ביאור:בבלי גיטין דף מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בעבד של שני שותפין ודברי הכל [1].


אמר רבה: מחלוקת [2] - בששיחרר חציו והניח חציו [3], אבל שיחרר חציו ומכר [4] חציו [5], או נתן במתנה חציו - כיון דקנפיק מיניה כוליה - דברי הכל קנה.

אמר ליה אביי: ובכולו לא פליגי? והתני חדא (לקמן פז,א): הכותב נכסיו לשני עבדיו [6] – קנו, ומשחררין זה את זה [7]' ותניא אידך: 'האומר "כל נכסי נתונין לפלוני ופלוני עבדיי" - אף עצמם לא קנו' מאי? לאו הא רבי והא רבנן?

לא, אידי ואידי רבנן: הא [8] - דאמר 'כולו' [9]; הא [10] דאמר 'חצי' 'חצי' [11]!

והא מדקתני סיפא [12]: 'ואם אמר 'חצי'-'חצי' לא קנו' [13] - מכלל דרישא דאמר 'כולו' [14]!?

פרושי קא מפרש: אף עצמן לא קנו; כיצד? כגון דאמר 'חצי' 'חצי'.

הכי נמי מסתברא: דאי סלקא דעתך רישא דאמר כולו - השתא אמר כולו לא קנו, אמר 'חצי' 'חצי' מיבעיא?

אי משום הא - לא איריא: תנא סיפא לגלויי רישא: שלא תאמר 'רישא - דאמר 'חצי' 'חצי', אבל אמר 'כולו' – קנו' - תנא סיפא דאמר 'חצי חצי', מכלל דרישא דאמר 'כולו' ואפילו הכי לא קנו.

ואיבעית אימא: לא קשיא כאן בשטר אחד [15] כאן בשני שטרות.

בשטר אחד מאי איריא [16] 'חצי חצי'? אפילו אמר 'כולו' נמי לא קנו?

'הכי נמי' קאמר [17]: אף עצמן לא קנו; במה דברים אמורים? בשטר אחד, אבל בשני שטרות – קנו; ואם אמר 'חצי' 'חצי' - אף בשני שטרות נמי לא קנו [18].

ואיבעית אימא: לא קשיא: כאן בבת אחת [19], כאן [20] בזה אחר זה:

בשלמא בתרא לא קני - דהא קני ליה קמא; אלא קמא - ליקני נפשיה ולקנייה לחבריה?

אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [21].

רב אשי אמר: שאני התם, דקא קרי להו 'עבדיי' [22].

אמר ליה רפרם לרב אשי: ודלמא 'עבדיי שהיו כבר'? מי לא תנן 'הכותב כל נכסיו לעבדו - יצא לחירות; שייר קרקע כל שהוא [23] - לא יצא לחירות [24]; רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין עד שיאמר 'כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן [25]' - טעמא דאמר 'חוץ מאחד מרבוא שבהן' [26], הא לא אמר הכי – קני, אמאי? והא 'עבד' קא קרי ליה!? אלא 'עבדי שהיה כבר'? - הכא נמי 'עבדיי שהיו כבר'.

'נגחו שור [27]: יום של רבו – לרבו [28], יום של עצמו – לעצמו';

אלא מעתה יום של רבו ישא שפחה יום של עצמו ישא בת חורין?

איסורא לא קאמרינן [29].

תא שמע: [30] 'המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין - נותן חצי קנס לרבו


עמוד ב

וחצי כופר [31] ליורשיו' [32] - אמאי? הכי נמי לימא 'יום של רבו לרבו, יום של עצמו לעצמו'?

שאני הכא דקא כליא קרנא.

ואלא היכי דמי דלא קא כליא קרנא? כגון שהכהו על ידו וצמתה [33] ידו, וסופה לחזור [34].

הניחא לאביי דאמר [35]: 'נותן לו שבת גדולה ושבת קטנה' [36] – שפיר [37]; אלא לרבא, דאמר 'אינו נותן לו אלא שבתו שבכל יום ויום' [38] - האי - שור הוא, ושור אינו משלם אלא נזק [39]!?

