ביאור:בבלי גיטין דף נה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומאי שנא מדרבי אמי ^[1]?

התם איכא למימר ^[2] טעי בדרבי ירמיה ^[3]; ^[4] הכא ^[5] - כיון דקא מפסיד כוליה אגריה ^[6], ואתא ואמר – אימור: קושטא קאמר.

משנה:

העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה - שהיא יוצאה בגט ^[7];

ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן ^[8] - שאוכלת בתרומה ^[9], ואם מתה בעלה – יורשה;

ועל המריש ^[10] הגזול שבנאו בבירה ^[11] - שיטול את דמיו, מפני תקנת השבים ^[12];

ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים ^[13] - שהיא מכפרת ^[14], מפני תיקון המזבח ^[15].

גמרא:

אמר רבא: מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא ^[16]: אמר לעדים ^[17] "ראו גט זה שאני נותן לה" וחזר ואמר לה "כנסי שטר חוב זה" ^[18] - הרי זו מגורשת. מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא 'לא בעינן דעתה' ^[19]? הכי נמי לא בעינן דעתה.

פשיטא?

מהו דתימא כיון דאמר 'כנסי שטר חוב זה' בטולי בטליה - קא משמע לן: אם איתא דבטליה - לעדים הוה אמר להו, והאי דקאמר הכי - משום כיסופא.

ועל קטנה בת ישראל:

ואילו חרשת ^[20] לא אכלה ^[21]? מאי טעמא ^[22]?

גזירה שמא יאכיל ^[23] חרש בחרשת ^[24].

^[25] וליכול! ^[26] קטן אוכל נבלות הוא ^[27]?

גזרה שמא יאכיל חרש ^[28] בפיקחת ^[29].

ולאכול^[30] בתרומה דרבנן ^[31]? גזירה שמא אתי לאכולי בתרומה דאורייתא.

ועל המריש הגזול שבנאו:

תנו רבנן: גזל מריש ובנאו בבירה: בית שמאי אומרים: מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו, ובית הלל אומרים: אין לו אלא דמי מריש בלבד - משום תקנת השבין.

ועל חטאת הגזולה כו' [ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים - שהיא מכפרת, מפני תיקון המזבח]:

אמר עולא: דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה - אינה מכפרת; מאי טעמא? יאוש כדי ^[32] לא קני ^[33], ומה טעם אמרו 'לא נודעה - מכפרת'? שלא יהו כהנים עצבין ^[34].

אמרי ליה רבנן לעולא: והאנן 'מפני תיקון המזבח' תנן?

אמר להם: כיון דכהנים עצבין - נמצא מזבח בטל ^[35].

ורב יהודה אמר: דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה ^[36] – מכפרת; מאי טעמא? יאוש כדי קני

עמוד ב

ומה טעם אמרו 'נודעה אינה מכפרת' ^[37]? שלא יאמרו 'מזבח אוכל גזילות'.

בשלמא לעולא, היינו דקתני 'חטאת' ^[38], אלא לרב יהודה מאי איריא 'חטאת' - אפילו עולה נמי?

'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא עולה, דכליל היא ^[39], אלא אפילו חטאת נמי, דחלב ודם הוא דסליק לגבי מזבח, ואידך כהנים אכלי ליה - אפילו הכי גזור, שלא יאמרו 'מזבח אוכל גזילות'.

תנן: 'על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח': בשלמא לעולא, ניחא, אלא לרב יהודה - איפכא מיבעי ליה ^[40]?

הכי נמי קאמר: לא נודעה – מכפרת, נודעה - אינה מכפרת, מפני תיקון המזבח.

מתיב רבא: 'גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר - משלם תשלומי כפל ^[41] ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ^[42]', ותני עלה: 'בחוץ ^[43] כי האי גוונא - ענוש כרת'; ואי אמרת 'יאוש כדי לא קני' - כרת מאי עבידתיה ^[44]?

אמר רב שיזבי: כרת מדבריהם,

אחיכו עליה: 'כרת מדבריהם' מי איכא?

