ביאור:בבלי גיטין דף נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומאי שנא מדרבי אמי [1]?

התם איכא למימר [2] טעי בדרבי ירמיה [3]; [4] הכא [5] - כיון דקא מפסיד כוליה אגריה [6], ואתא ואמר – אימור: קושטא קאמר.

משנה:

העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה - שהיא יוצאה בגט [7];

ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן [8] - שאוכלת בתרומה [9], ואם מתה בעלה – יורשה;

ועל המריש [10] הגזול שבנאו בבירה [11] - שיטול את דמיו, מפני תקנת השבים [12];

ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים [13] - שהיא מכפרת [14], מפני תיקון המזבח [15].

גמרא:

אמר רבא: מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא [16]: אמר לעדים [17] "ראו גט זה שאני נותן לה" וחזר ואמר לה "כנסי שטר חוב זה" [18] - הרי זו מגורשת. מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא 'לא בעינן דעתה' [19]? הכי נמי לא בעינן דעתה.

פשיטא?

מהו דתימא כיון דאמר 'כנסי שטר חוב זה' בטולי בטליה - קא משמע לן: אם איתא דבטליה - לעדים הוה אמר להו, והאי דקאמר הכי - משום כיסופא.

ועל קטנה בת ישראל:

ואילו חרשת [20] לא אכלה [21]? מאי טעמא [22]?

גזירה שמא יאכיל [23] חרש בחרשת [24].

[25] וליכול! [26] קטן אוכל נבלות הוא [27]?

גזרה שמא יאכיל חרש [28] בפיקחת [29].

ולאכול[30] בתרומה דרבנן [31]? גזירה שמא אתי לאכולי בתרומה דאורייתא.

ועל המריש הגזול שבנאו:

תנו רבנן: גזל מריש ובנאו בבירה: בית שמאי אומרים: מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו, ובית הלל אומרים: אין לו אלא דמי מריש בלבד - משום תקנת השבין.

ועל חטאת הגזולה כו' [ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים - שהיא מכפרת, מפני תיקון המזבח]:

אמר עולא: דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה - אינה מכפרת; מאי טעמא? יאוש כדי [32] לא קני [33], ומה טעם אמרו 'לא נודעה - מכפרת'? שלא יהו כהנים עצבין [34].

אמרי ליה רבנן לעולא: והאנן 'מפני תיקון המזבח' תנן?

אמר להם: כיון דכהנים עצבין - נמצא מזבח בטל [35].

ורב יהודה אמר: דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה [36] – מכפרת; מאי טעמא? יאוש כדי קני


עמוד ב

ומה טעם אמרו 'נודעה אינה מכפרת' [37]? שלא יאמרו 'מזבח אוכל גזילות'.

בשלמא לעולא, היינו דקתני 'חטאת' [38], אלא לרב יהודה מאי איריא 'חטאת' - אפילו עולה נמי?

'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא עולה, דכליל היא [39], אלא אפילו חטאת נמי, דחלב ודם הוא דסליק לגבי מזבח, ואידך כהנים אכלי ליה - אפילו הכי גזור, שלא יאמרו 'מזבח אוכל גזילות'.

תנן: 'על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח': בשלמא לעולא, ניחא, אלא לרב יהודה - איפכא מיבעי ליה [40]?

הכי נמי קאמר: לא נודעה – מכפרת, נודעה - אינה מכפרת, מפני תיקון המזבח.

מתיב רבא: 'גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר - משלם תשלומי כפל [41] ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה [42]', ותני עלה: 'בחוץ [43] כי האי גוונא - ענוש כרת'; ואי אמרת 'יאוש כדי לא קני' - כרת מאי עבידתיה [44]?

אמר רב שיזבי: כרת מדבריהם,

אחיכו עליה: 'כרת מדבריהם' מי איכא?

אמר להו רבא: גברא רבה אמר מילתא, לא תחוכו עלה: כרת שעל ידי דבריהן באתה לו [45]: אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עלה

אמר רבא הא וודאי קא מיבעיא לי כי אוקמוה רבנן ברשותיה [46].

משעת גניבה או משעת הקדישה?

למאי נפקא מינה?

לגיזותיה וולדותיה [47].

מאי?

הדר אמר רבא: מסתברא משעת הקדישה, שלא יהא חוטא נשכר.

משנה:

לא היה סיקריקון [48] ביהודה בהרוגי מלחמה [49].

