ביאור:בבלי גיטין פרק ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
הדף היומי בויקימקור
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | [[גיטין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]
אודות הגמרא המבוארת המקור עובד מטקסטים
|
פרק שביעי - מי שאחזו
[עריכה]דפים בפרק זה
[עריכה](דפים סז עמוד ב - עז עמוד א)
סז ב | סח א | סח ב | סט א | סט ב | ע א | ע ב | | עא א | עא ב | | עב א | עב ב | | עג א | עג ב | | עד א | עד ב | עה א | עה ב | עו א | עו ב | עז א
משניות בפרק זה
[עריכה]משניות
- משנה א - מי שאחזו
- משנה ב אמרו לו 'נכתוב גט לאשתך'
- משנה ג - זה גיטך אם מתי
- משנה ד - לא תתייחד עמו אלא
- משנה ה - הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז
- משנה ו - הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא
- משנה ז - הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלושים יום
- משנה ח - הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש
דף סז עמוד ב
[עריכה]משנה א - מי שאחזו
[עריכה]משנה:
- מי שאחזו קורדייקוס רש"י ?:שם שידה השולטת כששותה יין הרבה מגיתו - ואמר "כתבו גט לאשתי":
- לא אמר כלום. רש"י ?:שאין דעתו מיושבת
- אמר "כתבו גט לאשתי" - ואחזו קורדייקוס,
- וחזר ואמר "לא תכתבנו" -
- אין דבריו האחרונים כלום.
- נשתתק - רש"י ?:לאו אשאחזו קורדייקוס קאי, אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי
- ואמרו לו "נכתוב גט לאשתך" -
- והרכין רש"י ?:הטה: 'ויט שמים' מתרגמינן 'וארכין שמיא' (תהלים יח,י) בראשו -
- בודקין אותו שלשה פעמים. רש"י ?:בדברים אחרים; שואלין לו דברים שהוא ראוי להשיב עליהן
- אם אמר על לאו לאו ועל הן הן -
- הרי אלו יכתבו ויתנו. רש"י ?:אם ראו דעתו מיושבת - שמרמז על תשובת לאו - הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הין הרכנת הין - שלשה פעמים לכל אחד: כותבין, ונותנין - אם מרכין על הגט הרכנת-הין.
גמרא על משנה א
[עריכה]גמרא:
סוגיא: 'קורדייקוס'
[עריכה]- מאי 'קורדייקוס'?
- אמר שמואל: דנכתיה רש"י ?:נשכו חמרא חדתא דמעצרתא של היקב (לפי פירוש ה'ערוך'). רש"י ?:כלומר: ששתה הימנו והרגיש בו
- וליתני 'מי שנשכו יין חדש'?
- הא קא משמע לן: דהא רוחא רש"י ?:שד האוחז על ידי כך - 'קורדייקוס' שמה.
- למאי נפקא מינה?
- לקמיעא. רש"י ?:שמשביעין בה את הרוח בשמו
- מאי אסותיה רפואתו?
- בישרא סומקא רש"י ?:כחוש {{{1}}} {{{2}}}, וחמרא מרקא. רש"י ?:מזוג במים הרבה
רפואות של אם
[עריכה]- אמר אביי:
- אמרה לי אם:
- לשימשא בת יומא רש"י ?:חולי שאחזו מחמת חום בו ביום - רש"י ?:ישתה כוזא דמיא.
- בת תרי יומי - סיכורי. רש"י ?:הקזת דם בקרן
- בת תלתא יומי - בשרא סומקא רש"י ?:כחוש אגומרי וחמרא מרקא.
- לשימשא עתיקתא: רש"י ?:מימים רבים
- ליתי תרנגולתא אוכמתי שחורה (פירוש גמרא נוחה)
- וליקרעה שתי וערב,
- וליגלחיה למציעתא דרישיה רש"י ?:דחולה - ולותביה ולהושיב אותו עילויה,
- וננחיה עילויה עד דמיסרך שנדבק (פירוש גמרא נוחה)
- ולינחות וליקום ולרדת ולעמוד במיא עד צואריה - עד דחליש עלמא עילויה רש"י ?:פג לבו ,
- ולימוד רש"י ?:ישוט; כמו 'נחית בר אמוראי' (בבא בתרא עד ע"ב) ולסליק וליתיב ולצאת ולשבת.
- ואי לא אולי פירושו: אם לא יכול לעשות את הפעולות עם התרנגולת - ליכול כרתי,
- ולינחות וליקום במיא עד צואריה - עד דחליש עלמא עילויה,
- ולימוד ולסליק וליתיב.
- לשימשא -
- בישרא סומקא אגומרי - וחמרא מרקא. רש"י ?:כדאמר
- לתלגא לשלג רש"י ?:חולי שאחזו מחמת צינה -
- בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא. רש"י ?:בלא מזיגת מים.
מעשה ברב עמרם החסיד שהלך לישון על שלג
[עריכה]- רב עמרם חסידא,
- כי הוה מצערין ליה בי ריש גלותא רש"י ?:העבדים, מפני שהיה חסיד ופרוש, ומחמיר עליהן באיסורין -
- הוו מגנו ליה אתלגא [שוכב או ישן בשלג].
- למחר אמרו ליה: 'מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה?'
- אמר: הני - כל דאמינא להו - מיפך אפכי...
- אמר להו: 'בישרא סומקא אגומרי, וחמרא מרקא'.
- אייתו ליה אינהו - בישרא שמינא אגומרי, וחמרא חייא!
- שמעה ילתא רש"י ?:אשת רב נחמן, והיא בת הנשיא, ואשת אב בית דין, וחשובה, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קכד,א) דרב נחמן חתנא דבי נשיאה הוה. ומעיילה ליה לבי מסותא, רש"י ?:מרחץ
- ומוקמי ליה במיא דבי מסותא -
- עד דמהפכי מיא דבי מסותא - והוו דמא, רש"י ?:מחמת זיעה אדומה היוצאה ממנו על ידי בשרא שמינא וחמרא חייא
- וקאי בישריה פשיטי פשיט! {{ביאור:רשי|?|בהרות עגולות{{
רפואות להצטננות
- רב יוסף - איעסק רש"י ?:לתלגא בריחיא. רש"י ?:כדי שיחמם ויזיע.
- רב ששת - איעסק בכשורי. רש"י ?:לשאת קורות ומשאות
- אמר: "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה".
מעשה ברב ששת (העיוור) - ומטבחו של ראש הגלות
- אמר ליה ריש גלותא לרב ששת: מאי טעמא לא סעיד מר גבן?
- אמר ליה: דלא מעלו עבדי - דחשידי אאבר מן החי.
- אמר ליה: מי יימר?
- אמר ליה: השתא מחוינא לך:
- אמר ליה לשמעיה: זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא.
- אייתי ליה.
- אמר להו: אהדמו רש"י ?:'אהדמו': הנתיחו, כלומר ערכו הנתחים לי הדמי דחיותא. רש"י ?:סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה.
- אייתו תלת כרעי, אותיבו קמיה.
- אמר להו: הא - בעלת שלש רגלים הואי?!
- פסוק. אייתו חדא מעלמא, אותיבו קמיה.
