ביאור:בבלי גיטין פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
הדף היומי בויקימקור


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | [[גיטין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


...הפרק הקודם | ...הפרק הבא

תוכן עניינים

פרק שביעי - מי שאחזו[עריכה]

דפים בפרק זה[עריכה]

(דפים סז עמוד ב - עז עמוד א)
סז ב | סח א | סח ב | סט א | סט ב | ע א | ע ב | | עא א | עא ב | | עב א | עב ב | | עג א | עג ב | | עד א | עד ב | עה א | עה ב | עו א | עו ב | עז א

משניות בפרק זה[עריכה]

משניות

דף סז עמוד ב[עריכה]

משנה א - מי שאחזו[עריכה]

משנה:

מי שאחזו קורדייקוס רש"י ?:שם שידה השולטת כששותה יין הרבה מגיתו - ואמר "כתבו גט לאשתי":
לא אמר כלום. רש"י ?:שאין דעתו מיושבת
אמר "כתבו גט לאשתי" - ואחזו קורדייקוס,
וחזר ואמר "לא תכתבנו" -
אין דבריו האחרונים כלום.


נשתתק - רש"י ?:לאו אשאחזו קורדייקוס קאי, אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי
ואמרו לו "נכתוב גט לאשתך" -
והרכין רש"י ?:הטה: 'ויט שמים' מתרגמינן 'וארכין שמיא' (תהלים יח,י) בראשו -
בודקין אותו שלשה פעמים. רש"י ?:בדברים אחרים; שואלין לו דברים שהוא ראוי להשיב עליהן
אם אמר על לאו לאו ועל הן הן -
הרי אלו יכתבו ויתנו. רש"י ?:אם ראו דעתו מיושבת - שמרמז על תשובת לאו - הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הין הרכנת הין - שלשה פעמים לכל אחד: כותבין, ונותנין - אם מרכין על הגט הרכנת-הין.

גמרא על משנה א[עריכה]

גמרא:

סוגיא: 'קורדייקוס'[עריכה]

מאי 'קורדייקוס'?
אמר שמואל: דנכתיה רש"י ?:נשכו חמרא חדתא דמעצרתא של היקב (לפי פירוש ה'ערוך'). רש"י ?:כלומר: ששתה הימנו והרגיש בו
וליתני 'מי שנשכו יין חדש'?
הא קא משמע לן: דהא רוחא רש"י ?:שד האוחז על ידי כך - 'קורדייקוס' שמה.
למאי נפקא מינה?
לקמיעא. רש"י ?:שמשביעין בה את הרוח בשמו
מאי אסותיה רפואתו?
בישרא סומקא רש"י ?:כחוש {{{1}}} {{{2}}}, וחמרא מרקא. רש"י ?:מזוג במים הרבה

רפואות של אם[עריכה]

אמר אביי:
אמרה לי אם:
לשימשא בת יומא רש"י ?:חולי שאחזו מחמת חום בו ביום - רש"י ?:ישתה כוזא דמיא.
בת תרי יומי - סיכורי. רש"י ?:הקזת דם בקרן
בת תלתא יומי - בשרא סומקא רש"י ?:כחוש אגומרי וחמרא מרקא.
לשימשא עתיקתא: רש"י ?:מימים רבים
ליתי תרנגולתא אוכמתי שחורה (פירוש גמרא נוחה)
וליקרעה שתי וערב,
וליגלחיה למציעתא דרישיה רש"י ?:דחולה - ולותביה ולהושיב אותו עילויה,
וננחיה עילויה עד דמיסרך שנדבק (פירוש גמרא נוחה)
ולינחות וליקום ולרדת ולעמוד במיא עד צואריה - עד דחליש עלמא עילויה רש"י ?:פג לבו ,
ולימוד רש"י ?:ישוט; כמו 'נחית בר אמוראי' (בבא בתרא עד ע"ב) ולסליק וליתיב ולצאת ולשבת.
ואי לא אולי פירושו: אם לא יכול לעשות את הפעולות עם התרנגולת - ליכול כרתי,
ולינחות וליקום במיא עד צואריה - עד דחליש עלמא עילויה,
ולימוד ולסליק וליתיב.
לשימשא -
בישרא סומקא אגומרי - וחמרא מרקא. רש"י ?:כדאמר
לתלגא לשלג רש"י ?:חולי שאחזו מחמת צינה -
בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא. רש"י ?:בלא מזיגת מים.

מעשה ברב עמרם החסיד שהלך לישון על שלג[עריכה]

רב עמרם חסידא,
כי הוה מצערין ליה בי ריש גלותא רש"י ?:העבדים, מפני שהיה חסיד ופרוש, ומחמיר עליהן באיסורין -
הוו מגנו ליה אתלגא [שוכב או ישן בשלג].
למחר אמרו ליה: 'מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה?'
אמר: הני - כל דאמינא להו - מיפך אפכי...
אמר להו: 'בישרא סומקא אגומרי, וחמרא מרקא'.
אייתו ליה אינהו - בישרא שמינא אגומרי, וחמרא חייא!
שמעה ילתא רש"י ?:אשת רב נחמן, והיא בת הנשיא, ואשת אב בית דין, וחשובה, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קכד,א) דרב נחמן חתנא דבי נשיאה הוה. ומעיילה ליה לבי מסותא, רש"י ?:מרחץ
ומוקמי ליה במיא דבי מסותא -
עד דמהפכי מיא דבי מסותא - והוו דמא, רש"י ?:מחמת זיעה אדומה היוצאה ממנו על ידי בשרא שמינא וחמרא חייא
וקאי בישריה פשיטי פשיט! {{ביאור:רשי|?|בהרות עגולות{{

רפואות להצטננות

רב יוסף - איעסק רש"י ?:לתלגא בריחיא. רש"י ?:כדי שיחמם ויזיע.
רב ששת - איעסק בכשורי. רש"י ?:לשאת קורות ומשאות
אמר: "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה".

מעשה ברב ששת (העיוור) - ומטבחו של ראש הגלות

אמר ליה ריש גלותא לרב ששת: מאי טעמא לא סעיד מר גבן?
אמר ליה: דלא מעלו עבדי - דחשידי אאבר מן החי.
אמר ליה: מי יימר?
אמר ליה: השתא מחוינא לך:
אמר ליה לשמעיה: זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא.
אייתי ליה.
אמר להו: אהדמו רש"י ?:'אהדמו': הנתיחו, כלומר ערכו הנתחים לי הדמי דחיותא. רש"י ?:סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה.
אייתו תלת כרעי, אותיבו קמיה.
אמר להו: הא - בעלת שלש רגלים הואי?!
פסוק. אייתו חדא מעלמא, אותיבו קמיה.
אמר ליה לשמעיה: אותביה נמי להך דידך.
אותבה.
אמר להו: האי בת חמש רגלים הואי!


אמר ליה רש"י ?:ריש גלותא : אי הכי רש"י ?:דמשום דחשידי הוא -
ליעבדו קמיה שמעיה דמר רש"י ?:כלומר: קמיה שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר , וליכול!
אמר ליה: לחיי!


