ביאור:בבלי גיטין דף ס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מי קוראין [1]?

לא הוה בידיה.

אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, אמר ליה: אחריהן קוראין תלמידי חכמים הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן תלמידי חכמים הראויין למנותם פרנסים על הציבור [2], ואחריהן בני תלמידי חכמים שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות, וכל אדם.

שלחו ליה בני גליל לרבי חלבו: מהו לקרות בחומשים [3] בבית הכנסת בציבור?

לא הוה בידיה. אתא שייליה לרבי יצחק נפחא - לא הוה בידיה; אתא שאיל בי מדרשא - ופשטוה מהא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: 'ספר תורה שחסר יריעה אחת - אין קורין בו'; ולא היא: התם מחסר במילתיה [4], הכא לא מחסר במילתיה.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור!

ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא [ספר הפטרות] - אסור למקרי ביה בשבת.

מאי טעמא?

דלא ניתן ליכתב [5].

מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור.

מאי טעמא? דהא לא חזי למיקרי ביה.

ולא היא: שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא 'לא ניתן ליכתב' [6]? אלא כיון דלא אפשר [7] - (תהלים קיט קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך [8] - הכי נמי: כיון דלא אפשר [9] - עת לעשות לה' הפרו תורתך.

בעא מיניה אביי מרבה: מהו לכתוב מגילה [10] לתינוק להתלמד בה? תיבעי למאן דאמר [11] 'תורה מגילה מגילה ניתנה [12]', תיבעי למאן דאמר 'תורה חתומה ניתנה [13]':

תיבעי למאן דאמר 'תורה מגילה מגילה ניתנה': כיון דמגילה מגילה ניתנה – כותבין? או דילמא כיון דאידבק – אידבק?

תיבעי למאן דאמר 'תורה חתומה ניתנה': כיון דחתומה ניתנה - אין כותבין? או דילמא כיון דלא אפשר – כתבינן?

אמר ליה: אין כותבין, ומה טעם? לפי שאין כותבין [14].

איתיביה: 'אף היא [15] עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה' [16];

אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי: באל"ף בי"ת [17].

איתיביה: 'כשהוא כותב [18] - רואה וכותב מה שכתוב בטבלא'.

אימא 'כמה שכתוב בטבלא' [19].

איתיביה: 'כשהוא כותב רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא; מה הוא כתוב בטבלא? (במדבר ה) 'אם שכב [20]... אם לא שכב'!

הכא במאי עסקינן? בסירוגין [21].

כתנאי: אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלים - מותר. רבי יהודה אומר: בבראשית - עד דור המבול, בתורת כהנים - עד 'ויהי ביום השמיני' [22].

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: תורה מגילה מגילה ניתנה, שנאמר (תהלים מ ח) [23] אז אמרתי [24] הנה באתי [25] במגילת ספר כתוב עלי [26].

רבי שמעון בן לקיש אומר: תורה - חתומה [27] ניתנה שנאמר (דברים לא כו) לקוח את ספר התורה הזאת [לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלקיכם, והיה שם בך לעד].

ואידך נמי - הכתיב 'לקוח'?

ההוא - לבתר דאידבק.

ואידך נמי - הכתיב 'במגילת ספר כתוב עלי'?

ההוא - דכל התורה כולה איקרי מגילה, דכתיב (זכריה ה ב) ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה [ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה];

אי נמי לכדרבי לוי, דאמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות


עמוד ב

ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה [28].

אמר רבי אלעזר: תורה - רוב בכתב [29] ומיעוט על פה [30], שנאמר (הושע ח יב) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו; ורבי יוחנן אמר: רוב על פה ומיעוט בכתב שנאמר (שמות לד כז) [ויאמר ה' אל משה: כתב לך את הדברים האלה] כי על פי הדברים האלה [כרתי אתך ברית ואת ישראל] [31].

ואידך נמי - הכתיב 'אכתוב לו רובי תורתי'?

ההוא אתמוהי קא מתמה: אכתוב לו רובי תורתי [32]? הלא [33] כמו זר נחשבו!?

ואידך נמי - הכתיב 'כי על פי הדברים האלה'?

ההוא - משום דתקיפי למיגמרינהו.

דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: כתיב (שמות לד כז) [ויאמר ה' אל משה:] כתוב לך את הדברים האלה [34], וכתיב [35] כי על פי הדברים האלה [כרתי אתך ברית ואת ישראל] [36] - הא כיצד? דברים שבכתב [37] אי אתה רשאי לאומרן [38] על פה; דברים שבעל פה - אי אתה רשאי לאומרן בכתב [39].

דבי רבי ישמעאל תנא: 'אלה': אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות.

אמר רבי יוחנן: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר [40] 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'.

מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום:

מאי טעמא? אילימא משום כבוד [41] - והא ההוא שיפורא [42] דהוה מעיקרא בי רב יהודה [43], ולבסוף [44] - בי רבה [45], ולבסוף [46] - בי רב יוסף, ולבסוף [47] בי אביי, ולבסוף [48] - בי רבא!?

אלא משום חשדא [49].

בור שהוא קרוב לאמה וכו':

איתמר: בני נהרא [50]: רב אמר: תתאי שתו מיא ברישא, ושמואל אמר: עילאי שתו מיא ברישא.

בדמיזל [51] כולי עלמא לא פליגי [52], כי פליגי במיסכר ואשקויי [53]: שמואל אמר: עילאי שתו מיא ברישא, דאמרי: "אנן מקרבינן טפי" [54]; ורב אמר: תתאי שתו מיא ברישא, דאמרי "נהרא כפשטיה ליזיל".

תנן: בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום.

תרגמה שמואל אליבא דרב: באמה המתהלכת ע"פ בורו [55].

אי הכי - מאי למימרא?

מהו דתימא מצי אמרי ליה 'סכר מיסכר [56], ואשקי בהינדזא' [57] - קא משמע לן.

אמר רב הונא בר תחליפא: השתא, דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר - כל דאלים גבר [58].

רב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: לותבן מר בעידנא[59]?

אמר ליה: אית לי עידנא לדידי [60].

ולותבן מר בליליא?

אמר ליה: אית לי מיא לאשקויי.

אמר ליה: אנא משקינא ליה למר מיא ביממא ולותבן מר בליליא. אמר ליה: לחיי!

אזל לעילאי - אמר להו 'תתאי שתו מיא ברישא [61]'; אזל לתתאי - אמר להו 'עילאי שתו מיא ברישא'; אדהכי - סכר מיסכר ואשקי.

כי אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: כבי תרי [62] עבדת לי, ולא טעמינהו אביי לפירי דההיא שתא.

הנהו בני בי חרמך [63] דאזול כרו ברישא דשנוותא [64] ואהדרוה ושדיוה בשילהי נהרא [65]; אתו עילאי לקמיה דאביי, אמרו ליה: קא מתקיל לנהרין [66]!

אמר להו: כרו בהדייהו טפי פורתא [67].

אמרו ליה: קא יבשי פירין [68]!

אמר להו [69]: זילו סליקו נפשייכו [70] מהתם.

מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן וכו':

