ביאור:בבלי גיטין דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר ^[1]: כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ^[2] ובמחשבה ^[3] - כך תרומת מעשר ^[4] ניטלת באומד ובמחשבה; וכשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומה גדולה - כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר.

משנה:

המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות ^[5], מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני - מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין; אם אבדו ^[6] - הרי זה חושש ^[7] מעת לעת ^[8] - דברי רבי אלעזר;

רבי יהודה אומר: בשלשה פרקים בודקין את היין ^[9]: בקידום ^[10] של מוצאי החג ^[11], ובהוצאת סמדר ^[12], ובשעת כניסת מים בבוסר ^[13].

גמרא:

מאי 'מעת לעת'?

רבי יוחנן אמר: מעת לעת של בדיקה ^[14]

רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר ברבי ינאי:

עמוד ב

מעת לעת של הנחה ^[15] תנן: 'אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת' ^[16]: בשלמא למאן דאמר 'מעת לעת של בדיקה' – שפיר ^[17]; אלא למאן דאמר 'מעת לעת של הנחה'? האי – 'מעת לעת עד מעת לעת' ^[18] מיבעי ליה?

קשיא.

דברי רבי אלעזר:

^[19] אמר רבי אלעזר: חלוקין ^[20] עליו חביריו על רבי אלעזר, דתנן [מקואות ב,ב]: מקוה ^[21] שנמדד ^[22] ונמצא חסר - כל ^[23]טהרות שנעשו על גביו ^[24] למפרע ^[25] - בין ברשות היחיד ^[26] בין ברה"ר ^[27] – טמאות ^[28]'.

פשיטא דחלוקין ^[29]!?

מהו דתימא: מאי למפרע - מעת לעת? קא משמע לן.

רבי יהודה אומר בשלשה פרקים כו':

תנא: בקידום של מוצאי החג של תקופה ^[30].

תניא: רבי יהודה אומר: בשלשה פרקים מוכרין את התבואה: לפני הזרע, ובשעת הזרע, ובפרוס הפסח; ובשלשה פרקים מוכרין את היין: בפרוס הפסח, ובפרוס עצרת, ובפרוס החג; ושמן - מעצרת ואילך.

למאי הלכתא?

אמר רבא - ואיתימא רב פפא - לשותפין ^[31].

מכאן ואילך מאי?

אמר רבא: כל יומא פירקיה ^[32] הוא.

(יונה ד ח) ויהי כזרוח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית [ותך השמש על ראש יונה ויתעלף; וישאל את נפשו למות ויאמר: טוב מותי מחיי]; מאי 'חרישית'?

אמר רב יהודה: בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים ^[33]

אמר ליה רבה: אי הכי - ^[34] היינו דכתיב ^[35] ותך השמש על ראש יונה ויתעלף ^[36]?

אלא אמר רבה: בשעה שמנשבת ^[37] – משתקת כל הרוחות מפניה ^[38], והיינו דכתיב (איוב לז יז) אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום.

אמר רב תחליפא בר רב חסדא אמר רב חסדא: אימתי 'בגדיך חמים'? בשעה שהשקיט ארץ מדרום: שבשעה שמנשבת - משתקת כל הרוחות מפניה ^[39].

רב הונא ורב חסדא הוו יתבי; חליף ואזיל גניבא עלייהו. אמר חד לחבריה "ניקום מקמיה דבר אוריין הוא"! א"ל אידך "מקמי פלגאה ניקום ^[40]?". אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה "ברוחות". אמר להו: "הכי אמר רב חנן בר רבא אמר רב: ארבע רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית ^[41] מנשבת עם כולן, שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת; ורוח דרומית קשה מכולן, ואלמלא בן נץ ^[42] מעמידה ^[43] - מחרבת כל העולם כולו מפניה, שנאמר (איוב לט כו) המבינתך יאבר ^[44] נץ, יפרש כנפיו [ל]תימן?

רבא ורב נחמן בר יצחק הוו יתבי; הוה חליף ואזיל רב נחמן בר יעקב דיתיב בגוהרקא דדהבא ^[45], ופריס עליה סרבלא דכרתי ^[46]; רבא אזל לגביה, רב נחמן בר יצחק לא אזל לגביה, אמר: דלמא מאינשי דבי ריש גלותא נינהו, רבא צריך להו, אנא לא צריכנא להו ^[47]. כדחזא דרב נחמן בר יעקב הוה - אזיל לגביה; גלי לדרעיה ^[48], אמר: "שדיא נשיב ^[49]".

אמר רבא: הכי אמר רב: אשה מפלת בו, ושמואל אמר: אפילו מרגלית שבים מרקבת בו; רבי יוחנן אמר: אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו ^[50].