- אמר ליה לשמעיה: אותביה נמי להך דידך.
- אותבה.
- אמר להו: האי בת חמש רגלים הואי!
- אמר ליה רש"י ?:ריש גלותא : אי הכי רש"י ?:דמשום דחשידי הוא -
- ליעבדו קמיה שמעיה דמר רש"י ?:כלומר: קמיה שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר , וליכול!
- אמר ליה: לחיי!
- קריבו תכא רש"י ?:שולחן קמייהו, ואייתו קמיה בישרא,
- ואותיבו קמיה ריסתנא - דחנקא חמתא. רש"י ?:אמנשטריישו"ן: עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק, משום דרב ששת סגי נהור הוה, ולא יראנו ויאכל ויחנק
- גששיה - רש"י ?:מששה והרגיש באותו עצם ושקלה רש"י ?:כל החתיכה ,
- כרכה בסודריה לבתר דאכיל, אמרי ליה...
דף סח עמוד א
- ..."איגניב לן כסא דכספא!" רש"י ?:שהיו רואים אותו כרך בסודריה, ורוצין לבדוק מהו
- בהדי דקא מעייני ואתי - אשכחוה דכרוכה בסודריה.
- אמרי ליה רש"י ?:לריש גלותא : חזי מר - דלא מיכל קא בעי, אלא לצעורן!
- אמר להו: אנא מיכל אכלי, וטעמי רש"י ?:טעמתי ביה טעמא דחיורא. רש"י ?:בשר בעלת שחין
- אמרי ליה: חיורא - לא עביד לן האידנא. רש"י ?:לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין
- אמר להו: בדקו בדוכתיה! רש"י ?:בעור היו בודקין במקום ריסתנא זו, בכף הירך, ותמצאנו בעור שהוא לבן
- דאמר רב חסדא:
- אוכמא בחיורא - וחיורא באוכמתא: רש"י ?:טלאי לבן בעור שחור לקותא היא. רש"י ?:שם בבשר, ונהפך העור ללבן
- בדוק - אשכחוה!
- כי קא נפיק - כרו ליה בירא רש"י ?:חפרו גומץ שיפול בו , ושדו ליה ציפתא עילויה, רש"י ?:השליכו מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין מושבו
- ואמרי ליה: "ליתי מר לינח!" רש"י ?:לשכב במשכבו
- נחר ליה רב חסדא מאחוריה רש"י ?:עשה לו סימן, כמו נחרת סוסיו. (ירמיה ח,טז)
|
וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ |
- אמר ליה רש"י ?:רב ששת לינוקא: פסוק לי פסוקיך!
- אמר ליה: "נטה לך על ימינך או על שמאלך" (שמאל ב ב כא) רש"י ?:פסוק הוא בעשהאל
- אמר ליה לשמעיה: מאי קא חזית?
- אמר ליה: ציפיתא דשדיא.
- אמר ליה: הדר מינה! רש"י ?:חזור מעליה לימין או לשמאל
- לבתר דנפק - אמר ליה רב חסדא: מנא הוה ידע מר?
- אמר ליה:
- חדא - דנחר לי מר.
- ועוד - דפסק לי ינוקא פסוקא.
- ועוד - דחשידי עבדי דלא מעלו.
|
...קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת - וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי, |
פירוש פסוק השדים במגילת קהלת
- עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת (קהלת ב ח)
- ':שרים ושרות' - אלו מיני זמר.
- 'ותענוגות בני האדם' - אלו בריכות רש"י ?: לרחוץ בהן בצונן ומרחצאות.
- ':שדה ושדות':
- הכא רש"י הכא:בבבל - תרגימו 'שידה ושידתין'. רש"י שידה ושידתין:שד זכר ושד נקבה.
- במערבא אמרי: שידתא. רש"י שידתא: שידה - עגלה למרכבת נשים ושרים.
- אמר רבי יוחנן: שלש מאות מיני שדים היו בשיחין. רש"י ?: באותו מקום
- ושידה עצמה - איני יודע מה היא. רש"י ?: מה דמותה ומה טיבה; ויש אומרים שידה עצמה ראש כולן, ואִמָן - איני יודע מאי היא .
סוגיא: שלמה המלך ואשמדאי
פסוק השדים של שלמה המלך
- אמר מר: 'הכא תרגימו שידא ושידתין' -
- שידה ושידתין - למאי איבעי ליה?
|
ז והבית - בהבנותו: אבן שלמה - מסע נבנה. ומקבות והגרזן - כל כלי ברזל - לא נשמע בבית, בהבנתו. (מלכים א ו:ז) |
- דכתיב "...והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה..." (מלכים א ו ז)
- אמר להו לרבנן: היכי אעביד? רש"י ?: בלי כלי ברזל
- אמרו ליה:
- איכא שמירא רש"י ?: בריה מששת ימי בראשית ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו דאייתי משה לאבני אפוד רש"י ?: דאמרינן במסכת סוטה (מח,ב): אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו, שנאמר 'פתוחי חותם' [שמות כח,יא,כא,לו ועוד] ואין מסרטין עליהם באיזמל, שנאמר 'במלואתם' [שמות כח,כ]: שלא יהו חסרות כלום! אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן
- אמר להו: היכא אישתכח?
- אמרו ליה:
- אייתי שידה ושידתין - כבשינהו רש"י כבשינהו: כפָאָם ביסורין לומר לו היכן הוא רש"י 'כבשינהו':: לחצן, לשון 'מכבש של בגדים' (שבת קמא,א) אהדדי,
- אפשר דידעי - ומגלו לך!
- אייתי שידה ושידתין, כבשינהו אהדדי.
- אמרי: אנן לא ידעינן, דילמא אשמדאי - מלכא דשידי ידע.
- אמר להו: היכא איתיה רש"י ?: אשמדאי שאוכל לכבשו ?
- אמרי ליה: איתיה בטורא פלן. רש"י ?: בהר פלוני ;
- כריא ליה בירא רש"י ?: כָרָה לו שם בור , ומליא ליה מיא,
- ומיכסיא בטינרא רש"י ?: אבן - וחתמיה בגושפנקיה. רש"י ?: בחותמו
המסלול של אשמדאי
- וכל יומא - סליק לרקיע,
- וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא.
- וגמר מתיבתא דארעא, ואתי סייר ליה לגושפנקיה. רש"י ?: בודקו שלא נגע אדם בו לגלות בורו
- ומגלי ליה - ושתי,
- ומכסי ליה - וחתים ליה, ואזיל.
הכנותיו של בניהו בן יהוידע
- שדריה לבניהו בן יהוידע.
- יהב ליה:
- שושילתא - דחקיק עלה שם,
- ועזקתא דחקיק עלה שם,
- וגבבי דעמרא רש"י ?: גיזות צמר
- וזיקי דחמרא רש"י ?: נודות יין .
