ביאור:בבלי גיטין דף פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

זכות הראויה לשני [1].

משנה:

כתב לגרש את אשתו ונמלך:

בית שמאי אומרים: פסלה מן הכהונה[2], ובית הלל אומרים: אע"פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי - לא פסלה מן הכהונה.

גמרא:

שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשה מדויל [3] לשמואל: ילמדנו רבינו: יצא עליו קול 'איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו' – מהו [4]?

שלח ליה: תצא [5], והדבר צריך בדיקה [6].

מאי היא [הבדיקה]?

אילימא דאי מבטלינן קלא [7] או לא מבטלינן.

והא נהרדעא אתריה דשמואל היא, ובנהרדעא לא מבטלי קלא [8]!?

אלא דאי קרו לנתינה 'כתיבה' [9].

[10] וכי קרו לנתינה 'כתיבה' [11] - לכתיבה גופה מי לא קרו לה 'כתיבה' [12]?

[13] אין: דאי מיגליא מילתא דקרו לנתינה 'כתיבה' [14] - דלמא 'נתן' קאמרי [15], תצא [16].

והא אמר רב אשי: [17] כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה [18]!

מאי 'תצא' נמי - תצא משני [19].

[20] אם כן אתה מוציא לעז על בניו של ראשון [21]!

כיון דמשני הוא דמפקינן לה ומראשון לא מפקינן לה [22] - אתי למימר: סמוך למיתה גרשה [23].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים: דורות הראשונים -בית שמאי [24], דורות האחרונים - רבי דוסא, דתניא: שבוייה אוכלת בתרומה - דברי רבי דוסא; אמר רבי דוסא: וכי מה עשה לה ערבי זה? מפני שמיעך לה בין דדיה [25] פסלה מן הכהונה?

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים: דורות הראשונים מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון [26] כדי לחייבן במעשר [27] , דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות ודרך קרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר, דאמר רבי ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנאמר (דברים כו יג) [ואמרת לפני ה' אלקיך] בערתי הקדש מן הבית [וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה, ככל מצותך אשר צויתני, לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי];

ורבי יוחנן אמר: אפילו חצר קובעת שנאמר (דברים כו יב) [כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר: ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו.

משנה:

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי: בית שמאי אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני [28][29],

ובית הלל אומרים: צריכה הימנו גט שני;

- אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנשואין; ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה [30].

גמרא:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת בשראוה שנבעלה,


עמוד ב

דבית שמאי סברי: אדם עושה בעילתו בעילת זנות [31], ובית הלל סברי: אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות; אבל לא ראוה שנבעלה - דברי הכל אינה צריכה הימנו גט שני.

תנן: 'ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני שאין לבו גס בה', ואי בשראוה שנבעלה - מה לי מן האירוסין [32] ומה לי מן הנשואין?

אלא מתניתין בשלא ראוה שנבעלה [33];

ורבי יוחנן דאמר - כי האי תנא, דתניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שלא ראוה שנבעלה, שאינה צריכה הימנו גט שני; על מה נחלקו? על שראוה שנבעלה, שבית שמאי אומרים: אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובית הלל אומרים: אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות;

ומתניתין, דאוקימנא בלא ראוה שנבעלה - במאי פליגי?

דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה: בית שמאי סברי: לא אמרינן 'הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה', ובית הלל סברי: אמרינן 'הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה [34]'; ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני, דכיון דאין לבו גס בה [35] לא אמרינן 'הן הן עדי ביאה'.

ומי אמר רבי יוחנן הכי [36]? והאמר רבי יוחנן 'הלכה כסתם משנה', ואוקימנא למתניתין בשלא ראוה שנבעלה?

אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן.

משנה:

כנסה בגט קרח [37] - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

גט קרח - הכל משלימין עליו [חותמים עליו חתימה אחרונה] [38], דברי בן ננס;

רבי עקיבא אומר: אין משלימין עליו, אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר [39]; ואיזהו 'גט קרח'? כל שקשריו מרובין מעדיו.

