ביאור:בבלי גיטין דף ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלו מיניה.

אמר רב אשי: אנא לא שמיעא לי הא דרבה בר בר חנה, וקיימתיה מסברא.

אמר רבי אבהו: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי 'אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך ביתו והאכילוהו דבר גדול' ומנו - רבי חנינא בן גמליאל.

'האכילוהו' סלקא דעתא? השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם [1], צדיקים עצמן לא כל שכן!?

אלא 'בקשו להאכילו דבר גדול', ומאי ניהו? אבר מן החי [2].

שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר: בני אדם העומדים עלי [3], ובידי למסרם [4] למלכות – מהו?

שרטט וכתב ליה (תהלים לט ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי - אף על פי שרשע לנגדי [5] אשמרה לפי מחסום.

שלח ליה: קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו!

שלח ליה: (תהלים לז ז) דום לה' והתחולל לו [אל תתחר במצליח דרכו, באיש עשה מזמות]: דום לה' - והוא יפילם לך חללים חללים: השכם והערב עליהן לבית המדרש והן כלין מאיליהן.

הדבר יצא מפי רבי אלעזר - ונתנוהו לגניבא [6] בקולר [7].

שלחו ליה למר עוקבא: זמרא [8] - מנא לן דאסיר?

שרטט וכתב להו: (הושע ט א) אל תשמח ישראל אל גיל בעמים [כי זנית מעל אלקיך, אהבת אתנן על כל גרנות דגן]

ולישלח להו מהכא: (ישעיהו כד ט) בשיר לא ישתו יין ימר שכר [9] לשותיו?

אי מההוא – הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא [10], אבל דפומא שרי - קא משמע לן.

אמר ליה רב הונא בר נתן לרב אשי: מאי דכתיב (יהושע טו כב) קינה ודימונה ועדעדה?

אמר ליה: מתוותא דארץ ישראל קחשיב.

אמר ליה: אטו אנא לא ידענא דמתוותא דארץ ישראל קא חשיב? אלא רב גביהא מארגיזא [11] אמר בה טעמא: כל שיש לו קנאה [12] על חבירו, ודומם – שוכן עדי עד [הקב"ה] עושה לו דין.

אמר ליה: אלא מעתה (יהושע טו לא) צקלג ומדמנה וסנסנה - הכי נמי!?

אמר ליה: אי הוה רב גביהא מבי ארגיזא הכא - הוה אמר בה טעמא.

רב אחא מבי חוזאה אמר בה הכי: כל מי שיש לו צעקת לגימא [13] על חבירו, ודומם - שוכן בסנה עושה לו דין.

אמר ליה ריש גלותא לרב הונא: כלילא [14] - מנא לן דאסור?

אמר ליה: מדרבנן, דתנן [סוף מסכת סוטה]: 'בפולמוס של אספסיינוס [15] גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס [16]'.

אדהכי קם רב הונא לאפנויי.

אמר ליה רב חסדא [17]: קרא כתיב (יחזקאל כא לא) כה אמר ה' אלהים: הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל - וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה [18]? אלא לומר לך: בזמן שמצנפת בראש כהן גדול - עטרה בראש כל אדם; נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול - נסתלקה עטרה מראש כל אדם.

אדהכי אתא רב הונא, אשכחינהו דהוי יתבי, אמר ליה: האלהים! מדרבנן [19], אלא 'חסדא' שמך וחסדאין מילך [20].

רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דהוה גדיל כלילא לברתיה, אמר ליה: לא סבר לה מר 'הסר המצנפת והרם העטרה'?

אמר ליה: דומיא דכהן גדול – בגברי, אבל בנשי לא.

מאי 'זאת לא זאת'?

דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב[י] אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב[י] אסי: בשעה שאמר הקב"ה לישראל 'הסר המצנפת והרם העטרה', אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! זאת להן לישראל שהקדימו לפניך בסיני 'נעשה' ל'נשמע'?

אמר להן: לא! זאת להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל.

דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב[י] אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב[י] אסי: מאי דכתיב (נחום א יב) כה אמר ה': אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר [וענתך - לא אענך עוד]: אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין [21] - יעשה מהן צדקה, וכל שכן כשהן מרובין.

מאי 'וכן נגוזו ועבר'?

תנא דבי רבי ישמעאל: 'כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה - ניצל מדינה של גיהנם, משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים: אחת גזוזה ואחת אינה גזוזה; גזוזה עברה, ושאינה גזוזה לא עברה [22].


עמוד ב

[23] 'ועניתיך' - אמר מר זוטרא: אפילו עני המתפרנס מן הצדקה - יעשה צדקה;

[24] 'לא אענך עוד' - תני רב יוסף: שוב אין מראין לו סימני עניות.

רבי יהודה אומר: מרקם למזרח [ורקם כמזרח; מאשקלון לדרום - ואשקלון כדרום; מעכו לצפון - ועכו כצפון]:

למימרא דעכו לצפונה דארץ ישראל קיימא [25]? ורמינהו [תוספתא אהלות [26] פרק יח הלכה יד]: 'היה מהלך מעכו לכזיב: מימינו, למזרח [27] הדרך - טמאה משום ארץ העמים [28], ופטורה מן המעשר ומן השביעית [29], עד שיודע לך שהיא חייבת [30] [31]; משמאלו, למערב הדרך - טהורה משום ארץ העמים, וחייבת במעשר ובשביעית עד שיודע לך שהיא פטורה; עד היכן? עד כזיב. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: עד לבלבו [32]' [33]?