קריבו תכא רש"י ?:שולחן קמייהו, ואייתו קמיה בישרא,
ואותיבו קמיה ריסתנא - דחנקא חמתא. רש"י ?:אמנשטריישו"ן: עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק, משום דרב ששת סגי נהור הוה, ולא יראנו ויאכל ויחנק
גששיה - רש"י ?:מששה והרגיש באותו עצם ושקלה רש"י ?:כל החתיכה ,
כרכה בסודריה לבתר דאכיל, אמרי ליה...
דף סח עמוד א
..."איגניב לן כסא דכספא!" רש"י ?:שהיו רואים אותו כרך בסודריה, ורוצין לבדוק מהו
בהדי דקא מעייני ואתי - אשכחוה דכרוכה בסודריה.
אמרי ליה רש"י ?:לריש גלותא : חזי מר - דלא מיכל קא בעי, אלא לצעורן!
אמר להו: אנא מיכל אכלי, וטעמי רש"י ?:טעמתי ביה טעמא דחיורא. רש"י ?:בשר בעלת שחין
אמרי ליה: חיורא - לא עביד לן האידנא. רש"י ?:לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין
אמר להו: בדקו בדוכתיה! רש"י ?:בעור היו בודקין במקום ריסתנא זו, בכף הירך, ותמצאנו בעור שהוא לבן
דאמר רב חסדא:
אוכמא בחיורא - וחיורא באוכמתא: רש"י ?:טלאי לבן בעור שחור לקותא היא. רש"י ?:שם בבשר, ונהפך העור ללבן
בדוק - אשכחוה!


כי קא נפיק - כרו ליה בירא רש"י ?:חפרו גומץ שיפול בו , ושדו ליה ציפתא עילויה, רש"י ?:השליכו מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין מושבו
ואמרי ליה: "ליתי מר לינח!" רש"י ?:לשכב במשכבו
נחר ליה רב חסדא מאחוריה רש"י ?:עשה לו סימן, כמו נחרת סוסיו. (ירמיה ח,טז)

וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ
וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו,
וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא 'חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן'.
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא,
וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד.
וַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה: יוֹאָב, וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל.
וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה.
וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר,
וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר.
וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר 'הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל?'
וַיֹּאמֶר 'אָנֹכִי'.

וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר: 'נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ, וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ,
וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו.
וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל: "סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי! לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה? וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ?"
וַיְמָאֵן לָסוּר - וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ.
וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו - וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תַּחְתָּו.
וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת - וַיַּעֲמֹדוּ.

וַיִּרְדְּפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר - וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וְהֵמָּה בָּאוּ עַד גִּבְעַת אַמָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גִיחַ - דֶּרֶךְ מִדְבַּר גִּבְעוֹן.
וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אֶחָת.

וַיַּעַמְדוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֶחָת. וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר: "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?!
הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה!
וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם?!" (שמואל ב ב יז-כו)

אמר ליה רש"י ?:רב ששת לינוקא: פסוק לי פסוקיך!
אמר ליה: "נטה לך על ימינך או על שמאלך" (שמאל ב ב כא) רש"י ?:פסוק הוא בעשהאל
אמר ליה לשמעיה: מאי קא חזית?
אמר ליה: ציפיתא דשדיא.
אמר ליה: הדר מינה! רש"י ?:חזור מעליה לימין או לשמאל


לבתר דנפק - אמר ליה רב חסדא: מנא הוה ידע מר?
אמר ליה:
חדא - דנחר לי מר.
ועוד - דפסק לי ינוקא פסוקא.
ועוד - דחשידי עבדי דלא מעלו.

...קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת - וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי,
גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי -
מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלָ‍ִם.
כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב
וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי -
שָׁרִים וְשָׁרוֹת, וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם - שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.
וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלָ‍ִם
אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי.

וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם:
לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה,
כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי
וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי.

וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי
וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת
וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ
וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (קהלת ב (על השמחה) ז-יא מצוטטים כאן)

פירוש פסוק השדים במגילת קהלת

עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת (קהלת ב ח)
':שרים ושרות' - אלו מיני זמר.
'ותענוגות בני האדם' - אלו בריכות  רש"י ?: לרחוץ בהן בצונן  ומרחצאות.
':שדה ושדות':
הכא רש"י הכא:בבבל - תרגימו 'שידה ושידתין'. רש"י שידה ושידתין:שד זכר ושד נקבה.
במערבא אמרי: שידתא.  רש"י שידתא: שידה - עגלה למרכבת נשים ושרים. 
אמר רבי יוחנן: שלש מאות מיני שדים היו בשיחין.  רש"י ?: באותו מקום 
ושידה עצמה - איני יודע מה היא.  רש"י ?: מה דמותה ומה טיבה; ויש אומרים שידה עצמה ראש כולן, ואִמָן - איני יודע מאי היא .

סוגיא: שלמה המלך ואשמדאי

פסוק השדים של שלמה המלך

אמר מר: 'הכא תרגימו שידא ושידתין' -
שידה ושידתין - למאי איבעי ליה?

ז והבית - בהבנותו: אבן שלמה - מסע נבנה. ומקבות והגרזן - כל כלי ברזל - לא נשמע בבית, בהבנתו. (מלכים א ו:ז)

דכתיב "...והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה..." (מלכים א ו ז)
אמר להו לרבנן: היכי אעביד?  רש"י ?: בלי כלי ברזל 
אמרו ליה:
איכא שמירא  רש"י ?: בריה מששת ימי בראשית ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו  דאייתי משה לאבני אפוד  רש"י ?: דאמרינן במסכת סוטה (מח,ב): אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו, שנאמר 'פתוחי חותם' [שמות כח,יא,כא,לו ועוד] ואין מסרטין עליהם באיזמל, שנאמר 'במלואתם' [שמות כח,כ]: שלא יהו חסרות כלום! אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן 
אמר להו: היכא אישתכח?
אמרו ליה:
אייתי שידה ושידתין - כבשינהו  רש"י כבשינהו: כפָאָם ביסורין לומר לו היכן הוא   רש"י 'כבשינהו':: לחצן, לשון 'מכבש של בגדים' (שבת קמא,א)  אהדדי,
אפשר דידעי - ומגלו לך!
אייתי שידה ושידתין, כבשינהו אהדדי.
אמרי: אנן לא ידעינן, דילמא אשמדאי - מלכא דשידי ידע.
אמר להו: היכא איתיה  רש"י ?: אשמדאי שאוכל לכבשו ?
אמרי ליה: איתיה בטורא פלן.  רש"י ?: בהר פלוני ;
כריא ליה בירא  רש"י ?: כָרָה לו שם בור , ומליא ליה מיא,
ומיכסיא בטינרא  רש"י ?: אבן  - וחתמיה בגושפנקיה.  רש"י ?: בחותמו 

המסלול של אשמדאי

וכל יומא - סליק לרקיע,
וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא.
וגמר מתיבתא דארעא, ואתי סייר ליה לגושפנקיה.  רש"י ?: בודקו שלא נגע אדם בו לגלות בורו 
ומגלי ליה - ושתי,
ומכסי ליה - וחתים ליה, ואזיל.

הכנותיו של בניהו בן יהוידע

שדריה לבניהו בן יהוידע.
יהב ליה:
  • שושילתא - דחקיק עלה שם,
  • ועזקתא דחקיק עלה שם,
  • וגבבי דעמרא  רש"י ?: גיזות צמר 
  • וזיקי דחמרא  רש"י ?: נודות יין .
אזל - כרא בירא מתתאי,  רש"י ?: במורד ההר למטה מבורו של אשמדאי 
ושפינהו למיא  רש"י ?: כגון 'השופה יין לחמריה' (בבא מציעא ס,ב): הריק מי בור העליון לתוך התחתון דרך נקב שנקב בשפה שבין שתי הבורות, ומתוך שהראשון קרקעיתו גבוהה מקרקעית התחתון - נרוקו המים לתוכו מאליהן.  וסתמינהו  רש"י ?: לנקבים שבין זה לזה  בגבבי דעמרא  רש"י ?: כדי שֶכשֶיָשִים יין בעליון - לא יזוב ממנו לתחתון ,
וכרא בירא  רש"י ?: אחרינא  מעילאי  רש"י ?: לבורו של אשמדאי , ושפכינהו לחמרא, וטמינהו  רש"י ?: מילא אותן שתי בורות עפר כדי שלא יבין אשמדאי   רש"י 'טמינהו':: סתמן, כדמתרגמינן 'סתמום פלשתים' (בראשית כו,טו): טמנון פלישתאי. .
סליק - יתיב באילנא.

תפיסת אשמדאי

כי אתא  רש"י כי אתא: אשמדאי  - סייריה לגושפנקא  רש"י סייריה לגושפנקא: ומצאו שלם ,
גלייה - אשכחיה חמרא!
אמר: כתיב "לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו - לא יחכם!" (משלי כ א) ,
וכתיב: "זנות ויין ותירוש יקח לב" (הושע ד יא).

לא אישתֵּי!

כי צחי שהיה צמא (פירוש גמרא נוחה) - לא סגיא ליה:  רש"י לא סגי ליה: לא היה יכול להתאפק 
אישתי - רוה וגנא.  רש"י רוה וגנא: נשתכר ונרדם 
נחית, אתא  רש"י נחית, אתא: בניהו מן האילן  - שדא ביה שושילתא, סתמיה.  רש"י ?: סגר השלשלת סביב צוארו שלא יוכל ראשו לצאת 
כי אתער - הוה קא מיפרזל.  רש"י הוה קא מפרזל: משתגע ומתעסק לנתקה הימנו 
אמר ליה: שמא דמרך  רש"י דמרך: הקב"ה  עלך! שמא דמרך עלך!


כי נקיט ליה ואתי:
מטא דיקלא - חף ביה,  רש"י חף ביה: נתחכך בו  שדייה! הפיל אותו
מטא לביתא – שדייה!
מטא גבי כובא  רש"י כובא: צריף קטן כמו 'כובא דציידי'  דההיא ארמלתא  רש"י דארמלתא: אלמנה היתה דרה בו  – נפקא,
דף סח עמוד ב

טו בארך אפים - יפתה קצין, ולשון רכה - תשבר גרם. (משלי כה:טו)

איחננא ליה!  רש"י ?: לימשך מעליו שלא יחוף בו 
כפא לקומתיה מיניה  רש"י ?: לצד אחר ואיסתלק עובי כתיפיו מן הבית  - איתבר ביה גרמא.
אמר: היינו דכתיב - "...ולשון רכה תשבר גרם."  רש"י ?: על ידי לשון רכה, ש'חננה' - מענה רך - נשברה עצמי .
חזא סמיא ראה עיוור - דהוה קא טעי באורחא:
אסקיה  רש"י אסקיה: העלהו  לאורחיה.  רש"י המשך דיבור המתחיל הקודם: להטותו אל הדרך 
חזא רויא  רש"י רויא: שיכור  דהוה קא טעי באורחא -
אסקיה לאורחיה.  רש"י אסקיה: אל הדרך 
חזא חדוותא - דהוו קמחדי לה:  רש"י ?: ראה הכנסת כלה שהיו מרבין בשמחה מאד  -
בכה.
שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא:
"עביד לי מסאני לשב שני." –
אחיך חייך, צחק - (פירוש גמרא נוחה)
חזא ההוא קסמא דהוה קסים –
אחיך.

שלושת ימי שהות אשמדאי בארמון שלמה

כי מטא להתם -
לא עיילוה לגביה דשלמה - עד תלתא יומי.


יומא קמא אמר להו: אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה?
אמרו ליה: אנסיה מישתיא  רש"י ?: שתה הרבה .
שקל לבינתא - אותיב אחברתה.
אתו - אמרו ליה לשלמה.
אמר להו: הכי אמר לכו: "הדור אשקיוה".
למחר אמר להו: ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה?
אמרו ליה: אנסיה מיכלא.
שקל לבינתא מחברתה - אותבה אארעא.
אתו אמרו ליה לשלמה.
אמר להו: הכי אמר לכו: "נגידו מיניה מיכליה."  רש"י ?: משכו ידיכם מלהאכילו כי אם מעט 
לסוף תלתא יומי - עייל לקמיה!
שקל קניא  רש"י קניא: קנה  ומשח ארבעה גרמידי אמות (פירוש גמרא נוחה) - ושדא קמיה.
אמר ליה:
מכדי - כי מיית ההוא גברא:
לית ליה בהדין עלמא אלא ארבע גרמידי!
השתא - כבשתֵּיה לכולי עלמא,
ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי!?

בקשת שלמה המלך, שמיר לבניין בית המקדש

אמר ליה: לא קא בעינא מינך מידי.
בעינא דאיבנייה לבית המקדש, וקא מיבעי לי שמירא!
אמר ליה:
לדידי לא מסיר לי,
לשרא דימא מסיר ליה!
ולא יהיב ליה - אלא לתרנגולא ברא - דמהימן ליה אשבועתיה.  רש"י ?: מאמינו בשבועתו כשנשבע לו להחזירו לו 
ומאי עבד ביה?
ממטי ליה לטורי הרים (פירוש גמרא נוחה) דלית בהו ישוב,  רש"י ?: של זרעים ואילנות להתפרנס שם 
ומנח לה אשינא דטורא, ופקע טורא.  רש"י ופקע טורא: מתבקע מעט כמין חריץ, עד שמשליך שם זרע האילנות וגדלים אילנות שם ומתפרנס מהם 
ומנקיט מייתי ביזרני מאילני, ושדי התם, והוי ישוב.
והיינו דמתרגמינן 'נגר טורא' זהו התרגום בתורה ל'דוכיפת' (ויקרא יא יט) (פירוש גמרא נוחה).
בדקו קינא דתרנגולא ברא  רש"י ?: בדקו עד שהיו בקיאין היכן יש קן של דוכיפת דהוא תרנגולא ברא 
דאית ליה בני,
וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי  רש"י זוגיתא: זכוכית, כדי שיראה את בניו ולא יוכל ליכנס אצלם, ויהא צריך לשמיר לבקע הזכוכית 
כי אתא - בעי למיעל ולא מצי, אזל אייתי שמירא, ואותביה עלויה.
רמא  רש"י ?: שלוחו של שלמה  ביה קלא רגב אדמה (לפי הערוך),
שדייה, שקליה, אזל. חנק נפשיה  רש"י ?: התרנגול  אשבועתיה.

הסבר מעשי אשמדאי בדרך

אמר ליה בניהו:
מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא - אסיקתיה לאורחיה?  רש"י ?: מה חששת לו 
אמר ליה: מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה - זכי לעלמא דאתי.
ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא - אסיקתיה לאורחיה?
אמר ליה:
מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא,
ועבדי ליה ניחא נפשיה, כי היכי דליכליה לעלמא שימחתי אותו, כדי שיאכל משכרו דווקא בעולם הזה.
מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית?
אמר ליה:
בעי מימת גברא בגו תלתין יומין,
ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין.  רש"י ובעיא מיטר ליבם קטן: עד שיביא שתי שערות, ויהא ראוי לחליצה; ויודע היה זה שעתידה להמתין שלש עשרה שנה .
מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא "עביד לי מסאני לשב שנין" - אחיכת?
אמר ליה: ההוא שבעה יומי לית ליה,  רש"י ?: אינו בטוח לחיות שבעה ימים שמא למחר ימות 
מסאני לשב שנין בעי?
מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים – אחיכת?
אמר ליה: דהוה יתיב אבי גזא דמלכא  רש"י ?: תחתיו היה אוצר גדול זהב וכסף טמון -
לקסום מאי דאיכא תותיה!

סוף המעשה - בניית המקדש וחילופי שלמה המלך

תרחיה גביה  רש"י ?: איחר אצלו שלמה לאשמדאי; 'תרח' בלשון ארמי – איחור, כדאמרינן בבבא קמא (פ,ב): מאן תרח ניתרח שמואל.  עד דבנייה לבית המקדש.


ח אל מוציאו ממצרים - כתועפות ראם לו - יאכל גוים צריו, ועצמתיהם - יגרם, וחיציו - ימחץ. (במדבר כד:ח)

יומא חד הוה קאי לחודיה  רש"י ?: שלמה אצל אשמדאי ,
אמר ליה:
כתיב "...כתועפות ראם לו..." (במדבר כד ח)  רש"י ?: להקדוש ברוך הוא יש לו תועפות ראמים למשלחתו - וליפרע פורענות בשליחותו 
ואמרינן:
'כתועפות' - אלו מלאכי השרת,
'ראם' - אלו השדים
מאי רבותייכו מינן?  רש"י ?: שנשתבח הקב"ה בכם 

אמר ליה:

שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך  רש"י ?: טבעתו היה שם חקוק עליה  ואחוי לך רבותאי.
שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה – בלעיה.
אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא,
פתקיה  רש"י ?: דחהו  ארבע מאה פרסי!
על ההיא שעתא אמר שלמה:
"מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?!"(קהלת א ג)

מה כן היה חלקו של שלמה המלך בכל עמלו

י וכל אשר שאלו עיני - לא אצלתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה: כי לבי שמח מכל עמלי... וזה - היה חלקי מכל עמלי! (קהלת ב:י)

"וזה היה חלקי מכל עמלי" (קהלת ב י)
מאי 'וזה'?
רב ושמואל:
חד אמר: מקלו,
וחד אמר: גונדו.  רש"י ?: לבושו; ובביאורי טהרות דרב האי ראיתי: קודו: מקידה של חרס לשתות מים (סוטה לב,ב) 

שלמה המלך מקבץ נדבות

היה מחזר על הפתחים.
כל היכא דמטא – אמר:
"אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים" (קהלת א יב]])
כי מטא גבי סנהדרין,
אמרו רבנן:
מכדי שוטה - בחדא מילתא לא סריך!  רש"י ?: אינו נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים, שזה אומר "הייתי מלך" ואינו אומר דבר שטות אחרת  - מאי האי?
אמרו ליה לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה?
אמר להו: לא.
שלחו להו למלכוותא: קאתי מלכא לגבייכו?
שלחו להו: אין, קאתי.
שלחו להו: בידקו בכרעיה!  רש"י ?: שרגליו של שד דומות לשל תרנגולים 
שלחו להו: במוקי קאתי  רש"י ?: אינו בא לשכב יחף, אלא באנפילאות; קאלצונ"ש בלעז ,
וקא תבע להו בנידותייהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה!

הצלתו של שלמה המלך

אתיוה לשלמה, והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם.
כי עייל - חזייה – פרח!
ואפילו הכי - הוה ליה ביעתותא מיניה,
והיינו דכתיב:
"הנה מטתו שלשלמה - ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל!
כולם - אחוזי חרב, מלומדי מלחמה.
איש - חרבו על יריכו, מפחד בלילות!" (שיר השירים ג' ז-ח)

גורל שלמה המלך בהמשך

רב ושמואל:
חד אמר:
מלך - והדיוט.  רש"י מלך והדיוט: היה שלמה - לא חזר שוב למלכותו. 

וחד אמר: מלך - והדיוט - ומלך.

עוד סוגיות בנושא רפואה

רפואה לסחרחורות

לדמא דרישא  רש"י ?: חולי כאב הראש הבא מחמת דם :
ליתי שורבינא  רש"י ?: מין ארז, כדאמרינן בראש השנה (כג,א) 'תאשור': שורבינא , ובינא  רש"י ?: ערבה 
ואסא דרא  רש"י ?: הדס לח  וזיתא,
וחילפא  רש"י ?: צפצפה: עץ ששמו פופליי"ר  וחילפי דימא  רש"י ?: גירופל"א  (ראו: תבלין הציפורן),
ויבלא  רש"י ?: מין עשב , ולישלוקינהו בהדי הדדי,
ולנטול תלת מאה כסי - אהאי גיסא דרישא,
ותלת מאה כסי - אהאי גיסא דרישא.
ואי לא - ליתי ורדא  רש"י ורדא: רוס"א  חיורא,
דקאי בחד דרא  רש"י ?: כל עלין שלו מצד אחד זה למעלה מזה ,
ולישלקיה,
ולינטול שיתין כסי - אהאי גיסא דרישא,
ושיתין כסי - אהאי גיסא דרישא.

רפואה למיגרנה

לצליחתא:  רש"י ?: כאב חצי הראש 
ליתי תרנגולא ברא,
ולישחטיה בזוזא חיורא  רש"י ?: בדינר של כסף צרוף ישחטנו 
אההוא גיסא דכייב ליה  רש"י ?: שיזוב הדם על חצי הראש ששם הכאב  -
ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה –
וליתלייה  רש"י ?: לתרנגולא שחוט  בסיפא דבבא  רש"י ?: במזוזות הפתח ,
דכי עייל - חייף ביה,
וכי נפיק חייף ביה.

רפואה לשעורה בעין

לברוקתי  רש"י ?: חולי שבעין שקורין טייל"א :
ליתי עקרבא דשב חומרי  רש"י ?: מנומר בשבע גוונין מחמת זקנה 
ונייבשיה בטולא [ונייבש את העקרב בצל]  רש"י ?: כלומר שלא מחמת שמש ,
ונישחוק תרתי מנתא - כוחלא,
וחדא מנתא - מיניה,  רש"י ?: שני חלקים כחול וחלק אחד ממנו ,
ולימלי  רש"י ?: ישום בעינו  תלתא מכחלי  רש"י ?: מכחול הוא כנף עוף [בעברית של ימינו: נוצה של תרנגול (פירוש גמרא נוחה)] או כף רחב דק של עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין  - בהאי עינא,
ותלתא מכחלי - בהאי עינא.  רש"י ?: שלשה פעמים 
טפי - לא לימלי,
דאי לא -  רש"י ?: מיזדהר דלא לימלי טפי  פקע עיניה!

