ביאור:בבלי גיטין פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )
הדף היומי בויקימקור


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | [[גיטין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


...הפרק הקודם | ...הפרק הבא

תוכן עניינים

פרק שישי - האומר[עריכה]

דפים בפרק זה[עריכה]

סב ב | סג א | סג ב | סד א | סד ב | סה א | סה ב | סו א | סו ב | סז א | סז ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

משניות בפרק זה[עריכה]

משניות

תמליל הפרק[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף סב עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף סג עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף סג עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף סד עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף סד עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף סה עמוד א[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף סה עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

משנה ז - בראשונה היו אומרים[עריכה]

משנה:

בראשונה היו אומרים:
היוצא בקולר רש"י ?:ליהרג למלכות ואמר "כתבו גט לאשתי" - רש"י ?:אף על פי שלא אמר "תנו"
הרי אלו יכתבו ויתנו. רש"י ?:דאגב פחדיה טריד ולא פריש
חזרו לומר:
אף המפרש רש"י ?:לים
והיוצא בשיירא. רש"י ?:למדברות
רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן רש"י ?:חולה .

גמרא על משנה ז[עריכה]

גמרא:

סוגיא: גט של נוטה למות (דיון בדעתו של רב הונא)[עריכה]

גניבא - יוצא בקולר הוה.
כי הוה קא נפיק -
אמר "הבו ארבע מאה זוזי לרבי אבינא, מחמרא רש"י ?:מיין שיש לי דנהר פניא"!

ר' זירא: גט של נוטה למות כמו מתנה שלו: לא חייב לדייק, ומתבטל אם ניצול ממוות[עריכה]

אמר רבי זירא:
דף סו עמוד א[עריכה]
דרא רבי אבינא לסילתיה רש"י ?:יטעון רבי אבינא סלו על כתיפו למזונותיו להוצאת הדרך
ואזל לגבי דרב הונא - רביה. רש"י ?:וילך לו אצל רב הונא רבו, כי על פיו ושמועותיו יזכה במתנה בלא קנין
דאמר רב הונא: רש"י ?:בפרק 'מי שאחזו' (לקמן עב,ב) :
גיטו - רש"י ?:דשכיב מרע כמתנתו:
מה מתנתו - אם עמד חוזר,
אף גיטו - אם עמד חוזר. רש"י ?:ומינה ילפינן אנן נמי
ומה גיטו: אף על גב דלא פריש -
כיון דאמר "כתבו",
אף על גב דלא אמר "תנו"! רש"י ?:נותנין, כדתנן במתניתין ביוצא בקולר ובמסוכן
אף מתנתו:
כיון דאמר "תנו" -
אף על גב דלא קנו מיניה.


מתקיף לה רבי אבא:
אי:
מה מתנה - ישנה לאחר מיתה,
אף גט - ישנו לאחר מיתה!


הכי?
השתא בשלמא:
מתנה איתה לאחר מיתה,
אלא:
גט לאחר מיתה - מי איכא? רש"י ?:לאחר שמת מי מגרשה? ובשעת מיתה הוזקקה ליבם, ולהא מילתא היכי נדמינהו?
אלא רבי אבא רש"י ?:לאו הכי אתקיף, אלא הכי קא קשיא ליה: רש"י ?:אדרבי זירא, דאמר 'קנה רבי אבינא להא מתנה דגניבא'
מתנת שכיב מרע במקצת - היא, רש"י ?:ששייר לעצמו, שלא נתן כל נכסיו
ומתנת שכיב מרע במקצת - בעיא קנין?! רש"י ?:דהכי קיימא לן בבא בתרא בפרק 'מי שמת' (קנא,ב): דכיון ששייר לגרמיה מידי - אינו כמצוה מחמת מיתה, הואיל וחס על פרנסת עצמו, והרי היא כמתנת בריא
רש"י ?:ופרכינן: מכלל דרב הונא סבר לא בעיא קנין? והא קיימא לן דבעיא קנין!?
שאני הכא דמְצַוֶּה מחמת מיתה הוא. רש"י ?:שהיה יודע שהיוצא בקולר אינו חוזר