- אזל - כרא בירא מתתאי, רש"י ?: במורד ההר למטה מבורו של אשמדאי
- ושפינהו למיא רש"י ?: כגון 'השופה יין לחמריה' (בבא מציעא ס,ב): הריק מי בור העליון לתוך התחתון דרך נקב שנקב בשפה שבין שתי הבורות, ומתוך שהראשון קרקעיתו גבוהה מקרקעית התחתון - נרוקו המים לתוכו מאליהן. וסתמינהו רש"י ?: לנקבים שבין זה לזה בגבבי דעמרא רש"י ?: כדי שֶכשֶיָשִים יין בעליון - לא יזוב ממנו לתחתון ,
- וכרא בירא רש"י ?: אחרינא מעילאי רש"י ?: לבורו של אשמדאי , ושפכינהו לחמרא, וטמינהו רש"י ?: מילא אותן שתי בורות עפר כדי שלא יבין אשמדאי רש"י 'טמינהו':: סתמן, כדמתרגמינן 'סתמום פלשתים' (בראשית כו,טו): טמנון פלישתאי. .
- סליק - יתיב באילנא.
תפיסת אשמדאי
- כי אתא רש"י כי אתא: אשמדאי - סייריה לגושפנקא רש"י סייריה לגושפנקא: ומצאו שלם ,
- גלייה - אשכחיה חמרא!
- אמר: כתיב "לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו - לא יחכם!" (משלי כ א) ,
- וכתיב: "זנות ויין ותירוש יקח לב" (הושע ד יא).
לא אישתֵּי!
- כי צחי שהיה צמא (פירוש גמרא נוחה) - לא סגיא ליה: רש"י לא סגי ליה: לא היה יכול להתאפק
- אישתי - רוה וגנא. רש"י רוה וגנא: נשתכר ונרדם
- נחית, אתא רש"י נחית, אתא: בניהו מן האילן - שדא ביה שושילתא, סתמיה. רש"י ?: סגר השלשלת סביב צוארו שלא יוכל ראשו לצאת
- כי אתער - הוה קא מיפרזל. רש"י הוה קא מפרזל: משתגע ומתעסק לנתקה הימנו
- אמר ליה: שמא דמרך רש"י דמרך: הקב"ה עלך! שמא דמרך עלך!
- כי נקיט ליה ואתי:
- מטא דיקלא - חף ביה, רש"י חף ביה: נתחכך בו שדייה! הפיל אותו
- מטא לביתא – שדייה!
- מטא גבי כובא רש"י כובא: צריף קטן כמו 'כובא דציידי' דההיא ארמלתא רש"י דארמלתא: אלמנה היתה דרה בו – נפקא,
דף סח עמוד ב
|
טו בארך אפים - יפתה קצין, ולשון רכה - תשבר גרם. (משלי כה:טו) |
- איחננא ליה! רש"י ?: לימשך מעליו שלא יחוף בו
- כפא לקומתיה מיניה רש"י ?: לצד אחר ואיסתלק עובי כתיפיו מן הבית - איתבר ביה גרמא.
- אמר: היינו דכתיב - "...ולשון רכה תשבר גרם." רש"י ?: על ידי לשון רכה, ש'חננה' - מענה רך - נשברה עצמי .
- חזא סמיא ראה עיוור - דהוה קא טעי באורחא:
- אסקיה רש"י אסקיה: העלהו לאורחיה. רש"י המשך דיבור המתחיל הקודם: להטותו אל הדרך
- חזא רויא רש"י רויא: שיכור דהוה קא טעי באורחא -
- אסקיה לאורחיה. רש"י אסקיה: אל הדרך
- חזא חדוותא - דהוו קמחדי לה: רש"י ?: ראה הכנסת כלה שהיו מרבין בשמחה מאד -
- בכה.
- שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא:
- "עביד לי מסאני לשב שני." –
- אחיך חייך, צחק - (פירוש גמרא נוחה)
- חזא ההוא קסמא דהוה קסים –
- אחיך.
שלושת ימי שהות אשמדאי בארמון שלמה
- כי מטא להתם -
- לא עיילוה לגביה דשלמה - עד תלתא יומי.
- יומא קמא אמר להו: אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה?
- אמרו ליה: אנסיה מישתיא רש"י ?: שתה הרבה .
- שקל לבינתא - אותיב אחברתה.
- אתו - אמרו ליה לשלמה.
- אמר להו: הכי אמר לכו: "הדור אשקיוה".
- למחר אמר להו: ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה?
- אמרו ליה: אנסיה מיכלא.
- שקל לבינתא מחברתה - אותבה אארעא.
- אתו אמרו ליה לשלמה.
- אמר להו: הכי אמר לכו: "נגידו מיניה מיכליה." רש"י ?: משכו ידיכם מלהאכילו כי אם מעט
- לסוף תלתא יומי - עייל לקמיה!
- שקל קניא רש"י קניא: קנה ומשח ארבעה גרמידי אמות (פירוש גמרא נוחה) - ושדא קמיה.
- אמר ליה:
- מכדי - כי מיית ההוא גברא:
- לית ליה בהדין עלמא אלא ארבע גרמידי!
- השתא - כבשתֵּיה לכולי עלמא,
- ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי!?
בקשת שלמה המלך, שמיר לבניין בית המקדש
- אמר ליה: לא קא בעינא מינך מידי.
- בעינא דאיבנייה לבית המקדש, וקא מיבעי לי שמירא!
- אמר ליה:
- לדידי לא מסיר לי,
- לשרא דימא מסיר ליה!
- ולא יהיב ליה - אלא לתרנגולא ברא - דמהימן ליה אשבועתיה. רש"י ?: מאמינו בשבועתו כשנשבע לו להחזירו לו
- ומאי עבד ביה?
- ממטי ליה לטורי הרים (פירוש גמרא נוחה) דלית בהו ישוב, רש"י ?: של זרעים ואילנות להתפרנס שם
- ומנח לה אשינא דטורא, ופקע טורא. רש"י ופקע טורא: מתבקע מעט כמין חריץ, עד שמשליך שם זרע האילנות וגדלים אילנות שם ומתפרנס מהם
- ומנקיט מייתי ביזרני מאילני, ושדי התם, והוי ישוב.
- והיינו דמתרגמינן 'נגר טורא' זהו התרגום בתורה ל'דוכיפת' (ויקרא יא יט) (פירוש גמרא נוחה).
- בדקו קינא דתרנגולא ברא רש"י ?: בדקו עד שהיו בקיאין היכן יש קן של דוכיפת דהוא תרנגולא ברא
- דאית ליה בני,
- וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי רש"י זוגיתא: זכוכית, כדי שיראה את בניו ולא יוכל ליכנס אצלם, ויהא צריך לשמיר לבקע הזכוכית
- כי אתא - בעי למיעל ולא מצי, אזל אייתי שמירא, ואותביה עלויה.
- רמא רש"י ?: שלוחו של שלמה ביה קלא רגב אדמה (לפי הערוך),
- שדייה, שקליה, אזל. חנק נפשיה רש"י ?: התרנגול אשבועתיה.
הסבר מעשי אשמדאי בדרך
- אמר ליה בניהו:
- מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא - אסיקתיה לאורחיה? רש"י ?: מה חששת לו
- אמר ליה: מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה - זכי לעלמא דאתי.
- ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא - אסיקתיה לאורחיה?