אמר אביי: [34] רצועה נפקא [35].

ויהיב תנא סימנא הכי [36]?

אִין! קרא נמי יהיב סימנא [37], דכתיב (שופטים כא יט) ויאמרו: הנה חג ה' בשילו מימים ימימה - אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכמה, ומנגב ללבונה, ואמר רב פפא: למזרחה של מסלה [38].

תנא חדא: המביא גט [39] בספינה [40] - כמביא בארץ ישראל [41]'; ותניא אידך: כמביא בחוץ לארץ [42]'!?

אמר רבי ירמיה: לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבנן, דתנן: עפר חוץ לארץ הבא בספינה לארץ [43] - חייב במעשר ובשביעית [44]; אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שהספינה גוששת [45], אבל אין הספינה גוששת – פטור.

אביי אמר: הא והא רבי יהודה היא, ולא קשיא: כאן בזמן שאין הספינה גוששת כאן בזמן שהספינה גוששת.

אמר רבי זירא: עציץ [46] נקוב המונח על גבי יתדות - באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן [47].

אמר רבא: דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא בספינה,

הערות[עריכה]

  1. ^ ב'הכל שוחטין' (חולין דף ה,ב)
  2. ^ שנאבד מהם אבר מן השחוטה, ומפני אימתו חתכו עבדיו אבר מן החי והביאו תחתיו שלא יבין
  3. ^ לחרף ולגדף
  4. ^ כח בידי להלשין עליהן
  5. ^ מריבני ומקניטני
  6. ^ [ש]היה חולק עליו
  7. ^ שלשלת של ברזל שנותנין שם המוכתבים למלכות להריגה
  8. ^ לשורר בבית המשתאות
  9. ^ יהא מר
  10. ^ כנור
  11. ^ שם מקום
  12. ^ כעס מחמת צער שצערו; 'קנאה' הוא לשון שאדם מתעבר על ריבו, או על ריב אחרים, כמו 'קנא קנאתי' (מלכים א יט י) וכמו: 'בקנאו את קנאתי' (במדבר כה יא)
  13. ^ שגוזל ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו
  14. ^ היו עושין עטרות לחתנים: יש של זהב וכסף צבועות ומצוירות בגפרית ומלח שקורין ניי"ל, ויש של וורד והדס
  15. ^ חיל שהעלה אספסיינוס קודם שבא טיטוס עליהם
  16. ^ מפרש בפרק בתרא דסוטה (מט,ב) טבלא דחד פומא, והוא זוג המקשקש
  17. ^ תלמידו של רב הונא הוה, ולא היה משיב בפניו; וכי קם רב הונא אמר ליה רב חסדא לריש גלותא
  18. ^ והלא מצנפת מבגדי כהונה הוא
  19. ^ אינו אסור אלא מדרבנן, וקרא בעטרה של מלך מיירי: שהיה מתנבא שתבטל הכהונה ויגלה צדקיהו בגולה
  20. ^ חסודים ונאים דבריך
  21. ^ 'שלמים' – מצומצמים; והכי קאמר קרא: אם שלמים מזונותיך וכל שכן אם רבים
  22. ^ 'וכן נגוזו ועבר': הרי הן משולים לעוברים בנהר על ידי גזיזה, שהגזוזה עוברת - כך גזוז מהן לצדקה וירבו
  23. ^ סיפיה דההוא קרא הוא
  24. ^ המשך הפסוק שם
  25. ^ בסוף הצפון
  26. ^ צוקרמאנדל
  27. ^ הארץ שהיא לימין המסילה
  28. ^ דגזרו טומאה על ארץ העמים
  29. ^ כדין חוצה לארץ
  30. ^ כלומר: לעולם חזקת ימין הדרך - מעכו ועד כזיב - ארץ העמים, אלא אם כן תבא למקום שיאמר לך בקי 'כאן הדרך מתעקם ונכנס לתוך ארץ ישראל קצת, וימין הדרך הוי ארץ ישראל'
  31. ^ השתא משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל, משוך ממקצוע צפונית יום או יומים לצד הדרום, וכזיב במקצוע מזרחית צפונית, ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה גבול מזרח לארץ ישראל; הילכך כשמהלך מעכו לכזיב - דהיינו מדרום לצפון - הוי ימינו למזרחית הדרך
  32. ^ שם מקום
  33. ^ אלמא עכו משוכה לצד דרום וכזיב במקצוע
  34. ^ לעולם עכו בצפון ריבועא דארץ ישראל היא, אלא
  35. ^ שרצועה קצרה יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מארץ ישראל
  36. ^ אתמוהי מתמה: מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה
  37. ^ רצועה, כגון: 'מסילה':
  38. ^ קאמר קרא דקיימא שילה, דהא 'מצפונה לבית אל' כתיב, ועל כרחך 'מזרחה השמש' - אמסילה קאי; שילה - מצפון לבית אל, ובמזרחה של מסילה, ובדרומה של לבונה
  39. ^ שנכתב
  40. ^ וקא סלקא דעתא דבנהרות דארץ ישראל קאמר
  41. ^ כאילו מביאה דרך יבשה, ואין צריך לומר "בפני נכתב"
  42. ^ שהנהר אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ
  43. ^ וְזָרְעוּ בספינה וצמחה, והספינה של חרס היא, ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע, כדאמר במנחות (פד,ב)
  44. ^ שהנהרות שבארץ ישראל הרי הם כארץ ישראל
  45. ^ מגששת בקרקע, שאין המים עמוקים
  46. ^ של עץ
  47. ^ לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא