ביאור:בבלי גיטין דף כו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא רצה האב אינה מקודשת ^[1].

אמר ליה: בין לרבי יהודה בין לרבי שמעון, לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים - אית להו ברירה, והתם - כדקתני טעמא: 'אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע ^[2]?

אמר להם: לכשיבקע ^[3]!'

משנה:

הכותב טופסי גיטין ^[4] - צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה, ומקום הזמן ^[5];

שטרי מלוה - צריך שיניח מקום המלוה, מקום הלוה, מקום המעות, מקום הזמן. ^[6]

שטרי מקח - צריך שיניח מקום הלוקח, ומקום המוכר, מקום המעות, מקום השדה, ומקום הזמן - מפני התקנה ^[7].

רבי יהודה פוסל בכולן ^[8];

רבי אלעזר מכשיר בכולן ^[9] - חוץ מגיטי נשים ^[10], שנאמר (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר) וכתב לה [ספר כריתת, ונתן בידה ושלחה מביתו] – לשמהּ. ^[11]

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: צריך שיניח אף מקום 'הרי את מותרת לכל אדם' ^[12], ורבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי ^[13], ובעינן כתיבה לשמה;

וצריכא ^[14]: דאי אשמעינן הך קמייתא - בההיא הוא דאיכא לאוקמה כרבי אלעזר, דקתני 'אין כותבין' ^[15] וקתני 'כּתָבוֹ' ^[16]; אבל סיפא ^[17], דקתני 'שאין קיום הגט אלא בחותמיו' - אימא רבי מאיר היא, דאמר עדי חתימה כרתי ^[18]! ואי אשמעינן בההיא - ההיא נמי איכא לאוקמה כרבי אלעזר ^[19], אבל הא - אימא 'מדסיפא רבי אלעזר ^[20] הוי רישא לאו רבי אלעזר ^[21] – צריכא ^[22].

מפני התקנה:

מאי תקנה?

אמר רבי יונתן: מפני תקנת סופר ^[23], ורבי אלעזר היא ^[24], דאמר עדי מסירה כרתי ^[25]; ובדין הוא דאפילו טופס נמי לא לכתוב ^[26], ומשום תקנת סופרים ^[27] שרו ^[28] רבנן ^[29].

'רבי יהודה פוסל בכולן' - גזר טופס אטו תורף, גזר שטרות אטו גיטין ^[30];

ורבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים' - טופס אטו תורף גזר, שטרות אטו גיטין ^[31] לא גזר ^[32].

שנאמר 'וכתב לה':

והא כי כתיב 'לה' - אתורף הוא דכתיב ^[33]?

אלא אימא 'משום שנאמר 'וכתב לה' – לשמה ^[34].

עמוד ב

קשיא דרבי אלעזר אדרבי אלעזר ^[35]!?

תרי תנאי ואליבא דרבי אלעזר.

רבי שבתי אמר חזקיה: משום קטטה ^[36], ורבי מאיר היא, דאמר עדי חתימה כרתי ^[37]; ובדין הוא דאפילו תורף נמי ^[38] לכתוב ^[39] וזמנין דשמעה [האשה] ליה לסופר דקא כתיב ^[40], וסברה "איהו קאמר ליה!" והוה לה קטטה בהדיה.

רב חסדא אמר אבימי: משום תקנת עגונות.

אמרי לה רבי מאיר ואמרי לה רבי אלעזר: אמרי לה רבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי, ובדין הוא דאפילו תורף נמי לכתוב, וזמנין דהוה ליה קטטה בהדה ורתח עלה ^[41] וזריק ליה ניהלה ומעגן ומותיב לה ^[42];

אמרי לה רבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, ובדין הוא דאפילו טופס נמי לא לכתוב ^[43], וזמנין דבעי למיזל למדינת הים ולא אשכח ספרא ושביק לה ואזיל ומעגן ומותיב לה.

ומקום הזמן:

קפסיק ותני? לא שנא מן הנישואין ולא שנא מן האירוסין ^[44]? בשלמא מן הנישואין, בין למאן דאמר משום 'בת אחותו' איכא, בין למאן דאמר משום פירי איכא ^[45], אלא מן האירוסין: בשלמא למאן דאמר משום בת אחותו איכא, אלא למאן דאמר משום פירי - ארוסה מי אית לה ^[46] פירי ^[47]?