- אמר ליה:
- מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא,
- ועבדי ליה ניחא נפשיה, כי היכי דליכליה לעלמא שימחתי אותו, כדי שיאכל משכרו דווקא בעולם הזה.
- מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית?
- אמר ליה:
- בעי מימת גברא בגו תלתין יומין,
- ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין. רש"י ובעיא מיטר ליבם קטן: עד שיביא שתי שערות, ויהא ראוי לחליצה; ויודע היה זה שעתידה להמתין שלש עשרה שנה .
- מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא "עביד לי מסאני לשב שנין" - אחיכת?
- אמר ליה: ההוא שבעה יומי לית ליה, רש"י ?: אינו בטוח לחיות שבעה ימים שמא למחר ימות
- מסאני לשב שנין בעי?
- מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים – אחיכת?
- אמר ליה: דהוה יתיב אבי גזא דמלכא רש"י ?: תחתיו היה אוצר גדול זהב וכסף טמון -
- לקסום מאי דאיכא תותיה!
סוף המעשה - בניית המקדש וחילופי שלמה המלך
- תרחיה גביה רש"י ?: איחר אצלו שלמה לאשמדאי; 'תרח' בלשון ארמי – איחור, כדאמרינן בבבא קמא (פ,ב): מאן תרח ניתרח שמואל. עד דבנייה לבית המקדש.
|
ח אל מוציאו ממצרים - כתועפות ראם לו - יאכל גוים צריו, ועצמתיהם - יגרם, וחיציו - ימחץ. (במדבר כד:ח) |
- יומא חד הוה קאי לחודיה רש"י ?: שלמה אצל אשמדאי ,
- אמר ליה:
- כתיב "...כתועפות ראם לו..." (במדבר כד ח) רש"י ?: להקדוש ברוך הוא יש לו תועפות ראמים למשלחתו - וליפרע פורענות בשליחותו
- ואמרינן:
- 'כתועפות' - אלו מלאכי השרת,
- 'ראם' - אלו השדים
- מאי רבותייכו מינן? רש"י ?: שנשתבח הקב"ה בכם
אמר ליה:
- שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך רש"י ?: טבעתו היה שם חקוק עליה ואחוי לך רבותאי.
- שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה – בלעיה.
- אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא,
- פתקיה רש"י ?: דחהו ארבע מאה פרסי!
- על ההיא שעתא אמר שלמה:
- "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?!"(קהלת א ג)
מה כן היה חלקו של שלמה המלך בכל עמלו
|
י וכל אשר שאלו עיני - לא אצלתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה: כי לבי שמח מכל עמלי... וזה - היה חלקי מכל עמלי! (קהלת ב:י) |
- "וזה היה חלקי מכל עמלי" (קהלת ב י)
- מאי 'וזה'?
- רב ושמואל:
- חד אמר: מקלו,
- וחד אמר: גונדו. רש"י ?: לבושו; ובביאורי טהרות דרב האי ראיתי: קודו: מקידה של חרס לשתות מים (סוטה לב,ב)
שלמה המלך מקבץ נדבות
- היה מחזר על הפתחים.
- כל היכא דמטא – אמר:
- "אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים" (קהלת א יב]])
- כי מטא גבי סנהדרין,
- אמרו רבנן:
- מכדי שוטה - בחדא מילתא לא סריך! רש"י ?: אינו נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים, שזה אומר "הייתי מלך" ואינו אומר דבר שטות אחרת - מאי האי?
- אמרו ליה לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה?
- אמר להו: לא.
- שלחו להו למלכוותא: קאתי מלכא לגבייכו?
- שלחו להו: אין, קאתי.
- שלחו להו: בידקו בכרעיה! רש"י ?: שרגליו של שד דומות לשל תרנגולים
- שלחו להו: במוקי קאתי רש"י ?: אינו בא לשכב יחף, אלא באנפילאות; קאלצונ"ש בלעז ,
- וקא תבע להו בנידותייהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה!
הצלתו של שלמה המלך
- אתיוה לשלמה, והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם.
- כי עייל - חזייה – פרח!
- ואפילו הכי - הוה ליה ביעתותא מיניה,
- והיינו דכתיב:
- "הנה מטתו שלשלמה - ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל!
- כולם - אחוזי חרב, מלומדי מלחמה.
- איש - חרבו על יריכו, מפחד בלילות!" (שיר השירים ג' ז-ח)
גורל שלמה המלך בהמשך
- רב ושמואל:
- חד אמר:
- מלך - והדיוט. רש"י מלך והדיוט: היה שלמה - לא חזר שוב למלכותו.
וחד אמר: מלך - והדיוט - ומלך.
עוד סוגיות בנושא רפואה
רפואה לסחרחורות
- לדמא דרישא רש"י ?: חולי כאב הראש הבא מחמת דם :
- ליתי שורבינא רש"י ?: מין ארז, כדאמרינן בראש השנה (כג,א) 'תאשור': שורבינא , ובינא רש"י ?: ערבה
- ואסא דרא רש"י ?: הדס לח וזיתא,
- וחילפא רש"י ?: צפצפה: עץ ששמו פופליי"ר וחילפי דימא רש"י ?: גירופל"א (ראו: תבלין הציפורן),
- ויבלא רש"י ?: מין עשב , ולישלוקינהו בהדי הדדי,
- ולנטול תלת מאה כסי - אהאי גיסא דרישא,
- ותלת מאה כסי - אהאי גיסא דרישא.
- ואי לא - ליתי ורדא רש"י ורדא: רוס"א חיורא,
- דקאי בחד דרא רש"י ?: כל עלין שלו מצד אחד זה למעלה מזה ,
- ולישלקיה,
- ולינטול שיתין כסי - אהאי גיסא דרישא,
- ושיתין כסי - אהאי גיסא דרישא.
רפואה למיגרנה
- לצליחתא: רש"י ?: כאב חצי הראש
- ליתי תרנגולא ברא,
- ולישחטיה בזוזא חיורא רש"י ?: בדינר של כסף צרוף ישחטנו
- אההוא גיסא דכייב ליה רש"י ?: שיזוב הדם על חצי הראש ששם הכאב -
- ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה –
- וליתלייה רש"י ?: לתרנגולא שחוט בסיפא דבבא רש"י ?: במזוזות הפתח ,
- דכי עייל - חייף ביה,
- וכי נפיק חייף ביה.
רפואה לשעורה בעין
- לברוקתי רש"י ?: חולי שבעין שקורין טייל"א :
- ליתי עקרבא דשב חומרי רש"י ?: מנומר בשבע גוונין מחמת זקנה
- ונייבשיה בטולא [ונייבש את העקרב בצל] רש"י ?: כלומר שלא מחמת שמש ,
- ונישחוק תרתי מנתא - כוחלא,
- וחדא מנתא - מיניה, רש"י ?: שני חלקים כחול וחלק אחד ממנו ,
- ולימלי רש"י ?: ישום בעינו תלתא מכחלי רש"י ?: מכחול הוא כנף עוף [בעברית של ימינו: נוצה של תרנגול (פירוש גמרא נוחה)] או כף רחב דק של עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין - בהאי עינא,
- ותלתא מכחלי - בהאי עינא. רש"י ?: שלשה פעמים
- טפי - לא לימלי,
- דאי לא - רש"י ?: מיזדהר דלא לימלי טפי פקע עיניה!
