ביאור:בבלי גיטין דף כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וממקום שבאת [1]: מה להלן צריכות שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם" - אף היא צריכה שתאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" [2]!

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני: 'האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר כו' - שמע מינה.

ורב יוסף [3]? רישא וסיפא בחוצה לארץ [4], מציעתא [5] בארץ?

אִין, רישא וסיפא בחוץ לארץ, מציעתא בארץ; ממאי? מדקתני מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח ולא קתני שהכתב ופה [6] מוכיח'! [7].


האשה עצמה מביאה [את גיטה, ובלבד שהיא צריכה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"]:

אשה - מכי מטי גיטה לידה [8] איגרשה לה [9]!?

אמר רב הונא: באומר "לא תתגרשי בו אלא בפני בית דין פלוני".

סוף סוף כי מטיא התם איגרשה בה [10]?

אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: דאמר לה "כי מטית התם - אתנחיה אארעא ושקליה" [11].

אי הכי הוה ליה "טלי גיטך מעל גבי קרקע", ואמר רבא [12]: '"טלי גיטך מעל גבי קרקע" - לא אמר כלום' [13]?!

אלא דאמר לה: "הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם - הוי [14] שליח [15] לקבלה, וקבלי את גיטך [16]"!

והא לא חזרה שליחות אצל הבעל [17]?

דאמר לה "הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם – שוי [18] שליח לקבלה" [19].

הניחא למאן דאמר [20] 'אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה', אלא למאן דאמר 'אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה' [21] - מאי איכא למימר?

טעמא מאי [22]? - משום דאיכא בזיון דבעל [23], והכא - בעל לא קפיד [24].

הניחא למאן דאמר: משום בזיון דבעל, אלא למאן דאמר: משום חצרה הבאה לאחר מיכן [25]- מאי איכא למימר?

דאמר לה "הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם - שוי שליח [26] להולכה [27], וקבלי את גיטך מיניה".

ואיבעית אימא: דאמר לה: "הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם - אימר קמי בי דינא "בפני נכתב ובפני נחתם" ומשוי בי דינא שליח, וליתבוה ניהליך".

הדרן עלך המביא שני כל הגט

-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-[עריכה]


גיטין כד,א פרק שלישי כל גט

משנה:

כל גט שנכתב שלא לשום אשה – פסול.

כיצד?

היה עובר בשוק, ושמע קול סופרים [28] מקרין "איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני", ואמר "זה שמי וזה שם אשתי!" - פסול לגרש בו.

יתר מיכן [29]: כתב לגרש את אשתו, ונמלך [30], מצאו בן עירו ואמר לו "שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך" - פסול לגרש בו;


עמוד ב
[המשך המשנה]  

יתר מיכן: היו לו שתי נשים, ושמותיהן שוות: כתב לגרש את הגדולה - לא יגרש בו את הקטנה [31];

יתר מיכן: אמר ללבלר "כתוב לאיזו שארצה אגרש" - פסול לגרש בו [32].

גמרא:

כתב לגרש את אשתו ונמלך [מצאו בן עירו ואמר לו "שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך" - פסול לגרש בו] ואלא רישא [33] במאי [34]?

אמר רב פפא: בסופרין העשויין להתלמד [35] עסקינן.

אמר רב אשי: דיקא נמי, דקתני סופרין מקרין [36], ולא קתני 'סופרין קוראין' - שמע מינה.

מאי יתר מיכן?

תנא דבי רבי ישמעאל: לא זה שנכתב שלא לשום גירושין [37], אלא אף זה שנכתב לשום גירושין [38] - פסול; ולא זה [39] שנכתב שלא לשום גירושין דידיה [40], אלא אף זה [41] שנכתב לשום גירושין דידיה [42] – פסול [43]; ולא זה שלא נכתב לשום גירושין הא [של אשה זו], אלא אף זה שנכתב לשום גירושין הא – פסול

מאי טעמא? אי כתב [44] 'ונתן ספר כריתות בידה' - הוה אמינא למעוטי האיך קמא, דלא עביד לשום כריתות, אבל כתב לגרש את אשתו ונמלך - דעביד לשום כריתות, אימא 'כשר' - כתב רחמנא 'וכתב'; אי כתב רחמנא 'וכתב' - הוה אמינא למעוטי האי דלא איהו קא כתיב לה, אבל יש לו שתי נשים - דאיהו קא כתיב לה - אימא 'כשר'! כתב רחמנא 'לה' – לשמה!

וסיפא למה לי (מאי קא משמע לן? הא אשמעינן כבר דגירושין דידיה ודידה בעינן)?

הא קא משמע לן: דאין ברירה (דלא תימא 'הוברר דבשעת כתיבה נמי דעתיה אהא, ואיכא גירושין דידיה ודידה')!