אמר רב עמרם: הא מילתא שמעית מיניה דעולא דאמר משום תקנת ולד ^[48], ולא ידענא מאי ניהו ^[49]; כיון דשמעיתא להא דתניא האומר "כתבו ^[50] גט לארוסתי ^[51], לכשאכנסנה אגרשנה" - אינו גט, ואמר עולא: מה טעם? ^[52] גזירה שמא ^[53]יאמרו "גיטה קודם לבנה" ^[54] - הכי נמי ^[55]: ^[56] גזירה ^[57]: שמא ^[58]יאמרו "גיטה קודם לבנה ^[59]" ^[60].

אמר רבי זירא אמר רבי אבא בר שילא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר ^[61].

קרי רב עליה דרבי אלעזר "טובינא דחכימי" ^[62].

ואפילו בשאר שטרות ^[63] נמי ^[64]? והאמר רב פפי משמיה דרבא: 'האי אשרתא דדייני ^[65] דמיכתבה מקמי דליסהדי סהדי אחתימת ידייהו – פסולה' אלמא מיחזי כשיקרא - הכי נמי מיחזי כשיקרא,

וליתא מדרב נחמן, דאמר רב נחמן: אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו באשפה ^[66], חתמו ונתנו לה כשר ^[67], ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר אלא בגיטי נשים דבעינן כתיבה לשמה, אבל בשאר שטרות לא, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'שטר שלוה בו ^[68] ופרעו ^[69] - אינו חוזר ולוה בו ^[70], שכבר נמחל שעבודו ^[71]'; טעמא דנמחל שעבודו, אבל משום שיקרא ^[72] - לא חיישינן ^[73].