אי בעית אימא [40] כשהכהו אדם, ואי בעית אימא [41] - [42] מימרא [43] היא [44], ומימרא לרבא לא סבירא ליה [45].


איבעיא להו: מעוכב גט שחרור [46] - יש לו קנס [47] או אין לו קנס? (שמות כא לב) [אם עבד יגח השור או אמה] כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו [והשור יסקל] אמר רחמנא, והאי לאו אדון הוא? או דלמא כיון דמחוסר גט שחרור - 'אדון' קרינא ביה?

תא שמע: 'המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין - נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו'; מאי לאו כמשנה אחרונה [48]?

לא, כמשנה ראשונה [49].

תא שמע: 'הפיל [50] את שינו [51] וסימא את עינו [52] - יוצא בשינו [53] ונותן [54] דמי עינו [55]'; ואי אמרת 'יש לו קנס, וקנס לרבו', השתא חבלי ביה אחריני יהבי ליה לרביה, חבל ביה רביה גופיה יהיב ליה לדידיה?

דלמא כמאן דאמר אינו צריך, דתניא: בכולן [56] - עבד יוצא בהן לחירות [57] וצריך גט שחרור מרבו - דברי רבי ישמעאל; רבי מאיר אומר: אינו צריך. ר"א אומר: צריך; רבי טרפון אומר: אינו צריך; ר"ע אומר: צריך. המכריעין לפני חכמים [58] אומרים: נראים דברי רבי טרפון בשן ועין הואיל ותורה זכתה לו, ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל וקנס חכמים הוא'

– 'קנס'? הא קראי קא דרשינן [59]!?

אלא אימא 'הואיל ומדרש חכמים הוא'.

איבעיא להו: מעוכב גט שחרור: אוכל בתרומה [60]? או אינו אוכל? (ויקרא כב יא) [וכהן כי יקנה נפש] קנין כספו [הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו] [61] אמר רחמנא, והאי לאו קנין כספו הוא? או דלמא כיון דמחוסר גט שחרור – 'קנין כספו' קרינא ביה?

תא שמע: דאמר רב משרשיא: 'כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה - הרי אלו אוכלין בתרומה [62], וחולקין חלק אחד על הגורן [63]; [64] הגדילו התערובות - משחררין זה את זה' [65]!

הכי? השתא: התם - אם יבא אליהו ויאמר בחד מינייהו דעבד הוא 'קנין כספו' קרינא ביה; הכא - לאו קנין כספו הוא כלל.

איבעיא להו: עבד שמכרו רבו [66] לקנס [67] - מכור [68] או אינו מכור [69]?

תיבעי לרבי מאיר [70], תיבעי לרבנן:

תבעי לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות דקל [71], דעבידי דאתו, אבל הכא - מי יימר דמינגח? ואם תמצא לומר דמינגח - ממאי דמשלם?

הערות[עריכה]

