ביאור:בבלי גיטין דף נו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר ליה: לא[1]!
אמר ליה[2]: יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך.
אמר ליה: לא!
אמר ליה: יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך!
אמר ליה: לא!
נקטיה דק"ס כת"י וט': נקט ליה בידיה ואוקמיה דק"ס בכתי"י מ' ווט' ליתא: ואוקמיה ואפקיה.
אמר: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה – שמע מינה קא ניחא להו; דק"ס בכתה"י ליתא: שמע...להו. ובחלקם: ולא מיחו בידיה. איזיל איכול בהו דק"ס בכת"י וט': ואיכול בהו. ובכת"י אר': ואיכול להו. קורצא[3] בי מלכא.
אזל, אמר ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי!
אמר ליה: מי יימר?
אמר ליה: שדר להו קורבנא[4], חזית דק"ס בכתי"י אר' ווט': וחזי אי מקרבין דק"ס בכתי"י: מקרבו, או: מ[י]קרבי ליה!
אזל, שדר דק"ס בכת"י וט' נוסף: להו בידיה עגלא תלתא. בהדי דקאתי, שדא ביה מומא בניב שפתים[5] – ואמרי לה בדוקין שבעין[6] – דוכתא דלדידן הוה מומא, ולדידהו לאו מומא הוא דק"ס בכתה"י: דלדידן מומא, [ו]לדידהו לאו מומא. [7].
סבור רבנן לקרוביה דק"ס בכת"י וט': למיקרבה משום שלום מלכות. אמר להו רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו: "בעלי מומין קריבין לגבי מזבח"!
סבור למיקטליה, דלא ליזיל ולימא דק"ס בכת"י אר': דלמא ליזיל ולימא ליה . אמר להו רבי זכריה דק"ס בכתה"י נוסף: בן אבקולס : יאמרו: "מטיל מום בקדשים יהרג[8]"!
אמר רבי יוחנן: ענוותנותו[9] של רבי זכריה בן אבקולס[10] החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו דק"ס בכת"י מ': והגלתנו מארצנו.
שדר עלוייהו לנירון דק"ס בכת"י אר': אזל שדר עלוייהו נירון קיסר. כי קאתי[11], שדא גירא למזרח[12] – אתא דק"ס בכת"י וט' ליתא: אתא נפל בירושלים; דק"ס בכת"י וט' נוסף: שדא [למערב]. ובכת"י מ' ליתא לבבא דלמערב. ובכת"י וט' ליתא לבבא דלארבע רוחות. למערב – אתא נפל בירושלים; לארבע רוחות השמים דק"ס בכת"י אר': העולם – אתא נפל בירושלים[13].
אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקיך!
אמר ליה[14] (יחזקאל כה יד): "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל"[15] וגו' [ועשו באדום כאפי וכחמתי; וידעו את נקמתי, נאם יי אלהים]. דק"ס בכת"י מ' נוסף: וההוא ינוקא הוה מגמגם בין באדום ובין באדם. אמר: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה[16] בההוא גברא דק"ס בכת"י אר': קוב"ה קא ניחא ליה לחרובי ביתיה, ולכפורי ידיה בההוא גברא קא בעי! ? ערק ואזל דק"ס בכת"י אר' ליתא: ואזל ואיגייר ונפק מיניה רבי מאיר.
שדריה עילוייהו לאספסיינוס דק"ס בכת"י אר': אספסיינוס קיסר. אתא, צר עלה תלת שני.
הוו בה הנהו תלתא עתירי: נקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת.
'נקדימון בן גוריון' שנקדה דק"ס בכת"י אר': שנתק[דר]ה לו חמה בעבורו[17];
'בן כלבא שבוע' – שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע;
'בן ציצית הכסת' – שהיתה ציצתו דק"ס כת"י אר' ודפו"ש: ציציתו [18] נגררת על גבי כסתות[19]. איכא דאמרי[20]: שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי[21].
