ביאור:בבלי גיטין דף סז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

"אִמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו", ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו, ובעל לא אמר הכי?

כיון דאמר מר ^[1] 'כשר ^[2], ולא תעשה כן בישראל' - לא שכיח ^[3].

וליחוש דילמא אמר להו לבי תרי "אִמרו לסופר ויכתוב, ואתם חתומו ^[4]" ^[5] ואזלי הנך משום כיסופא דסופר, ומחתמי ליה לסופר בהדי חד מינייהו, ובעל לא אמר הכי?

אמרי: הא נמי 'כשר ולא תעשה הוא'.

הניחא למאן דאמר ^[6] 'כשר ולא תעשה', אלא למאן דאמר 'כשר ותעשה' - מאי איכא למימר?

אלא ^[7] רבי יוסי תרתי אמר ^[8], ושמואל ^[9] סבר לה כוותיה בחדא ^[10] ופליג עליה בחדא ^[11].

גופא אמר שמואל: אמר רבי: הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח.

אמר לפניו רבי שמעון ברבי: מאחר שרבי מאיר וחנינא איש אונו חולקין על רבי יוסי - מה ראה רבי לומר הלכה כרבי יוסי?

אמר לו: שתוק בני, שתוק! לא ראית את רבי יוסי; אילמלי ראיתו - נמוקו עמו ^[12]; דתניא: איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים: רבי מאיר - חכם וסופר ^[13]; רבי יהודה - חכם לכשירצה ^[14]; רבי טרפון - גל של אגוזין ^[15]; רבי ישמעאל - חנות מיוזנת ^[16]; רבי עקיבא - אוצר בלום ^[17]; ר' יוחנן בן נורי - קופת הרוכלים ^[18]; רבי אלעזר בן עזריה - קופה של בשמים ^[19]; משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ^[20]; רבי יוסי - נמוקו עמו; רבי שמעון - טוחן הרבה ^[21] ומוציא קימעא ^[22]: תנא משכח קימעא ^[23], ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין ^[24]; וכן אמר רבי שמעון לתלמידיו: בניי! שנו מדותי ^[25] שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא ^[26].

גופא: אמר לשנים "אִמרוּ לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו" - אמר רב הונא אמר רב: כשר - ולא תעשה זאת בישראל.

אמר ליה עולא לרב נחמן, ואמרי לה רב נחמן לעולא: מאחר דכשר אמאי 'לא תעשה זאת בישראל'?

אמר ליה: חיישינן שמא תשכור עדים ^[27].

ומי חיישינן? והתניא: עדים החתומין על שדה מקח, ועל גט אשה - לא חשו חכמים לדבר זה ^[28]?

מעשה לא עבדי ^[29] דבורא קאמרי ^[30].

אמר לשנים "אִמרוּ לסופר ויכתוב, ואתם חתומו" ^[31] - רב חסדא אמר: 'כשר - ולא תעשה' ^[32], רבה בר בר חנה אמר: 'כשר ותעשה'; רב נחמן אמר: 'כשר - ולא תעשה', רב ששת אמר: 'כשר ותעשה'; רבה אמר: 'כשר - ולא תעשה', רב יוסף אמר: 'כשר ותעשה'

עמוד ב

ואיכא דאפיך להו ^[33].

אמר לעשרה כתבו גט [אמר לעשרה "כתבו ותנו גט לאשתי" - אחד כותב ושנים חותמין; "כולכם כתובו" - אחד כותב וכולם חותמין; לפיכך אם מת אחד מהן הרי זה גט בטל.]:

תנו רבנן: אמר לעשרה "כתבו גט ותנו לאשתי" - אחד כותב על ידי ^[34] כולם; "כולכם כתובו" - אחד כותב במעמד כולם; "הוליכו גט לאשתי" - אחד מוליך על ידי ^[35] כולם; "כולכם הוליכו" - אחד מוליך במעמד כולם ^[36].

איבעיא להו: מנה אותן מהו ^[37]?

רב הונא אמר: 'מנה' אינו כ"כולכם"; רבי יוחנן משום רבי אלעזר דמן רומה אמר: 'מנה' הרי הוא כ"כולכם".

אמר רב פפא: ולא פליגי: הא דמנה כולהו, והא דמנה מקצתייהו.

אמרי לה להאי גיסא ^[38] ואמרי לה להאי גיסא ^[39].

אתקין רב יהודה בגיטא ד"כולכם" ^[40]: "^[41] כתובו - או כולכון ^[42] או כל חד וחד מינכון; "חתומו" - או כולכון או כל תרי מינכון ^[43]; "אובילו ^[44]" - או כולכון או כל חד וחד מינכון.

