולא ליעול בך איניש אחרינא [57], דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא".

עביד הכי: נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד, ורבי יהושע מצד אחר. כי מטו לפיתחא - בעו [58] למדקריה [59].

אמר להו [60]: יאמרו [61]: [62] רבן דקרו!

בעו למדחפיה [63] - אמר להו: יאמרו רבן דחפו!

פתחו ליה בבא, נפק.

כי מטא להתם, אמר: שלמא עלך מלכא! שלמא עלך מלכא!

אמר ליה: מיחייבת תרי קטלא: חדא - דלאו מלכא אנא [64] וקא קרית לי מלכא, ותו: אי מלכא אנא - עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי?

אמר ליה: דקאמרת 'לאו מלכא אנא' -


עמוד ב

איברא מלכא את [65], דאי לאו מלכא את - לא מימסרא ירושלים בידך, דכתיב (ישעיהו י לד) [ונקף סבכי היער בברזל] והלבנון באדיר יפול, ואין 'אדיר' אלא מלך, דכתיב (ירמיהו ל כא) והיה אדירו ממנו וגו' [ומשלו מקרבו יצא [66] והקרבתיו ונגש אלי, כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה’], ואין 'לבנון' אלא בית המקדש [67], שנאמר (דברים ג כה) [אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן] ההר הטוב הזה והלבנון; ודקאמרת 'אי מלכא אנא - אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא' - בריוני דאית בן לא שבקינן.

אמר ליה: אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה [68] - לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון [69]? [70]!

אישתיק.

קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד כה) [מפר אתות בדים וקסמים יהולל] משיב חכמים אחור ודעתם יסכל! איבעי ליה למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה [71].

אדהכי אתי פריסתקא [72] עליה מרומי, אמר ליה: קום, דמית ליה קיסר, ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא.

הוה סיים חד מסאני, בעא למסיימא לאחרינא - לא עייל; בעא למשלפא לאידך - לא נפק [73].

אמר ליה לא תצטער: שמועה טובה אתיא לך, דכתיב (משלי טו ל) [מאור עינים ישמח לב] שמועה טובה תדשן עצם;

אלא מאי תקנתיה?

ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך, דכתיב (משלי יז כב) [לב שמח ייטיב גהה] ורוח נכאה תיבש גרם [74].

עבד הכי, עייל, אמר ליה: ומאחר דחכמיתו כולי האי - עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי?

אמר ליה: ולא אמרי לך?

אמר ליה: אנא נמי אמרי לך?

אמר ליה: מיזל אזילנא, ואינש אחרינא משדרנא; אלא בעי מינאי מידי דאתן לך.

אמר ליה: תן לי יבנה [75] וחכמיה [76], ושושילתא דרבן גמליאל [77] ואסוותא [78] דמסיין ליה לרבי צדוק [79].

קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא: (ישעיהו מד כה) [מפר אתות בדים וקסמים יהולל] משיב חכמים אחור ודעתם יסכל! איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא!

והוא [80] סבר: דלמא כולי האי [81] - לא עביד, והצלה פורתא נמי לא הוי [82].

'אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק' מאי היא? יומא קמא אשקיוה מיא דפארי [83], למחר מיא דסיפוקא [84], למחר מיא דקימחא - עד דרווח מיעיה פורתא פורתא; אזל שדריה לטיטוס (דברים לב לז) ואמר אי אלהימו צור חסיו בו - זה טיטוס הרשע, שחירף וגידף כלפי מעלה; מה עשה? תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה, ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת; ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו [85] שנאמר (תהלים עד ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך [86], שמו אותותם אותות [87].

אבא חנן אומר: (תהלים פט ט) [ה' אלקי צבאות] מי כמוך חסין יה [ואמונתך סביבותיך]: מי כמוך חסין [88] וקשה: שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק.

דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו יא) מי כמוכה באלים ה' [מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא] - מי כמוכה באלמים!

מה עשה? נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני [89], והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו, שנאמר (קהלת ח י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו [גם זה הבל] [90] - אל תיקרי 'קבורים' אלא 'קבוצים', אל תיקרי 'וישתכחו' אלא 'וישתבחו'.

איכא דאמרי: קבורים ממש, דאפילו מילי דמטמרן [91] איגלייא להון.

עמד עליו נחשול [92] שבים לטובעו, אמר "כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים: בא פרעה - טבעו במים, בא סיסרא - טבעו במים [93], אף הוא עומד עלי לטובעני במים! אם גבור הוא - יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה!"

יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בן בנו של עשו הרשע!

בריה קלה יש לי בעולמי, ו'יתוש' שמה' –

אמאי קרי לה 'בריה קלה'? דמעלנא [94] אית לה ומפקנא [95] לית לה.

עֲלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה.

עלה ליבשה' בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים. יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא, שמע קל ארזפתא [96] – אישתיק [97].

אמר: איכא תקנתא!

כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה. לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי; לישראל אמר ליה: מיסתייך [דייך] דקא חזית בסנאך [שראית בסבל שונאך].

עד תלתין יומין עבד הכי; מכאן ואילך כיון דדש דש [98].

תניא: אמר רבי פנחס בן ערובא: אני הייתי בין גדולי רומי, וכשמת - פצעו את מוחו, ומצאו בו כצפור דרור [99], משקל שני סלעים. במתניתא תנא: כגוזל בן שנה, משקל שני ליטרין.

בנגידא. אוב:

אמר אביי: נקטינן: פיו של נחושת וצפורניו של ברזל.

כי הוה קא מיית [כאשר עמד למות] אמר להו: ליקליוה לההוא גברא [ישרפו את גופתו] ולבדרי לקיטמיה אשב ימי [לפזר את אפרו בשבעת הימים], דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא [שלא ימצאו אלקי היהודים ויעמידו בדין].

אונקלוס בר קלוניקוס - בר אחתיה דטיטוס הוה - בעי לאיגיורי; אזל, אסקיה לטיטוס בנגידא [העלה את טיטוס מהשאול על ידי כשפים], אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?

אמר ליה: ישראל.

מהו לאידבוקי בהו?

אמר ליה: מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו; זיל, איגרי בהו [הלחם בהם; 'איגרי' מלשון תגר] בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב (איכה א ה) היו צריה לראש וגו' [איביה שלו, כי ה' הוגה על רב פשעיה, עולליה הלכו שבי לפני צר] : כל המיצר לישראל נעשה ראש.

אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי?

אמר ליה:

הערות[עריכה]

  1. ^ לא שביקנא לך
  2. ^ איהו
  3. ^ מלשינות
  4. ^ קרבן להקריב על גבי המזבח, דקיימא לן 'איש איש' - לרבות את עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין יג ב)
  5. ^ שפה העליונה
  6. ^ 'דוקין': טיל"ה, כמו 'הנוטה כדוק' (ישעיהו מ)
  7. ^ להקריב לגבוה בבמה דידהו, אלא מחוסר אבר
  8. ^ שיהו סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על 'מום לא יהיה בו' (ויקרא כב) - נהרג
  9. ^ סבלנותו
  10. ^ שסבל את זה ולא הרגו
  11. ^ כשהיה סמוך לירושלים
  12. ^ לקסום קסם
  13. ^ Note: 'ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה' לא גרסינן
  14. ^ על ידי עמי ישראל
  15. ^ לקנח ידיו
  16. ^ זרחה בשבילו; במסכת תענית (כ,א)
  17. ^ ציצית של טליתו
  18. ^ שלא היה מהלך אלא על גבי מילת
  19. ^ 'בן ציצית' שמו, ולמה נקרא שמו 'הכסת'
  20. ^ כשהיה הולך ברומי להקביל פני קיסר
  21. ^ להנך תלתא עתירי חיטי ושערי וחמרא וציבי
  22. ^ כל בני העיר
  23. ^ אנשים ריקים ופוחזים למלחמה
  24. ^ להנך בריוני
  25. ^ לנצח
  26. ^ בריוני
  27. ^ לאוצרות
  28. ^ התבואה ועצים כדי שילחמו
  29. ^ סלת
  30. ^ כל הסולת
  31. ^ פת נקייה
  32. ^ פת קיבר שאונדיי"ר
  33. ^ פרש של גללי בהמה
  34. ^ מחמת איסטניסותה
  35. ^ אכלה
  36. ^ מאותם שנשארו לרבי צדוק שמצץ את מימיה, ומצאתה היא ואכלתה לרעבונה
  37. ^ ומריח החולי של רבי צדוק שנכנס בגרוגרת טעמה
  38. ^ באסטניסותה
  39. ^ בגרונו
  40. ^ מחמת שהיה כחוש
  41. ^ כשגמר תעניותיו ורצה להברות עצמו
  42. ^ תאנים יבשין מפני שלא היה יכול לבלוע דבר עבה
  43. ^ והיה מוצץ את מימיהן
  44. ^ ומשליך הגרוגרות
  45. ^ כך שמו
  46. ^ רבן יוחנן בן זכאי
  47. ^ רבן יוחנן בן זכאי
  48. ^ דלא שבקיתון לאשלומי
  49. ^ שיניחוני לצאת מן העיר
  50. ^ החזק עצמך כחולה: הוציא קול שאתה חולה
  51. ^ כמו שאתה גוסס
  52. ^ דבר מסריח כגון נבילה
  53. ^ והשכב במטתך עמך
  54. ^ שיאמרו
  55. ^ "מת הוא ומסריח כבר"
  56. ^ יכנסו תחת רגלי מטתך לשאת
  57. ^ ולא יניחו אחרים לשאת
  58. ^ הנך בריוני
  59. ^ ברמחים שמא מערים הוא
  60. ^ אבא סקרא
  61. ^ הרומיים עליכם
  62. ^ אפילו
  63. ^ אולי יצעק
  64. ^ והתעללת בי
  65. ^ מלך אתה עתיד להיות
  66. ^ אלמא אדיר הוא מושל
  67. ^ שמלבין עונותיהן של ישראל
  68. ^ דבוק ולהוט אחריה
  69. ^ כדי שילך לו הדרקון
  70. ^ כך היה לכם להשחית חומת העיר ולשורפה באש כדי להשליך אותן בריוני מתוכה
  71. ^ כך היינו מצפים: אולי נוכל להם ולהוציאם ממנה, ותהיה העיר קיימת ונשלים עמך
  72. ^ שליח
  73. ^ שנתדשנו אבריו משמחת השמועה
  74. ^ וכאשר תכאה רוחך מחמת השונא - תיבש העצם שלך
  75. ^ שלא תחריבנה
  76. ^ ולא תהרוג חכמיה
  77. ^ משפחת הנשיא, שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות בית דוד
  78. ^ רופאים תן לי מאנשיך
  79. ^ שירפאו את רבי צדוק, שלא היה יכול לבלוע אוכל לפי שנתקצרו מעיו בתעניותיו
  80. ^ רבן יוחנן
  81. ^ דלישבק לירושלים
  82. ^ ואשתכח דאפילו הצלה פורתא לא עבדי; הלכך בעינא מיניה הא, דתיהוי הצלה פורתא
  83. ^ מים שנישורו בהם סובין
  84. ^ סובין גסין וקמח מעורב בהן
  85. ^ כינוי כלפי מעלה
  86. ^ בבית שאתה מתוועד בו
  87. ^ אמרו שסימניהון - סימן דם זה - של מי הוא אם לא שהרגנו את עצמו?
  88. ^ מתאפק
  89. ^ סל גדול ששופים בו יין מגת לבור, וקורין קולדויי"ר
  90. ^ הגבורה הזאת שאתם רואין
  91. ^ מטמון ממונם של ישראל
  92. ^ רוח סערה
  93. ^ 'נחל קישון גרפם'
  94. ^ פה להכניס מאכל
  95. ^ מוצא דרך בית הרעי
  96. ^ קורנס
  97. ^ אותו יתוש מלנקר מפני קול הקורנס
  98. ^ משהרגיל היתוש ולמד בקול הקורנס - הכיר בו ולא הניח ניקורו
  99. ^ רונדיל"א