רפואה לביעותי לילה
- לשברירי דליליא רש"י ?: סנורים הבאות על האדם בלילה :
- ניתי שודרא ברקא רש"י ?: חבל של שיער בהמה ושל זנב סוס ופרה ,
- וניסר: חדא כרעא - מיניה, וחדא כרעא - מכלבא רש"י ?: יקשור אחד מרגליו ורגל הכלב בשני ראשי החבל ,
- וניטרפו ינוקי חספא - אבתריה. רש"י ?: יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו
- ולימרו ליה: רש"י ?: לחש זה
- "אסא כלבא - אכסא תרנגולא." רש"י ?: זקן - כלב, שוטה - תרנגול.
- וליגבי שב אומצי רש"י ?: חתיכות בשר משבעה בתי,
- וליתבינהו ניהליה רש"י ?: בני הבתים להנך אומצי בצינורא דדשא במזוזת הבית (פירוש גמרא נוחה)
- וניכלינהו בקלקולי רש"י ?: אשפות דמתא.
- בתר הכי - לפשוט שודרא ברקא רש"י ?: יתיר הקשר מרגלו ,
- ונימרו הכי:
- "שברירי דפלוני בר פלוניתא -
- שבקינהו לפלוני בר פלוניתא."
- וליחרו וינשפו (פירוש גמרא נוחה) לכלבא - בבביתא דעיניה רש"י ?: בבבת עינו .
רפואה למסתנוור מאור יום
- לשברירי דיממא חולה בעורון יום, שאור היום מסנוור אותו:
- ליתי שבעה סומקי רש"י ?: טחולים מגווא דחיותא מתוך חיות; אולי: מתוך חיות שעומדות ללדת (פירוש גמרא נוחה),
- וניטוינהו ולצלות אותם (פירוש גמרא נוחה) אחספא רש"י ?: [בתוך (פי' גמרא נוחה)] כלי חרס מנוול דאומנא רש"י ?: שמקיזין לתוכו דם ,
- וליתיב איהו מגואי בתוך הבית (פירוש גמרא נוחה) ואיניש אחרינא מאבראי מבחוץ (פירוש גמרא נוחה),
- ונימא ליה {{|עוירא|העור בעורון יום (פירוש גמרא נוחה)}} רש"י ?: לפתיחא [לאיש הרואה, שיושב בחוץ (פי' גמרא נוחה)] : "הב לי דאיכול";
- ונימא ליה האיך פתיחא האיש הרואה (פירוש גמרא נוחה): "סב איכול";
- ובתר דאכיל - ליתבריה לחספא;
- דאי לא - הדרי עילויה עלולה העורון לחזור (פירוש גמרא נוחה).
לחשים ורפואות לדם מהאף
- לדמא דאתי מנחירא:
- ליתי גברא כהן דשמיה 'לוי',
- וליכתוב ליה 'לוי' למפרע. בסדר כתיבה הפוך: קודם יכתוב את האות י, אחרכך את האות ו, אחר כך את האות ל. (פירוש גמרא נוחה)
- ואי לא -
- ליתי איניש מעלמא,
- וניכתוב ליה "אנא פפי שילא בר סומקי' רש"י ?: לחש הוא למפרע בסדר הפוך (פירוש גמרא נוחה).
- ואי לא - ניכתוב ליה הכי
- טעם דלי במי כסף.
- טעם דלי במי פגם. רש"י ?: לחש הוא
- ואי לא - ליתי עיקרא שרש (פירוש גמרא נוחה) דאספסתא, ואשלא דפורייא רש"י ?: חבל של מיטה עתיקא ישנה (פירוש גמרא נוחה),
- וקורטסא רש"י ?: נייר של מוכין , ומוריקי רש"י ?: קרוג וסומקא דלוליבא רש"י ?: {{{2}}} [1]
- ונקלינהו ולשרוף אותם (פירוש גמרא נוחה) בהדי הדדי,
- וליתי גבבא דעמרא רש"י בבא בתרא עד,א ד"ה שקל גבבא דעמרא: לקח גיזת צמר... (פירוש גמרא נוחה) -
- וניגדול רש"י ?: לשון 'גדילים': יעשה פתילה מן הצמר תרתי פתילתא שתי פתילות (פירוש גמרא נוחה),
- ולטמיש בחלא רש"י ?: ישרה בחומץ וניגדבל בקיטמא הדין רש"י ?: יגלגלנו באפר, וידבק האפר בו
- וניתיב בנחיריה ולהושיב בנחיריו (פירוש גמרא נוחה);
- ואי לא - ליחזי אמת המים דאזלת הזורמת (פירוש גמרא נוחה) ממזרח כלפי מערב,
- ונפסע וניקום חד כרעא - להאי גיסא רגל אחת בצד זה של אמת המים (פירוש גמרא נוחה)
- וחד כרעא - להאי גיסא,
- ונישקול טינא בידיה דימינא טיט ביד ימינו (פירוש גמרא נוחה) - מתותי כרעא דשמאליה מתחת רגלו השמאלית (פירוש גמרא נוחה),
- ובידיה דשמאלא - מתותי כרעא דימיניה מתחת רגלו הימנית (פירוש גמרא נוחה),
- וניגדול תרתי פתילתא דעמרא, וניטמיש בטינא, וניתיב בנחיריה.
- ואי לא -
- ליתיב תותי מרזבא לשבת תחת מרזב (פירוש גמרא נוחה),
- ונייתו מיא - ולישדו עליה ויביאו מים במרזב - וישפכו עליו (פירוש גמרא נוחה), רש"י ?: דרך מרזב
- ולימרו:
- "כי היכי דפסקי הני מיא -
- ליפסוק דמיה - דפלניא בר פלניתא".
דם מהפה - בדיקות
- לדמא דאתי מפומא:
- בדקינן ליה בגילא רש"י ?: אישטריי"ס דחיטתא קש מחיטה, כפי שמסביר רש"י להלן (פירוש גמרא נוחה) -
- אי סריך רש"י ?: נדבק הקש בדם - מריאה קאתי: ואית ליה תקנתא.
- ואי לא - מֵכָּבֵדא קאתי: ולית ליה תקנתא.
|
ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום, |
אמר ליה רב אמי - לרב אשי: והאנן איפכא תנן:
- 'ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום,
- הריאה שניקבה או שחסרה...'!? (חולין מ"ב ע"א)
- אמר ליה:
- כיון רש"י ?: דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה דמפומיה קאתי רש"י ?: עולה למעלה ונפיק דרך הפה -
- אימר איתמוחי איתמח. רש"י ?: כולה כבדא, ולא נשתייר הימנה כלום, ונפל לריאה דרך קנה הכבד, שמחובר לקנה של ריאה
דם מהפה - רפואות
- אמר מר:
- 'אי מריאה קאתי - אית ליה תקנתא'.
- מאי תקנתיה?