הערות

^ דלא בעל אלא על תנאי, ולא נתקיים; וכי רצה [האב] - מיהא מקודשת, ואף על גב דמשעת בעילה ספק רוצה ספק אינו רוצה - אמרינן הוברר דמשעת בעילה הוו קידושין
^ שהרי לא הובררה התרומה מעולם
^ כשיבא לידי כך - ודאי טבלים שתה, אבל אין לחוש לכך, דלא שכיח ליבקע
^ שסופר הוא ונוטל שכר ורוצה שיהו מזומנין לו פעמים שאדם בא לשוכרו והוא טרוד בשטרות אחרים
^ שאם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט ובגמרא מפרש טעמא
^ ואם שמע שהיה אחד רודף אחר חבירו להלוותו מנה - לא יאמר "הריני כותב מיד ואניח מקום הזמן לבדו", שלא יהא שטר מוקדם, אלא צריך שיניח מקום הלוה והמלוה והמעות, אף על גב דליכא למיחש למידי: גזירה שטרות אטו גיטין;
^ בגמרא מפרש אהיכא קאי
^ ואפילו הניח מקומות הללו; וטעמא מפרש בגמרא
^ ובלבד שיניח מקומות הללו
^ דגזרינן בהן טופס אטו תורף
^ בגמרא פריך: האי - אתורף הוא דכתיב!?
^ שגם זה עיקרו של גט
^ הלכך 'וכתב לה' לאו אחתימה קאי דחתימת עדים אינה אלא מדברי סופרים מפני תיקון העולם וכי כתיב וכתב לה משמע אעיקר כריתות קאי דהיינו כל הני דאמרן
^ לשמואל לאוקמי להני תלת סתמי כרבי אלעזר, ולמימרא בכולהו: 'והוא ששייר מקום התורף', 'אין כותבין על המחובר' (לעיל כא,ב), ו'הכל כשרין לכתוב' (לעיל כב,ב) – ו'הכותב טופסי גיטין' - כולהו אוקמינהו שמואל כרבי אלעזר
^ והדר
^ 'כתָבוֹ על המחובר – כשר'; ומדקשיא רישא לסיפא - אוקימנא דהכי קאמר: אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כו'
^ 'הכל כשרין לכתוב'
^ ואינו צריך לשייר מקום התורף, ואשמעינן שמואל דצריך, ורבי אלעזר היא; וסיפא, דקתני 'שאין קיום הגט אלא בחותמיו' - לאו לאכשורי תורף דחרש שוטה וקטן דשלא לשמה קאי, אלא אמציעתא קאי: 'האשה כותבת את גיטה לשמה והאיש שוברו', שאין קיום הגט אלא במסירתו ולא בחתימתו; והא דנקט 'חותמיו' - משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו, ורוב גיטין - חתומים הם, אפילו לרבי אלעזר מפני תיקון העולם
^ ולא קשיא מידי, כדפרישית
^ פליג רבי אלעזר ארישא, דקתני ,רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים', ורישא מכשיר אף בגיטי נשים
^ ואין צריכין לשייר מקום 'הרי את מותרת', אלא מקום השמות לבדן, משום קטטה כדלקמן
^ קא משמע לן שמואל דרישא נמי כרבי אלעזר, ותרי תנאי ואליבא דרבי אלעזר, כדלקמיה
^ התירו לכתוב טופס שלא לשמה
^ הא דקתני 'מפני התקנה' התירו לכתוב טופס
^ הא לאו הכי הוה אסיר, רבי אלעזר היא דבעי 'לשמה' בכתיבה מדאורייתא
^ דלמא אתי למכתב תורף; אלא
^ שיהו מזומנין לו
^ ליה
^ ובלבד שישייר תורף לכתוב 'לשמה', ותורף דשאר שטרות נמי גזר משום תורף דגיטין
^ וגזר שטרות - אפילו טופס אטו גיטין
^ בטופס
^ דגזירה לגזירה היא
^ דבקרא 'כריתות' כתיב, דהיינו תורף, והיכי יליף רבי אלעזר מיניה למיסר טופס
^ לא תימא 'שנאמר', דמשמע מיניה יליף, אלא 'משום', כלומר: משום שנאמר בתורף 'וכתב לה – לשמה' גזרינן טופס אטו תורף דאורייתא
^ רישא אוקמת כרבי אלעזר ומכשיר לכתוב טופסי גיטין, וסיפא פליג ואמר 'חוץ מגיטי נשים'
^ מפני התקנה דקתני - לאו אהיתרא דטופסי קאי, אלא א'צריך שיניח' קאי מפני תקנת קטטה
^ דלא בעי כתיבה לשמה, ולא צריך שיניח מקום 'הרי את מותרת' אלא מקום השמות לבדן - משום קטטה, ומקום הזמן - משום מוקדם
^ עם השמות
^ דכי כתיב 'וכתב לה'- אחתימת עדים קאי, שהיא עיקר כתיבתו
^ ומזכיר שמו ושמה
^ וכי משכח לגט מזומן -
^ כשהיא מגורשת
^ גזירה משום תורף - דאורייתא
^ המגרש לארוסתו צריך לכתוב זמן כשר ולא מוקדם
^ שאם יכתוב זמן לבו ביום, והוא יגרשנה לאחר זמן, והיא טורפת מיום הכתיבה!
^ דין
^ הלא אינו אוכל פירות אלא משעת תנאי כתובה ואילך, שהוא מתחייב בפרקונה, כדאמרינן ב'נערה שנתפתתה' (כתובות מז ב)
^ הצריכו להניח מקום זמן לגט ארוסה
^ דמאי ולד יש לארוסה
^ עכשיו
^ ולא אתננו לה עד לאחר שאכנסנה
^ דגט ישן הוא;
^ תתעבר כשיכנסנה, ו
^ שיהיו סבורים שנתנו לה ביום שנכתב
^ במתניתין
^ משום הכי
^ צריך להניח מקום זמן אף לטופס הארוסה
^ יכתוב זמן לבו ביום, והוא לא יגרשנה עד לאחר נישואין, ו
^ בלא קידושין וכתובה נתעברה, לאחר גירושין
^ ופגם הוא למשפחה
^ שפוסל בטופסי גיטין, גזירה משום תורף
^ מאושר שבחכמים
^ במאי דפליג רבי אלעזר אדרבי יהודה, ואכשר בטופסי שטרות
^ אמר רב 'הלכה כרבי אלעזר' (בתמיה)
^ קיום השטר: שהעדים מעידין על כתב ידיהם בבית דין, ובית דין כותבין בו 'במותב תלתא הוינא, ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו' ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי' וחותמין
^ ולא נכתב לשם אשה כלל
^ אלמא לא חיישינן למיחזי כשקרא, כיון דנחתם בעתו וזמנו
^ ביום של חתימה
^ בו ביום
^ ואפילו ביום מלוה ראשונה לאחר פרעון, דליכא למיחש למוקדם; והכי מפרשינן לה בשנים אוחזין (בבא מציעא יז א)
^ כשפרעו, ובטל השטר, ואין הקרקעות משועבדות שוב למלוה השניה, שלא עליה נחתם שטר זה, והויא לה מלוה על פה
^ אם היה נחתם על מלוה זו אף על פי שנכתב קודם הלואה
^ כשר אם בו ביום נכתב