מכלל דרבי אבא סבר: מצוה מחמת מיתה בעיא קנין? והא קיימא לן דלא בעי קנין?
אלא: רבי אבא - הכי קא קשיא ליה: רש"י ?:היכי נקני:
"חמרא" - לא קאמר רש"י ?:"הבו ליה חמרא בארבע מאה זוזי" ,
"דמי חמרא" - לא קאמר רש"י ?:"הבו ליה ארבע מאה זוזי מדמי חמרא", דנימא לזבוני חמרא ומיתב ליה
"מחמרא" - קאמר?! רש"י ?:"זוזי מחמרא" קאמר דניתבו ליה - וכי עושין מעות מיין
ואידך?
"מחמרא" רש"י ?:לכך לא פירש לא זו ולא זו: - כדי לייפות את כחו. רש"י ?:שיהא לו כל היין שלו אחריות; שאם אמר "תנו לו יין" - אם החמיץ מן היין מאה חביות היו היורשין אומרים לו "שלך החמיץ"; ואי אמר "דמי חמרא" ומכרו ממנו קצת ואבדו המעות - אומרים לו "אָבדו מעותיך"; הלכך אמר "מחמרא", דמשמע יין ודמיו - שהכל אחריות לו

שלחו מתם: "מחמרא" - כדי לייפות את כחו.

משנה י - מי שהיה מושלך לבור[עריכה]

משנה:

מי שהיה מושלך לבור -
ואמר "כל השומע את קולו רש"י ?:ופירש שמו ושם עירו - יכתוב גט לאשתו":
הרי אלו יכתבו ויתנו.

גמרא על משנה י[עריכה]

גמרא:

סוגיא: החשש מקולו של שד[עריכה]

וליחוש שמא שד הוא?
אמר רב יהודה: כשראו לו דמות אדם.
אינהו - נמי אידמויי אידמו? רש"י ?:פעמים שעושין עצמם בדמות אדם
דחזו ליה בבואה. רש"י ?:צל
אינהו נמי אית להו בבואה?
דחזו ליה בבואה דבבואה.
דלמא אינהו נמי אית להו?::::
אמר רבי חנינא:
לימדני יונתן בני: בבואה אית להו, בבואה דבבואה לית להו[1].
ודלמא צרה היא רש"י ?:שמתכוונת היא לקלקלה שתנשא בגט זה, ותאסר על בעלה ?
תנא דבי רבי ישמעאל:
בשעת הסכנה: רש"י ?:כגון זה שמסוכן למות, ואם לא עכשיו אימתי
כותבין - ונותנין,
אף על פי שאין מכירין. רש"י ?:אם זהו שפירש שמו


משנה יא - הבריא שאמר[עריכה]

משנה:

הבריא -
שאמר "כתבו גט לאשתי" -
רצה לשחק בה. רש"י ?:הואיל ולא אמר "תנו"


מעשה בבריא אחד
שאמר "כתבו גט לאשתי"
ועלה לראש הגג - ונפל ומת.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
אם מעצמו נפל - הרי זה גט. רש"י ?:דדעתו מתחילה היתה לכך, וסופו הוכיח, והוה ליה כמפרש ומסוכן
אם הרוח דחתו - אינו גט.


גמרא על משנה יא[עריכה]

גמרא:

סוגיא: סופו מוכיח על תחילתו[עריכה]

מעשה - לסתור?! רש"י ?:רישא תנא 'לא אמר כלום', ואחר כך נתן חילוק בין 'מעצמו נפל' ובין 'דחתו הרוח'
חסורי מיחסרא והכי קתני:
אם הוכיח סופו על תחילתו -
הרי זה גט.
ומעשה נמי -
בבריא שאמר "כתבו גט לאשתי" ועלה לראש הגג ונפל ומת,
ואמר רבן שמעון בן גמליאל:
אם מעצמו נפל - הרי זה גט,
אם הרוח דחתו - אינו גט.

סוגיא: שליחות של בן במקום אביו[עריכה]

ההוא גברא דעל לבי כנישתא,
אשכח מקרי-ינוקא ובריה, דיתבי:
ויתיב איניש אחרינא גבייהו.
אמר להו: "בי תרי מינייכו נכתבו גיטא לדביתהו".
לסוף שכיב מקרי-ינוקא.
מי משוו אינשי ברא - שליחא במקום אבא? רש"י ?:דלא מקפיד בהי מינייהו, ומעיקרא להאי ברא נמי שווייה שליח, ועכשיו שמת האב - יתנו לה הבן הזה וחבירו, שהרי הלך הבעל למדינת הים...
או לא?
רב נחמן אמר:
לא משוו אינשי ברא - שליחא במקום אבא,
ורב פפי אמר:
משוו אינשי ברא - שליחא במקום אבא.
אמר רבא: הילכתא משוו אינשי ברא - שליחא במקום אבא.