באוזלי [71] ואוהרי [72] -

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: [האם] תיקנו שום סדר לישראל בשבתות משום דרכי שלום
  2. ^ דאמרינן במסכת שבת [ב'אלו קשרים’] (קיד,א): איזהו תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור? כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה
  3. ^ שיש שכותבין להן חמשה חומשין: כל חומש אחד שלם לעצמו; וכל ספריהם היו במגילה, כספר תורה שלנו
  4. ^ שקורין לו ספר תורה וחסר הוא
  5. ^ פחות מספר אחד שלם לעצמו
  6. ^ שום דבר גמרא והלכה ואגדה כדאמרינן לקמן 'אלה אתה כותב כו'
  7. ^ מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת
  8. ^ ואם בא עת לעשות תקנה לשם שמים - הפרו דברי תורה לשעה הצריכה
  9. ^ שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם
  10. ^ פרשה לבדה של תורה או שתים
  11. ^ לקמן בשמעתין
  12. ^ כשנאמרה פרשה למשה - היה כותבה, ולבסוף ארבעים שנה - כשנגמרו כל הפרשיות - חיברן בגידין ותפרן
  13. ^ לא נכתבה עד סוף ארבעים - לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן; והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן
  14. ^ ואפילו למאן דאמר 'מגילה מגילה ניתנה', כיון דאידבק - אידבק
  15. ^ הילני המלכה
  16. ^ לכתוב משם פרשיות לסוטות הבאות; במסכת יומא (לז,א)
  17. ^ כלומר: ראשי התיבות
  18. ^ כהן הכותב פרשת סוטה
  19. ^ לפי הסימנים היה מבין וכותב
  20. ^ כלומר: ואת כי שטית וגו'
  21. ^ תחילת המקרא [הפסוק] היה כתוב תיבה שלימה, ולבסוף ראשי תיבות
  22. ^ שהוא גמר צווי הקרבנות
  23. ^ כך אמר דוד
  24. ^ כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני מלבא בקהל, והועד בבית המדרש 'עמוני ולא עמונית', כדאמרינן ביבמות (עז,א)
  25. ^ עכשיו באתי לכלל
  26. ^ מאז ניתנה התורה - הוזכרתי בה: 'ואת שתי בנותיך הנמצאות' (בראשית יט): בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה העמונית, אמו של רחבעם; כתיב הכא 'הנמצאות' וכתיב התם (תהלים פט) 'מצאתי דוד עבדי'; אלמא 'מגילה' איקרי, משום דמתחילה נכתבה מגילת בראשית, והדר מגילת נח, והדר מגילת אברהם, והיינו דקאמר: במגילת אברהם כתוב עלי
  27. ^ גמורה ומסויימה ושלימה
  28. ^ איקראי 'מגילה' אותן שמונה פרשיות שהוצרכו ליום - נאמרו ונכתבו ונמסרו בו ביום, ונכתבו כל אחת במגילה לבדה, לפי שמובדלות ורחוקות זו מזו; הלכך קרי לשאר נמי 'מגילה': משום דכשחזר והשלימה - הוצרך לכתוב מבראשית עד פרשת כהנים לבד, ודילג פרשת כהנים הכתובה כבר, וכתב מפרשת כהנים עד פרשת שילוח טמאים, וכן כולם; פרשת כהנים: 'אמור אל הכהנים', שהלכות כהנים כתובות בה: 'לא יטמא', 'לא יקח', 'מום בו', 'לא יגש'; ומפני שבו ביום הוזקק לעבודה - הוצרכה קדושתן להודיעם; פרשת לוים: 'קח את הלוים' ד'בהעלותך', שבה הלכות לוים; ויש אמרים: 'ואל הלוים תדבר', ואינו כן: כי מה עניינם אצל הקמת המשכן? מעשר ראשון לא נהגה עד סוף חמשים וארבעה שנה! ועוד: 'פרשת מעשר' מיקריא! פרשת לוים: הוצרכה לבו ביום, שנזקקו לשיר; פרשת טמאים: 'ויהי אנשים וגו' - משום הלכות הפסח; והמשכן הוקם באחד בניסן, והוזהרה להם פרשת שילוח טמאים: 'וישלחו מן המחנה'; שבו ביום הוקבעו שלש מחנות: מחנה שכינה, ומחנה לויה, ומחנה ישראל; והוזקקו להשתלח; ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל: הואיל וצריכין שילוח, ולא יוכלו ליכנס למשכן - היאך יעשו פסחיהם? ולרבי לוי יכולים היו ליטהר עד ט"ו, ולא נזקקו לפסח שני אלא אם כן לא יטהרו; ופרשת שילוח טמאים: 'וישלחו מן המחנה': שבאותו היום הוקבעו המחנות; וכשנגללים