חד אמר להו: אנא זיינא להו דק"ס בכת"י מ': חד אמר זייננא לכו בחיטי ושערי, וחד אמר להו: בדחמרא ובדמלחא ומשחא, וחד אמר להו בדציבי; ושבחו רבנן לדציבי דק"ס בכת"י מ' ווט' נוסף: מכולהו .
דרב חסדא – כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי, דאמר רב חסדא: אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי.
הוה להו[22] למיזן[23] דק"ס בכת"י אר': למיתן עשרים וחד שתא.
הוו בהו הנהו בריוני[24]. אמרו להו רבנן[25]: ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו נצא ונעשה שלום עם הרומאים הצרים עלינו! לא שבקינהו.
אמרו להו דק"ס בכתה"י נוסף: אינהו : ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו.
אמרו להו רבנן: לא מסתייעא מילתא[26].
קמו [27] קלנהו להנהו אמברי[28] דחיטי ושערי[29] דק"ס בכת"י וט': להנהו אכלבי, וליתא "דחיטי ושערי". , והוה כפנא.
מרתא בת בייתוס – עתירתא אשה עשירה דירושלים הויא; שדרתה לשלוחה ואמרה ליה: זיל אייתי לי סמידא[30] דק"ס בכת"י אר' נוסף: משוקא .
אדאזל [עד שהלך] – איזדבן [נמכר הכל[31]]; אתא, אמר לה: סמידא ליכא, חיורתא[32] איכא.
אמרה ליה: זיל אייתי לי!
אדאזל – אזדבן; אתא ואמר לה: חיורתא ליכא, גושקרא דק"ס בכת"י פי': כושקרא [33] איכא!
אמרה ליה: זיל אייתי לי!
אדאזל – אזדבן; אתא ואמר לה: גושקרא ליכא, קימחא דשערי איכא!
אמרה ליה: זיל אייתי לי!
אדאזל – איזדבן; הוה שליפא מסאנא[34]; אמרה: דק"ס בכת"י ו1 נוסף: איזיל איפוק ואחזי אי דק"ס בכת"י אר': דילמא משכחנא מידי למיכל; איתיב נתישב, נדבק לה פרתא[35] בכרעא [ברגלה] – ומתה[36].
קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי (דברים כח נו): "הרכה בך והענוגה דק"ס בכתה"י: וגומר, וליתא אשר...רגלה. אשר לא נסתה כף רגלה [הצג על הארץ מהתענג ומרך – תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה"].
- איכא דאמרי: גרוגרות דרבי צדוק אכלה דק"ס נ"א: גרוגרת אכלה מדרבי צדוק [37] ואיתניסא[38] ומתה[39];
- דרבי צדוק יתיב דק"ס בכתה"י ודפו"י: איתיב ארבעין שנין בתעניתא, דלא ליחרב ירושלים דק"ס בכת"י אר: כי היכי דלא ליחרב ירושלים, ובשאר כתה"י ליתא "דלא ליחרב ירושלים". .
- כי הוה אכיל מידי – הוה היה הדבר שאכל מיתחזי נראה[40] מאבראי מבחוץ[41]; וכי הוה בריא[42] – דק"ס בכת"י אר' נוסף: הוו קא מייתי ליה גרוגרות[43], מייץ מייהו[44] דק"ס כת"י אר': מימייהו, ובכת"י וט': מינייהי ושדי להו[45];
כי הוה קא ניחא נפשה – אפיקתא לכל דהבא וכספא דק"ס בכת"י אר' נוסף: דהויא לה , שדיתיה דק"ס בכת"י אר': ושדתא בשוקא, אמרה: האי – למאי מיבעי לי?
והיינו דכתיב (יחזקאל ז יט): "כספם בחוצות ישליכו [וזהבם לנדה יהיה, כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יי דק"ס עד כאן בכת"י פי': , נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו, כי מכשול עונם היה"].