- ליתי שבעה כוני רש"י ?: מלא אגרוף מפירמא דסילקא רש"י ?: קניבת תרדים; מצינדור"א
- ושבעה כוני פירמא דכרתי,
- וחמשה כוני פרידא רש"י ?: מין עשב; ויש אומרים מדיירישר"ש
- ותלתא כוני דטלפחי עדשים (פירוש גמרא נוחה), תבנית:וכונא דכמונא
- וכונא דחבלי פשתן
להרחבה, - וכנגדן רש"י ?: כשיעור כל אלו - כנתא פטירתא רש"י ?: אנטריי"ל של בהמה שהיתה פטר רחם לאמה ,
- וליבשיל - וליכול,
- ולישתי אבתריה שיכרא חריפא דטבת או: שיכר (אולי: בירה) של חודש טבת, שאז השיכר חזק. או: 'טבת' מלשון 'טובה', כלומר: בירה חריפה, שהיא טובה (פירוש גמרא נוחה).
לכאב שיני בינה
- לככא רש"י ?: חולי השינים הפנימים :
- אמר רבה בר רב הונא:
- ליתי תומא יחידאה רש"י ?: ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד , ונימרסיה רש"י ?: ישחקנו במישחא ומילחא שמן (על פי רוב שמן זית) ומלח (פירוש גמרא נוחה),
- ונתביה ולהניחו (פירוש גמרא נוחה) אטופראי דאליונא רש"י ?: על צפורן של בוהן יד ||ב|דההוא גיסא דכייב ליה|בצד שבו כואב לו (פירוש גמרא נוחה)}},
- ונהדר ליה גדנפא דלישא באופן מילולי: כנף של עיסה. כלומר: לשים על הבוהן שעליו השום הטחון בשמן ומלח - כסוי או עטיפה מבצק (פירוש גמרא נוחה),
- וניזדהר לבישריה רש"י ?: שלא יגע אותו שום בבשרו - דקשי לחיורא! רש"י ?: צרעת
לכאב חניכיים
[עריכה]- לחינכי רש"י ?: אבעבועות הגדילים בגרון, כמין גלנט; ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן :
- אמר רבי יוחנן:
- חומתי כי ממרו רש"י ?: עלי של חומם פילטרו טוב לרפואה זו; כמין עשב שקורין ממרו בלשון ארמי -
- ועיקרא דחומתי רש"י ?: שורש החימום פילטרו עדיף רש"י ?: לרפואה מממרו רש"י ?: ממרו: "שבדמוני'" - לשון מורי -
- ונינקוט בפומיה.
- - הני: רש"י ?: חומתי וממרו לאוקומי. רש"י ?: לאוקומי החולי, שלא ינפח יותר מדאי
ליבלות (אבעבועות)
[עריכה]- לבשולי רש"י ?: לבשולי האבעבועות, שתקבץ לחה שלהן לתוכן, שתהא יוצאה כשיבקעו אותו :
- לייתי פארי דריש נפייא רש"י ?: סובים גדולים שצפין למעלה בנפה כשמרקדין ,
- וטלפחי בעפרייהו רש"י ?: עדשים עם עפר שנתלשו בהן ,
- ושובלילתא רש"י ?: תלתן; פינוגר"י , וחומרתא דכשותא רש"י ?: פרח שבכשות; הומלו"ן ,
- ונינקוט כאמגוזא רש"י ?: כשיעור אגוז בפומיה.
לדלקת בשקדים
[עריכה]- לאיפתוחי רש"י ?: לפתוחי האבעבועות של אשטרנגיילו"ן (דלקת שקדים - פי' גמרא נוחה): שיבקעו ותצא הליחה :
- לינפח ליה חבריה רש"י ?: בגרונו תחלי חיורתא - בגילא דחיטתא. רש"י ?: שהוא חלול, ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד, ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה, וינפח חבירו בראש האחר, ויצאו השחלים, ויפלו ויחנו על החולי.
לסדקים בעור יבש
[עריכה]- לאסוקי רש"י ?: להעלות בשר לרפאות הביקוע :
- ליתי עפרא - מטולא דבית הכסא רש"י ?: מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות, ומתוקנות כעין מושב ,
- וניגבול בדובשא,
- וניכול - דמעלי ליה טוב לו, מועיל לו (פירוש גמרא נוחה).
לדלקת הגת (סינוסיטוס)
[עריכה]- לברסם רש"י ?: חולי שקורין צוריי"ר; והוא בא מן הראש דרך החוטם :
- ליתי - כי פיסתקא דנישדור רש"י ?: כשיעור גלנט של ארז מסם נשדור שקורין אמוניקא
- וכי אמגוזא שיעור כאגוז (פירוש גמרא נוחה) דחלבניתא דובשניתא רש"י ?: חלבנה מתוקה שקורין גלמא ,
- ומלי תרוודא רש"י ?: כף - דובשא חיורא,
- ומלי נטלא רש"י ?: כלי מחזיק רביעית בת מחוזא - חמרא נקידא רש"י ?: יין צלול יפה שאינו אדום ,
- ונישלוקינהו - בהדי הדדי.
- וכי בשיל נשדור - בשיל ליה כוליה. רש"י ?: זה סימן יהיה לך: לכשיבשל הנשדור - בידוע ששאר סמנין מבושלין, לפי שהוא קשה
- ואי לא: ליתי רביעתא דחלבא דעיזא חיוורתי
דף סט עמוד א
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף סט עמוד ב
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף ע עמוד א
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף ע עמוד ב
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עא עמוד א
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עא עמוד ב
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עב עמוד א
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עב עמוד ב
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עג עמוד א
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עג עמוד ב
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עד עמוד א
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עד עמוד ב
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
סוגיא: נתינת מתנה בכח
[עריכה]- תנן התם: (מסכת ערכין פרק ט משנה ד (דף לא עמודב))
- בראשונה רש"י ?: הקונה בית בעיר חומה -
- היה נטמן יום שנים עשר חדש רש"י ?: שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו
- כדי שיהא חלוט לו רש"י ?: כדכתיב ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו' (ויקרא כה,ל) .
- התקין הלל הזקן שיהא חולש רש"י ?: זורק; כמו חולש על גוים - מטיל גורל (ישעיה יד,יב) את מעותיו ללשכה, רש"י ?: מתוקנת לכך
- ויהא שובר את הדלת רש"י ?: של ביתו ונכנס,
- ואימתי שירצה - הלה יבוא ויטול את מעותיו.
גרסה א. רבא לומד מדברי הלל שאין מתנה בכח, ורב פפא דוחה
[עריכה]- ואמר רבא:
- מתקנתו של הלל רש"י ?: דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה נשמע:
- "הרי זה גיטך - על מנת שתתני לי מאתים זוז",
- ונתנה לו מדעתו – מגורשת,
- על כורחו - אינה מגורשת.
- - מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה - דהויא לה נתינה,
דף עה עמוד א
[עריכה]- מכלל: דבעלמא נתינה בעל כרחיה - לא הויא נתינה. רש"י ?: וגבי גט, דאיסורא הוא - לא תקין הלל
- מתקיף לה רב פפא:
- ואיתימא - רב שימי בר אשי:
- ודלמא - כי אצטריך ליה לתקוני: שלא בפניו רש"י ?: כי הכא שאינו בלישכה ,
- אבל בפניו: בין מדעתו, בין בעל כרחו - הויא נתינה!?