הפרוכת בכל סילוק מסעות - הותרו זבין ומצורעים ליכנס לשם; ופרשת אחרי מות: אף על פי שהיא של יום הכפורים - בו ביום נאמרה, כדכתיב 'אחרי מות'; ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך - נאמרה אותה אזהרה לאהרן: 'אל יבא בכל עת'; ופרשת שתוי יין: לפי שמאותו היום ואילך נאסרו, דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא; ופרשת נרות: 'בהעלותך': לפי שבו ביום התחילו להדליק; ופרשת פרה אדומה: לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן, וקודם לכן לא יכלו לעשותה, דבעינן 'והזה אל נכח פני אהל מועד' (במדבר יט); והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי: באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה
  29. ^ רוב התורה תלויה במדרש, שכתובה למידרש בכלל ופרט וגזירה שוה ושאר מדות שהתורה נדרשת בהן
  30. ^ שאין רמז ללמוד לה בתורה, אלא למשה נאמר על פה
  31. ^ על שבעל פה נכרת ברית; אלמא איהי הואי רובא
  32. ^ וכי רובי תורתי היה לי לכתוב להם
  33. ^ באותה שכתבתי להם
  34. ^ אלמא נכתבה
  35. ^ המשך הפסוק
  36. ^ אלמא לא נכתבה
  37. ^ שאמרתי לך בכתב
  38. ^ למוסרם לישראל
  39. ^ לכותבן; מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב, אלא מפני שהתורה משתכחת
  40. ^ שם
  41. ^ של בעל הבית
  42. ^ של תקיעת ערב שבת; ורב שרירא גאון פירש בכתב תשובתו: 'שיפורא': שופר של נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבה השלוחה לבני הישיבה, כמו 'י"ג שופרות היו במקדש' (שקלים דף ח)
  43. ^ שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא
  44. ^ כשנפטר ומלך רבה
  45. ^ נתנוהו בביתו
  46. ^ ובתר רבה מלך רב יוסף
  47. ^ והדר מלך אביי
  48. ^ והדר מלך רבא
  49. ^ הואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית - אם באת לשנות את מקומו, הנכנסין לאותו הבית ולא יראו שם את העירוב - יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב
  50. ^ שדות שעל שפת הנהר
  51. ^ אם אינן סוכרים את הנהר אלא דולין והולכים, והנהר מושך כפשטו
  52. ^ שכל הרוצה לדלות ידלה
  53. ^ שאין בו כדי לדלות כולן יחד, ורוצין העליונים לסוכרו שלא ירדו המים למטה ולהמשיך הנהר דרך נגרים קטנים עד שישתו כל שדותיהן; ותחתונים מעכבין עליהם "אלא אם כן נשקה אנחנו תחילה"
  54. ^ הקרוב לאמה היינו 'עילאי'
  55. ^ שמתמלא מאיליו כדרך הילוכו ואין צריך לסכור הנהר
  56. ^ פי בורך שלא ירדו המים לתוכו שממעט משיכת הנהר
  57. ^ אוינטור"א: כפי מה שיעלה לך לדלות מן משיכת הנהר, כמונו; כמו 'דמהנדזי להדדי' ב'שחיטת חולין' (מג,א)
  58. ^ ולית ליה ד'הלכתא כשמואל בדיני'
  59. ^ יושיבני אדוני ללמוד בעת קבוע
  60. ^ לגירסא
  61. ^ ואין אתם רשאין לסוכרו
  62. ^ רב ושמואל
  63. ^ שם העיר
  64. ^ שם הנהר
  65. ^ רצו להקיף את שדותיהן במי הנהר, וכרו מלמעלה לשדותיהן לצד ראש העליון של הנהר, והסיבו מקצתן סביב שדותיהן, ובסוף שדותיהן הסיבוהו עד שחזר ונפל לתוך הנהר (כזה [עשו כמו טבעת המקיפה שדותיהם])
  66. ^ נהר שלנו נתקל, מפני שהסיבוהו, ואינו נמשך מהר, וצפין המים דרך שדותינו! שכן דרך הנהר המיסב: אין מימיו קלין לרוץ מפני העקמומית
  67. ^ העמיקו המים אצלכם בראש המסיבה, כדי שישטפו המים במרוצה
  68. ^ 'פירין': כמו 'פירא דכוורי' (כתובות עט א); אם נעמיק - ייבשו חריצין שלנו: כשלא יתברכו מימי הנהר יעמיקו המים ויחדל הלחלוחית ולא ינבעו המים לחריצין שיש לנו
  69. ^ אביי לבני חרמך
  70. ^ וסתמו את מסיבתכם
  71. ^ רשתות של חוטין שיש להם תוך
  72. ^ של גמי יונקייר"ש בלע"ז