[1] דלא בעל אלא על תנאי, ולא נתקיים; וכי רצה [האב] - מיהא מקודשת, ואף על גב דמשעת בעילה ספק רוצה ספק אינו רוצה - אמרינן הוברר דמשעת בעילה הוו קידושין

[2] שהרי לא הובררה התרומה מעולם

[3] כשיבא לידי כך - ודאי טבלים שתה, אבל אין לחוש לכך, דלא שכיח ליבקע

[4] שסופר הוא ונוטל שכר ורוצה שיהו מזומנין לו פעמים שאדם בא לשוכרו והוא טרוד בשטרות אחרים

[5] שאם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט ובגמרא מפרש טעמא

[6] ואם שמע שהיה אחד רודף אחר חבירו להלוותו מנה - לא יאמר "הריני כותב מיד ואניח מקום הזמן לבדו", שלא יהא שטר מוקדם, אלא צריך שיניח מקום הלוה והמלוה והמעות, אף על גב דליכא למיחש למידי: גזירה שטרות אטו גיטין;

[7] בגמרא מפרש אהיכא קאי

[8] ואפילו הניח מקומות הללו; וטעמא מפרש בגמרא

[9] ובלבד שיניח מקומות הללו

[10] דגזרינן בהן טופס אטו תורף

[11] בגמרא פריך: האי - אתורף הוא דכתיב!?

[12] שגם זה עיקרו של גט

[13] הלכך 'וכתב לה' לאו אחתימה קאי דחתימת עדים אינה אלא מדברי סופרים מפני תיקון העולם וכי כתיב וכתב לה משמע אעיקר כריתות קאי דהיינו כל הני דאמרן

[14] לשמואל לאוקמי להני תלת סתמי כרבי אלעזר, ולמימרא בכולהו: 'והוא ששייר מקום התורף', 'אין כותבין על המחובר' (לעיל כא,ב), ו'הכל כשרין לכתוב' (לעיל כב,ב) – ו'הכותב טופסי גיטין' - כולהו אוקמינהו שמואל כרבי אלעזר

[15] והדר

[16] 'כתָבוֹ על המחובר – כשר'; ומדקשיא רישא לסיפא - אוקימנא דהכי קאמר: אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כו'

[17] 'הכל כשרין לכתוב'

[18] ואינו צריך לשייר מקום התורף, ואשמעינן שמואל דצריך, ורבי אלעזר היא; וסיפא, דקתני 'שאין קיום הגט אלא בחותמיו' - לאו לאכשורי תורף דחרש שוטה וקטן דשלא לשמה קאי, אלא אמציעתא קאי: 'האשה כותבת את גיטה לשמה והאיש שוברו', שאין קיום הגט אלא במסירתו ולא בחתימתו; והא דנקט 'חותמיו' - משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו, ורוב גיטין - חתומים הם, אפילו לרבי אלעזר מפני תיקון העולם

[19] ולא קשיא מידי, כדפרישית

[20] פליג רבי אלעזר ארישא, דקתני ,רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים', ורישא מכשיר אף בגיטי נשים

[21] ואין צריכין לשייר מקום 'הרי את מותרת', אלא מקום השמות לבדן, משום קטטה כדלקמן