אבא סקרא[46] – ריש בריוני דירושלים – בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה; שלח ליה[47]: "תא בצינעא בסתר לגבאי".
אתא, אמר ליה[48]: עד אימת עבדיתו הכי[49] וקטליתו ליה לעלמא בכפנא?
אמר ליה: "מאי איעביד דק"ס בכתה"י: ומאי אעביד ? דאי אמינא להו מידי – קטלו לי"?
אמר ליה: חזי לי תקנתא לדידי, דאיפוק[50] דק"ס בכת"י אר': ואיפוק, ובכת"י מ': איפוק , אפשר דהוי הצלה פורתא.
אמר ליה: נקוט נפשך בקצירי[51], וליתי כולי עלמא ולישיילו בך[52], ואייתי [והבא] מידי סריא[53] ואגני גבך[54] דק"ס בכת"י פ': וליתבו מידי דסרייא באריי ולישוף מוריקא באפך , ולימרו[55] דנח נפשך[56], וליעיילו דק"ס בכת"י מ': וליעסקו בך תלמידך[57] ולא ליעול בך איניש אחרינא[58], דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא".
עביד הכי: נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד, ורבי יהושע מצד אחר דק"ס בכתה"י: אחד . כי מטו לפיתחא ליציאה מהעיר – בעו[59] למדקריה[60].
אמר להו[61]: יאמרו[62]: [63]רבן דקרו!
בעו למדחפיה[64] – אמר להו: יאמרו, רבן דחפו!
פתחו ליה בבא, נפק.
כי מטא להתם, אמר: שלמא עלך מלכא! שלמא עלך מלכא!
אמר ליה: מיחייבת תרי קטלא: חדא - דלאו מלכא אנא [65] וקא קרית לי מלכא, ותו: אי מלכא אנא - עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי?
אמר ליה: דקאמרת 'לאו מלכא אנא' —
איברא מלכא את[66], דאי לאו מלכא את – לא דק"ס בכת"י אר' וו2: לא הוה, ובכת"י פיר' לא הות, ובכת"י ו1 לא קא מימסרא ירושלים בידך, דכתיב (ישעיהו י לד) [ונקף סבכי היער בברזל] והלבנון דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [בית המקדש שמלבין עוונות של ישראל] באדיר יפול, ואין 'אדיר' אלא מלך, דכתיב (ירמיהו ל כא) והיה אדירו ממנו וגו' [ומשלו מקרבו יצא[67] והקרבתיו ונגש אלי, כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה’], ואין 'לבנון' אלא בית המקדש[68], שנאמר (דברים ג כה)[אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן] ההר הטוב הזה והלבנון דק"ס בכת"י מ2: פתח לבנון דלתות ; ודקאמרת 'אי מלכא אנא, אמאי לא קאתית לגבאי דק"ס בכת"י ו1: אמאי לא אתית לגבך עד האידנא' – בריוני דאית בן לא שבקינן.
אמר ליה: אילו חבית של דבש ודרקון דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [נחש] כרוך עליה[69] – לא היו שוברין את החבית דק"ס בכת"י ו1 נוסף: [ירושלים] בשביל דרקון[70]?[71]!
אישתיק.
קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד כה) [מפר אתות בדים וקסמים יהולל] משיב חכמים אחור ודעתם יסכל! איבעי ליה למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה[72].
אדהכי אתי פריסתקא[73] עליה מרומי, אמר ליה: קום, דמית ליה קיסר, ואמרי הנהו דק"ס בכת"י אר' ומ': ואימנו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא.
הוה סיים חד מסאני דק"ס נ"א: מסאניה , בעא למסיימא דק"ס נ"א: למסיימיה לאחרינא – לא עייל; בעא למשלפא דק"ס נ"א: למשלפיה לאידך – לא נפק[74].