  1. ^ דכיון דאין לו בו אלא חציו - אפילו רבנן מודו דקנה כי שחרריה לפלגיה, דהא לא שייר מידי, והוי כאשה דנפקא מיניה לגמרי
  2. ^ דרבי ורבנן
  3. ^ דבעינן דניפוק כוליה מיניה כי אשה
  4. ^ תחילה
  5. ^ או בבת אחת
  6. ^ שכתב שני שטרות כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה וזיכה לשליח אחד בבת אחת לשניהם דפלגי דלא קדם אחד לחבירו
  7. ^ לפי שכל אחד זכה בחצי חבירו
  8. ^ קמייתא
  9. ^ כגון שכתב שני שטרות, כדפרישית, ובכל אחד כתב 'כל נכסיי לפלוני עבדי' ומודו רבנן דכיון דזיכה להם בבת אחת ונפקי כולהו מיניה - קנו
  10. ^ ובתרייתא
  11. ^ בשטר האחד כתב 'חצי נכסי לך', וכן בשני לחבירו; לפיכך לא קנו, דהוה ליה בכל אחד 'שחרר חציו והניח חציו'; ולא מיבעיא 'כתב ומסר לזה והדר מסר לזה' דלא קנו, דכי מסר לקמא שייר פלגיה ולא קנה, וכן לשני; אלא אפילו מסר לשניהם כאחת - לא קנו: דכיון ד'חצי נכסיי' כתב בכל חד - דלמא חד פלגא כתב לתרוייהו, ואיכא שיור
  12. ^ דברייתא
  13. ^ וסלקא דעתין דהכי קאמר: ואם אמר חצי חצי נמי לא קנו
  14. ^ ואפילו הכי לא קנו
  15. ^ לא קנה כגון כל נכסי לפלוני ופלוני עבדיי דכתיב לה ולא לה ולחברתה אין שתי נשים מתגרשות בגט אחד ואין שני עבדים משתחררים בגט אחד
  16. ^ דפריש סיפא לרישא דאמר חצי חצי כדאמרן
  17. ^ כלומר: לאו פרושי קמפרש
  18. ^ משום דשייר
  19. ^ ותרוייהו בדאמר 'כולו'; והא דקתני קנו שמסר שני השטרות בבת אחת
  20. ^ והא דתני לא קנו
  21. ^ בהנך לישני כולהו
  22. ^ בשטר גופיה, דקתני 'כל נכסיי לפלוני ופלוני עבדיי' - שמע מינה לא שחררינהו לדידהו, וטועה, דסבר יכול הוא לתת להם שאר נכסים בלא שחרור
  23. ^ דכתב 'חוץ מן הקרקע כל שהוא'
  24. ^ דלא ידעינן הי קרקע שייר, ובכל 'כל שהוא' אמרינן 'האי שייר'; וכיון דקרקעות לא קנה - לגופיה נמי לא קנה, דלא פלגינן דיבורא, הואיל ובחד דיבורא אקני ליה גופיה ונכסים, ופלגא דיבורא לא איתקיים - אידך פלגא נמי לא מיקיים
  25. ^ סבר 'פלגינן': הואיל והזכיר קרקע בשיורא - קרקעות הוא דלא קנה, אבל הוא עצמו דליכא לספוקי בשיורא - קנה
  26. ^ דכיון דלא פירש שיורא – אמרינן: היינו איהו דשייריה, ולדידיה לא חשיב ליה אלא אחד מרבוא
  27. ^ אמתניתין קאי: מי שחציו עבד כו', ומימרא בעלמא הוא
  28. ^ אם ביום של רבו נגחו וחבל בו - פחת דמיו לרבו; שור משלם נזק דהיינו פחת דמים
  29. ^ דתיהוי לחצאין, אבל כל זכיית ממון כי היכי, דמלאכתו תלויה בימים - כן כל שבח ממון
  30. ^ בשור המועד קאי, דגבי עבד נותן שלשים כסף, דהיינו קנס: דאפילו אינו שוה דינר נותן שלשים סלע; וגבי בן חורין נותן כופר דהיינו דמי ההרוג:
  31. ^ דצד חירות
  32. ^ ולקמן פריך: יורשין מנא ליה?
  33. ^ יבשה
  34. ^ ושיימינן ליה כמה דמיו פחותים בכך: למכור עכשיו בשוק; ואם יום של רבו היה - ינתן הכל לרבו, ואם יום של עצמו היה - הכל לעצמו
  35. ^ בבבא קמא (פו,א) באדם שחבל בחברו בענין זה