משנה ט - אמר לשנים תנו גט לאשתי[עריכה]

משנה:

אמר לשנים "תנו גט לאשתי" רש"י ?:אף על גב דלא אמר "כתבו ותנו" - הרי אלו יחתמו בעצמן, ולא יאמרו לעדים אחרים לחתום, דלאו בית דין מנינהו לצוות על אחרים, אלא עדים שווינהו; ובגמרא מפרש על כתב הגט אם יכולין לצוות לסופר אחר לכתוב, או הם עצמם צריכין לכותבו
דף סו עמוד ב[עריכה]
או לשלשה "כתבו גט ותנו לאשתי" - רש"י ?:אף על פי שהן ראויין ליעשות בית דין, כיון דבהדיא אמר להו "כתבו" - לא בית דין שוינהו אלא עדים,
הרי אלו - יכתבו ויתנו.
אמר לשלשה "תנו גט לאשתי" רש"י ?:ולא אמר "כתבו" -
הרי אלו יאמרו לאחרים - רש"י ?:לעדים אחרים ויכתבו. רש"י ?:לכתוב ולחתום וליתן
מפני שעשאן בית דין - דברי רבי מאיר.
וזו הלכה - העלה רבי חנינא איש אונו - מבית האסורין: רש"י ?:משמו של רבי עקיבא שנחבש בבית האסורין
מקובל אני -
באומר לשלשה "תנו גט לאשתי" -
שיאמרו לאחרים - ויכתבו.
מפני שעשאן בית דין.
אמר רבי יוסי: נומינו רש"י ?:אמרנו לשליח: רש"י ?:לחנינא שנעשה שליח בהלכה זו, לאומרה בבית המדרש
אף אנו מקובלין -
שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים "תנו גט לאשתי" -
שילמדו, ויכתבו ויתנו. רש"י ?:אם אינם יודעין לכתוב - ילמדו לכתוב עד שיכתבוהו בעצמן
אמר לעשרה "כתבו ותנו גט לאשתי" -
אחד כותב - ושנים חותמין.
"כולכם כתובו" -
אחד כותב וכולם חותמין;
לפיכך אם מת אחד מהן - הרי זה גט בטל.

גמרא על משנה ט[עריכה]

גמרא:

סוגיא: שליחים שמינו סופר לכתוב את הגט[עריכה]

אמר רבי ירמיה בר אבא:
שלחו ליה מבי רב לשמואל:
ילמדנו רבינו:
אמר לשנים "כתבו ותנו גט לאשתי",
ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן – מהו? רש"י ?:הא דקתני מתניתין לכתבו בעצמן - אחתימה קאי, והכא הרי חתמו הן? או דילמא אכתב הגט קאי
שלח להו:
רש"י ?:אם ניסת בגט זה תצא - רש"י ?:מספק, דמספקא לן אי כשר או לא
והדבר צריך תלמוד.רש"י ?:כלומר: אין הדבר הזה ברור לנו, וצריכין אנו ללמוד מן הגדולים ממנו אם כשר הוא או לא.

פירוש 'והדבר צריך תלמוד'[עריכה]

מאי 'הדבר צריך תלמוד' רש"י ?:מאי מספקא ליה לשמואל בגווה ?
אילימא משום דהוו להו מילי,
ומספקא ליה מילי -
אי מימסרן לשליח, רש"י ?:וכשר, ודברים שנאמר לשליח זה אם יכול למוסרן לשליח אחר - אי לא מימסרן לשליח? רש"י ?:ופסול, דהכא מילי בעלמא מסר להו, ואינן חוזרין ונמסרין לסופר; ולא דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לחזור ולעשות שליח אחר
והאמר שמואל:
אמר רבי:
'הלכה כרבי יוסי רש"י ?:דמתניתין דאמר: מילי - לא מימסרן לשליח.'?