אמר רבא: זימנין דגאיז ליה לדיבוריה, ואמר "כולכון" ולא אמר "כל חד מינכון" ואתי לאיפסולי ^[45]!

אלא אמר רבא: "כתובו - כל חד מינכון, חתומו - כל תרי מינכון, אובילו - כל חד מינכון.

הדרן עלך האומר

---

גיטין סז,ב פרק שביעי מי שאחזו

משנה:

מי שאחזו קורדייקוס ^[46], ואמר "כתבו גט לאשתי" - לא אמר כלום ^[47].

אמר "כתבו גט לאשתי", ואחזו קורדייקוס, וחזר ואמר "לא תכתבנו" - אין דבריו האחרונים כלום.

נשתתק ^[48] ואמרו לו "נכתוב גט לאשתך"? והרכין ^[49] בראשו - בודקין אותו שלשה פעמים ^[50]; אם אמר על לאו לאו ועל הן הן - הרי אלו יכתבו ויתנו ^[51].

גמרא:

מאי 'קורדייקוס'?

אמר שמואל: דנכתיה ^[52] חמרא חדתא דמעצרתא.

וליתני 'מי שנשכו יין חדש'?

הא קא משמע לן: דהא רוחא ^[53] - קורדייקוס שמה. למאי נפקא מינה?

לקמיעא ^[54].

מאי אסותיה?

בישרא סומקא ^[55] אגומרי [צלוי על גחלים], וחמרא מרקא ^[56].

אמר אביי: אמרה לי אם: לשימשא בת יומא ^[57] - ^[58] כוזא דמיא; בת תרי יומי - סיכורי ^[59]; בת תלתא יומי - בשרא סומקא ^[60] אגומרי וחמרא מרקא.

לשימשא עתיקתא ^[61]: ליתי תרנגולתא אוכמתי [שחורה] וליקרעה שתי וערב, וליגלחיה למציעתא דרישיה ^[62] ולותביה עילויה, וננחיה עילויה עד דמיסרך [נדבק], ולינחות וליקום במיא עד צואריה עד דחליש עלמא עילויה ^[63], ולימוד ^[64] ולסליק וליתיב; ואי לא - ליכול כרתי ולינחות וליקום במיא עד צואריה עד דחליש עלמא עילויה, ולימוד ולסליק וליתיב;

לשימשא - בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא ^[65];

לתלגא ^[66] - בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא ^[67].

רב עמרם חסידא, כי הוה מצערין ליה בי ריש גלותא ^[68] - הוו מגנו ליה אתלגא [בשלג]. למחר אמרו ליה: מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה? אמר [בלבו]: הני - כל דאמינא להו - מיפך אפכי; אמר להו: בישרא סומקא אגומרי, וחמרא מרקא; אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא [כמו שהמליצה אם אביי]! שמעה ילתא ^[69] ומעיילה ליה לבי מסותא ^[70] ומוקמי ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי מיא דבי מסותא והוו דמא ^[71], וקאי בישריה פשיטי פשיט ^[72].

רב יוסף איעסק ^[73] בריחיא ^[74];

רב ששת איעסק בכשורי ^[75]; אמר "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה".

אמר ליה ריש גלותא לרב ששת: מאי טעמא לא סעיד מר גבן?

אמר ליה: דלא מעלו עבדי, דחשידי אאבר מן החי.

אמר ליה: מי יימר?

אמר ליה: השתא מחוינא לך. אמר ליה לשמעיה: זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא.

אייתי ליה.

אמר להו: אהדמו ^[76] לי הדמי דחיותא ^[77].

אייתו תלת כרעי, אותיבו קמיה.

אמר להו: הא בעלת שלש רגלים הואי!

פסוק אייתו חדא מעלמא, אותיבו קמיה.

אמר ליה לשמעיה: אותביה נמי להך דידך.

אותבה.

אמר להו: האי בת חמש רגלים הואי!

אמר ליה ^[78]: אי הכי ^[79] - ליעבדו קמיה שמעיה דמר ^[80], וליכול!

אמר ליה: לחיי.