אמר רב נחמן [בר יצחק]: ושלשתן מקרא אחד דרשו: (הושע יג טו) כי הוא בין אחים יפריא, יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו וגו' [ויחרב מעינו - הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה]: 'יבוש מקורו' - זו מקורה של אשה ^[51], ו'יחרב מעיינו' - זה שכבת זרע שבמעי אשה; 'הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה' - זו מרגלית שבים. אמר רבא: עדי סוראה הוא ^[52], דדייקי קראי.

מאי 'כי הוא בין אחים יפריא'? אמר רבא: אפילו

הערות

^ דהאי קרא בלוים כתיב: 'תרומתכם' היינו תרומת מעשר, כדגן מן הגורן, היינו תרומה גדולה: ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו; והקיש הכתוב תרומת מעשר לתרומה גדולה
^ אחד מחמשים שאמרו חכמים - מפריש באומד: דאם טעה - אין כאן איסור, דמדאורייתא חטה אחת פוטרת הכרי, דלא נתנה בה תורה שיעור אלא ראשית דגנך
^ נותן עיניו בצד זה לשם תרומה, ואוכל בצד זה, ואף על פי שלא הפריש; ותרוייהו נפקי מ'ונחשב'; והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה - לענין אומד הוא דיליף
^ אף על פי ששיעורה קצוב מן התורה 'מעשר מן המעשר'
^ סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו, ואומר "הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך" וכן עושה תמיד
^ הלך לבדקן ומצאן שאבדו
^ לאותן טבלים שתיקן בהבטחתן של אלו, ואם לא אכלן - צריך להפריש מהם, דשמא כשאמר "הרי תרומתן בפירות שהקציתי" - כבר היו אבודין
^ בגמרא מפרש
^ שהניחו להיות מפריש עליו; צריך לבודקו שמא החמיץ, ואין תורמין מן החומץ על היין
^ כשמנשבת רוח קדים
^ במוצאי החג
^ כתום פרח, וענביו נראין באשכול כסדרן
^ כשהן כפול הלבן נקראין 'בוסר', וכשלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא - היינו 'כניסת מים'; לשון אחר: היו כותשין הענבים כשהן בוסר, ונותנין לתוכן מים, ונעשין חומץ לטיבול
^ כשבדקן - מצאן אבודין - חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו, ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת זה על פירות אחרים - צריך להפריש עליהם מספק, וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש, אלא סמכינן אחזקה
^ הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד כאן ספק ויחזור ויתרום
^ משמע יום אחד הוא דקאי בחששא
^ היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה
^ כולהו יומי קאי בחששא, בר מיומא קמא: חושש למפרע עד מעת לעת
^ רבי אלעזר בן פדת - דגמרא, ו רבי אלעזר בן שמוע - דמתניתין וברייתא
^ ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן פירות צריך לחזור ולהפריש
^ שהיה בחזקת שלם
^ לאחר זמן
^ תרומות ו
^ שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה
^ מעולם
^ דקיימא לן ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא
^ דקיימא לן ספיקו טהור
^ הכא טמא; דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר – טהור - היינו ספק נגע ספק לא נגע, דאיכא למימר לא נגע, אבל זה שהיה טמא ודאי, ואתה בא לטהרו בטבילת ספק - אל תטהרנו מספק
^ מהא מתניתין ורבי אלעזר בן פדת - מאי אשמעינן? הא מתניתין בהדיא תנן 'טמאות'
^ אם כבר נכנסה תקופת תשרי; אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן - לא
^ שאין האחד יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו; אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך, ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן - אין עליו כלום
^ זמנו למכור
^ כתלם של מענית המחרישה דהיינו חרישית לשון חרישה לפי שחזקה היא
^ בתמיה:
^ שם
^ הכתוב בא להעיד שנתחמם העולם - ואתה אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת סערותיה, ולכך שינה בלשונו
^ בשעת החום
^ היא חמה מאוד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב לקרותה 'חרישית'
^ כשצינת רוח דרומית שוקטת - ומי הוא המשקיטה? רוח מזרחית משתיקתה, שבשעה שמנשבת רוח מזרחית - משתקת כל הרוחות
^ 'פלגאה'- בעל מריבה, שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב בית דין, כדאמרינן ב פרק קמא (לעיל ז,א): בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות - והוא היה גניבא, כדמפרש התם
^ נוחה היא: לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות
^ מלאך העשוי כנץ
^ בכנפיו
^ לשון אברתו: יגדיל כנף
^ עגלה עשויה כשידה ומנהיגים בה שרים
^ צבע תכלת דומה לכרתי
^ דרב נחמן חתניה דנשיאה הוה בהעור והרוטב (חולין קכד א)
^ רב נחמן בר יעקב לדרעיה שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם לו
^ השידה מנשבת
^ תוך שלשה ימים
^ עובר שבמעיה
^ הדבר הזה מבני סורא הוא