אמר להו רבא: גברא רבה אמר מילתא, לא תחוכו עלה: כרת שעל ידי דבריהן באתה לו ^[45]: אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עלה

אמר רבא הא וודאי קא מיבעיא לי כי אוקמוה רבנן ברשותיה ^[46].

משעת גניבה או משעת הקדישה?

למאי נפקא מינה?

לגיזותיה וולדותיה ^[47].

מאי?

הדר אמר רבא: מסתברא משעת הקדישה, שלא יהא חוטא נשכר.

משנה:

לא היה סיקריקון^[48] ביהודה בהרוגי מלחמה^[49].

מהרוגי המלחמה ואילך יש בה סיקריקון; כיצד? לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל^[50]; מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון - מקחו קיים.

לקח מן האיש^[51] וחזר ולקח מן האשה^[52] – מקחו בטל^[53]; מן האשה, וחזר ולקח מן האיש – מקחו קיים.

זו משנה ראשונה; בית דין של אחריהם אמרו: הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע^[54]; אימתי? בזמן שאין בידן ליקח, אבל יש בידן ליקח – הן קודמין לכל אדם.

רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש – כל הקודם ליקח זכה, אבל נותן לבעלים רביע.

גמרא:

השתא 'בהרוגי המלחמה לא היה בה סיקריקון' – 'מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון'?

אמר רב יהודה: 'לא דנו בה^[55] דין סיקריקון^[56]' ^[57] קאמר, דאמר רבי אסי: שלש גזירות גזרו^[58]:

גזרתא קמייתא: כל דלא קטיל^[59] – ליקטלוהו^[60]; מציעתא: כל דקטיל – לייתי ארבע זוזי [קנס]; בתרייתא: כל דקטיל – ליקטלוהו; הלכך: קמייתא ומציעתא, כיון דקטלי אגב אונסיה – גמר ומקני; בתרייתא – אמרי: האידנא לישקול, למחר תבענא ליה בדינא.

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי כח יד): "אשרי אדם מפחד^[61] תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה"?

אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים; אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא; אשקא דריספק ^{דק"ס בכתי"י מ' ווט': דדייספק} חרוב ביתר^[62].

אקמצא ובר קמצא^[63] חרוב ירושלים: דההוא גברא דרחמיה^[64] 'קמצא'^[65], ובעל דבביה ^{דק"ס בכת"י וט': דבבא} 'בר קמצא'; עבד סעודתא, אמר ליה לשמעיה ^{דק"ס מהדו"ק בכת"י אר': לשלוחו} : זיל אייתי לי ^{דק"ס בכת"י וט' ליתא: לי} קמצא.

אזל אייתי ליה בר קמצא.

אתא אשכחיה דהוה יתיב ^{דק"ס בכת"י אר': אזל אשכחיה דיתיב} , אמר ליה: מכדי ההוא גברא בעל דבבא ^{דק"ס בכת"י אר' ומ': דבביה} דההוא גברא הוא, מאי בעית הכא? קום פוק ^{דק"ס בכתה"י ליתא: פוק, ובכת"י מ' ליתא נמי קום.} !

אמר ליה: הואיל ואתאי – שבקן, ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא.