קריבו תכא ^[81] קמייהו, ואייתו קמיה בישרא, ואותיבו קמיה ריסתנא דחנקא חמתא ^[82]; גששיה ^[83] ושקלה ^[84], כרכה בסודריה לבתר דאכיל, אמרי ליה

הערות

1. לקמן בשמעתין גבי "אמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו"
2. הגט
3. הלכך לא גזרינן; ושמואל לית ליה דרבי ירמיה דאמר 'חתם סופר שנינו' אלא 'כתב סופר וחתם עד', כדאמרינן ב'המגרש' (לקמן פו,ב), ולא מוקי לה כרבי יוסי, ולא איירי מתניתין בחתימת סופר כלל; ובין לרבי יוסי ובין לרבי מאיר כשרה החתימה; ושמואל לית ליה דרב חסדא דאמר 'רבי יוסי היא'; וכתב סופר ודברי הכל היא
4. אתם חתומו, ואמרו לפלוני ויכתוב
5. דבהא אמרינן לקמן 'כשר ותעשה'; ואי מכשרת חתימת סופר בגט -
6. פלוגתא היא לקמן בשמעתין
7. ודאי
8. לפסולא: בין שאמר לשלשה "תנו", בין שאמר "אִמרו לפלוני ויכתוב ופלוני ופלוני ויחתמו" פסול, והנך אמוראי דאמרי לקמן 'תעשה ולא תעשה' - אליבא דרבי מאיר פליגי, דלרבי יוסי פסול לגמרי, ואיתא לדרב חסדא, דהא דקתני 'חתם סופר כשר' - רבי יוסי היא, דליכא למיחש שמא שליח צוה ולא בעל
9. דאמר לעיל 'הדבר צריך תלמוד' דאי "כתובו" - כתב ידו, הא כתב הגט נעשה כאומר אִמרו' וכשר
10. דאמר שמואל Wהלכה כרבי יוסי היכא דלא אמר 'אמרו'
11. באומר 'אמרו'
12. פירושו עמו לתת טעם לכל דבריו, שהיה מיישב את דבריו
13. כדאמרינן במסכת סוטה (כ,א): אמרתי לו לבלר אני
14. כשהיה רוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו - היה חכם(Note: ובדרך כלל לא היה חכם? אולי "חכם" – כלומר ראוי לעמוד בראש הישיבה, כרבי מאיר שהיה חכם – הוריות יג,ב: רבי מאיר חכם, רבי נתן אב בית דין; או כמו שמביא המהרש"א בשפ הערוך: לכשיפתח פיו הוא ראש המדברים; ובאבות דרבי נתן לא גרסינן אלא 'רבי יהודה חכם' ולא גרסינן 'לכשירצה'.)
15. מפרש באבות דרבי נתן (פרק יח): מה גל של אגוזים אדם נוטל אחת מהן והם נקבצות ונופלות זו על זו כולן - כך רבי טרפון: בא תלמיד ושאלו דבר היה מביא לו ראיה מקרא מדרש משנה הלכה ואגדה הכל יחד
16. יינה מוכן בה תמיד, שאין החנוני צריך לומר ללוקחין "המתינו ואביא לכם" - כך נצרך אדם ללמד מפיו - מזומן לו ותלמודו ערוך בפיו
17. כך מפורש באבות דרבי נתן: למה היה רבי עקיבא דומה? לעני שנטל קופתו ויצא לשדה: מצא שעורים - קצר ונתן בה; מצא חטין - נתן בה; וכן פולים, וכן עדשים; וכשבא לביתו - בירר כל מין ומין לעצמו; כך רבי עקיבא: כשלמד מרבותיו - שמע דבר מקרא מרבותיו, ואחריו הלכה, ואחריו מדרש, ואחריו אגדה; נתן לבו לחזור עליהן ולגורסן עד שהיו סדורין בפיו, ולא אמר "אלמוד מקרא לעצמו מדרש לעצמו"; אבל כשנעשה חכם גדול - עשה כל התורה מטבעות מטבעות: סידר מדרש סיפרי וסיפרא לבדן, ושנאן לעצמן לתלמידיו, והלכות לעצמן ואגדות לעצמן. ונראה בעיני 'אוצר בלום': סגור מסגירות לבדן: מחיצות מחיצות כמו שעושין בתיבות גדולות ליתן חטין מכאן שעורין מכאן עדשים מכאן; כמו 'פיו בלום ורגליו מבולמות' בבכורות (מ,ב) קלושיי"א בלעז
18. מפרש התם: מה רוכל זה שבא לעיר: שואלין ממנו: "אפרסמון עמך"? אומר "הין"; "פלייטון עמך"? אומר "הין"; "קנמון עמך"? אומר "הין" - כך נצרך אדם לשאול דבר במקרא – משיבו, וכן בגמרא וכן במדרש וכן באגדה; ואין שבח זה דומה לשל רבי עקיבא שנתן לבו תחילה ולמד הכל מבולבל ואח"כ סדרן
19. דומה לקופת הרוכלין, אלא שהרוכל - מתוך שאומנתו לכך - מרבה מינין יותר, וקושר כל אחד בצרור לבדו להיות מזומן לשואלו