מהרוגי המלחמה ואילך יש בה סיקריקון; כיצד? לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל [50]; מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון - מקחו קיים.

לקח מן האיש [51] וחזר ולקח מן האשה [52] - מקחו בטל [53]; מן האשה, וחזר ולקח מן האיש - מקחו קיים.

זו משנה ראשונה; בית דין של אחריהם אמרו: הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע [54]; אימתי? בזמן שאין בידן ליקח, אבל יש בידן ליקח - הן קודמין לכל אדם.

רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש - כל הקודם ליקח זכה, אבל נותן לבעלים רביע.

גמרא:

השתא 'בהרוגי המלחמה לא היה בה סיקריקון' – 'מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון'?

אמר רב יהודה: 'לא דנו בה [55] דין סיקריקון [56]' [57] קאמר, דאמר רבי אסי: שלש גזירות גזרו [58]:

גזרתא קמייתא: כל דלא קטיל [59] – ליקטלוהו [60]; מציעתא: כל דקטיל - לייתי ארבע זוזי [קנס]; בתרייתא: כל דקטיל - ליקטלוהו; הלכך: קמייתא ומציעתא, כיון דקטלי אגב אונסיה - גמר ומקני; בתרייתא – אמרי: האידנא לישקול, למחר תבענא ליה בדינא.

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד [61] תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה?

אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים; אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא; אשקא דריספק חרוב ביתר [62].

אקמצא ובר קמצא [63] חרוב ירושלים: דההוא גברא דרחמיה [64] 'קמצא'[65], ובעל דבביה 'בר קמצא'; עבד סעודתא, אמר ליה לשמעיה: זיל אייתי לי קמצא.

אזל אייתי ליה בר קמצא.

אתא אשכחיה דהוה יתיב, אמר ליה: מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא, מאי בעית הכא? קום פוק!

אמר ליה: הואיל ואתאי – שבקן, ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא.