גמרא:

מ"ט דגט קרח?

גזירה משום 'כולכם'.

גט קרח הכל משלימין עליו:

ורבי עקיבא - עֵבֶד מאי? טעמא לא דאתו למימר 'כשר לעדות'?

קרוב נמי אתו למימר 'כשר לעדות' [40]?

אלא [41] עֵבֶד - היינו טעמא: דדלמא אתו לאסוקיה ליוחסין [42].

גזלן דבר יוחסין הוא – ליתכשר! אלמה תנן: 'רבי עקיבא אומר: אין משלימין עליו אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר' - קרוב אִין, גזלן לא!?

אלא עֵבֶד היינו טעמא: דאתו למימר 'שחרורי שחרריה' [43].

גזלן נמי אתו למימר 'תשובה עָבַד' [44]!?

קרוב מאי איכא למימר?

קרוב - כולי עלמא ידעי דקרוב הוא.

אמר רבי זירא אמר רבה בר שאילתא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה: גט קרח - קשריו שבעה [45] ועדיו ששה; ששה - ועדיו חמשה; חמשה - ועדיו ארבעה; ארבעה - ועדיו שלשה; עד כאן מחלוקת בן ננס ורבי עקיבא [46], אבל קשריו שלשה ועדיו שנים - דברי הכל אין משלימין עליו [47] אלא קרוב [48];

אמר ליה רבי זירא לרבה בר שאילתא: מכדי כל שלשה במקושר [49] - כשנים בפשוט דמי: מה התם קרוב לא - אף הכא נמי קרוב לא [50]?!

אמר ליה: אף לדידי קשיא לי, ושאילתיה לרב המנונא, ורב המנונא לרב אדא בר אהבה, ואמר ליה: הנח לשלשה במקושר, דלאו דאורייתא.

תניא נמי הכי: גט קרח - קשריו שבעה ועדיו ששה, ששה - ועדיו חמשה, חמשה - ועדיו ארבעה, ארבעה - ועדיו שלשה; עד כאן מחלוקת בן ננס ורבי עקיבא; השלים עליו עבד: בן ננס אומר: הולד כשר, ורבי עקיבא אומר: הולד ממזר; אבל קשריו שלשה ועדיו שנים - דברי הכל אין משלימין עליו אלא קרוב.

רב יוסף מתני 'כשר' [51].

והתניא 'קרוב'?

אמר רב פפא: תני 'כשר'.

אמר רבי יוחנן: לא הוכשרו בו [52] אלא עד אחד קרוב בלבד [53], אבל תרי – לא, דלמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר [54].

אמר רב אשי: מתניתא [55] - נמי דיקא

הערות[עריכה]