  36. ^ 'שבת גדולה' הן פחת דמיו לימכר עכשיו בשוק, והוא נזק; ולהכי קרי ליה 'שבת' - שפחת דמיו של עכשיו אינו אלא משום שבת: שאינו ראוי לעשות מלאכה בשתי ידיו עד זמן שתחזור ידו, אלא לשמור קישואים יהא ראוי לאחר שיקל ממנו כאב המכה קצת; ו'שבת קטנה' היינו כאילו הוא שומר קישואין, שנותן לו כל ימי חליו שישכב במטה מחמת חולי זה שאינו יכול לשמור קישואים
  37. ^ דכיון דשייך דין נזק במכה זו - מיחייב שור עלה; וכיון דלא כליא קרנא לגמרי, יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו
  38. ^ ואין כאן פחת דמים, הואיל וסופו לחזור, אלא לפי שבת של כל יום יתן לו: כל ימי נפילתו למטה יתן שכר אדם שלם לפי מלאכה שהיה רגיל בה, וכשיעמוד ויהא ראוי לשמור קישואין - ישמור קישואין וזה יתן לו פחת השכר
  39. ^ כלומר הואיל ואדם החובל כך אינו משלם נזק אלא שבת, שור פטור לגמרי! דחמשה דברים - גבי אדם כתיב, ולא גבי שור, דכתיב (ויקרא כד) 'איש כי יתן מום בעמיתו' ולא 'שור בעמיתו'
  40. ^ הא דאמרן לעיל 'יום של רבו לרבו'
  41. ^ לעולם בשור, וכאביי, דאמר שייך בה דין נזק; ודקמקשית מינה לרבא
  42. ^ הך
  43. ^ בעלמא
  44. ^ ואינה לא משנה ולא ברייתא
  45. ^ רבא אמר לך דהא מימרא לא ס"ל
  46. ^ מחוסר גט שחרור: כל הנך דאמרינן בהו דיצאו לחירות ואין לרבו עליהם אלא שצריכין גט שחרור, כגון מקדיש ומפקיר ומי שחציו בן חורין, דתנן 'כופין את רבו'
  47. ^ שלשים כסף לרבו אם נגחו שור
  48. ^ לאחר שחזרו בית הלל להורות דכופין את רבו; ואפילו הכי שקיל [האדון] קנס דצד עבדות כל זמן שלא נכתב הגט
  49. ^ דלית ליה 'כופין', ואדון גמור הוא
  50. ^ רבו
  51. ^ של עבד כנעני
  52. ^ אחר כך
  53. ^ לחירות; וקס"ד צריך גט שחרור, וכי סימא עינו קודם גט
  54. ^ לו
  55. ^ כבן חורין
  56. ^ עשרים וארבעה ראשי אברים האמורין במסכת נגעים (פ"ו מ"ז) לענין שאינן מטמאין משום מחיה: ראשי אצבעות של ידים ורגלים, וראש החוטם וראשי האזנים וראש הגוויה שהן משופעין לכאן ולכאן ואין נגען נראה לכהן בבת אחת, ולא קרינא ביה לכל מראה עיני הכהן (ויקרא יג)
  57. ^ דמומין שבגלוי הן, ואינן חוזרין, כשן ועין, ואתרבו בכלל ופרט וכלל בפרק קמא דקדושין (כד,ב)
  58. ^ דעת חכמים איזו נראה; ולא אתפרש מאן נינהו
  59. ^ בקידושין (שם)
  60. ^ אם עבד כהן הוא
  61. ^ לענין תרומה
  62. ^ שניהם ממה נפשך דחד כהן וחד עבד כהן
  63. ^ ביבמות (צט,ב) מפרשים 'חלק כאחד' - שאין נותנין להם תרומה בגורן לזה בלא זה, דקסבר 'אין חולקין תרומה לעבד כנעני בגורן אלא א"כ רבו עמו' דלמא אתי למימר 'כהן הוא', ומסקו ליה ליוחסין והשתא לא אתי לאסוקינהו; והאי מעוכב גט שחרור הוא, ואין לרבו רשות עליו, דלא ידע הי מינייהו עבד, וצריכין שישחררו זה את זה
  64. ^ וקתני סיפא:
  65. ^ וקתני 'אוכלין בתרומה'
  66. ^ לאחֵר
  67. ^ שאם יגחנו שור - יהא קנסו שלו, אבל לשאר דברים לא מכרו
  68. ^ לקנס מיהא
  69. ^ ואם נגח - קנסו לרבו ראשון, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
  70. ^ דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם': 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לכשאתגייר כו' (קדושין סג,א)
  71. ^ המוכר פירות דקל עד שלא חנטו; דפליגי בה רב הונא ורב נחמן אליבא דרבי מאיר