ביאור:בבלי גיטין דף מא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ויאמר לו "עבדי אתה" [1] - כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין.
'וכותב' - עבד – 'שטר על דמיו; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין העבד [במשנה: 'אינו’] כותב אלא [ה]משחרר' - [הוא ה]כותב [2]':
במאי קא מיפלגי?
במזיק שיעבודו של חבירו קא מיפלגי, דמר סבר: חייב, ומר סבר: פטור.
איתמר נמי: המזיק שיעבודו של חבירו - באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן.
עולא אמר: מי שיחררו? רבו שני. [וממשיך עולא בהסבר המשנה:]
'שורת הדין אין העבד חייב כלום' - במצות [3]
'אלא מפני תיקון העולם' - שהרי יצא עליו שם בן חורין -'כופין את רבו' - ראשון – 'ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו [4]'
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו כותב [5] אלא [ה]משחרר' [הוא ה]כותב [6].
במאי קמיפלגי? בהיזק שאינו ניכר קמיפלגי: מר סבר: שמיה היזק ומר סבר: לא שמיה היזק [7].
עולא - מאי טעמא לא אמר כרב?
אמר לך: שני - 'רבו' קרית ליה [8]?
ורב - מאי טעמא לא אמר כעולא?
אמר לך: שני – 'משחרר' קרית ליה [9]?
איתמר: העושה שדהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר [10]: אמי שפיר נאה [11] אמר רבי יוחנן: אינו גובה משאר נכסים, ואבוה דשמואל אמר: גובה משאר נכסים.
אמר רב נחמן בר יצחק משום ד'אמי שפיר נאה' הוא אומר שמעתא דלא שפירן? תתרגם שמעתיה דאמר ליה: "לא יהא לך פרעון אלא מזו" [12].
תניא נמי הכי: העושה שדהו אפותיקי לאחר ושטפה נהר גובה משאר נכסים [13]; ואם אמר לו "לא יהא לך פרעון אלא מזו" - אינו גובה משאר נכסים.
תניא אידך: העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה - גובין משאר נכסים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בעל חוב גובה משאר נכסים, אשה אינה גובה משאר נכסים, שאין דרכה של אשה לחזר על בתי דינין [14].
משנה:
מי שחציו עבד וחציו בן חורין [15] - עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; בית שמאי אומרים: תקנתם את רבו [16] - ואת עצמו לא תקנתם: לישא שפחה אי אפשר [17] שכבר חציו בן חורין,
| (גיטין מא ב) [המשך המשנה:] |
בת חורין אי אפשר [18], שכבר חציו עבד! יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה יח) [כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים, יצר הארץ ועשה הוא כוננה] לא תוהו בראה, לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד] [19]! אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו.
וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
גמרא:
תנו רבנן: המשחרר חצי עבדו: רבי אומר: קנה [20], וחכמים אומרים: לא קנה.
אמר רבה: מחלוקת בשטר: דרבי סבר (ויקרא יט כ) [ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, והוא שפחה נחרפת לאיש] והפדה לא נפדתה [21] או חופשה לא נתן לה [22] [בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] - מקיש שטר לכסף: מה כסף - בין כולו בין חציו [23], אף שטר נמי: בין כולו בין חציו!
ורבנן גמרי לה לה מאשה: מה אשה: חציה לא [24] - אף עבד נמי: חציו לא, אבל בכסף - דברי הכל קנה!
פדויה ואינה פדויה - לימא בהא קמיפלגי: דמר [רבי] סבר: הקישא עדיפא ומר [25] סבר: גזירה שוה עדיפא [26]!?
לא, דכולי עלמא גזירה שוה עדיפא [27], ושאני הכא: דאיכא למיפרך: מה לאשה שכן אינה יוצאה בכסף [28] - תאמר בעבד שיוצא בכסף [29]!
ורב יוסף אמר: מחלוקת בכסף: דרבי סבר 'והפדה לא נפדתה' - פדויה ואינה פדויה, ורבנן סברי: דברה תורה כלשון בני אדם [30], אבל בשטר דברי הכל לא קנה [31].
מיתיבי: 'המשחרר חצי עבדו בשטר: רבי אומר: קנה, וחכמים אומרים: לא קנה'. תיובתא דרב יוסף תיובתא: [32] נימא [33] בשטר הוא דפליגי [34] אבל בכסף לא פליגי [35] לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי [36]!
אמר לך רב יוסף: פליגי בשטר, והוא הדין בכסף! והא דקא מיפלגי בשטר - להודיעך כחו דרבי [37].
וליפלגי בכסף ולהודיעך כחן דרבנן [38]?
כח דהיתירא עדיף ליה.
תא שמע: (ויקרא יט כ) [ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, והוא שפחה נחרפת לאיש] 'והפדה' [לא נפדתה או חפשה לא נתן לה - בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] - יכול לכל [39]? תלמוד לומר: 'לא נפדתה'.
אי 'לא נפדתה' - יכול לכל [40]? תלמוד לומר: 'והפדה'! הא – כיצד? פדויה ואינה פדויה, בכסף ובשוה כסף;
ואין לי אלא בכסף [41], בשטר מנין [42]? תלמוד לומר: 'והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה', ולהלן הוא אומר (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר] וכתב לה ספר כריתות [ונתן בידה ושלחה מביתו]: מה להלן בשטר - אף כאן בשטר; אין לי אלא חציו בכסף [43] או כולו בשטר [44], חציו בשטר מנין? תלמוד לומר: 'והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן': לה מקיש שטר לכסף: מה כסף: בין כולו בין חציו - אף שטר נמי: בין כולו בין חציו.