  1. ^ משיצאתה מלפני העדים בחזקת מגורשת - זכתה לינשא לשני
  2. ^ Note: גם המנשה כאן כשיטת בית שמאי במשנה האחרונה במסכת: בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה; ולפי זה אם האשה חשודה שדינה דין זונה, הרי היא אסורה לכהונה! ועיין הערה 5 לעיל בסוף המשנה בדף עט,ב בענין גט ישן.
  3. ^ מעשה בא לפניו שכתב כהן לגרש את אשתו ויצא קול בעיר על כך שכתב לה גט
  4. ^ מי מפקינן לה מיניה משום קלא שלא יאמרו 'גירשה והחזירה' ונמצא כהן מחזיר גרושתו
  5. ^ מפני הקול
  6. ^ קודם שנוציאנה ממנו
  7. ^ אם נוכל לשתק בני העיר ולהוציאה מן הקול הזה לא תצא מבעלה
  8. ^ לא היו נוהגין דייני העיר לשתקם מפני החשד: שלא יוציאו קול, שמחזיקים ידי עוברי עבירה; דהכי אמרינן ב'המגרש': בסורא מבטלי קלא, בנהרדעא לא מבטלי קלא
  9. ^ אם רגילין בעיר לקרות לנתינה 'כתיבה' - הוי קול, שהרי אומרים ש'כתב לה' והאי 'כתב' - נתן הוא, דהא קרו לנתינה 'כתיבה'; ואי לא קרו לנתינה 'כתיבה' - אין זה קול, ולא יחשדוהו במחזיר גרושתו, שהרי לא יצא קול שנתן אלא שכתב
  10. ^ ופרכינן:
  11. ^ נהי נמי דקרו לנתינה 'כתיבה' - אמאי מפקינן לה בהכי?
  12. ^ וכי לכתיבה גופה מי לא קרו לה 'כתיבה', ומאן לימא לן דהאי 'כתב' דקא אמרי - נתן הוא? דלמא כתיבה בעלמא הוא
  13. ^ ומשנינן:
  14. ^ שרגילין בני העיר לקרות לנתינה 'כתיבה' אע"ג דלכתיבה לחודא נמי קרו כתיבה
  15. ^ מחמרינן למיחש לקלא, ואמרינן: כתב ונתן קאמרי
  16. ^ ותצא מפני חשד הקול
  17. ^ אף על פי ששנינו ב'המגרש' דחיישינן לקלא, דתנן: 'יצא שמה בעיר "מקודשת לפלוני" - מקודשת ואסורה לינשא לאחר עד שיתן לה אותו פלוני גט'
  18. ^ הני מילי כשיצא הקול קודם שתנשא לאחר, אבל יצא לאחר נשואין - לא חיישינן ליה
  19. ^ אם מת כהן זה, ונשאה כהן אחר – תצא, שהרי יצא עליה קול גרושה זה כמה שנים
  20. ^ ופרכינן:
  21. ^ לומר חללים הם, שהרי הוציאוה מן השני שבדקו אחר הדברים ונמצאו אמת
  22. ^ וזו נשואה ועומדת לכהן זה הרי ימים ושנים; ומפני שיצא עליה קול גירושין - נוציאנה מתחתיו? הא קלא דבתר נשואין הוא
  23. ^ הראשון, לפיכך חכמים מוציאים אותה מן השני, ולא אתי לאחזוקי קלא קמא בהכי, הואיל ומראשון לא אפקוה, ואין לעז
  24. ^ שהיו מחמירים בקדושת יוחסין: שאוסרין אותה לכהונה מפני כתיבת הגט
  25. ^ ששחק עמה לא חיישינן שמא בא עליה
  26. ^ דרך הכבושה מחוץ ליכנס לפנים; ודומה לי שהוא לשון יוני כמו 'טרקסין' (יומא נא ב)
  27. ^ דקיימא לן: 'אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית' ודעייל ליה דרך שער, לאפוקי דרך חצרות ודרך גגות – דלא; ויליף מ'ואכלו בשעריך' בבבא מציעא ב'השוכר' (פח,א)
  28. ^ מפרש בגמרא
  29. ^ Note:שאינו חשוד שבא עליה, וכן בפירוש נאמר בירושלמי גיטין דף מח,א פרק ח הלכה ט: אמר רבי מנא: בית שמאי כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין 'פוטר אדם את אשתו בגט ישן' - אינון דאמרין אינה צריכה הימנו גט שני; ובית הלל דאינון אמרין 'אינו פוטר בגט ישן' - אינון דאמרין 'צריכה הימנו גט שני'. אמר רבי יוסי בר בון: בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה' - אינון דאמרין: מזוהמת היא מלפניו, ואינו חשוד עליה, לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני; בית הלל, דאינון אמרין 'אפילו הקדיחה תבשילו' - אינון דאמרין: אינה מזוהמת מלפניו, והוא חשוד עליה, לפיכך צריכה ממנו גט שני.
