ביאור:בבלי גיטין דף לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר [1]: כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד [2] ובמחשבה [3] - כך תרומת מעשר [4] ניטלת באומד ובמחשבה; וכשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומה גדולה - כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר.

משנה:

המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות [5], מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני - מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין; אם אבדו [6] - הרי זה חושש [7] מעת לעת [8] - דברי רבי אלעזר;

רבי יהודה אומר: בשלשה פרקים בודקין את היין [9]: בקידום [10] של מוצאי החג [11], ובהוצאת סמדר [12], ובשעת כניסת מים בבוסר [13].

גמרא:

מאי 'מעת לעת'?

רבי יוחנן אמר: מעת לעת של בדיקה [14]

רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר משום רבי אלעזר ברבי ינאי:


עמוד ב

מעת לעת של הנחה [15] תנן: 'אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת' [16]: בשלמא למאן דאמר 'מעת לעת של בדיקה' – שפיר [17]; אלא למאן דאמר 'מעת לעת של הנחה'? האי – 'מעת לעת עד מעת לעת' [18] מיבעי ליה?

קשיא.

דברי רבי אלעזר:

[19] אמר רבי אלעזר: חלוקין [20] עליו חביריו על רבי אלעזר, דתנן [מקואות ב,ב]: מקוה [21] שנמדד [22] ונמצא חסר - כל [23]טהרות שנעשו על גביו [24] למפרע [25] - בין ברשות היחיד [26] בין ברה"ר [27] – טמאות [28]'.

פשיטא דחלוקין [29]!?

מהו דתימא: מאי למפרע - מעת לעת? קא משמע לן.

רבי יהודה אומר בשלשה פרקים כו':

תנא: בקידום של מוצאי החג של תקופה [30].

תניא: רבי יהודה אומר: בשלשה פרקים מוכרין את התבואה: לפני הזרע, ובשעת הזרע, ובפרוס הפסח; ובשלשה פרקים מוכרין את היין: בפרוס הפסח, ובפרוס עצרת, ובפרוס החג; ושמן - מעצרת ואילך.

למאי הלכתא?

אמר רבא - ואיתימא רב פפא - לשותפין [31].

מכאן ואילך מאי?

אמר רבא: כל יומא פירקיה [32] הוא.

(יונה ד ח) ויהי כזרוח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית [ותך השמש על ראש יונה ויתעלף; וישאל את נפשו למות ויאמר: טוב מותי מחיי]; מאי 'חרישית'?

אמר רב יהודה: בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים [33]

אמר ליה רבה: אי הכי - [34] היינו דכתיב [35] ותך השמש על ראש יונה ויתעלף [36]?

אלא אמר רבה: בשעה שמנשבת [37] – משתקת כל הרוחות מפניה [38], והיינו דכתיב (איוב לז יז) אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום.

אמר רב תחליפא בר רב חסדא אמר רב חסדא: אימתי 'בגדיך חמים'? בשעה שהשקיט ארץ מדרום: שבשעה שמנשבת - משתקת כל הרוחות מפניה [39].

רב הונא ורב חסדא הוו יתבי; חליף ואזיל גניבא עלייהו. אמר חד לחבריה "ניקום מקמיה דבר אוריין הוא"! א"ל אידך "מקמי פלגאה ניקום [40]?". אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה "ברוחות". אמר להו: "הכי אמר רב חנן בר רבא אמר רב: ארבע רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית [41] מנשבת עם כולן, שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת; ורוח דרומית קשה מכולן, ואלמלא בן נץ [42] מעמידה [43] - מחרבת כל העולם כולו מפניה, שנאמר (איוב לט כו) המבינתך יאבר [44] נץ, יפרש כנפיו [ל]תימן?

רבא ורב נחמן בר יצחק הוו יתבי; הוה חליף ואזיל רב נחמן בר יעקב דיתיב בגוהרקא דדהבא [45], ופריס עליה סרבלא דכרתי [46]; רבא אזל לגביה, רב נחמן בר יצחק לא אזל לגביה, אמר: דלמא מאינשי דבי ריש גלותא נינהו, רבא צריך להו, אנא לא צריכנא להו [47]. כדחזא דרב נחמן בר יעקב הוה - אזיל לגביה; גלי לדרעיה [48], אמר: "שדיא נשיב [49]".

אמר רבא: הכי אמר רב: אשה מפלת בו, ושמואל אמר: אפילו מרגלית שבים מרקבת בו; רבי יוחנן אמר: אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו [50].

אמר רב נחמן [בר יצחק]: ושלשתן מקרא אחד דרשו: (הושע יג טו) כי הוא בין אחים יפריא, יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו וגו' [ויחרב מעינו - הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה]: 'יבוש מקורו' - זו מקורה של אשה [51], ו'יחרב מעיינו' - זה שכבת זרע שבמעי אשה; 'הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה' - זו מרגלית שבים. אמר רבא: עדי סוראה הוא [52], דדייקי קראי.