רפואה לביעותי לילה

לשברירי דליליא  רש"י ?: סנורים הבאות על האדם בלילה :
ניתי שודרא ברקא  רש"י ?: חבל של שיער בהמה ושל זנב סוס ופרה ,
וניסר: חדא כרעא - מיניה, וחדא כרעא - מכלבא  רש"י ?: יקשור אחד מרגליו ורגל הכלב בשני ראשי החבל ,
וניטרפו ינוקי חספא - אבתריה.  רש"י ?: יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו 
ולימרו ליה:  רש"י ?: לחש זה 
"אסא כלבא - אכסא תרנגולא."  רש"י ?: זקן - כלב, שוטה - תרנגול. 
וליגבי שב אומצי  רש"י ?: חתיכות בשר  משבעה בתי,
וליתבינהו ניהליה  רש"י ?: בני הבתים להנך אומצי  בצינורא דדשא במזוזת הבית (פירוש גמרא נוחה)
וניכלינהו בקלקולי  רש"י ?: אשפות  דמתא.
בתר הכי - לפשוט שודרא ברקא  רש"י ?: יתיר הקשר מרגלו ,
ונימרו הכי:
"שברירי דפלוני בר פלוניתא -
שבקינהו לפלוני בר פלוניתא."
וליחרו וינשפו (פירוש גמרא נוחה) לכלבא - בבביתא דעיניה  רש"י ?: בבבת עינו .

רפואה למסתנוור מאור יום

לשברירי דיממא חולה בעורון יום, שאור היום מסנוור אותו:
ליתי שבעה סומקי  רש"י ?: טחולים  מגווא דחיותא מתוך חיות; אולי: מתוך חיות שעומדות ללדת (פירוש גמרא נוחה),
וניטוינהו ולצלות אותם (פירוש גמרא נוחה) אחספא  רש"י ?: [בתוך (פי' גמרא נוחה)] כלי חרס מנוול  דאומנא  רש"י ?: שמקיזין לתוכו דם ,
וליתיב איהו מגואי בתוך הבית (פירוש גמרא נוחה) ואיניש אחרינא מאבראי מבחוץ (פירוש גמרא נוחה),
ונימא ליה {{|עוירא|העור בעורון יום (פירוש גמרא נוחה)}}  רש"י ?: לפתיחא [לאיש הרואה, שיושב בחוץ (פי' גמרא נוחה)] : "הב לי דאיכול";
ונימא ליה האיך פתיחא האיש הרואה (פירוש גמרא נוחה): "סב איכול";
ובתר דאכיל - ליתבריה לחספא;
דאי לא - הדרי עילויה עלולה העורון לחזור (פירוש גמרא נוחה).

לחשים ורפואות לדם מהאף

לדמא דאתי מנחירא:
ליתי גברא כהן דשמיה 'לוי',
וליכתוב ליה 'לוי' למפרע. בסדר כתיבה הפוך: קודם יכתוב את האות י, אחרכך את האות ו, אחר כך את האות ל. (פירוש גמרא נוחה)
ואי לא -
ליתי איניש מעלמא,
וניכתוב ליה "אנא פפי שילא בר סומקי'  רש"י ?: לחש הוא  למפרע בסדר הפוך (פירוש גמרא נוחה).


ואי לא - ניכתוב ליה הכי
טעם דלי במי כסף.
טעם דלי במי פגם.  רש"י ?: לחש הוא 


ואי לא - ליתי עיקרא שרש (פירוש גמרא נוחה) דאספסתא, ואשלא דפורייא  רש"י ?: חבל של מיטה  עתיקא ישנה (פירוש גמרא נוחה),
וקורטסא  רש"י ?: נייר של מוכין , ומוריקי  רש"י ?: קרוג  וסומקא דלוליבא  רש"י ?: {{{2}}}  [1]
ונקלינהו ולשרוף אותם (פירוש גמרא נוחה) בהדי הדדי,
וליתי גבבא דעמרא רש"י בבא בתרא עד,א ד"ה שקל גבבא דעמרא: לקח גיזת צמר... (פירוש גמרא נוחה) -
וניגדול  רש"י ?: לשון 'גדילים': יעשה פתילה מן הצמר  תרתי פתילתא שתי פתילות (פירוש גמרא נוחה),
ולטמיש בחלא  רש"י ?: ישרה בחומץ  וניגדבל בקיטמא הדין  רש"י ?: יגלגלנו באפר, וידבק האפר בו 
וניתיב בנחיריה ולהושיב בנחיריו (פירוש גמרא נוחה);


ואי לא - ליחזי אמת המים דאזלת הזורמת (פירוש גמרא נוחה) ממזרח כלפי מערב,
ונפסע וניקום חד כרעא - להאי גיסא רגל אחת בצד זה של אמת המים (פירוש גמרא נוחה)
וחד כרעא - להאי גיסא,
ונישקול טינא בידיה דימינא טיט ביד ימינו (פירוש גמרא נוחה) - מתותי כרעא דשמאליה מתחת רגלו השמאלית (פירוש גמרא נוחה),
ובידיה דשמאלא - מתותי כרעא דימיניה מתחת רגלו הימנית (פירוש גמרא נוחה),
וניגדול תרתי פתילתא דעמרא, וניטמיש בטינא, וניתיב בנחיריה.


ואי לא -
ליתיב תותי מרזבא לשבת תחת מרזב (פירוש גמרא נוחה),
ונייתו מיא - ולישדו עליה ויביאו מים במרזב - וישפכו עליו (פירוש גמרא נוחה),  רש"י ?: דרך מרזב 
ולימרו:
"כי היכי דפסקי הני מיא -
ליפסוק דמיה - דפלניא בר פלניתא".


דם מהפה - בדיקות

לדמא דאתי מפומא:
בדקינן ליה בגילא  רש"י ?: אישטריי"ס  דחיטתא קש מחיטה, כפי שמסביר רש"י להלן (פירוש גמרא נוחה) -
אי סריך  רש"י ?: נדבק הקש בדם  - מריאה קאתי: ואית ליה תקנתא.
ואי לא - מֵכָּבֵדא קאתי: ולית ליה תקנתא.

ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום,
הריאה שניקבה או שחסרה -
טריפה. (חולין מ"ב ע"א)

אמר ליה רב אמי - לרב אשי: והאנן איפכא תנן:

'ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום,
הריאה שניקבה או שחסרה...'!? (חולין מ"ב ע"א)
אמר ליה:
כיון  רש"י ?: דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה  דמפומיה קאתי  רש"י ?: עולה למעלה ונפיק דרך הפה  -
אימר איתמוחי איתמח.  רש"י ?: כולה כבדא, ולא נשתייר הימנה כלום, ונפל לריאה דרך קנה הכבד, שמחובר לקנה של ריאה 


דם מהפה - רפואות

אמר מר:
'אי מריאה קאתי - אית ליה תקנתא'.
מאי תקנתיה?
ליתי שבעה כוני  רש"י ?: מלא אגרוף  מפירמא דסילקא  רש"י ?: קניבת תרדים; מצינדור"א 
ושבעה כוני פירמא דכרתי,
וחמשה כוני פרידא  רש"י ?: מין עשב; ויש אומרים מדיירישר"ש 
ותלתא כוני דטלפחי עדשים (פירוש גמרא נוחה), תבנית:וכונא דכמונא
וכונא דחבלי פשתן

להרחבה ראה כאן
,
וכנגדן  רש"י ?: כשיעור כל אלו  - כנתא פטירתא  רש"י ?: אנטריי"ל של בהמה שהיתה פטר רחם לאמה ,
וליבשיל - וליכול,
ולישתי אבתריה שיכרא חריפא דטבת או: שיכר (אולי: בירה) של חודש טבת, שאז השיכר חזק. או: 'טבת' מלשון 'טובה', כלומר: בירה חריפה, שהיא טובה (פירוש גמרא נוחה).

לכאב שיני בינה

לככא  רש"י ?: חולי השינים הפנימים :
אמר רבה בר רב הונא:
ליתי תומא יחידאה  רש"י ?: ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד , ונימרסיה  רש"י ?: ישחקנו  במישחא ומילחא שמן (על פי רוב שמן זית) ומלח (פירוש גמרא נוחה),
ונתביה ולהניחו (פירוש גמרא נוחה) אטופראי דאליונא  רש"י ?: על צפורן של בוהן יד  ||ב|דההוא גיסא דכייב ליה|בצד שבו כואב לו (פירוש גמרא נוחה)}},
ונהדר ליה גדנפא דלישא באופן מילולי: כנף של עיסה. כלומר: לשים על הבוהן שעליו השום הטחון בשמן ומלח - כסוי או עטיפה מבצק (פירוש גמרא נוחה),
וניזדהר לבישריה  רש"י ?: שלא יגע אותו שום בבשרו  - דקשי לחיורא!  רש"י ?: צרעת 

לכאב חניכיים[עריכה]

לחינכי  רש"י ?: אבעבועות הגדילים בגרון, כמין גלנט; ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן :
אמר רבי יוחנן:
חומתי כי ממרו  רש"י ?: עלי של חומם פילטרו טוב לרפואה זו; כמין עשב שקורין ממרו בלשון ארמי  -
ועיקרא דחומתי  רש"י ?: שורש החימום פילטרו  עדיף  רש"י ?: לרפואה  מממרו  רש"י ?: ממרו: "שבדמוני'" - לשון מורי  -
ונינקוט בפומיה.
- הני:  רש"י ?: חומתי וממרו  לאוקומי.  רש"י ?: לאוקומי החולי, שלא ינפח יותר מדאי 


ליבלות (אבעבועות)[עריכה]

לבשולי  רש"י ?: לבשולי האבעבועות, שתקבץ לחה שלהן לתוכן, שתהא יוצאה כשיבקעו אותו :
לייתי פארי דריש נפייא  רש"י ?: סובים גדולים שצפין למעלה בנפה כשמרקדין ,
וטלפחי בעפרייהו  רש"י ?: עדשים עם עפר שנתלשו בהן ,
ושובלילתא  רש"י ?: תלתן; פינוגר"י , וחומרתא דכשותא  רש"י ?: פרח שבכשות; הומלו"ן ,
ונינקוט כאמגוזא  רש"י ?: כשיעור אגוז  בפומיה.

לדלקת בשקדים[עריכה]

לאיפתוחי  רש"י ?: לפתוחי האבעבועות של אשטרנגיילו"ן (דלקת שקדים - פי' גמרא נוחה): שיבקעו ותצא הליחה :
לינפח ליה חבריה  רש"י ?: בגרונו  תחלי חיורתא - בגילא דחיטתא.  רש"י ?: שהוא חלול, ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד, ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה, וינפח חבירו בראש האחר, ויצאו השחלים, ויפלו ויחנו על החולי. 


לסדקים בעור יבש[עריכה]

לאסוקי  רש"י ?: להעלות בשר לרפאות הביקוע :
ליתי עפרא - מטולא דבית הכסא  רש"י ?: מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות, ומתוקנות כעין מושב ,
וניגבול בדובשא,
וניכול - דמעלי ליה טוב לו, מועיל לו (פירוש גמרא נוחה).

לדלקת הגת (סינוסיטוס)[עריכה]

לברסם  רש"י ?: חולי שקורין צוריי"ר; והוא בא מן הראש דרך החוטם :
ליתי - כי פיסתקא דנישדור  רש"י ?: כשיעור גלנט של ארז מסם נשדור שקורין אמוניקא 
וכי אמגוזא שיעור כאגוז (פירוש גמרא נוחה) דחלבניתא דובשניתא  רש"י ?: חלבנה מתוקה שקורין גלמא ,
ומלי תרוודא  רש"י ?: כף  - דובשא חיורא,
ומלי נטלא  רש"י ?: כלי מחזיק רביעית  בת מחוזא - חמרא נקידא  רש"י ?: יין צלול יפה שאינו אדום ,
ונישלוקינהו - בהדי הדדי.
וכי בשיל נשדור - בשיל ליה כוליה.  רש"י ?: זה סימן יהיה לך: לכשיבשל הנשדור - בידוע ששאר סמנין מבושלין, לפי שהוא קשה 


ואי לא: ליתי רביעתא דחלבא דעיזא חיוורתי
דף סט עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף סט עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ע עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ע עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עא עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עא עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עב עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עב עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עג עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עג עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עד עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עד עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

סוגיא: נתינת מתנה בכח[עריכה]

תנן התם: (מסכת ערכין פרק ט משנה ד (דף לא עמודב))
בראשונה  רש"י ?: הקונה בית בעיר חומה  -
היה נטמן יום שנים עשר חדש  רש"י ?: שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו 
כדי שיהא חלוט לו  רש"י ?: כדכתיב ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו' (ויקרא כה,ל)  .
התקין הלל הזקן שיהא חולש  רש"י ?: זורק; כמו חולש על גוים - מטיל גורל (ישעיה יד,יב)  את מעותיו ללשכה,  רש"י ?: מתוקנת לכך 
ויהא שובר את הדלת  רש"י ?: של ביתו  ונכנס,
ואימתי שירצה - הלה יבוא ויטול את מעותיו.

גרסה א. רבא לומד מדברי הלל שאין מתנה בכח, ורב פפא דוחה[עריכה]

ואמר רבא:
מתקנתו של הלל  רש"י ?: דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה  נשמע:
"הרי זה גיטך - על מנת שתתני לי מאתים זוז",
ונתנה לו מדעתו – מגורשת,
על כורחו - אינה מגורשת.
- מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה - דהויא לה נתינה,
דף עה עמוד א[עריכה]
מכלל: דבעלמא נתינה בעל כרחיה - לא הויא נתינה.  רש"י ?: וגבי גט, דאיסורא הוא - לא תקין הלל 


מתקיף לה רב פפא:
ואיתימא - רב שימי בר אשי:
ודלמא - כי אצטריך ליה לתקוני: שלא בפניו  רש"י ?: כי הכא שאינו בלישכה ,
אבל בפניו: בין מדעתו, בין בעל כרחו - הויא נתינה!?