[22] קא משמע לן שמואל דרישא נמי כרבי אלעזר, ותרי תנאי ואליבא דרבי אלעזר, כדלקמיה

[23] התירו לכתוב טופס שלא לשמה

[24] הא דקתני 'מפני התקנה' התירו לכתוב טופס

[25] הא לאו הכי הוה אסיר, רבי אלעזר היא דבעי 'לשמה' בכתיבה מדאורייתא

[26] דלמא אתי למכתב תורף; אלא

[27] שיהו מזומנין לו

[28] ליה

[29] ובלבד שישייר תורף לכתוב 'לשמה', ותורף דשאר שטרות נמי גזר משום תורף דגיטין

[30] וגזר שטרות - אפילו טופס אטו גיטין

[31] בטופס

[32] דגזירה לגזירה היא

[33] דבקרא 'כריתות' כתיב, דהיינו תורף, והיכי יליף רבי אלעזר מיניה למיסר טופס

[34] לא תימא 'שנאמר', דמשמע מיניה יליף, אלא 'משום', כלומר: משום שנאמר בתורף 'וכתב לה – לשמה' גזרינן טופס אטו תורף דאורייתא

[35] רישא אוקמת כרבי אלעזר ומכשיר לכתוב טופסי גיטין, וסיפא פליג ואמר 'חוץ מגיטי נשים'

[36] מפני התקנה דקתני - לאו אהיתרא דטופסי קאי, אלא א'צריך שיניח' קאי מפני תקנת קטטה

[37] דלא בעי כתיבה לשמה, ולא צריך שיניח מקום 'הרי את מותרת' אלא מקום השמות לבדן - משום קטטה, ומקום הזמן - משום מוקדם

[38] עם השמות

[39] דכי כתיב 'וכתב לה'- אחתימת עדים קאי, שהיא עיקר כתיבתו

[40] ומזכיר שמו ושמה

[41] וכי משכח לגט מזומן -

[42] כשהיא מגורשת

[43] גזירה משום תורף - דאורייתא

[44] המגרש לארוסתו צריך לכתוב זמן כשר ולא מוקדם

[45] שאם יכתוב זמן לבו ביום, והוא יגרשנה לאחר זמן, והיא טורפת מיום הכתיבה!

[46] דין

[47] הלא אינו אוכל פירות אלא משעת תנאי כתובה ואילך, שהוא מתחייב בפרקונה, כדאמרינן ב'נערה שנתפתתה' (כתובות מז ב)

[48] הצריכו להניח מקום זמן לגט ארוסה

[49] דמאי ולד יש לארוסה

[50] עכשיו

[51] ולא אתננו לה עד לאחר שאכנסנה

[52] דגט ישן הוא;

[53] תתעבר כשיכנסנה, ו

[54] שיהיו סבורים שנתנו לה ביום שנכתב

[55] במתניתין

[56] משום הכי

[57] צריך להניח מקום זמן אף לטופס הארוסה

[58] יכתוב זמן לבו ביום, והוא לא יגרשנה עד לאחר נישואין, ו

[59] בלא קידושין וכתובה נתעברה, לאחר גירושין

[60] ופגם הוא למשפחה

[61] שפוסל בטופסי גיטין, גזירה משום תורף

[62] מאושר שבחכמים

[63] במאי דפליג רבי אלעזר אדרבי יהודה, ואכשר בטופסי שטרות

[64] אמר רב 'הלכה כרבי אלעזר' (בתמיה)

[65] קיום השטר: שהעדים מעידין על כתב ידיהם בבית דין, ובית דין כותבין בו 'במותב תלתא הוינא, ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו' ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי' וחותמין

[66] ולא נכתב לשם אשה כלל

[67] אלמא לא חיישינן למיחזי כשקרא, כיון דנחתם בעתו וזמנו

[68] ביום של חתימה

[69] בו ביום

[70] ואפילו ביום מלוה ראשונה לאחר פרעון, דליכא למיחש למוקדם; והכי מפרשינן לה בשנים אוחזין (בבא מציעא יז א)

[71] כשפרעו, ובטל השטר, ואין הקרקעות משועבדות שוב למלוה השניה, שלא עליה נחתם שטר זה, והויא לה מלוה על פה

[72] אם היה נחתם על מלוה זו אף על פי שנכתב קודם הלואה

[73] כשר אם בו ביום נכתב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]