20. לא לימד הרבה כשאר חבריו, אלא מה שאומר בבית המדרש - נקי הוא, שהלכה כמותו לעולם
21. שנה הרבה
22. מפרש ליה
23. מתלמודו
24. מה ששכח מתלמודו לא שכח אלא דברים שלא נראו שהלכה כמותן
25. למדו תורתי
26. בחרתים ותרמתים מתוך עקרי משניותיו של רבי עקיבא, והיינו ברירה אחר ברירה
27. לכך, שיאמרו בשם בעלה לסופר לכתוב ולעדים לחתום
28. מאחר שמכירין חתימתן - לא חשו לומר שקר חתמו
29. שיחתמו שקר או יעידו שקר
30. אומר לאחרים לעשות והאחרים סבורים שהבעל ציוה
31. דליכא למיחש שמא תשכור, כיון דאין חותמין אלא אם כן שמעו מפי הבעל עצמו
32. גזירה הא אטו הא
33. לרבה ורב יוסף
34. בשביל
35. בשביל
36. כולן ילכו עמו
37. אם לא אמר "כולכם" אבל מנאן א' ב' ג' ד', ואמר "כתבו גט לאשתי" מהו? מדמננהו - לכולהו הנך מנויין איכוון? או דלמא כיון דלא אמר להו "כולכם המנויין כתבו" לא בעינן כולם
38. מנה כולהו אכולהו – קפיד, מנה מקצתייהו - לא קפיד אלא אמנויין: השנים מהני מנויין חִתמוּ, למעוטי השאר שלא נמנו אתא, ולא לכל הני מנויין איכוין שיחתמו כולם; כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו, וחדל לו מדעתו הראשונה, ואפילו המנויין אינם צריכין לחתום אלא מקצתן
39. מנה מקצתן - גלי דעתיה דאהני קפיד, וצריכין כולן המנויין לחתום; מנה כולן - כיון דלא אמר "כולכם" - לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה, ולא שיחתמו כולם
40. בגט שאדם אומר במעמד רבים, ויש לחוש שמא יאמר "לכולכם איכוין", ולא יחתמו כולם ונמצא גט בטל התקין שיהו כותבין בו
41. כך אמר לנו פלוני:
42. "כולכון" - אחד כותב במעמד כולם
43. אפילו אין חביריו עמו
44. הוליכו
45. שמא לא יהא אחד מהן במעמד כתיבתו או לא יחתמו כולן
46. שם שידה השולטת כששותה יין הרבה מגיתו
47. שאין דעתו מיושבת
48. לאו אשאחזו קורדייקוס קאי, אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי
49. הטה: 'ויט שמים' מתרגמינן 'וארכין שמיא' (תהלים יח)
50. בדברים אחרים; שואלין לו דברים שהוא ראוי להשיב עליהן
51. אם ראו דעתו מיושבת - שמרמז על תשובת לאו הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הין הרכנת הין - שלשה פעמים לכל אחד - כותבין ונותנין אם מרכין על הגט הרכנת הין
52. נשכו; כלומר: ששתה הימנו והרגיש בו
53. שד האוחז על ידי כך
54. שמשביעין בה את הרוח בשמו
55. כחוש
56. מזוג במים הרבה
57. חולי שאחזו מחמת חום בו ביום
58. ישתה
59. הקזת דם בקרן
60. כחוש
61. מימים רבים
62. דחולה
63. פג לבו
64. ישוט; כמו 'נחית בר אמוראי' (בבא בתרא עד ב)
65. כדאמר
66. חולי שאחזו מחמת צינה
67. בלא מזיגת מים
68. העבדים מפני שהיה חסיד ופרוש, ומחמיר עליהן באיסורין
69. אשת רב נחמן, והיא בת הנשיא, ואשת אב בית דין, וחשובה, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קכד א) דרב נחמן חתנא דבי נשיאה הוה
70. מרחץ
71. מחמת זיעה אדומה היוצאה ממנו על ידי בשרא שמינא וחמרא חייא
72. בהרות עגולות
73. לתלגא
74. כדי שיחמם ויזיע
75. לשאת קורות ומשאות
76. 'אהדמו': הנתיחו כלומר ערכו הנתחים
77. סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה
78. ריש גלותא
79. דמשום דחשידי הוא
80. כלומר קמיה שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר
81. שולחן
82. אמנשטריישו"ן: עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק, משום דרב ששת סגי נהור הוה, ולא יראנו ויאכל ויחנק
83. מששה והרגיש באותו עצם
84. כל החתיכה