הערות

^ דאמר ליה 'אין אתה נאמן להפסיד ספר תורה'
^ דמשקר, ונתכוון להקניט
^ וסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות, כרבי ירמיה
^ אבל
^ גבי קלפים
^ דיודע הוא שיפסיד כל שכרו
^ רבותא נקט: דאף על גב דקביל אביה קידושין דידה כשהיא קטנה, והויא לה אשת איש גמורה - אפילו הכי יוצאה בגט, ומקבלת את גיטה, ואף על גב דלית בה דעתא; דאשה כי נפקא – בעל כרחה נפקא, ואין מתרצה בגירושין ואפילו הכי נפקא - הלכך לא בעינן דעתה
^ והיא יתומה, דלא הוו נישואין אלא מדרבנן
^ דרבנן בהני נישואין ולא גזרינן מידי
^ קורה
^ בית גדול
^ שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו - ימנע מלעשות תשובה
^ שהיא גזולה
^ ואין צריך להביא אחרת
^ בגמרא מפרש ומשום הנך תרתי בתרייתא - דמשום תקנה נינהו - תנא ליה הכא
^ אנו למדין
^ שלא בפניה
^ ולא הודיעה שהוא גט
^ דאשה דהא חרשת לית לה דעתא
^ שלא השיאה אביה והיא נישאת מעצמה לכהן משגדלה
^ בתרומה מדשני תנא במילתיה, דאיירי בחרשת, ושבקה ונקט קטנה - שמע מינה חרשת גדולה, דנשואיה דרבנן, דכוותה נינהו 'לא אכלה' - על ידי קידושין דידה
^ הא נישואי חרש וחרשת נמי רבנן תקינו, ביבמות ב'חרש שנשא' (קיב,ב)
^ כהן
^ אי שרית להאכיל פקח בחרשת - אתא לאכולי חרש בחרשת
^ ופריך:
^ הך חרשת, כיון דלית בה דעתא הרי היא
^ כקטן האוכל נבילות; ואיכא למאן דאמר ביבמות (קיד,א) דאין בית דין מצווין עליו להפרישו ואפילו בתרומה דאורייתא תיכול
^ כהן, שאין קניינו קנין
^ שמוזהרת על האיסור; הלכך גזור פקח בחרשת: משום חרש בפקחת; אבל גדול בקטנה ליכא למיגזר משום קטן בגדולה, דקטן לית ליה נישואין אפילו מדרבנן, כדאמר ביבמות (קיב,ב): 'שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום'
^ חרש בפקחת
^ דאתו נשואין דרבנן ומהני לתרומה דרבנן
^ יאוש לבדו בלא שינוי רשות אחר היאוש
^ לענין הקרבה ואפי' שמעינן שנתייאשו הבעלים לא קרינן ביה קרבנו
^ שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין
^ שנמנעין מלעבוד עבודה; ואי קשיא: היאך התנו בית דין לעקור דבר מן התורה, ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב? הא אמרינן ביבמות (צ,ב) 'שב ואל תעשה שאני, דלאו מיעקר הוא'
^ אם נתייאשו הבעלים
^ דקתני מתניתין 'שלא נודעה מכפרת' - הא נודעה אינה מכפרת, כלומר אינה קריבה
^ דאיכא אכילת כהנים
^ ואמרי 'מזבח אוכל גזילות'
^ 'ועל חטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה מכפרת מפני תקנת המזבח'
^ דכשגנבה חולין הואי
^ דכי טבח ומכר - הקדש הואי, ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה נוהגין בהקדש, כדילפינן ב'הזהב' (בבא מציעא נז ב)
^ אי שחט בחוץ
^ דבשלמא לענין תשלומי ארבעה וחמשה - לא קשיא לן, דאיכא למימר: דכי אמר 'יאוש כדי לא קני' - לענין הקרבה קאמר, ולא לענין הקדש קאמר, אלא כרת - אי מדאורייתא לא חזיא להקרבה - הא קיימא לן (זבחים קיב א) 'הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ, מידי אחרינא לא'
^ כרת דאורייתא, כדמפרש ואזיל
^ ברשות גנב אם הקדישה שיחול עליה הקדש גמור, ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ, כי היכי דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה; וקנס היא דקנסוהו, והפקר בית דין הפקר הוא, וקדשה
^ דלפני הקדש: אי אמרת משעת גנבה קיימא ברשותיה - גיזותיה דידיה הוא, ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד, ולא דמי פרה וולדה
^ עובד כוכבים רוצח, שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו "שא קרקע זו ואל תמיתני"
^ מלחמת טיטוס שהיתה בירושלים וביהודה; ובגמרא פריך 'מאי קאמר'
^ דאמרינן: מיראה עבד; אי נמי 'השני נוח לי והראשון קשה הימנו'; ובגמרא מוקי לה דלא כתב ליה שטרא
^ קרקע המיוחדת לכתובת אשתו, או שכתוב בכתובתה או הכניסתו לו שום בכתובתה, וכל שכן שאר נכסים
^ דאי לא עבדה ליה אמר לה 'עיניך נתת בגרושין ובמיתה' – הכי מוקמינן ליה בבבא בתרא (נ,א)
^ דאמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"
^ ששיערו דסיקריקון מוזיל גביה ריבעא
^ בהרוגי המלחמה
^ דקני לגמרי, והלוקח ממנו מקחו קיים
^ אבל מהרוגי המלחמה ואילך - הלוקח ממנו יש לו דין המפורש במשנתינו
^ טיטוס בפולמוס שלו
^ ישראל כל היכא דמשכח ליה
^ הלכך אגב אונסיה כי אמר ליה "שא קרקע זו והניחני" – אקנייה ניהליה בלב שלם, וקיימא לן 'תלאו וזבין – זביניה זבינא' (בבא בתרא מז ב)
^ דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת
^ 'שקא דריספק': דופן של מרכבת נשים, שקורין ריטוג"א בלשון אשכנז, והיא כעין עגלה; דאמרינן ב'אותו ואת בנו' (חולין עט א): כי מעיילית לי כודנייתא בריספק
^ כך שם שני יהודים
^ אוהבו היה שמו
^ Note: רש"י מסכת שבת עז,ב, ד"ה קמצא: ארבה; ול"נ קמצא נמלה.

[1] דאמר ליה 'אין אתה נאמן להפסיד ספר תורה'

[2] דמשקר, ונתכוון להקניט

[3] וסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות, כרבי ירמיה

[4] אבל

[5] גבי קלפים

[6] דיודע הוא שיפסיד כל שכרו

[7] רבותא נקט: דאף על גב דקביל אביה קידושין דידה כשהיא קטנה, והויא לה אשת איש גמורה - אפילו הכי יוצאה בגט, ומקבלת את גיטה, ואף על גב דלית בה דעתא; דאשה כי נפקא – בעל כרחה נפקא, ואין מתרצה בגירושין ואפילו הכי נפקא - הלכך לא בעינן דעתה

[8] והיא יתומה, דלא הוו נישואין אלא מדרבנן

[9] דרבנן בהני נישואין ולא גזרינן מידי

[10] קורה

[11] בית גדול

[12] שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו - ימנע מלעשות תשובה

[13] שהיא גזולה

[14] ואין צריך להביא אחרת

[15] בגמרא מפרש ומשום הנך תרתי בתרייתא - דמשום תקנה נינהו - תנא ליה הכא

[16] אנו למדין

[17] שלא בפניה

[18] ולא הודיעה שהוא גט

[19] דאשה דהא חרשת לית לה דעתא

[20] שלא השיאה אביה והיא נישאת מעצמה לכהן משגדלה

[21] בתרומה מדשני תנא במילתיה, דאיירי בחרשת, ושבקה ונקט קטנה - שמע מינה חרשת גדולה, דנשואיה דרבנן, דכוותה נינהו 'לא אכלה' - על ידי קידושין דידה

[22] הא נישואי חרש וחרשת נמי רבנן תקינו, ביבמות ב'חרש שנשא' (קיב,ב)

[23] כהן

[24] אי שרית להאכיל פקח בחרשת - אתא לאכולי חרש בחרשת

[25] ופריך:

[26] הך חרשת, כיון דלית בה דעתא הרי היא

[27] כקטן האוכל נבילות; ואיכא למאן דאמר ביבמות (קיד,א) דאין בית דין מצווין עליו להפרישו ואפילו בתרומה דאורייתא תיכול

[28] כהן, שאין קניינו קנין

[29] שמוזהרת על האיסור; הלכך גזור פקח בחרשת: משום חרש בפקחת; אבל גדול בקטנה ליכא למיגזר משום קטן בגדולה, דקטן לית ליה נישואין אפילו מדרבנן, כדאמר ביבמות (קיב,ב): 'שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום'