[1] דהאי קרא בלוים כתיב: 'תרומתכם' היינו תרומת מעשר, כדגן מן הגורן, היינו תרומה גדולה: ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו; והקיש הכתוב תרומת מעשר לתרומה גדולה

[2] אחד מחמשים שאמרו חכמים - מפריש באומד: דאם טעה - אין כאן איסור, דמדאורייתא חטה אחת פוטרת הכרי, דלא נתנה בה תורה שיעור אלא ראשית דגנך

[3] נותן עיניו בצד זה לשם תרומה, ואוכל בצד זה, ואף על פי שלא הפריש; ותרוייהו נפקי מ'ונחשב'; והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה - לענין אומד הוא דיליף

[4] אף על פי ששיעורה קצוב מן התורה 'מעשר מן המעשר'

[5] סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו, ואומר "הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך" וכן עושה תמיד

[6] הלך לבדקן ומצאן שאבדו

[7] לאותן טבלים שתיקן בהבטחתן של אלו, ואם לא אכלן - צריך להפריש מהם, דשמא כשאמר "הרי תרומתן בפירות שהקציתי" - כבר היו אבודין

[8] בגמרא מפרש

[9] שהניחו להיות מפריש עליו; צריך לבודקו שמא החמיץ, ואין תורמין מן החומץ על היין

[10] כשמנשבת רוח קדים

[11] במוצאי החג

[12] כתום פרח, וענביו נראין באשכול כסדרן

[13] כשהן כפול הלבן נקראין 'בוסר', וכשלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא - היינו 'כניסת מים'; לשון אחר: היו כותשין הענבים כשהן בוסר, ונותנין לתוכן מים, ונעשין חומץ לטיבול

[14] כשבדקן - מצאן אבודין - חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו, ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת זה על פירות אחרים - צריך להפריש עליהם מספק, וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש, אלא סמכינן אחזקה

[15] הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד כאן ספק ויחזור ויתרום

[16] משמע יום אחד הוא דקאי בחששא

[17] היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה

[18] כולהו יומי קאי בחששא, בר מיומא קמא: חושש למפרע עד מעת לעת

[19] רבי אלעזר בן פדת - דגמרא, ו רבי אלעזר בן שמוע - דמתניתין וברייתא

[20] ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן פירות צריך לחזור ולהפריש

[21] שהיה בחזקת שלם

[22] לאחר זמן

[23] תרומות ו

[24] שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה

[25] מעולם

[26] דקיימא לן ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא

[27] דקיימא לן ספיקו טהור

[28] הכא טמא; דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר – טהור - היינו ספק נגע ספק לא נגע, דאיכא למימר לא נגע, אבל זה שהיה טמא ודאי, ואתה בא לטהרו בטבילת ספק - אל תטהרנו מספק

[29] מהא מתניתין ורבי אלעזר בן פדת - מאי אשמעינן? הא מתניתין בהדיא תנן 'טמאות'

[30] אם כבר נכנסה תקופת תשרי; אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן - לא

[31] שאין האחד יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו; אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך, ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן - אין עליו כלום

[32] זמנו למכור

[33] כתלם של מענית המחרישה דהיינו חרישית לשון חרישה לפי שחזקה היא

[34] בתמיה:

[35] שם

[36] הכתוב בא להעיד שנתחמם העולם - ואתה אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת סערותיה, ולכך שינה בלשונו

[37] בשעת החום

[38] היא חמה מאוד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב לקרותה 'חרישית'

[39] כשצינת רוח דרומית שוקטת - ומי הוא המשקיטה? רוח מזרחית משתיקתה, שבשעה שמנשבת רוח מזרחית - משתקת כל הרוחות

[40] 'פלגאה'- בעל מריבה, שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב בית דין, כדאמרינן ב פרק קמא (לעיל ז,א): בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות - והוא היה גניבא, כדמפרש התם

[41] נוחה היא: לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות

[42] מלאך העשוי כנץ

[43] בכנפיו

[44] לשון אברתו: יגדיל כנף

[45] עגלה עשויה כשידה ומנהיגים בה שרים

[46] צבע תכלת דומה לכרתי

[47] דרב נחמן חתניה דנשיאה הוה בהעור והרוטב (חולין קכד א)

[48] רב נחמן בר יעקב לדרעיה שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם לו

[49] השידה מנשבת

[50] תוך שלשה ימים

[51] עובר שבמעיה

[52] הדבר הזה מבני סורא הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]