גרסה ב. רבא לומד מדברי הלל שיש מתנה בכח, ורב פפא דוחה[עריכה]

ואיכא דאמרי: אמר רבא:

מתקנתו של הלל:
"הרי זה גיטך - על מנת שתתני לי מאתים זוז", ונתנה לו -
בין מדעתו ובין בעל כרחו הויא נתינה.
וכי איצטריך ליה להלל לתקוני: שלא בפניו,
אבל בפניו: בין מדעתו, בין בעל כרחו - הויא נתינה.
מתקיף לה רב פפא:
ואיתימא - רב שימי בר אשי:
ודלמא - אפילו בפניו נמי: מדעתו – אין, על כרחו – לא,
והלל - מאי דאיצטריך ליה - תקין?  רש"י ?: ראה שהיה נטמן, והתקין דבעל כרחו ושלא בפניו תהא נתינה; ואי הוה נמי קאי קמן ואמר "לא מקבילנא" הוה איצטריך להלל נמי לתקוני דתיהוי נתינה; אלא מה שלא הוצרך - לא הוצרך; וגבי גט - (דאיסורא הוא - לא קיימא תקנתא דהלל) 

מתנה בכח - מסקנה להלכה[עריכה]

אמר רבה בר בר חנה:
אמר רבי יוחנן:
כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו - הלכה כמותו,
חוץ מערב,  רש"י ?: בשילהי גט פשוט  וצידן  רש"י ?: דמתניתין  וראיה אחרונה,  רש"י ?: ב'אחד דיני ממונות' {סנהדרין לא ע"א}, דאפליגי ב'אמרו לו: "כל ראיות שיש לך להביא - הבא עד שלשים", ולא הביא עד לאחר שלשים, ואמרו לו "הבא ראיה" ואמר "אין לי ראיה": בקמייתא הלכתא כוותיה, ובבתרייתא לית הלכתא כוותיה. 

סוגיא: דין גט שבו הנייר נשאר בבעלות האיש[עריכה]

תנו רבנן:
"הרי זה גיטיך והנייר שלי" - אינה מגורשת  רש"י ?: לא יהיב לה ולא מידי ורחמנא אמר ונתן בידה ;
"על מנת שתחזירי לי את הנייר" – מגורשת.

אולי האשה תקנה את הנייר  רש"י ?: פרשנות רב חסדא על סמך דברי רשב"ג [עריכה]

מאי שנא רישא - ומאי שנא סיפא?  רש"י ?: קא סלקא דעתיה 'על מנת' לאו 'מעכשיו', הוא, כרבנן דפליגי עליה דרבי, והוי כמו 'לכשתחזירי לי הנייר ליהוי גט'; ואם כן אמאי מגורשת? הא בשעת גירושין לאו מידי נקיטא? 
אמר רב חסדא:
הא מני? - רבן שמעון בן גמליאל היא.
דאמר: 'תתן לו את דמיה'.
הכי נמי: אפשר דמפייסה ליה בדמי.

התנאי בטל כי צריך תנאי כפול  רש"י ?: פרשנות אביי על סמך דברי רבי מאיר [עריכה]

מתקיף לה אביי:
אימור דאמר רבן שמעון בן גמליאל - היכא דליתיה  רש"י ?: לאצטלית  בעיניה.
היכא דאיתיה בעיניה - מי אמר?
אלא אמר אביי:
הא מני? - רבי מאיר היא,
דאמר  רש"י ?: רבי מאיר, במסכת קידושין (דף סא עמוד א) :
בעינן תנאי כפול  רש"י ?: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן וכו' [בטל תנאיה]  -
והכא: הא - לא כפליה לתנאיה!  רש"י ?: דנימא:'אם לא תחזירי לא יהא גט'; הלכך בטל תנאיה. 


המעשה קודם לתנאי ומבטל אותו  רש"י ?: פרשנות רבא [עריכה]

מתקיף לה רבא:
טעמא - דלא כפליה לתנאיה.
הא - כפליה לתנאיה: לא הוי גיטא ? רש"י ?: לרבי מאיר 
מכדי  רש"י ?: לרבי מאיר -  כל תנאי - מהיכא גמרינן להו  רש"י ?: לכופלו ?
מתנאי בני גד ובני ראובן  רש"י ?: שהיה כפול: 'אם יעברו' 'ואם לא יעברו' (במדבר לב,כט-ל) !
 רש"י ?: וכיון דמיניה גמרינן - בעינן כי התם:  מה התם - תנאי קודם למעשה,
אף כל - תנאי קודם למעשה!  רש"י ?: תנאי שתלו בו המעשה הוזכר קודם למעשה: 'אם יעברו' - זה התנאי. 'ונתתם להם' - זה המעשה. הכא נמי - בעינן דנימא "אם תחזירי יהא גט" 
לאפוקי הכא  רש"י ?: דאמר לה "זה גיטך" ברישא, והדר "על מנת שתחזירי"  - דמעשה קודם לתנאי!?
אלא אמר רבא: משום דמעשה קודם לתנאי.


תנאי שסותר את המעשה בטל  רש"י ?: 'תנאי ומעשה בדבר אחד' פרשנות רב אדא בר אהבה [עריכה]

מתקיף לה רב אדא בר אהבה:

טעמא: דמעשה קודם לתנאי,
הא: תנאי קודם למעשה - לא הוי גיטא?


דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

מכדי - כל תנאי: מהיכא גמרינן להו?
מתנאי בני גד ובני ראובן  רש"י ?: ובין לרבי מאיר ובין לרבנן, דלא אפליג אלא בכפילה כדמפרש טעמא התם, הוצרך הדבר לאומרו, שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו  -
מה התם: תנאי - בדבר אחד  רש"י ?: לעבור הירדן , ומעשה - בדבר אחר  רש"י ?: נחלת עבר הירדן מזרחה  -
אף כל.
לאפוקי הכא...
דף ע"ה עמוד ב[עריכה]
...- דתנאי ומעשה: בדבר אחד.  רש"י ?: בגט עצמו הוא התנאי: להחזירו; והוא המעשה: להיות גט! 
אלא אמר רב אדא בר אהבה:
משום דתנאי ומעשה - בדבר אחד.

לשון 'על מנת' מתבצע מיד  רש"י ?: פרשנות רב אשי על סמך דברי רב ולשיטת רבי [עריכה]

רב אשי אמר:
הא מני?  רש"י ?: דקתני 'על מנת שתחזירי' - מגורשת ? רבי היא.
דאמר רב הונא:
אמר רב:
כל האומר 'על מנת' - כאומר 'מעכשיו' דמי.  רש"י ?: ואשתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט, ולאחר זמן - היא מחזרת, ומַתָנָה על מנת להחזיר שמה מַתָנָה. 