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמר ליה 'אין אתה נאמן להפסיד ספר תורה'
  2. ^ דמשקר, ונתכוון להקניט
  3. ^ וסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות, כרבי ירמיה
  4. ^ אבל
  5. ^ גבי קלפים
  6. ^ דיודע הוא שיפסיד כל שכרו
  7. ^ רבותא נקט: דאף על גב דקביל אביה קידושין דידה כשהיא קטנה, והויא לה אשת איש גמורה - אפילו הכי יוצאה בגט, ומקבלת את גיטה, ואף על גב דלית בה דעתא; דאשה כי נפקא – בעל כרחה נפקא, ואין מתרצה בגירושין ואפילו הכי נפקא - הלכך לא בעינן דעתה
  8. ^ והיא יתומה, דלא הוו נישואין אלא מדרבנן
  9. ^ דרבנן בהני נישואין ולא גזרינן מידי
  10. ^ קורה
  11. ^ בית גדול
  12. ^ שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו - ימנע מלעשות תשובה
  13. ^ שהיא גזולה
  14. ^ ואין צריך להביא אחרת
  15. ^ בגמרא מפרש ומשום הנך תרתי בתרייתא - דמשום תקנה נינהו - תנא ליה הכא
  16. ^ אנו למדין
  17. ^ שלא בפניה
  18. ^ ולא הודיעה שהוא גט
  19. ^ דאשה דהא חרשת לית לה דעתא
  20. ^ שלא השיאה אביה והיא נישאת מעצמה לכהן משגדלה
  21. ^ בתרומה מדשני תנא במילתיה, דאיירי בחרשת, ושבקה ונקט קטנה - שמע מינה חרשת גדולה, דנשואיה דרבנן, דכוותה נינהו 'לא אכלה' - על ידי קידושין דידה
  22. ^ הא נישואי חרש וחרשת נמי רבנן תקינו, ביבמות ב'חרש שנשא' (קיב,ב)
  23. ^ כהן
  24. ^ אי שרית להאכיל פקח בחרשת - אתא לאכולי חרש בחרשת
  25. ^ ופריך:
  26. ^ הך חרשת, כיון דלית בה דעתא הרי היא
  27. ^ כקטן האוכל נבילות; ואיכא למאן דאמר ביבמות (קיד,א) דאין בית דין מצווין עליו להפרישו ואפילו בתרומה דאורייתא תיכול
  28. ^ כהן, שאין קניינו קנין
  29. ^ שמוזהרת על האיסור; הלכך גזור פקח בחרשת: משום חרש בפקחת; אבל גדול בקטנה ליכא למיגזר משום קטן בגדולה, דקטן לית ליה נישואין אפילו מדרבנן, כדאמר ביבמות (קיב,ב): 'שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום'
  30. ^ חרש בפקחת
  31. ^ דאתו נשואין דרבנן ומהני לתרומה דרבנן
  32. ^ יאוש לבדו בלא שינוי רשות אחר היאוש
  33. ^ לענין הקרבה ואפי' שמעינן שנתייאשו הבעלים לא קרינן ביה קרבנו
  34. ^ שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין
  35. ^ שנמנעין מלעבוד עבודה; ואי קשיא: היאך התנו בית דין לעקור דבר מן התורה, ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב? הא אמרינן ביבמות (צ,ב) 'שב ואל תעשה שאני, דלאו מיעקר הוא'
  36. ^ אם נתייאשו הבעלים
  37. ^ דקתני מתניתין 'שלא נודעה מכפרת' - הא נודעה אינה מכפרת, כלומר אינה קריבה
  38. ^ דאיכא אכילת כהנים
  39. ^ ואמרי 'מזבח אוכל גזילות'
  40. ^ 'ועל חטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה מכפרת מפני תקנת המזבח'
  41. ^ דכשגנבה חולין הואי
  42. ^ דכי טבח ומכר - הקדש הואי, ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה נוהגין בהקדש, כדילפינן ב'הזהב' (בבא מציעא נז ב)
  43. ^ אי שחט בחוץ
  44. ^ דבשלמא לענין תשלומי ארבעה וחמשה - לא קשיא לן, דאיכא למימר: דכי אמר 'יאוש כדי לא קני' - לענין הקרבה קאמר, ולא לענין הקדש קאמר, אלא כרת - אי מדאורייתא לא חזיא להקרבה - הא קיימא לן (זבחים קיב א) 'הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ, מידי אחרינא לא'
  45. ^ כרת דאורייתא, כדמפרש ואזיל
  46. ^ ברשות גנב אם הקדישה שיחול עליה הקדש גמור, ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ, כי היכי דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה; וקנס היא דקנסוהו, והפקר בית דין הפקר הוא, וקדשה
  47. ^ דלפני הקדש: אי אמרת משעת גנבה קיימא ברשותיה - גיזותיה דידיה הוא, ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד, ולא דמי פרה וולדה
  48. ^ עובד כוכבים רוצח, שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו "שא קרקע זו ואל תמיתני"
  49. ^ מלחמת טיטוס שהיתה בירושלים וביהודה; ובגמרא פריך 'מאי קאמר'
  50. ^ דאמרינן: מיראה עבד; אי נמי 'השני נוח לי והראשון קשה הימנו'; ובגמרא מוקי לה דלא כתב ליה שטרא
  51. ^ קרקע המיוחדת לכתובת אשתו, או שכתוב בכתובתה או הכניסתו לו שום בכתובתה, וכל שכן שאר נכסים
  52. ^ דאי לא עבדה ליה אמר לה 'עיניך נתת בגרושין ובמיתה' - הכי מוקמינן ליה בבא בתרא (נ,א)
  53. ^ דאמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"
  54. ^ ששיערו דסיקריקון מוזיל גביה ריבעא
  55. ^ בהרוגי המלחמה
  56. ^ דקני לגמרי, והלוקח ממנו מקחו קיים
  57. ^ אבל מהרוגי המלחמה ואילך - הלוקח ממנו יש לו דין המפורש במשנתינו
  58. ^ טיטוס בפולמוס שלו
  59. ^ ישראל כל היכא דמשכח ליה
  60. ^ הלכך אגב אונסיה כי אמר ליה "שא קרקע זו והניחני" - אקנייה ניהליה בלב שלם, וקיימא לן 'תלאו וזבין - זביניה זבינא' (בבא בתרא מז ב)
  61. ^ דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת
  62. ^ 'שקא דריספק': דופן של מרכבת נשים, שקורין ריטוג"א בלשון אשכנז, והיא כעין עגלה; דאמרינן ב'אותו ואת בנו' (חולין עט א): כי מעיילית לי כודנייתא בריספק
  63. ^ כך שם שני יהודים
  64. ^ אוהבו היה שמו
  65. ^ Note: רש"י מסכת שבת עז,ב, ד"ה קמצא: ארבה; ול"נ קמצא נמלה.