מאי 'כי הוא בין אחים יפריא'? אמר רבא: אפילו

הערות[עריכה]

  1. ^ דהאי קרא בלוים כתיב: 'תרומתכם' היינו תרומת מעשר, כדגן מן הגורן, היינו תרומה גדולה: ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו; והקיש הכתוב תרומת מעשר לתרומה גדולה
  2. ^ אחד מחמשים שאמרו חכמים - מפריש באומד: דאם טעה - אין כאן איסור, דמדאורייתא חטה אחת פוטרת הכרי, דלא נתנה בה תורה שיעור אלא ראשית דגנך
  3. ^ נותן עיניו בצד זה לשם תרומה, ואוכל בצד זה, ואף על פי שלא הפריש; ותרוייהו נפקי מ'ונחשב'; והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה - לענין אומד הוא דיליף
  4. ^ אף על פי ששיעורה קצוב מן התורה 'מעשר מן המעשר'
  5. ^ סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו, ואומר "הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך" וכן עושה תמיד
  6. ^ הלך לבדקן ומצאן שאבדו
  7. ^ לאותן טבלים שתיקן בהבטחתן של אלו, ואם לא אכלן - צריך להפריש מהם, דשמא כשאמר "הרי תרומתן בפירות שהקציתי" - כבר היו אבודין
  8. ^ בגמרא מפרש
  9. ^ שהניחו להיות מפריש עליו; צריך לבודקו שמא החמיץ, ואין תורמין מן החומץ על היין
  10. ^ כשמנשבת רוח קדים
  11. ^ במוצאי החג
  12. ^ כתום פרח, וענביו נראין באשכול כסדרן
  13. ^ כשהן כפול הלבן נקראין 'בוסר', וכשלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא - היינו 'כניסת מים'; לשון אחר: היו כותשין הענבים כשהן בוסר, ונותנין לתוכן מים, ונעשין חומץ לטיבול
  14. ^ כשבדקן - מצאן אבודין - חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו, ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת זה על פירות אחרים - צריך להפריש עליהם מספק, וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש, אלא סמכינן אחזקה
  15. ^ הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד כאן ספק ויחזור ויתרום
  16. ^ משמע יום אחד הוא דקאי בחששא
  17. ^ היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה
  18. ^ כולהו יומי קאי בחששא, בר מיומא קמא: חושש למפרע עד מעת לעת
  19. ^ רבי אלעזר בן פדת - דגמרא, ו רבי אלעזר בן שמוע - דמתניתין וברייתא
  20. ^ ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן פירות צריך לחזור ולהפריש
  21. ^ שהיה בחזקת שלם
  22. ^ לאחר זמן
  23. ^ תרומות ו
  24. ^ שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה
  25. ^ מעולם
  26. ^ דקיימא לן ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא
  27. ^ דקיימא לן ספיקו טהור
  28. ^ הכא טמא; דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר – טהור - היינו ספק נגע ספק לא נגע, דאיכא למימר לא נגע, אבל זה שהיה טמא ודאי, ואתה בא לטהרו בטבילת ספק - אל תטהרנו מספק
  29. ^ מהא מתניתין ורבי אלעזר בן פדת - מאי אשמעינן? הא מתניתין בהדיא תנן 'טמאות'
  30. ^ אם כבר נכנסה תקופת תשרי; אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן - לא
  31. ^ שאין האחד יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו; אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך, ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן - אין עליו כלום
  32. ^ זמנו למכור
  33. ^ כתלם של מענית המחרישה דהיינו חרישית לשון חרישה לפי שחזקה היא
  34. ^ בתמיה:
  35. ^ שם
  36. ^ הכתוב בא להעיד שנתחמם העולם - ואתה אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת סערותיה, ולכך שינה בלשונו
  37. ^ בשעת החום
  38. ^ היא חמה מאוד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב לקרותה 'חרישית'
  39. ^ כשצינת רוח דרומית שוקטת - ומי הוא המשקיטה? רוח מזרחית משתיקתה, שבשעה שמנשבת רוח מזרחית - משתקת כל הרוחות
  40. ^ 'פלגאה'- בעל מריבה, שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב בית דין, כדאמרינן ב פרק קמא (לעיל ז,א): בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות - והוא היה גניבא, כדמפרש התם
  41. ^ נוחה היא: לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות
  42. ^ מלאך העשוי כנץ
  43. ^ בכנפיו
  44. ^ לשון אברתו: יגדיל כנף
  45. ^ עגלה עשויה כשידה ומנהיגים בה שרים
  46. ^ צבע תכלת דומה לכרתי
  47. ^ דרב נחמן חתניה דנשיאה הוה בהעור והרוטב (חולין קכד א)
  48. ^ רב נחמן בר יעקב לדרעיה שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם לו
  49. ^ השידה מנשבת
  50. ^ תוך שלשה ימים
  51. ^ עובר שבמעיה
  52. ^ הדבר הזה מבני סורא הוא