גרסה ב. רבא לומד מדברי הלל שיש מתנה בכח, ורב פפא דוחה
[עריכה]ואיכא דאמרי: אמר רבא:
- מתקנתו של הלל:
- "הרי זה גיטך - על מנת שתתני לי מאתים זוז", ונתנה לו -
- בין מדעתו ובין בעל כרחו הויא נתינה.
- וכי איצטריך ליה להלל לתקוני: שלא בפניו,
- אבל בפניו: בין מדעתו, בין בעל כרחו - הויא נתינה.
- מתקיף לה רב פפא:
- ואיתימא - רב שימי בר אשי:
- ודלמא - אפילו בפניו נמי: מדעתו – אין, על כרחו – לא,
- והלל - מאי דאיצטריך ליה - תקין? רש"י ?: ראה שהיה נטמן, והתקין דבעל כרחו ושלא בפניו תהא נתינה; ואי הוה נמי קאי קמן ואמר "לא מקבילנא" הוה איצטריך להלל נמי לתקוני דתיהוי נתינה; אלא מה שלא הוצרך - לא הוצרך; וגבי גט - (דאיסורא הוא - לא קיימא תקנתא דהלל)
מתנה בכח - מסקנה להלכה
[עריכה]- אמר רבה בר בר חנה:
- אמר רבי יוחנן:
- כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו - הלכה כמותו,
- חוץ מערב, רש"י ?: בשילהי גט פשוט וצידן רש"י ?: דמתניתין וראיה אחרונה, רש"י ?: ב'אחד דיני ממונות' {סנהדרין לא ע"א}, דאפליגי ב'אמרו לו: "כל ראיות שיש לך להביא - הבא עד שלשים", ולא הביא עד לאחר שלשים, ואמרו לו "הבא ראיה" ואמר "אין לי ראיה": בקמייתא הלכתא כוותיה, ובבתרייתא לית הלכתא כוותיה.
סוגיא: דין גט שבו הנייר נשאר בבעלות האיש
[עריכה]- תנו רבנן:
- "הרי זה גיטיך והנייר שלי" - אינה מגורשת רש"י ?: לא יהיב לה ולא מידי ורחמנא אמר ונתן בידה ;
- "על מנת שתחזירי לי את הנייר" – מגורשת.
אולי האשה תקנה את הנייר רש"י ?: פרשנות רב חסדא על סמך דברי רשב"ג
[עריכה]- מאי שנא רישא - ומאי שנא סיפא? רש"י ?: קא סלקא דעתיה 'על מנת' לאו 'מעכשיו', הוא, כרבנן דפליגי עליה דרבי, והוי כמו 'לכשתחזירי לי הנייר ליהוי גט'; ואם כן אמאי מגורשת? הא בשעת גירושין לאו מידי נקיטא?
- אמר רב חסדא:
- הא מני? - רבן שמעון בן גמליאל היא.
- דאמר: 'תתן לו את דמיה'.
- הכי נמי: אפשר דמפייסה ליה בדמי.
התנאי בטל כי צריך תנאי כפול רש"י ?: פרשנות אביי על סמך דברי רבי מאיר
[עריכה]- מתקיף לה אביי:
- אימור דאמר רבן שמעון בן גמליאל - היכא דליתיה רש"י ?: לאצטלית בעיניה.
- היכא דאיתיה בעיניה - מי אמר?
- אלא אמר אביי:
- הא מני? - רבי מאיר היא,
- דאמר רש"י ?: רבי מאיר, במסכת קידושין (דף סא עמוד א) :
- בעינן תנאי כפול רש"י ?: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן וכו' [בטל תנאיה] -
- והכא: הא - לא כפליה לתנאיה! רש"י ?: דנימא:'אם לא תחזירי לא יהא גט'; הלכך בטל תנאיה.
המעשה קודם לתנאי ומבטל אותו רש"י ?: פרשנות רבא
[עריכה]- מתקיף לה רבא:
- טעמא - דלא כפליה לתנאיה.
- הא - כפליה לתנאיה: לא הוי גיטא ? רש"י ?: לרבי מאיר
- מכדי רש"י ?: לרבי מאיר - כל תנאי - מהיכא גמרינן להו רש"י ?: לכופלו ?
- מתנאי בני גד ובני ראובן רש"י ?: שהיה כפול: 'אם יעברו' 'ואם לא יעברו' (במדבר לב,כט-ל) !
- רש"י ?: וכיון דמיניה גמרינן - בעינן כי התם: מה התם - תנאי קודם למעשה,
- אף כל - תנאי קודם למעשה! רש"י ?: תנאי שתלו בו המעשה הוזכר קודם למעשה: 'אם יעברו' - זה התנאי. 'ונתתם להם' - זה המעשה. הכא נמי - בעינן דנימא "אם תחזירי יהא גט"
- לאפוקי הכא רש"י ?: דאמר לה "זה גיטך" ברישא, והדר "על מנת שתחזירי" - דמעשה קודם לתנאי!?
- אלא אמר רבא: משום דמעשה קודם לתנאי.
תנאי שסותר את המעשה בטל רש"י ?: 'תנאי ומעשה בדבר אחד' פרשנות רב אדא בר אהבה
[עריכה]מתקיף לה רב אדא בר אהבה:
- טעמא: דמעשה קודם לתנאי,
- הא: תנאי קודם למעשה - לא הוי גיטא?
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- מכדי - כל תנאי: מהיכא גמרינן להו?
- מתנאי בני גד ובני ראובן רש"י ?: ובין לרבי מאיר ובין לרבנן, דלא אפליג אלא בכפילה כדמפרש טעמא התם, הוצרך הדבר לאומרו, שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו -
- מה התם: תנאי - בדבר אחד רש"י ?: לעבור הירדן , ומעשה - בדבר אחר רש"י ?: נחלת עבר הירדן מזרחה -
- אף כל.
- לאפוקי הכא...
דף ע"ה עמוד ב
[עריכה]- ...- דתנאי ומעשה: בדבר אחד. רש"י ?: בגט עצמו הוא התנאי: להחזירו; והוא המעשה: להיות גט!
- אלא אמר רב אדא בר אהבה:
- משום דתנאי ומעשה - בדבר אחד.
לשון 'על מנת' מתבצע מיד רש"י ?: פרשנות רב אשי על סמך דברי רב ולשיטת רבי
[עריכה]- רב אשי אמר:
- הא מני? רש"י ?: דקתני 'על מנת שתחזירי' - מגורשת ? רבי היא.
- דאמר רב הונא:
- אמר רב:
- כל האומר 'על מנת' - כאומר 'מעכשיו' דמי. רש"י ?: ואשתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט, ולאחר זמן - היא מחזרת, ומַתָנָה על מנת להחזיר שמה מַתָנָה.
סוגיא: תקנת תוספת תנאים - בגט של שכיב מרע
[עריכה]- אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע רש"י ?: כשמוסרו לה - יאמר :
- "אם לא מתי - לא יהא גט,
- ואם מתי - יהא גט" רש"י ?: דבעינן תנאי כפול; דאי לא כפליה - הוי גיטא מיד, ואי כהן הוא מפסלא עליה.