'כתובו' - הכוונה לעצם כתב הגט, או לחתימת ידי השליחים[עריכה]

אלא לשמואל: הא קא מיבעיא ליה: רש"י ?:מספקא ליה:
האי "כתובו" -
אי כתב ידן רש"י ?:חתימתן הוא דקאמר, והרי חתמו הן - אי כתב הגט. רש"י ?:והרי לא כתבוהו

ממשנתנו: 'כתובו' = כתיבת עצם הגט[עריכה]

ותיפשוט ליה ממתניתין:
'אמר לשנים "תנו גט לאשתי"
או לשלשה "כתבו גט ותנו לאשתי" -
הרי אלו יכתבו ויתנו.'?
היא גופא קא מיבעיא ליה:
"כתובו" - כתב ידן הוא? או כתב הגט הוא?
פשיטא דכתב הגט הוא, דקתני סיפא:
אמר רבי יוסי: נומינו לשליח:
אף אנו מקובלין - שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים "תנו גט לאשתי" -
שילמדו ויכתבו ויתנו לה.
אי אמרת בשלמא כתב הגט הוא – שפיר!
אלא, אי אמרת כתב ידן הוא -
מי איכא בי דינא, דלא ידעי מחתם חתימת ידייהו?
אין! איכא בי דינא חדתא. רש"י ?:שלא למדו לחתום עדיין

לפי שמואל: תוכן הגט לא נמסר לשליח. 'כתובו' = חתימה ומסכים גם לכתיבת הגט[עריכה]

רש"י ?:ופרכינן: ואי סבירא לן דהאי "כתובו" כתב ידן הוא -
הא רש"י ?:אם אמרו לסופר "כְּתֹב הגט..." רש"י ?:וכתב - כשר?! רש"י ?:בתמיה
והאמר שמואל:
אמר רבי:
הלכה כרבי יוסי רש"י ?:דמתניתין - דאמר: "מילי לא מימסרן לשליח"? רש"י ?:וכיון דפריש שמואל טעמא דרבי יוסי משום דמילי לא מימסרן לשליח הוא - היאך כשר? הא מילי נינהו?
רש"י ?:ומשני: אמרי:
אי סבירי לן - רש"י ?:ופשיטא לן ד'כתובו' רש"י ?:דקאמר - רש"י ?:לא הוי אלא כתב ידן הוא:
רש"י ?:איכא למימר כתב הגט רש"י ?:מדלא קפיד עליה - נעשה כאומר "אִמרו", רש"י ?:לסופר ויכתוב
רש"י ?:וקא סלקא דעתן: ומודה רבי יוסי - באומר "אִמרו".


בירור דעת רבי יוסי במינוי שליחים למציאת סופר[עריכה]

ומי מודה רבי יוסי באומר "אִמרוּ”?
והתנן:
כתב סופר רש"י ?:את הגט ועד - רש"י ?:וחתם עד אחד...
כשר.
ואמר רבי ירמיה:
רש"י ?:האי 'כתב סופר' דקתני - חתם סופר שנינו. רש"י ?:שאם חתם הסופר בעד, ועד אחר עמו כשר |
ואמר רב חסדא:
מתניתין מני? רש"י ?:דמכשר חתימת סופר בגט רבי יוסי היא!
דאמר - 'מילי לא מימסרן לשליח' רש"י ?:הלכך: אין אדם חותם בגט אל אם כן שמע מפי עצמו, לפי שאין השליח רשאי לומר לעדים "חתמו בגט פלוני"; ומשום הכי ליכא למיחש הכא שמא הבעל לא צוה שיחתום, אלא לשלוחו צוה שיאמר לסופר זה לכתוב ולאחרים לחתום, והשליח חשש שמא יתבייש הסופר לומר אין מקבלין אותו בעד, ומתוך חששא זו צוה לסופר לחתום
רש"י ?:ומהכא שמעינן דבאומר "אִמרוּ" - נמי פליג רבי יוסי: ואי סלקא דעתך 'מודה רבי יוסי באומר "אִמרוּ”' רש"י ?:היכי מכשר חתימת סופר בגט?
נפיק מינה חורבה! דזימנין - דאמר להו לשנים
דף סז עמוד א[עריכה]
"אִמרו לסופר - ויכתוב, ולפלוני ופלוני - ויחתמו",
ומשום כיסופא דסופר - חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי,
וסופר בהדייהו,
ובעל לא אמר הכי!?

משנה בהמשך: "אִמרוּ לסופר - ויכתוב,
ולפלוני ופלוני - ויחתמו":
כשר - ולא תעשה כן בישראל.