כתב לגרש את הגדולה - לא יגרש בו את הקטנה:

'קטנה' - הוא דלא מצי מגרש ביה, הא גדולה מצי מגרש ביה (וכי מפקא ליה - לא חיישינן לאיסור אשת איש, למימר שמא לא לזו ניתן אלא לחברתה ונפל מידה ומצאתו זו, דהואיל ונקיטא ליה לגיטא בידה - בדידה מחזקינן לה)!

אמר רבא: זאת אומרת: שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים (אחד מהן שהוציא שטר חוב על אחרים - אין הלוה יכול לומר "לא ממך לויתי אלא מפלוני ששמו כשמך, וממנו נפל, ולאו בעל דברים דידי את" אלא כיון דהאי תפיס לשטרא - גבי ביה).

אמר ליה אביי: אלא מעתה: רישא (שאף שמות הבעלים שוין), דקתני שמי כשמך - פסול לגרש בו (תידוק נמי:) שֵני - הוא דלא מצי מגרש ביה, הא ראשון (שנכתב לשמו) מצי מגרש ביה (וכי מפקא ליה - לא אמרינן משום חומרא דאשת איש 'שמא לא בעלה של זו כתבו אלא האחר')!

והא אמרינן [45] ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב' [46]!?

אלא מאי אית לך למימר? - בעדי מסירה [47], ורבי אלעזר היא - הכא נמי בעדי מסירה ורבי אלעזר היא. [48]

אמר רב: כולן [49] פוסלין בכהונה [50] חוץ מן הראשון [51];

ושמואל אמר: אף ראשון נמי פוסל [52].

ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: כל מקום ששנו חכמים 'גט פסול' - פסול ופוסל; [53] 'חליצה פסולה' - פסולה [54] ופוסלתה מן האחין [55].

במערבא אמרי משמיה דרבי אלעזר: שמאל [56] ולילה [57] פסולות ופוסלות [58]; קטן ואנפיליא [59] - פסולות ואין פוסלות.