- ולימא רש"י ?: ברישא :
- "אם מתי - יהא גט,
- ואם לא מתי - לא יהא גט"?
- - לא מקדים איניש פורענותא - לנפשיה.
- ולימא: "לא יהא גט - אם לא מתי"?
- בעינן תנאי קודם למעשה.
מתקיף לה רבא:
- מכדי - כל תנאי: מהיכא גמרינן?
- מתנאי בני גד ובני ראובן -
- מה התם: הן - קודם ללאו רש"י ?: '...אם יעברו ונתתם...' (במדבר לב)
- אף כל, לאפוקי הכא, דלאו קודם להן!?
- אלא אמר רבא: 'אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט': 'אם לא מתי לא יהא גט" רש"י ?: לימא ברישא - רש"י ?: משום לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה; רש"י ?: והדר נימא הן ולאו: "אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט", רש"י ?: ד בעינן הן קודם ללאו.
משנה ? - הרי זה גיטך על מנת שתשמשי
[עריכה]משנה:
גט עם תנאים ללא הגבלת זמן
[עריכה]- "הרי זה גיטיך - על מנת שתשמשי את אבא",
- "- על מנת שתניקי את בני" ...
זמן הנקה רש"י ?: סוגיית ביניים במשנה
[עריכה]- כמה היא מניקתו?
- שתי שנים רש"י ?: שיהא לולד שתי שנים שכך הוא זמן הנקתו.
- רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש. רש"י ?: לרבי יהודה זמן הנקת תינוק - עד שיהו לו י"ח חדשים (בכתובות בפרק 'אף על פי' דף ס,ב)
המשך - גט עם תנאים ללא הגבלת זמן רש"י ?: המשך סוגיית המשנה הראשית
[עריכה]- רש"י ?: ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו מת הבן, רש"י ?: קודם הזמן או שמת האב -
- הרי זה גט. רש"י ?: דכיון דלא פריש מידי - לא איכוון אלא להרווחה: כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך.
גט עם תנאים מוגבלים בזמן
[עריכה]- "הרי זה גיטיך - על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים",
- - "על מנת שתניקי את בני - שתי שנים":
- מת הבן, או שאמר האב: "אי אפשי שתשמשני" - שלא בהקפדה רש"י ?: היא לא הכעיסתו
- - אינו גט. רש"י ?: ואפילו הכי, שאין העכבה הימנה אינו גט - וכל שכן אם בהקפדה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: כזה - גט! רש"י ?: הואיל ולא הקפידתו, ואין העכבה - הימנה.
מתחשבים רק בעיכובי גט של אישה
[עריכה]- כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט.
גמרא על משנה ?
[עריכה]גמרא:
סוגיא: זמן הנקה הנדרש - למילוי תנאי גט שאינו מוגבל בזמן
[עריכה]- ומי בעינן כולי האי?
- ורמינהי?!
- שמשתו יום אחד, הניקתו יום אחד - הרי זה גט.
זמן ההנקה הרשום במשנה - לגבי בריאות התינוק והאם, ולא לגבי גט
[עריכה]- אמר רב חסדא:
- לא קשיא: הא - רבנן, והא - רבן שמעון בן גמליאל:
- מתניתין - רבן שמעון בן גמליאל, רש"י ?: דאמר לעיל {דף עד עמוד א} 'תִּתֵן דָמיהָ' - אלמא להרווחה מיכוון, ולאו דוקא קאמר. - הא: נמי - להרווחה איכוון. וכל זמן שהוא צריך לינק קאמר.
- וברייתא - רבנן. רש"י ?: דאמרי {דף ע"ד עמוד ב} אצטלית דוקא - הכא נמי שימוש והנקה - דוקא, וביום אחד סגי.
מחפשים להקל בתנאי גט - רש"י ?: אפילו קיום של יום אחד - שיטב על סמך רשב"ג
[עריכה]- הא מדסיפא - רבן שמעון בן גמליאל הוי,
- מכלל: דרישא - לאו רבן שמעון בן גמליאל?
- אלא:
- ברייתא - רבן שמעון בן גמליאל היא: דמיקל בתנאי רש"י ?: דאמר 'תתן דמיה' וקאמר נמי: כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט ,
- מתניתין - רבנן.
הנקה ליום אחד - מדובר כשהגביל את הזמן של הגט רש"י ?: שיטת רבא
[עריכה]- רבא אמר:
- לא קשיא: כאן רש"י ?: מתניתין, דאמר 'שתי שנים תניקי' - בסָתַם,
- כאן רש"י ?: ברייתא - במפרש. רש"י ?: "יום אחד"
כשאין הגבלת זמן - הגט מוגבל בזמן קצר ביותר - יום אחד רש"י ?: שיטת רב אשי
[עריכה]- רב אשי אמר:
- רש"י ?: ברייתא בסתם, ד כל סתם - נמי כמפרש יום אחד דמי. רש"י ?: ומתניתין - רב אשי משני לה לקמיה; ורב אשי לאו לשנויי מתניתין וברייתא אתא אלא לאפלוגי עליה דרבא דאמר סתם שתי שנים.
הגבלת גיל התינוק - לגט עם תנאי הנקה
[עריכה]- תנן:
- כמה היא מניקתו? שתי שנים.
- רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש' -
- בשלמא לרבא - ניחא.
- אלא לרב אשי - למה לי שתי שנים? למה לי שמנה עשר חדש?
- ביום אחד - סגי!?
- הכי קאמר: "יום אחד משתי שנים" רש"י ?: של תינוק ,
- לאפוקי לאחר שתי שנים רש"י ?: שאם הניקתו לאחר שעברו לו שתי שנים - דלא רש"י ?: שאין זה הנקה יום אחד!
- "- משמנה עשר חדש": לאפוקי לאחר שמנה עשר חדש - דלא.
- מיתיבי:
- "הרי זה גיטיך -
- על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים",
- "על מנת שתניקי את בני שתי שנים",
- מת הבן - או שאמר האב "אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה"
- - אינו גט/
דף עו עמוד א
[עריכה]- בשלמא לרבא רש"י ?: דאוקי רישא דמתניתין שתי שנים ממש, ואף על גב דסתם :
- רישא רש"י ?: דקאמר 'מת הבן בתוך שתי שנים - הרי זה גט' - בדלא פריש רש"י ?: 'שתי שנים', והרי הניקתו כל צרכו ,
- סיפא - דפריש רש"י ?: על כרחיך דוקא קאמר, דהא לא איצטריך לפרושי ופריש !
- אלא: לרב אשי רש"י ?: דאמר רישא דמתניתין - יום אחד קאמר -
- מאי שנא רישא - ומאי שנא סיפא רש"י ?: על כרחך 'מת הבן או האב' דקתני - כגון שמת ולא הניקתו כלל, ואמאי 'הרי זה גט'? הרי לא נתקיים כלום מן התנאי? ?
- קשיא.
( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עו עמוד ב
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
דף עז עמוד א
[עריכה]( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
הדרן עלך: 'מי שאחזו'
פרק הבא (ח)...
- ^ הערה ראשונה