ביאור:בבלי גיטין דף יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בההיא הנאה דקא משתניא ליה [1] בין מלוֶה ישנה למלוֶה חדשה [2] - גמר [3] ומשעביד נפשיה [4].

אמר ליה הונא מר בריה דרב נחמיה לרב אשי: אלא מעתה, [5] כגון הני דבי בר אלישיב, דכפתי ושקלי לאלתר - הכי נמי דלא קנו! וכי תימא הכי נמי - אם כן נתת דבריך לשיעורין!?

אלא אמר מר זוטרא: הני תלת מילי - שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא [6]:

חדא – הא,

ואידך: דאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפיטרופיא [7],

ואידך: דאמר רב חנניא: המשיא אשה לבנו גדול בבית [8] – קנאו.

אמר ליה רב לרב אחא ברדלא: 'קבא דמוריקא אית לי גבך, יהביה לפלוני - באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי [9]'

[10] מכלל דאי בעי הדר ביה - מצי הדר ביה [11]?

הכי קאמר: דברים הללו לא ניתנו לחזרה [12].

הא - אמר רב חדא זימנא [13] - דאמר רב הונא אמר רב: 'מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן - קנה'?

אי מההיא - הוה אמינא הני מילי [14] מתנה מרובה [15], אבל מתנה מועטת לא ליבעי בפניו - קא משמע לן [16].

הנהו גינאי [17] דעביד חושבנא בהדי הדדי; פש חמש איסתרי זוזי [18] גבי חד מנייהו; אמרי ליה "יהבינהו ניהליה למרי ארעא" באפי מרי ארעא [19], וקנה מיניה; לסוף אזל, עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה - לא פש גביה ולא מידי! אתא לקמיה דרב נחמן. אמר ליה: מאי איעביד לך? חדא: דאמר רב הונא אמר רב [קנין 'במעמד שלשתן' - קונה לאלתר]; ועוד - הא קנו מינך!

אמר ליה רבא: אטו האי - מי קאמר 'לא יהבינא'? ד'ליכא גבאי' קאמר!

אמר ליה: אם כן - קנין בטעות הוא, וכל קנין בטעות – חוזר.

איתמר: "הולך מנה לפלוני, שאני חייב לו": אמר רב חייב [20] באחריותו [21], ואם בא לחזור [22] - אינו חוזר;

ושמואל אמר: מתוך שחייב באחריותו - אם בא לחזור – חוזר.

לימא בהא קמיפלגי: דמר [23] סבר '"הולך" כ"זכי" דמי' [24], ומר סבר '"הולך" לאו כ"זכי" דמי'?

לא, דכולי עלמא "הולך" כ"זכי" דמי [25], והכא בהא קמיפלגי? מר סבר: לא אמרינן 'מיגו' ומר [26] סבר: אמרינן 'מיגו' [27].

תניא כוותיה דרב: "הולך מנה לפלוני שאני חייב לו", "תן מנה לפלוני שאני חייב לו", "הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי", "תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי" [28] - חייב באחריותו, ואם בא לחזור - אינו חוזר.

פקדון? - לימא ליה [29]: "אין רצונו [30] שיהא פקדונו ביד אחר" [31]!?

אמר רב זירא: כשהוחזק [32] כפרן [33].

רב ששת הוה ליה אשרתא [34] דסרבלי [35] [36] במחוזא; אמר ליה לרב יוסף בר חמא: "בהדי דאתית - אייתינהו ניהלי".

אזל, יהבינהו ליה. אמרי ליה "ניקני מינך [37]"!

אמר להו: "אִין [38]"! לסוף אישתמיט להו. כי אתא לגביה - אמר ליה: שפיר עבדת דלא שוית נפשך (משלי כב ז) [עשיר ברשים ימשול, ו]עבד לוה לאיש מלוה' - [39].

לישנא אחרינא: שפיר עבדת! עבד לוה לאיש מלוה [40]!

רבי אחי ברבי יאשיה הוה ליה איספקא [41] דכספא בנהרדעא;


עמוד ב

אמר להו לרבי דוסתאי בר ינאי ולרבי יוסי בר כיפר: "בהדי דאתיתו - אתיוה ניהלי".

אזול, יהביה ניהליה; אמרי להו "נקני מינייכו"! אמרי להו "לא"! אמרי להו "אהדריה ניהלן"!

רבי דוסתאי ברבי ינאי אמר להו "אִין [42]", רבי יוסי בר כיפר אמר להו "לא" [43]!

הוו קא מצערו ליה.

אמר ליה [רבי יוסי ברבי כיפר לרבי דוסטאי, כאשר ציערו אותו]: חזי מר היכי קא עביד [מה הם, אנשי נהרדעא עושים לי]!

[גירסת רש"י: אמרו [בלשון רבים] לו לרבי דוסתאי, [כלומר: האנשים מנהרדעא אמרו לרבי דוסטאי חזי מר מאי קעביד רבי יוסי בר כיפר]: דלא קמהדר לן]</ref>

אמר להו: טב רמו ליה [44]!

כי אתו לגביה [לרבי אחי], אמר ליה: חזי מר [רבי דוסטאי] לא מיסתייה דלא סייען אלא אמר להו נמי "טב רמו ליה!" אמר ליה : אמאי תיעבד הכי [45]!?

אמר ליה: אותן בני אדם - הן אמה [46] וכובען אמה [47], ומדברין מחצייהן [48], ושמותיהן מבוהלין: "ארדא" ו"ארטא" ו"פילי בריש"; אומרין 'כפותו' – כופתין, אומרין 'הרוגו' – הורגין! אילו הרגו את דוסתאי - מי נתן לינאי אבא בר כמותי?

אמר ליה: בני! אדם הללו קרובים למלכות הן?

אמר ליה: הן!

יש להן סוסים ופרדים שרצים אחריהן?

אמר ליה הן!

אמר ליה: אי הכי - שפיר עבדת!

"הולך מנה לפלוני", והלך, ובקשוֹ ולא מצאוֹ [49]: תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו;

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר "הולך" כ"זכי" [50] ומר סבר "הולך" לאו כ"זכי";

אמר רבי אבא בר ממל: דכולי עלמא "הולך" לאו כ"זכי", ולא קשיא: הא בבריא [51] הא בשכיב מרע [52].

רב זביד אמר: הא והא בשכיב מרע [53]: הא דאיתיה למקבל [54] בשעת מתן מעות [55], הא דליתיה למקבל בשעת מתן מעות [56].

רב פפא אמר: הא והא בבריא [57]: הא דמית מקבל בחיי נותן [58], הא [59] - דמית נותן בחיי מקבל [60].

לימא "הולך" כ"זכי" - תנאי היא, דתניא:

'"הולך מנה לפלוני", והלך, ובקשו ולא מצאו - יחזרו למשלח;

מת משלח - רבי נתן ורבי יעקב אמרו: יחזרו ליורשי משלח;

ויש אומרים: ליורשי מי שנשתלחו לו.

רבי יהודה הנשיא אמר משום רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר: מצוה לקיים דברי המת [61]; וחכמים אומרים: יחלוקו;

וכאן [62] אמרו: כל מה שירצה שליח – יעשה [63].

אמר רבי שמעון הנשיא: על ידי היה מעשה, ואמרו: יחזרו ליורשי משלח'

מאי לאו בהא קמיפלגי: דתנא קמא [64] סבר: "הולך" לאו כ"זכי" [65], ורבי נתן ורבי יעקב נמי "הולך" לאו כ"זכי", ואע"ג דמית - לא אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת' [66]; ויש אומרים "הולך" כ"זכי" [67].