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: הואיל ומינייהו גמרינן - נגמור נמי להא
  2. ^ ומדקתני בברייתא 'מה להלן צריכות שיאמרו כו' - שמע מינה בחוצה לארץ עסקינן, כאביי
  3. ^ מאי דעתיה
  4. '^ 'הכל כשרין להביא את הגט' - אוקימנא בחוצה לארץ, מדקתני 'סומא' [שצריך לומר בפני נחתם ואינו יכול, כדלעיל]; וסיפא האשה עצמה כו' - בחוצה לארץ, דקתני ובלבד שתהא צריכה לומר
  5. ^ 'אף הנשים כו' מוקי רב יוסף
  6. ^ צריכה לומר "בפני נכתב"
  7. ^ ולאביי לא איצטריך למיתני 'כתב ופה', דהכי משמע: מה בין פה דגט לפה דמיתה? אלא שהכתב מוכיח עמו
  8. ^ במקום שקבלתו במדינת הים
  9. ^ ואי בעיא למיקליה לגט - מגורשת היא, ואינה צריכה להביאו בפנינו אלא לראיה בעלמא, ולמה לה לומר "בפני נכתב"? הא לאו שליח היא
  10. ^ על ידי קבלה ראשונה, דתנאה בעלמא הוה, דלא תתגרש עד אותו מקום, והרי נתקיים התנאי - ולאו שליח היא
  11. ^ דהויא שליח להולכה עד התם; ובמאי דשקלא ליה תו מארעא - הוא דמגרשה
  12. ^ (לקמן עח,א)
  13. ^ דבעינן 'ונתן'
  14. ^ את גופיך
  15. ^ דידך
  16. ^ מידך
  17. ^ שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה, שראוי לחזור אצל שולחו ולומר "עשיתי שליחותך לחברך", וזו אינה ראויה לחזור, שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה, ואחר כך נעשית היא בעל המעשה - ובטל השליחות קודם שתחזור
  18. ^ אינש אחרינא
  19. ^ דהשתא לא פסק שליחותה מינה, וראויה לחזור
  20. ^ לקמן בפרק 'התקבל' (סג,ב)
  21. ^ וטעמייהו מפרשי הכא בסמוך
  22. ^ תירוצא הוא: טעמא מאי אמרינן 'אין אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה'
  23. ^ דסבור: "מבזה אותי, שאין היא עצמה מקבלתו"; הלכך לא ניחא ליה שיהא שלוחו מוסר לשלוחה, ואי מסר - לא הוי גיטא, דלאו להכי שדרוהו להאי! דבשלמא מיד הבעל עצמו - כיון דאיהו גופיה מסר לשליח אשתו - הא קא חזינן דלא קפיד, אבל כל כמה דלא חזינן אמרינן: קפיד
  24. ^ שהרי כן צוה לה
  25. ^ דדמיין להדדי: שכשזרק גט לחצר חבירו, ואחר כך קנתה היא החצר - הרי הוא עושה את החצר שליח להוליך, והיא - כשקנאתו - עשאתו שליח לקבלה; ואתי לאכשורי מההיא טעמא, ושלא כדין הוא: דחצר - לאו משום שליחות אתרבי, אלא משום 'ידה', וההיא שעתא דנתינה - לאו 'ידה' הוא
  26. ^ אחרינא
  27. ^ כדי שתהא שליחותה חוזרת אצל הבעל, ולאחר זמן קבלי גיטיך מיניה; ושליח שעשה שליח - אמרינן בכל הגט (לקמן כט,ב) שהשליח הראשון עושה את השני בבית דין, ואומר לפניהם "בפני נכתב ובפני נחתם"
  28. ^ כותבי גיטין
  29. ^ בגמרא מפרש מאי יתרא דכולהו
  30. ^ חזר בו מלגרש
  31. ^ גדולה וקטנה לאו דוקא
  32. ^ דאין ברירה: דלא אמרינן 'הוברר הדבר דבשעת כתיבה היה דעתו לזו והרי נכתב לשמה'
  33. '^ דתני איש פלוני גירש פלונית כו'
  34. ^ אי לאו הכי, דאותו פלוני כתב לגרש את אשתו ונמלך
  35. ^ לכתוב גיטין
  36. ^ הגדולים מקרים לתלמידיהם: כך וכך כשיבא גט לפניך כתבהו, והזכירו שם אינש בעלמא - אלמא בתלמידים עסקינן
  37. ^ אלא להתלמד
  38. ^ גמורין ונמלך
  39. ^ בלבד
  40. ^ של אדם זה - פסול
  41. ^ דהיו לו שתי נשים
  42. ^ דהאי גברא
  43. ^ הואיל ונכתב שלא לשם גירושין של זו
  44. ^ במקום דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו
  45. ^ במתניתין ד'גט פשוט' [בבבא בתרא פ"י מ"ז (קעב,א)]: שני 'יוסף בן שמעון' שהיו בעיר אחת - אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה
  46. ^ דאמר ליה "לא אני לויתי ממך אלא חברי לוה ממך, ומסר לך שטר זה"; דאף על גב דפליגי תנאי התם במוציאין שטר חוב על אחרים, ולא חיישינן לנפילה, מודו דאין אחרים מוציאין עליהן, כדפרישית; הכא נמי: לימא 'לא בעלה כתבו, אלא 'יוסף בן שמעון' אחר כתבו לאשתו, ונמלך ולא גירשה, והשליכו לאיבוד מדעת, ולקחתו זו, שהיא רוצה להתגרש'
  47. ^ שמכירים את שניהם, ומעידין שראו שזה מסר לזו; אבל בעדי חתימה – לא, כדאמרינן: שמא נמלך זה שכתבו וחתמו ולא גרש את אשתו ומסרו לזו אשת חבירו
  48. ^ וליכא למיחש שמא לחברתה נמסר; אבל בעדי חתימה - לעולם אימא לך דחיישינן שמא את חברתה גירש וחיישינן לנפילה; וגבי שטרי חוב נמי אין יכולין להוציא שטר חוב על אחרים, דחיישינן לנפילה.
  49. ^ כל הגיטין השנויין במשנתנו - אף על פי שפסולין לגרש להתירן לינשא
  50. ^ פוסלין הן אותה מן הכהונה: אם בעלה כהן - נפסלה עליו משום גרושה
  51. ^ שלא נכתב לשם גירושין כלל; אבל הנך בתראי – פסלי, דריח הגט פוסל בכהונה, דתניא בפרק בתרא (פב,ב): 'האומר לאשתו "הרי את מגורשת ממני, ואי את מותרת לכל אדם" - פסלה מן הכהונה, שנאמר 'ואשה גרושה מאישה [לא יקחו]’ (ויקרא כא ז) - אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, ולאחרים לא הותרה - פסולה לכהונה
  52. ^ דריח גט הוה
  53. ^ כל מקום ששנינו ביבמות
  54. ^ להתירה לשוק
  55. ^ אבל פוסלת היא אותה מן האחין: שלא תתייבם עוד, דקמו עלה ב'כיון שלא בנה - שוב לא יבנה', דלא כתיב 'אשר לא בנה את בית אחיו' אלא 'אשר לא יבנה' (דברים כה ט): כיון שחלץ - שוב לא יבנה
  56. ^ חלצה בשמאל: אמרינן ביבמות (קד,א) פסולה
  57. ^ וכן חלצה בלילה
  58. ^ [בשמאל] פוסלת, דשם חליצה עלה, אלא שלא נעשית בהכשירה, דיליף 'רגל' [ביבמה: וחלצה נעלו מעל רגלו [דברים כד,ט]] 'רגל' ממצורע, דכתיב 'ימנית' (ויקרא יד יד;יז ועוד); ולילה נמי נפקא לן התם
  59. ^ קילצו"ן של בגד - לאו חליצה כלל, ד'איש' ו'נעל' כתובים בפרשה: 'ואם לא יחפוץ האיש וגו'