ביאור:בבלי גיטין דף פב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דקא מדלג ותני חד חד [1] - שמע מינה [2].

אמר אביי: שמע מינה [מהברייתא]: האי קרוב חתים - אי בעי בין בתחילה [3] בין באמצע בין בסוף; ממאי? מדלא קבע ליה מקום [4];

ושמע מינה [5]: [6] מכל תלתא [7] מקיימינן [8], ולא בעינן רצופין [9]; דאי סלקא דעתך בעינן רצופין [10] - לקבע ליה מקום [11]: להאי קרוב בתחילה [12] או באמצע [13] או בסוף [14], ולכשר ביה [15] טובא [16]! [17]

כי אתו לקמיה דרבי אמי [18] אמר ליה: צא והשלים עליו עבד מן השוק [19].

[20]

הדרן עלך הזורק


גיטין פב,א פרק תשיעי המגרש

משנה:

המגרש את אשתו ואמר לה [21] "הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני":

רבי אליעזר מתיר[22], וחכמים אוסרים.

כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה: הרי את מותרת לכל אדם.

כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו – פסול.

גמרא:

איבעיא להו: האי 'אלא' – 'חוץ' הוא או 'על מנת' הוא [23]?: 'חוץ' הוא, וב'חוץ' הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר, דהא שייר לה בגט [והגט אינו כורת את הקשר שביניהם], אבל ב'על מנת' מודו ליה [24], מידי דהוה אכל תנאי דעלמא [25]? או דלמא 'על מנת' הוא, וב'על מנת' - הוא דפליג רבי אליעזר אדרבנן, אבל ב'חוץ' מודה [שפסול], דהא שייר לה בגט?

אמר רבינא: תא שמע: [נגעים פ"יב מ"א] כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של עובדי כוכבים' אי אמרת בשלמא 'חוץ' הוא – שפיר! אלא אי אמרת 'על מנת' הוא [האם יש לפרש את המשנה:] על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים - הוא דמיטמו בתי ישראל, הא מיטמו בתי עובדי כוכבים - לא מטמאי בתי ישראל? ועוד: בתי עובדי כוכבים מי מטמאי? והתניא (ויקרא יד לד) [כי תבאו אל ארץ כנען, אשר אני נתן לכם לאחזה] ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם - ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים [26]? אלא שמע מינה 'חוץ' הוא!

שמע מינה.

מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: אמר רבי יוסי ברבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" שאינה מגורשת; על מה נחלקו? על המגרש אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני"


עמוד ב

שרבי אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש, וחכמים אוסרים.

מאי טעמא דרבי אליעזר? מידי דהוה אכל תנאי דעלמא;

ורבנן?

כל תנאי דעלמא לא שייר ליה בגט, הכא שייר לה בגט [27].

ומתניתין, דאוקימנא בחוץ - מאי טעמא דרבי אליעזר?

אמר רבי ינאי: משום זקן אחד: אמר קרא (דברים כד ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר - אפילו לא התירה אלא לאיש אחר [אחד] הרי זו מגורשת.

ורבנן?

האי 'איש' - לכל איש ואיש.

ורבי יוחנן אמר: טעמא דרבי אליעזר מהכא: (ויקרא כא ז) [אשה זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה מאישה לא יקחו [כי קדש הוא לאלקיו] - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה [28] נפסלה מן הכהונה [29]; [30] אלמא הוי גיטא [31].

ורבנן?

איסור כהונה שאני [32].

בעי רבי אבא בקידושין היאך [33]? תיבעי לרבי אליעזר, תיבעי לרבנן:

תיבעי לרבי אליעזר: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי [34], אבל התם - קנין מעליא בעינן? או דלמא 'ויצאה והיתה'[35]?

תיבעי לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא [36], אבל התם קנין - כל דהו? או דלמא 'ויצאה והיתה'?

לבתר דאיבעיא ליה - הדר פשטה: בין לרבי אליעזר בין לרבנן בעינן 'ויצאה והיתה' [37].

[## ולרבי אליעזר הוי קידושין ומותרת לאיש ההוא? או הוי קידושין ואסורה לאיש ההוא?]

אמר אביי: אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא [38] בא ראובן וקידשה [39] חוץ משמעון [40], ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם - מתיבמת ללוי, ואין אני קורא בה 'אשת שני מתים' [41]; מאי טעמא? קידושי דראובן אהנו, קידושי דשמעון לא אהנו [42]; ואלא אשת 'שני מתים' היכי משכחת לה [43]? כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה סתם: דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא, וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן.

בעי אביי: אמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון", וחזר ואמר לה "לראובן ושמעון" – מהו? מי אמרינן מאי דאסר שרא [44]? או דלמא מאי דאסר שרא, ומאי דשרא אסר [45]?