בשלמא לרב יוסף, בתר דאיתותב [45]: הא מני [46] רבי היא, אלא לרבה [47]: רישא [48] דברי הכל, וסיפא [49] רבי [50]?
אמר לך רבה: אִין, רישא דברי הכל וסיפא רבי.
רב אשי אמר: רבי היא [51]; אלא מתניתין דקתני 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין': בשלמא לרבה - מוקים לה [52] בכסף ודברי הכל, אלא לרב יוסף: לימא רבי היא ולא רבנן?
אמר רבינא:
הערות[עריכה]
- ^ ויוציא לעז על בניו
- ^ שטר לבעל חובו על דמיו: הואיל והזיק שעבודו -ישלם לו
- ^ הנוהגות בבני חורין יותר מבעבדים, שלא היה קנוי לו ולא יכול לשחררו
- ^ העודפים על החוב
- ^ אין עבד כותב לו שום שטר דמאי עבד ליה איהו לא גרם ליה ולא מידי
- ^ לו שטר על העודף
- ^ לתנא קמא לא שמיה היזק, לפיכך אין לנו לחייב את המשחרר אלא העבד לפי הנאתו מן השחרור
- ^ תנא דמתניתין? – בתמיה: דקתני 'כופין את רבו', ומוקמת לה ברבו שני
- ^ מי הוי שחרורו שחרור
- ^ ושוב כל השדה וגוף הקרקע מקולקל: שהמים צפין עוד לעולם עליה
- ^ כך כינויו
- ^ אבל אמר לו "אם לא פרעתיך גבה מזו" - לא קמה ליה ברשותיה, ולאו אדעתא דידה לחודה אוזפיה, ואינו חייב באחריותה, וגובה משאר נכסים
- ^ כלומר: אם ירצה - מוכר את אלו והן גובין מן השאר
- ^ כלומר: דווקא הטילה אחריות כתובתה על שדה זו, ועל מנת כן נשאת, ולא שיהיו כל נכסיו אחראין לה ולא תדע על איזה לחזר: מי קנה ראשון ומי אחרון ותצטרך לדון עם כל אחד ואחד
- ^ כגון שהיו שני אחין או שני שותפין, ושחרר אחד את חלקו
- ^ שאינו חסר כלום
- ^ מפני צד חירות שבו
- ^ לישא מפני צד עבדות שבו
- ^ יוצר הארץ - לא על תוהו - להיות ריקנית - ברא אותה, כי אם לשבת - להיות בה יישוב - יצרה
- ^ והוי חציו בן חורין
- ^ דגבי שפחה חרופה איכא דדריש ליה בפדויה ואינה פדויה לקמן, ובמסכת כריתות (יא,א): חציה שפחה וחציה בת חורין; וסתם פדייה בכסף ובשוה כסף
- ^ היינו שטר, דגמר לה לה מאשה
- ^ כדיליף מ'והפדה לא נפדתה'
- ^ אין אשה מתגרשת מבעלה לחצאין
- ^ רבנן
- ^ דלא שבקינן גזירה שוה וילפינן מהיקש; ורבי סבר היקש עדיף, דכי איכא למילף מהיקש ומג"ש - שבקינן ג"ש וילפינן בהיקש
- ^ דכיון דמופנה לדרוש - הוי ליה כמאן דכתביה בגופיה דקרא, דהא קרא יתירא הוא, וכי לאו מופנה נמי ואין להשיב עליה, כיון דמסיני גמרינן לה, דאין אדם דן ג"ש מעצמו - איהי עדיפא מהיקש
- ^ לפיכך אינה מתגרשת לחצאין
- ^ הלכך כי נפקא בשטר - תצא אף לחצאין
- ^ ולעולם בשפחה גמורה משתעי
- ^ דגמר לה לה מאשה
- ^ הדר פריך:
- ^ בהך מתניתא
- ^ שטר נקט דוקא
- ^ דאילו בכסף - דברי הכל קנה
- ^ חדא דאמר בשטר - רבי מודה, והכא תניא דפליג! ועוד: דאמר רב יוסף דבכסף פליגי, וברייתא דיקא דבכסף מודו רבנן דקנה
- ^ דאפילו בשטר, דאיכא למגמר 'לה' 'לה' מאשה, דלא תיפוק לחצאין - פליג
- ^ דאפילו בכסף, דאיכא למדרש 'והפדה לא נפדתה' פליגי
- ^ שכולה פדויה ונתארסה לעבד עברי קרא משתעי, וקאמר דלא יומתו מחמת ניאוף
- ^ דלא נפדתה כלל, ואפילו הכי מיחייב אשם אביאה דידה, הואיל ונתייחדה לעבד עברי שמותר בשפחה
- ^ דאמרינן ביה דנפקא לחירות
- ^ שיוצאה לחירות
- ^ וכל שכן כולו
- ^ אבל חציו בשטר עדיין לא למדנו שאם שיחרר חציו יהא חציו בן חורין
- ^ ואוקימנא על כרחין דבתרוייהו פליגי
- ^ דאמר דבתרוייהו נפקא לחצאין
- ^ דאמר בשטר פליגי, אבל בכסף דברי הכל קנה
- ^ דקתני בכסף לחצאין
- ^ דקתני אף בשטר לחצאין
- ^ היא, ולא רבנן
- ^ רבי אמרה לכולה, דאית ליה בתרוייהו 'קנה'; ורבנן איפלוג עליה בעלמא אשטר, ולא אכסף; והא מתניתא מיהא איהו אמרה. ולא גרסינן 'ונסיב לה אליבא דתנאי'
- ^ דמשכחת חציו עבד וחציו בן חורין