[30] חרש בפקחת

[31] דאתו נשואין דרבנן ומהני לתרומה דרבנן

[32] יאוש לבדו בלא שינוי רשות אחר היאוש

[33] לענין הקרבה ואפי' שמעינן שנתייאשו הבעלים לא קרינן ביה קרבנו

[34] שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין

[35] שנמנעין מלעבוד עבודה; ואי קשיא: היאך התנו בית דין לעקור דבר מן התורה, ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב? הא אמרינן ביבמות (צ,ב) 'שב ואל תעשה שאני, דלאו מיעקר הוא'

[36] אם נתייאשו הבעלים

[37] דקתני מתניתין 'שלא נודעה מכפרת' - הא נודעה אינה מכפרת, כלומר אינה קריבה

[38] דאיכא אכילת כהנים

[39] ואמרי 'מזבח אוכל גזילות'

[40] 'ועל חטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה מכפרת מפני תקנת המזבח'

[41] דכשגנבה חולין הואי

[42] דכי טבח ומכר - הקדש הואי, ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה נוהגין בהקדש, כדילפינן ב'הזהב' (בבא מציעא נז ב)

[43] אי שחט בחוץ

[44] דבשלמא לענין תשלומי ארבעה וחמשה - לא קשיא לן, דאיכא למימר: דכי אמר 'יאוש כדי לא קני' - לענין הקרבה קאמר, ולא לענין הקדש קאמר, אלא כרת - אי מדאורייתא לא חזיא להקרבה - הא קיימא לן (זבחים קיב א) 'הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ, מידי אחרינא לא'

[45] כרת דאורייתא, כדמפרש ואזיל

[46] ברשות גנב אם הקדישה שיחול עליה הקדש גמור, ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ, כי היכי דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה; וקנס היא דקנסוהו, והפקר בית דין הפקר הוא, וקדשה

[47] דלפני הקדש: אי אמרת משעת גנבה קיימא ברשותיה - גיזותיה דידיה הוא, ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד, ולא דמי פרה וולדה

[48] עובד כוכבים רוצח, שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו "שא קרקע זו ואל תמיתני"

[49] מלחמת טיטוס שהיתה בירושלים וביהודה; ובגמרא פריך 'מאי קאמר'

[50] דאמרינן: מיראה עבד; אי נמי 'השני נוח לי והראשון קשה הימנו'; ובגמרא מוקי לה דלא כתב ליה שטרא

[51] קרקע המיוחדת לכתובת אשתו, או שכתוב בכתובתה או הכניסתו לו שום בכתובתה, וכל שכן שאר נכסים

[52] דאי לא עבדה ליה אמר לה 'עיניך נתת בגרושין ובמיתה' – הכי מוקמינן ליה בבבא בתרא (נ,א)

[53] דאמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"

[54] ששיערו דסיקריקון מוזיל גביה ריבעא

[55] בהרוגי המלחמה

[56] דקני לגמרי, והלוקח ממנו מקחו קיים

[57] אבל מהרוגי המלחמה ואילך - הלוקח ממנו יש לו דין המפורש במשנתינו

[58] טיטוס בפולמוס שלו

[59] ישראל כל היכא דמשכח ליה

[60] הלכך אגב אונסיה כי אמר ליה "שא קרקע זו והניחני" – אקנייה ניהליה בלב שלם, וקיימא לן 'תלאו וזבין – זביניה זבינא' (בבא בתרא מז ב)

[61] דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת

[62] 'שקא דריספק': דופן של מרכבת נשים, שקורין ריטוג"א בלשון אשכנז, והיא כעין עגלה; דאמרינן ב'אותו ואת בנו' (חולין עט א): כי מעיילית לי כודנייתא בריספק

[63] כך שם שני יהודים

[64] אוהבו היה שמו

[65] Note: רש"י מסכת שבת עז,ב, ד"ה קמצא: ארבה; ול"נ קמצא נמלה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]