סוגיא: תקנת תוספת תנאים - בגט של שכיב מרע[עריכה]

אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע  רש"י ?: כשמוסרו לה - יאמר :
"אם לא מתי - לא יהא גט,
ואם מתי - יהא גט"  רש"י ?: דבעינן תנאי כפול; דאי לא כפליה - הוי גיטא מיד, ואי כהן הוא מפסלא עליה. 
ולימא  רש"י ?: ברישא :
"אם מתי - יהא גט,
ואם לא מתי - לא יהא גט"?
- לא מקדים איניש פורענותא - לנפשיה.
ולימא: "לא יהא גט - אם לא מתי"?
בעינן תנאי קודם למעשה.

מתקיף לה רבא:

מכדי - כל תנאי: מהיכא גמרינן?
מתנאי בני גד ובני ראובן -
מה התם: הן - קודם ללאו  רש"י ?: '...אם יעברו ונתתם...' (במדבר לב) 
אף כל, לאפוקי הכא, דלאו קודם להן!?
אלא אמר רבא: 'אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט': 'אם לא מתי לא יהא גט"  רש"י ?: לימא ברישא  -  רש"י ?: משום  לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה;  רש"י ?: והדר נימא הן ולאו:  "אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט",  רש"י ?: ד  בעינן הן קודם ללאו.

משנה ? - הרי זה גיטך על מנת שתשמשי[עריכה]

משנה:

גט עם תנאים ללא הגבלת זמן[עריכה]

"הרי זה גיטיך - על מנת שתשמשי את אבא",
"- על מנת שתניקי את בני" ...

זמן הנקה  רש"י ?: סוגיית ביניים במשנה [עריכה]

כמה היא מניקתו?
שתי שנים  רש"י ?: שיהא לולד שתי שנים שכך הוא זמן הנקתו. 
רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש.  רש"י ?: לרבי יהודה זמן הנקת תינוק - עד שיהו לו י"ח חדשים (בכתובות בפרק 'אף על פי' דף ס,ב) 

המשך - גט עם תנאים ללא הגבלת זמן  רש"י ?: המשך סוגיית המשנה הראשית [עריכה]

 רש"י ?: ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו  מת הבן,  רש"י ?: קודם הזמן  או שמת האב -
הרי זה גט.  רש"י ?: דכיון דלא פריש מידי - לא איכוון אלא להרווחה: כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך. 

גט עם תנאים מוגבלים בזמן[עריכה]

"הרי זה גיטיך - על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים",
- "על מנת שתניקי את בני - שתי שנים":
מת הבן, או שאמר האב: "אי אפשי שתשמשני" - שלא בהקפדה  רש"י ?: היא לא הכעיסתו 
- אינו גט.  רש"י ?: ואפילו הכי, שאין העכבה הימנה אינו גט - וכל שכן אם בהקפדה. 
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כזה - גט!  רש"י ?: הואיל ולא הקפידתו, ואין העכבה - הימנה. 

מתחשבים רק בעיכובי גט של אישה[עריכה]

כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל:
כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט.

גמרא על משנה ?[עריכה]

גמרא:

סוגיא: זמן הנקה הנדרש - למילוי תנאי גט שאינו מוגבל בזמן[עריכה]

ומי בעינן כולי האי?
ורמינהי?!
שמשתו יום אחד, הניקתו יום אחד - הרי זה גט.

זמן ההנקה הרשום במשנה - לגבי בריאות התינוק והאם, ולא לגבי גט[עריכה]

אמר רב חסדא:
לא קשיא: הא - רבנן, והא - רבן שמעון בן גמליאל:
מתניתין - רבן שמעון בן גמליאל,  רש"י ?: דאמר לעיל {דף עד עמוד א} 'תִּתֵן דָמיהָ' - אלמא להרווחה מיכוון, ולאו דוקא קאמר. - הא: נמי - להרווחה איכוון. וכל זמן שהוא צריך לינק קאמר. 
וברייתא - רבנן.  רש"י ?: דאמרי {דף ע"ד עמוד ב} אצטלית דוקא - הכא נמי שימוש והנקה - דוקא, וביום אחד סגי. 

מחפשים להקל בתנאי גט -  רש"י ?: אפילו קיום של יום אחד - שיטב על סמך רשב"ג [עריכה]

הא מדסיפא - רבן שמעון בן גמליאל הוי,
מכלל: דרישא - לאו רבן שמעון בן גמליאל?
אלא:
ברייתא - רבן שמעון בן גמליאל היא: דמיקל בתנאי  רש"י ?: דאמר 'תתן דמיה' וקאמר נמי: כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט ,
מתניתין - רבנן.

הנקה ליום אחד - מדובר כשהגביל את הזמן של הגט  רש"י ?: שיטת רבא [עריכה]

רבא אמר:
לא קשיא: כאן  רש"י ?: מתניתין, דאמר 'שתי שנים תניקי'  - בסָתַם,
כאן  רש"י ?: ברייתא  - במפרש.  רש"י ?: "יום אחד" 

כשאין הגבלת זמן - הגט מוגבל בזמן קצר ביותר - יום אחד  רש"י ?: שיטת רב אשי [עריכה]

רב אשי אמר:
 רש"י ?: ברייתא בסתם, ד כל סתם - נמי כמפרש יום אחד דמי.  רש"י ?: ומתניתין - רב אשי משני לה לקמיה; ורב אשי לאו לשנויי מתניתין וברייתא אתא אלא לאפלוגי עליה דרבא דאמר סתם שתי שנים. 

הגבלת גיל התינוק - לגט עם תנאי הנקה[עריכה]

תנן:
כמה היא מניקתו? שתי שנים.
רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש' -
בשלמא לרבא - ניחא.
אלא לרב אשי - למה לי שתי שנים? למה לי שמנה עשר חדש?
ביום אחד - סגי!?
הכי קאמר: "יום אחד משתי שנים"  רש"י ?: של תינוק ,
לאפוקי לאחר שתי שנים  רש"י ?: שאם הניקתו לאחר שעברו לו שתי שנים  - דלא  רש"י ?: שאין זה הנקה  יום אחד!
"- משמנה עשר חדש": לאפוקי לאחר שמנה עשר חדש - דלא.
מיתיבי:
"הרי זה גיטיך -
על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים",
"על מנת שתניקי את בני שתי שנים",
מת הבן - או שאמר האב "אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה"
- אינו גט/
דף עו עמוד א[עריכה]
בשלמא לרבא  רש"י ?: דאוקי רישא דמתניתין שתי שנים ממש, ואף על גב דסתם :
רישא  רש"י ?: דקאמר 'מת הבן בתוך שתי שנים - הרי זה גט'  - בדלא פריש  רש"י ?: 'שתי שנים', והרי הניקתו כל צרכו ,
סיפא - דפריש  רש"י ?: על כרחיך דוקא קאמר, דהא לא איצטריך לפרושי ופריש !
אלא: לרב אשי  רש"י ?: דאמר רישא דמתניתין - יום אחד קאמר  -
מאי שנא רישא - ומאי שנא סיפא  רש"י ?: על כרחך 'מת הבן או האב' דקתני - כגון שמת ולא הניקתו כלל, ואמאי 'הרי זה גט'? הרי לא נתקיים כלום מן התנאי? ?
קשיא.


( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עו עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף עז עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )


הדרן עלך: 'מי שאחזו'

פרק הבא (ח)...
  1. ^ הערה ראשונה