אם תמצא לומר

הערות[עריכה]

  1. ^ שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד: בכל דילוג ודילוג שֶמָנָה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים; לא אישתמיט ותנא בחד מינייהו שני קרחות, כגון 'קשריו חמשה ועדיו שלשה'
  2. ^ לא פליגי בה, דאפילו קרוב לא מיתכשר
  3. ^ קודם לכשרים
  4. ^ לקרחה במתניתא
  5. ^ מדלא קבע מקום
  6. ^ דכל גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו
  7. ^ סהדי דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן
  8. ^ ליה לגיטא, ואפילו הן מפוזרין, כגון אם יש בו עשרה עדים, ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי
  9. ^ שיכירו אותן שלשה רצופין
  10. ^ אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד? ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר, כדאמרינן לעיל
  11. ^ להשלמת קרובים
  12. ^ קודם לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו
  13. ^ כל שלשה ושלשה חתומין - יכשיר קרוב אחד, כגון: כשר וקרוב וכשר, וחוזר וחותם כשר וקרוב וכשר, וכן לעולם
  14. ^ כל שלשה ושלשה יקבע מקומו
  15. ^ קרובים
  16. ^ וליכא למיחש דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר, דהא לא משכחת שני קרובין בכל שלשה רצופין שבו, שאין לך בו שנים קרובים שלא יהא הפסק שנים כשרים ביניהם
  17. ^ אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת שני קרובים בקביעות מקום - שמע מינה: לא בעינן רצופין; הלכך חיישינן דלמא מקיים ליה בקרובין מפוזרין.
  18. ^ גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו, והסופר והעדים בפנינו, ועדיין לא נמסר לה
  19. ^ כבן ננס
  20. ^ כן הוא עיקרה של סוגיא זו, ולא שמעתיה כן, אלא כביאורה בקונטרס מורי הזקן.
  21. ^ בשעת מסירה
  22. ^ Note: תוספתא גיטין ז,א: המגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני": רבי אליעזר מתירה [לינשא] לכל אדם חוץ מאותו האיש; ומודה רבי אליעזר שאם נשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - שמותרת לינשא זה [שנאסרה עליו].
  23. ^ על מנת שלא תנשאי לפלוני
  24. ^ רבנן, דבגט לא שייר, שהתירה במסירת הגט לכל אדם, אלא שהתנה עמה "על מנת שלא תנשאי לזה"
  25. ^ ואין זה אלא כתנאי בעלמא
  26. ^ דכתיב 'אחוזתכם'
  27. ^ כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה - נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם
  28. ^ דאמר לה "הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם"
  29. ^ וזהו 'ריח הגט' שפוסל בכהונה
  30. ^ ומדפוסל לכהונה
  31. ^ והכא - דשרייה לכל אדם חוץ מזה - מותרת לאחרים
  32. ^ שריבה בהן הכתוב מצות יתירות
  33. ^ "התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני" - מהו
  34. ^ כדאמרן: 'לאיש אחר' [או] 'גרושה מאישה'
  35. ^ אקיש הויה ליציאה, וכיון דבגירושין הוי גט - הכא נמי הוו קידושין, ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש
  36. ^ דהא אגידא ביה לגביה דההוא גברא
  37. ^ לרבי אליעזר הוו קידושין, לרבנן לא הוו קידושין
  38. ^ אליבא דרבי אליעזר, דהוו קידושין, אפילו הכי
  39. ^ לגבי כולי עלמא
  40. ^ אחיו
  41. ^ לאוסרה ללוי מפני זיקת שני יבמין; דתנן ביבמות (לא,ב): שלשה אחי,ן ומת אחד מהם, ועשה השני מאמר ביבמתו, ומת - חולצת ולא מתייבמת, שנאמר 'ומת אחד מהם - יבמה יבא עליה': מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין, כגון זו, שעדיין לא יצתה מזיקת יבומי המת הראשון; דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה, ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני; והכא אשמועינן אביי: אפילו איתא לדרבי אבא, שקידושין כאלו הוו קידושין לגבי עלמא, ונמצאו שניהם קידושין - אין אני קורא בה 'אשת שני מתים'
  42. ^ דכיון דאמר 'חוץ מראובן' - לא אסרה על שום אדם המותר, שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן
  43. ^ בהאי עניינא דרבי אבא
  44. ^ דהאי "לראובן ושמעון" דהדר אמר לה קודם מסירה – "אף לראובן ושמעון" קאמר, ואינו שיור
  45. ^ האי "לראובן ושמעון" דהדר קאמר - חזרה היא: שחזר והפך תנאו, לומר: לראובן ושמעון אני מתירה לבדה, ותאסרי על הכל