'רבי יהודה הנשיא אמר משום רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר [וכו’]’: "הולך" לאו כ"זכי": מיהו היכא דמית - אמרינן 'מצוה לקיים דברי המת',

וחכמים אומרים יחלוקו: מספקא להו [68];

וכאן אמרו: שודא [69] עדיף [70];

'ורבי שמעון הנשיא - מעשה אתא לאשמועינן: לא בבריא, דכולי עלמא לא פליגי [71], והכא במאי עסקינן? בשכיב מרע, ובפלוגתא דרבי אלעזר [72] ורבנן קמיפלגי, דתנן [בבא בתרא פ"ח מ"ז; דף קנו,א]: המחלק נכסיו על פיו [73]: רבי אלעזר [במשניות: אליעזר] אומר: אחד בריא ואחד מסוכן - נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה [74], ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה; וחכמים אומרים: אלו ואלו נקנין באמירה.

אמרו לו [חכמים לרבי אלעזר]: מעשה באמן של בני רוכל, שהיתה חולה, ואמרה "תינתן

הערות[עריכה]

  1. ^ האי מלוה לגבי האי
  2. ^ ונוח לו לדחות הפרעון זמן ארוך
  3. ^ השתא בשעת אמירה
  4. ^ בלב שלם להאי, ומינתיק מקמא
  5. ^ אם היה מקבל זה אדם חזק, שאינו ממתין
  6. ^ כאילו קבלה משה הלכה מסיני, שאין צריך לתת בה טעם
  7. ^ להכניס ולהוציא; ואף על פי שכתבו לה בלשון מתנה - לא קנאתן; ואין טעם בדבר אלא כך תקנו, והפקר בית דין [היה] הפקר
  8. ^ בית מיוחד, שאינו דר בה, אלא עשאו לו לבית חתנות
  9. ^ השתא סלקא דעתא דהכי אמר ליה: 'בפניו אני מבטיחך שלא אחזור בי'
  10. ^ ופרכינן:
  11. ^ בתמיה
  12. ^ כיון דבאפיה קאמינא לך - דתיתביה ניהליה - תו לא מצי הדרנא בי
  13. ^ ולמה ליה למימר דלא מצינא הדרנא
  14. ^ דבעינן בפניו:
  15. ^ כגון מנה
  16. ^ להכי איצטריך למימר 'באפיה קאמינא לך': לאשמועינן דקבא דמוריקא - דמתנה מועטת היא - בעיא נמי באפיה
  17. ^ בעלי גינה מוכרי ירק
  18. ^ סילעי מדינה; סתם 'איסתירי' - סלע צורי; 'איסתרי זוזי': סלע מדינה, שמינית שבסלע צורי, דהיינו חצי דינר
  19. ^ 'באפי מרי' - אאמרו ליה קאי, כלומר: אמרו ליה באפי מרי ארעא "יהבינהו ניהליה למרי ארעא"
  20. ^ המשלח הזה
  21. ^ אם יאנסו מיד שליח זה
  22. ^ ולומר "החזירם לי שמא יאנסו ממך בדרך"
  23. ^ רב
  24. ^ הלכך אינו חוזר, ומיהו חייב באחריותו - שהמלוה לא צווהו למוסרם לזה
  25. ^ כלומר: בעלמא "הולך" – כ"זכי" דמי, ואם היו במתנה - דליכא אחריות - מודה שמואל דאינו חוזר
  26. ^ שמואל
  27. ^ מתוך שחייב באחריות - אם בא לחזור חוזר
  28. ^ כלומר: אחד מכל לשונות הללו
  29. ^ האי משלח
  30. ^ של מפקיד
  31. ^ דהכי קיימא לן לקמן בפרק שלישי (כט,א); וכיון דאין רצונו - אשתכח דחוב הוא לו, ואין חבין לו לאדם אלא בפניו, ואמאי אינו חוזר? האי לאו "זכי" הוא
  32. ^ משלח זה
  33. ^ בפקדון; דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידו
  34. ^ הקפה