  30. ^ פריוו"ץ בלע"ז
  31. ^ וכל כמה דלא אמר "הריני בועל לשם קדושין" לא אמרינן לשם קדושין בעל
  32. ^ הא חזינן דבעל, ואין אדם בועל את אשתו בזנות לבית הלל
  33. ^ והא דמצרכיניה גט שני - משום דאמרינן: כיון דלבו גס בה - ודאי בעל, ואין אדם בועל בעילת זנות, ואיכא קדושין
  34. ^ כלומר: כיון דראו שנתייחדו - אין צריך עדות של ביאה גדול מזה: ודאי אנן סהדי כיון דגייסי אהדדי - לא פרשו זה מזה
  35. ^ דכל כמה דלא חזינן לא אמרינן 'בָּעַל' דהא לא גייסי אהדדי
  36. ^ כדלעיל: דהיכא דלא ראוה שנבעלה לא בעי גט
  37. ^ 'גט קרח' מפרש בסיפא במתניתין: שקשריו מרובין מעדיו; בבבא בתרא (קס,ב) אמרינן דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים: שהיו כותבין גט פתאום לנשותיהן, ומתחרטין לאחר זמן, ואין יכולים להחזירן; ותקנו להם גט מקושר, שאינו נוח ליכתב מהרה, שמא בתוך כך יתפייס; וחותמין עדיו מבחוץ וכותב שיטה או שתים, וכורכן על החלק, ותופר, ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ, וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים, וכורכן על החלק, וחותם עד שני על הכרך מבחוץ, וכן עד שלישי; ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו - זה 'קרח', ופסול, כדמפרש בגמרא: משום 'כולכם': דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה, וחיישינן דלמא אמר להו 'כולכם חתומו' והרי אחד שלא חתם
  38. ^ ואפילו פסולין, דליתא להא 'השלמה' אלא משום חששא בעלמא: שמא כשיצא לאחר זמן בבית דין – יפסלוהו, שיהו סבורים שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו, ולא חתמו בו כולם
  39. ^ בעדות אחרת, שאין עליו פסול עדות אלא קורבה; אבל גנב וגזלן – לא; וטעמא מפרש בגמרא
  40. ^ אלא מדמכשר בקרוב, שמע מינה בקיאי אינשי בהלכות עדות, ולא אתו לאכשורי פסולים וקרובים
  41. ^ לעולם טעמא משום דאתי לאכשורי לעדות; ודקשיא לך 'קרוב נמי'? - לא דמי:
  42. ^ דאמרי: מדאחתמוהו בגיטא - לאו עבד הוא, ויהבי ליה בת ישראל
  43. ^ אפילו המכירים אותו שהוא עבד, ובקיאין בהלכות עדות - אתו לאכשוריה לעדות, דאמרי: מדאחתמוהו - שמע מינה שחרריה מריה
  44. ^ וכן גזלן אתו למימר: מדאחתמוהו - שמע מינה תשובה עבד
  45. ^ כלומר: שקשריו שבעה
  46. ^ שאם השלים עבד כו'
  47. ^ שלישי פסול
  48. ^ אלא כשר או קרוב: דגט מקושר צריך שלשה עדים, כדאמרינן בפרק 'גט פשוט': דרבנן תקון שמא בתוך כך שלא ימצא שלשה עדים ינוח כעסו
  49. ^ כיון דעיקרו בשלשה
  50. ^ ואמאי מכשרת קרוב
  51. ^ במילתיה דרבי זירא אמר רבה בר שאילתא: אבל קשריו שלשה ועדיו שנים - אין משלימין עליו אלא כשר
  52. ^ אם היה קרח
  53. ^ דבשני קשרים אין משלימין בו שני קרובים אלא אחד קרוב ואחד כשר, ואפילו היו חתומים בו כבר שלשה כשרים
  54. ^ היום, ולמחר - אם יקרא עליו ערעור לפוסלו, ויביאוהו לבית דין, ואין העדים בפנינו, ויבאו עדים מן השוק שיכירו שלש מן החתימות הללו, ויקיימוהו בכך - ושמא לא יכירו אלא חתימת שני הקרובים ואחד מן הכשרים, ובית דין אינן יודעין שהן קרובים, ויקיימוהו בעדות פסולה
  55. ^ הך ברייתא דקתני 'קשריו שבעה ועדיו ששה או קשריו ששה ועדיו חמשה כו'