אמר ליה לא תצטער: שמועה טובה אתיא לך, דכתיב (משלי טו ל) [מאור עינים ישמח לב] שמועה טובה תדשן עצם;
דק"ס בכת"י ו2 נוסף: א"ל אלא מאי תקנתיה?
ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך, דכתיב (משלי יז כב) [לב שמח ייטיב גהה] ורוח נכאה תיבש גרם[75].
עבד הכי, עייל, אמר ליה: ומאחר דחכמיתו כולי האי – עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי?
אמר ליה: ולא אמרי לך?
אמר ליה: אנא נמי אמרי לך?
אמר ליה: מיזל אזילנא, ואינש אחרינא משדרנא; אלא בעי מינאי מידי דק"ס בכת"י אר' ומ': מילתא דאתן לך.
אמר ליה: תן לי יבנה[76] וחכמיה[77], ושושילתא דרבן גמליאל[78], ואסוותא[79] דמסיין ליה לרבי צדוק[80].
קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא: (ישעיהו מד כה) [מפר אתות בדים וקסמים יהולל] משיב חכמים אחור ודעתם יסכל! איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא!
והוא[81] סבר: דלמא כולי האי[82] – לא עביד דק"ס בכת"י מ': לא יהבו , והצלה פורתא נמי לא הוי[83].
'אסוותא דמסיין ליה דק"ס נ"א: דאסיוה לרבי צדוק' מאי היא? יומא קמא אשקיוה מיא דפארי [84], למחר מיא דסיפוקא [85], למחר מיא דקימחא - עד דרווח מיעיה פורתא פורתא.
אזל שדריה לטיטוס דק"ס בכתה"י ודפו"י נוסף: הרשע . (דברים לב לז) ואמר אי אלהימו צור חסיו בו - זה טיטוס הרשע, שחירף וגידף כלפי מעלה; מה עשה? תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה, ועבר עליה דק"ס בכתה"י ודפו"י: עליו עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת; ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו [86] שנאמר (תהלים עד ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך [87], שמו אותותם אותות [88].
אבא חנן דק"ס בכת"י מ' וות'1-2: חנין אומר: (תהלים פט ט) [ה' אלקי צבאות] מי כמוך חסין יה [ואמונתך סביבותיך]: מי כמוך חסין[89] וקשה: שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק.
דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו יא) מי כמוכה באלים ה' [מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא] - מי כמוכה באלמים!
מה עשה? נטל את הפרוכת ועשאו דק"ס בכתה"י ודפו"י: הפרוכות ועשאן כמין גרגותני[90], והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח דק"ס בכתה"י ודפו"י: ולהשתבח בעירו, שנאמר (קהלת ח י): "ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו [גם זה הבל"][91] – אל תיקרי 'קבורים' אלא 'קבוצים', אל תיקרי 'וישתכחו' אלא 'וישתבחו'.
איכא דאמרי: קבורים ממש, דאפילו מילי דמטמרן[92] איגלייא להון.
עמד עליו נחשול[93] שבים לטובעו; אמר: "כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים: בא פרעה – טבעו במים דק"ס בכת"י מ' וות'1-2: בים , בא סיסרא – טבעו דק"ס בכת"י מ' וות'1: וטיבעו במים[94], אף הוא עומד עלי לטובעני במים! אם גבור הוא – יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה!"
יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בן בנו של עשו הרשע!
בריה קלה יש לי בעולמי, ו'יתוש' שמה' —
אמאי קרי לה 'בריה קלה'? דמעלנא[95] אית לה ומפקנא[96] לית לה.
עֲלה ליבשה ותעשה דק"ס בכת"י ו2: ועשה עמה דק"ס בכת"י מ': עמך מלחמה.
עלה ליבשה. בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים. יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא, שמע קל ארזפתא[97] – אישתיק[98].
אמר: איכא תקנתא דק"ס בכת"י מ' נוסף: הכי ?
כל יומא דק"ס בכת"י מ': מכאן ואילך מייתו נפחא ומחו קמיה. לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי; לישראל אמר ליה: מיסתייך [דייך] דקא חזית בסנאך דק"ס בכת"י ו1: שנאך [שראית בסבל שונאך].
עד תלתין יומין עבד הכי; מכאן ואילך, כיון דדש – דש[99].
תניא: אמר רבי פנחס בן ערובא דק"ס בכת"י מ': עריכ', ובכת"י ו1: שתיכא : אני הייתי בין גדולי רומי, וכשמת – פצעו את מוחו, ומצאו בו כצפור דרור[100], משקל שני סלעים. במתניתא תנא: כגוזל בן שנה דק"ס בכתה"י יונה: {{{2}}} , משקל שני ליטרין.
אמר אביי: נקטינן: פיו של נחושת וצפורניו של ברזל.
כי הוה קא מיית דק"ס בכת"י מ': נקר [כאשר עמד למות] אמר להו: דק"ס בכת"י מ' וו1 נוסף: כי מיית[נא] ליקליוה לההוא גברא [ישרפו את גופתו] ולבדרי דק"ס בכתה"י: קליוה... ובדרוה לקיטמיה אשב ימי [ויפזרו את אפרו בשבעה יַמּים], דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא [שלא ימצאנו אלקי היהודים ויעמידנו בדין].
אונקלוס בר קלוניקוס – בר אחתיה דטיטוס הוה. בעי לאיגיורי; אזל, אסקיה לטיטוס בנגידא[101] [העלה את טיטוס מהשאול על ידי כשפים], אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?
אמר ליה: ישראל.
מהו לאידבוקי בהו?
אמר ליה: מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו; זיל, איגרי בהו [הלחם בהם; 'איגרי' מלשון תגר] בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב (איכה א ה) "היו צריה לראש" וגו' [איביה שלו, כי ה' הוגה על רב פשעיה, עולליה הלכו שבי לפני צר]: כל המיצר לישראל נעשה ראש.
אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי?
אמר ליה:
הערות[עריכה]
- ^ לא שביקנא לך
- ^ איהו
- ^ מלשינות
- ^ קרבן להקריב על גבי המזבח, דקיימא לן 'איש איש' – לרבות את הגוים, שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין יג ב)
- ^ שפה העליונה
- ^ 'דוקין': טיל"ה, כמו "הנוטה כדוק" (ישעיהו מ כב)
- ^ להקריב לגבוה בבמה דידהו, אלא מחוסר אבר
- ^ שיהו סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על 'מום לא יהיה בו' (ויקרא כב כא) – נהרג
- ^ סבלנותו
- ^ שסבל את זה ולא הרגו
- ^ כשהיה סמוך לירושלים
- ^ לקסום קסם
- ^ ראו מ"ג יחזקאל כא כו וברש"י שם (ד"ה קלקל), ובמדרש תהלים עד ד"ה שמו אותותם אותות.
- ^ 'ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה' לא גרסינן.
- ^ על ידי עמי ישראל
- ^ לקנח ידיו
- ^ זרחה בשבילו; במסכת תענית (כ,א)
- ^ ציצית של טליתו
- ^ שלא היה מהלך אלא על גבי מילת
- ^ 'בן ציצית' שמו, ולמה נקרא שמו 'הכסת'?
- ^ כשהיה הולך ברומי להקביל פני קיסר
- ^ להנך תלתא עתירי חיטי ושערי וחמרא וציבי
- ^ כל בני העיר
- ^ אנשים ריקים ופוחזים למלחמה
- ^ להנך בריוני
- ^ לנצח
- ^ בריוני
- ^ לאוצרות
- ^ התבואה ועצים כדי שילחמו
- ^ סולת
- ^ כל הסולת
- ^ פת נקייה
- ^ פת קיבר שאונדיי"ר
- ^ בגליון כת"י ו1 איתא שני פירושים על זה. א': מימיה לא נעלה מנעלים ולא היו לה מנעלים, לפי שהיתה רגילה ללכת על גבי שטיחי משי שפרסו לה עבדיה. ב: באותו רגע היתה בלי מנעלים בביתה, ומיהרה לצאת לפני שייגמר כל המזון בשוק.
- ^ פרש של גללי בהמה
- ^ מחמת איסטניסותה
- ^ מאותם שנשארו לרבי צדוק שמצץ את מימיה, ומצאתה היא ואכלתה לרעבונה
- ^ ומריח החולי של רבי צדוק שנכנס בגרוגרת טעמה
- ^ באסטניסותה
- ^ בגרונו
- ^ מחמת שהיה כחוש
- ^ כשגמר תעניותיו ורצה להברות עצמו
- ^ תאנים יבשין מפני שלא היה יכול לבלוע דבר עבה
- ^ והיה מוצץ את מימיהן
- ^ ומשליך הגרוגרות
- ^ כך שמו
- ^ רבן יוחנן בן זכאי
- ^ רבן יוחנן בן זכאי
- ^ דלא שבקיתון לאשלומי
- ^ שיניחוני לצאת מן העיר
- ^ החזק עצמך כחולה: הוציא קול שאתה חולה
- ^ כמו שאתה גוסס
- ^ דבר מסריח כגון נבילה
- ^ והשכב במטתך עמך
- ^ שיאמרו
- ^ "מת הוא ומסריח כבר"
- ^ יכנסו תחת רגלי מטתך לשאת
- ^ ולא יניחו אחרים לשאת
- ^ הנך בריוני
- ^ ברמחים, שמא מערים הוא
- ^ אבא סקרא
- ^ הרומיים עליכם
- ^ אפילו
- ^ אולי יצעק
- ^ והתעללת בי
- ^ מלך אתה עתיד להיות
- ^ אלמא אדיר הוא מושל
- ^ שמלבין עונותיהן של ישראל
- ^ דבוק ולהוט אחריה
- ^ כדי שילך לו הדרקון
- ^ כך היה לכם להשחית חומת העיר ולשורפה באש כדי להשליך אותן בריוני מתוכה
- ^ כך היינו מצפים: אולי נוכל להם ולהוציאם ממנה, ותהיה העיר קיימת ונשלים עמך
- ^ שליח
- ^ שנתדשנו אבריו משמחת השמועה
- ^ וכאשר תכאה רוחך מחמת השונא – תיבש העצם שלך
- ^ שלא תחריבנה
- ^ ולא תהרוג חכמיה
- ^ משפחת הנשיא, שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות בית דוד
- ^ רופאים תן לי מאנשיך
- ^ שירפאו את רבי צדוק, שלא היה יכול לבלוע אוכל לפי שנתקצרו מעיו בתעניותיו
- ^ רבן יוחנן
- ^ דלישבק לירושלים
- ^ ואשתכח דאפילו הצלה פורתא לא עבדי; הלכך בעינא מיניה הא, דתיהוי הצלה פורתא
- ^ מים שנישורו בהם סובין
- ^ סובין גסין וקמח מעורב בהן
- ^ כינוי כלפי מעלה
- ^ בבית שאתה מתוועד בו
- ^ אמרו שסימניהון - סימן דם זה - של מי הוא אם לא שהרגנו את עצמו?
- ^ מתאפק
- ^ סל גדול ששופים בו יין מגת לבור, וקורין קולדויי"ר
- ^ הגבורה הזאת שאתם רואין
- ^ מטמון ממונם של ישראל
- ^ רוח סערה
- ^ 'נחל קישון גרפם', שופטים ה, כא
- ^ פה להכניס מאכל
- ^ מוצא דרך בית הרעי
- ^ קורנס
- ^ אותו יתוש מלנקר מפני קול הקורנס
- ^ משהרגיל היתוש ולמד בקול הקורנס – הכיר בו ולא הניח ניקורו
- ^ רונדיל"א
- ^ אוב