  35. ^ סרבלי: קו"ט COAT בלע"ז
  36. ^ שנתן סרבלים באשראי, לתת לו המעות לזמן קבוע
  37. ^ אונסא דאורחא, דאי מיתנסי מינך - לא ליהדר לתובען
  38. ^ כן אעשה
  39. ^ שלא שיעבדת עצמך על חנם, ותהיה 'עבד'; ולהך לישנא גריס 'שפיר עבדת דלא שוית נפשך עביד לוה לאיש מלוה'
  40. ^ כלומר: שפיר עבדת דאשתמטת, לפי שהן לווים, ועבדים לי להביאו לי באחריותן
  41. ^ כלי
  42. ^ מהדרנא
  43. ^ כדאמרינן לעיל: אם בא לחזור - אינו חוזר
  44. ^ הרבה הַכּוהו - לשון מורי; לשון אחר: טב רמו ליה: יפה ראויות המכות הללו
  45. ^ שנתרצית להחזיר מיד
  46. ^ אנשי מדות גבוהים בקומה
  47. ^ אף מלבושיהן מאויימים משאר בני אדם
  48. ^ כלומר: קולן עבה, ונראה הדיבור יוצא מטיבורן
  49. ^ שמת
  50. ^ וכיון שזכה בהן בחייו - ינתנו ליורשיו
  51. ^ יחזרו למשלח, ד"הולך" - לאו כ"זכי" דמי, וזה לא שלחו אלא למקבל, ולא ליורשיו
  52. ^ שכל זמן שלא חזר בו - דבריו ככתובים וכמסורים; ו"הולך" דידיה – "זכי" הוא, ויתנם ליורשי מי שנשתלחו לו, שהרי זכה אביהן בחייו
  53. ^ ד"הולך" דידיה - "זכי" הוא
  54. ^ בעולם
  55. ^ ושליח זכה בהן מיד, וכשמת - זכו יורשיו מכחו
  56. ^ שכבר מת; וזה [הנותן והשולח] לא היה יודע; נמצאת זכיה בטעות, ולא קנו יורשין
  57. ^ ו"הולך" דידיה - לאו כ"זכי" דמי
  58. ^ יחזרו למשלח, דלא זכה בהן מקבל; ואפילו מת הנותן בחזירת השליח - אין כאן משום 'מצוה לקיים דברי המת', שקודם מיתתו בטלו דבריו - משעת מיתת המקבל
  59. ^ דקתני 'ליורשי מי שנשתלחו לו'
  60. ^ לאחר שמסרן לשליח – מת, ועדיין מקבל חי; הלכך: משעת מיתת הנותן - זכה בהם המקבל, משום ד'מצוה לקיים דברי המת', ואפילו היה בריא
  61. ^ לקמן מפרש מאי פליג א'יש אומרים'
  62. ^ בבבל
  63. ^ לפי מה שראה בדעתו של משלח: אם היתה עינו יפה במתנה זו ואוהב את המקבל ואת בניו
  64. ^ דלא איירי במת משלח, ואמר יחזרו למשלח
  65. ^ אבל אם מת משלח - לא ידעינן מאי קאמר בה
  66. ^ ורבי נתן ורבי יעקב הוסיפו על דבריו, ואמרו דאפילו מת משלח - לית לן בבריא, דמצוה לקיים דברי המת
  67. ^ ופליגי אפילו לא מת משלח, ואמילתיה דת"ק [קאי]; ותדע: דמדקאמר רבי יהודה הנשיא 'מצוה לקיים דברי המת' – שמע מינה שמעינהו ל'יש אומרים' דתלו טעמייהו ב"הולך" כ"זכי" דמי, ואפילו לא מת משלח; ואמר איהו: דוקא מת, דמצוה לקיים דבריו, אבל לא מת – לא, ד"הולך" - לאו כ"זכי" דמי
  68. ^ אי כזכי דמי אי לא ואי מצוה לקיים אי לא
  69. ^ ראות עיניו של שליח
  70. ^ מֵחֲלוּקָה במילתא דמספקא
  71. ^ דלאו כ"זכי" דמי
  72. ^ דמשוי ליה לשכיב מרע כבריא
  73. ^ על פי צואתו מחלק נכסיו לבניו, ולא כשאר המורישים שחולקים היורשים בשוה
  74. ^ שבכך הן נקנים מן הבריא, ושכיב מרע נמי - לרבי אלעזר אי לאו אקנינהו בהכי - לא מיקנו