כיון דאמר מר:
רש"י ?:לקמן בשמעתין גבי "אמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני ויחתמו" - כשר רש"י ?:הגט ,
ולא תעשה כן בישראל.
לא שכיח. רש"י ?:הלכך לא גזרינן, ושמואל לית ליה דרבי ירמיה דאמר 'חתם סופר שנינו' אלא 'כתב סופר וחתם עד', כדאמרינן ב'המגרש' (לקמן פו,ב), ולא מוקי לה כרבי יוסי, ולא איירי מתניתין בחתימת סופר כלל; ובין לרבי יוסי ובין לרבי מאיר כשרה החתימה; ושמואל לית ליה דרב חסדא דאמר 'רבי יוסי היא'; וכתב סופר, ודברי הכל היא.
דף סז עמוד ב[עריכה]

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

ואיכא דאפיך להו  רש"י ?: לרבה ורב יוסף .

סוגיא: אמר לעשרה 'כיתבו גט'[עריכה]

אמר לעשרה כתבו גט:

משנתנו: אמר לעשרה "כתבו ותנו גט לאשתי" - אחד כותב ושנים חותמין; "כולכם כתובו" - אחד כותב וכולם חותמין; לפיכך אם מת אחד מהן הרי זה גט בטל

:
תנו רבנן:
'אמר לעשרה "כתבו גט ותנו לאשתי" -
אחד כותב על ידי  רש"י ?: בשביל  כולם;
"כולכם כתובו" -
אחד כותב במעמד כולם;
"הוליכו גט לאשתי" -
אחד מוליך על ידי  רש"י ?: בשביל  כולם;
"כולכם הוליכו" -
אחד מוליך במעמד כולם  רש"י ?: כולן ילכו עמו '.

אמר 'כולכם' וגם פירט את שמותיהם - מי מהם מחוייב[עריכה]

איבעיא להו:
מנה אותן מהו?  רש"י ?: אם לא אמר "כולכם" אבל מנאן א' ב' ג' ד', ואמר "כתבו גט לאשתי" מהו? מדמננהו - לכולהו הנך מנויין איכוון? או דלמא: כיון דלא אמר להו "כולכם המנויין כתבו" לא בעינן כולם 
רב הונא אמר: 'מנה' אינו כ"כולכם";
רבי יוחנן משום רבי אלעזר דמן רומה אמר: 'מנה' הרי הוא כ"כולכם".
אמר רב פפא:
ולא פליגי: הא דמנה כולהו, והא דמנה מקצתייהו.
אמרי לה להאי גיסא  רש"י ?: מנה כולהו אכולהו – קפיד, מנה מקצתייהו - לא קפיד אלא אמנויין: השנים מהני מנויין חִתמוּ, למעוטי השאר שלא נמנו אתא, ולא לכל הני מנויין איכוין שיחתמו כולם; כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו, וחדל לו מדעתו הראשונה, ואפילו המנויין אינם צריכין לחתום אלא מקצתן 
ואמרי לה להאי גיסא.  רש"י ?: מנה מקצתן - גלי דעתיה דאהני קפיד, וצריכין כולן המנויין לחתום; מנה כולן - כיון דלא אמר "כולכם" - לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה, ולא שיחתמו כולם 
אתקין רב יהודה בגיטא ד"כולכם"  רש"י ?: בגט שאדם אומר במעמד רבים, ויש לחוש שמא יאמר "לכולכם איכוין", ולא יחתמו כולם ונמצא גט בטל התקין שיהו כותבין בו : " רש"י ?: כך אמר לנו פלוני: 
כתובו -
או כולכון  רש"י ?: "כולכון" - אחד כותב במעמד כולם  או כל חד וחד מינכון;
"חתומו" -
או כולכון או כל תרי מינכון  רש"י ?: אפילו אין חביריו עמו ;
"אובילו  רש"י ?: הוליכו " -
או כולכון או כל חד וחד מינכון.


אמר רבא:
זימנין דגאיז ליה לדיבוריה, ואמר "כולכון"
ולא אמר "כל חד מינכון"
ואתי לאיפסולי?  רש"י ?: שמא לא יהא אחד מהן במעמד כתיבתו או לא יחתמו כולן 
אלא אמר רבא:
כתובו - כל חד מינכון,
חתומו - כל תרי מינכון,
אובילו - כל חד מינכון.

הדרן עלך: 'האומר'
פרק הבא (ז)...