ביאור:בבלי גיטין דף יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואותביה בכיסתיה [1] דאי מפייסה [2] תיפייס [3], [4] - מאי?

אמר ליה: לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה [5].

אמר ליה רבינא לרב אשי: גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא מטו עד תשרי - מה הועילו חכמים בתקנתם [6]?

אמר ליה: הנהו - קלא אית להו [7].

איתמר: מאימתי מונין לגט [8]?

רב אמר: משעת נתינה, ושמואל אמר: משעת כתיבה.

מתקיף לה רב נתן בר הושעיא: לשמואל: יאמרו שתי נשים בחצר אחת, זו אסורה וזו מותרת [9]?

אמר ליה אביי: זו זמן גיטה מוכיח עליה וזו זמן גיטה מוכיח עליה!

תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל:

תניא כוותיה דרב: השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך שלשה חדשים, כשהגיע גט לידה צריכה להמתין שלשה חדשים, ולגט ישן אין חוששין [10], שהרי לא נתייחד עמה.

תניא כוותיה דשמואל: המשליש גט [11] לאשתו [12], ואמר לו "אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים" [13] - משנתנו לה מותרת לינשא מיד [14], ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה.

רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה, רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה;

והלכתא משעת כתיבה.

איתמר: מאימתי כתובה [15] משמטת [16]?

רב אמר: משתפגום [17] ותזקוף [18];

ושמואל אמר: פגמה [19] - אף על פי שלא זקפה [20], זקפה - אף על פי שלא פגמה.

תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואל:

תניא כוותיה דרב: מאימתי כתובה משמטת? - משתפגום ותזקוף; פגמה ולא זקפה, זקפה ולא פגמה - אינה משמטת עד שתפגום ותזקוף.

תניא כוותיה דשמואל: 'אונס [21] וקנס [22] ופיתוי וכתובת אשה, שזקפן במלוה – משמטין, ואם לאו - אין משמטין; מאימתי נזקפים במלוה [23]? - משעת העמדה בדין [24]'.

אמר שמואל: כתובה - כמעשה בית דין דמיא [25]: מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה [26] - אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה [27].

כתובתיה דרבי חייא בר רב איכתוב ביום ואיחתום בלילה; הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי.

לימא כשמואל סבירא ליה?

'עסוקין באותו ענין' הוו [28], דתניא: 'אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק: לא שנו [29] אלא כשאין עסוקין באותו ענין, אבל עסוקין באותו ענין [30] – כשר [31]'.

[נכתב ... ביום ונחתם בלילה - פסול] רבי שמעון מכשיר:

אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון?

קסבר: כיון שנתן עיניו לגרשה [כלומר: אמר "כתבו גט" או מעשה דומה] - שוב אין לו פירות [32].

אמר ריש לקיש: לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים - לא:


עמוד ב

חיישינן שמא פייס [33];

ורבי יוחנן אמר: אפילו מכאן ועד עשרה ימים, אם איתא דפייס - קלא אית ליה למילתא [34].

איתמר: אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי":

אמר רבי יוחנן: שנים [35] משום עדים, וכולם משום תנאי [36];

וריש לקיש אמר: כולם משום עדים [37].

היכי דמי: אילימא דלא אמר להו "כולכם" - והא תנן: 'אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי" - אחד כותב ושנים חותמין [38]'!

אלא דאמר להו "כולכם" [39]? מאי בינייהו [40]?

איכא בינייהו דחתום בי תרי מינייהו ביומיה, ואינך מכאן ועד עשרה ימים [41]: מאן דאמר 'משום תנאי' – כשר, ומאן דאמר 'משום עדים' – פסול [42];

אי נמי כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול [43]: למאן דאמר 'משום תנאי' – כשר; למאן דאמר 'משום עדים' – פסול.

אי חתום בתחילה קרוב או פסול [44] אמרי לה 'כשר' ואמרי לה 'פסול':

אמרי לה 'כשר' - תנאי הוא [45]; אמרי לה 'פסול' - אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא [46].

ההוא דאמר להו לעשרה "[47] כתבו גט לאשתי", חתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים: אתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה:

הערות[עריכה]

  1. ^ ימים רבים
  2. ^ בהדיה בקטטות שביניהם
  3. ^ ולא יגרשנה
  4. ^ ולא איפייסה וגרשה, ומכי מטא גיטה לידה הוא דאגרשה
  5. ^ לא רגילי למיעבד הכי: לאנוחי בכיסתיה; דכיון דלא ניחא ליה בגירושין - פורענות הוא לגביה, ולא מקדים ליה
  6. ^ בין לענין פירות בין לענין זנות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה
  7. ^ ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה
  8. ^ שלשה חדשים שהאשה צריכה להמתין
  9. ^ של אדם אחד שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום, אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש; ולשמואל: זו תינשא לסוף שני חדשים וזו לסוף שלשה, יתמהו בני אדם שראו שנתגרשו ביום אחד
  10. ^ לקמן (פ"ח מ"ד; עט,ב) תנינא: דאין אדם מגרש בגט ישן, ואיזהו גט ישן? - כל שנתייחד עמה מאחר שכתבוֹ לה; וטעמא שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה': שמא תתעבר ותלד בין כתיבתו לנתינתו, ולאחר זמן יאמרו 'הגט קדם', ובזנות נתעברה
  11. ^ מסר הגט לשליש
  12. ^ כדי לגרשה בו לסוף שלשה חדשים
  13. ^ והוא הלך לדרכו
  14. ^ דמשעת כתיבה מנינן
  15. ^ כשאר שטר חוב
  16. ^ ומשמטתה שביעית
  17. ^ שתפרע קצת דגלי דעתה דעומדת ליגוש וליפרע
  18. ^ עליו המותר במלוה, דנפקא לה משום 'כתובה ומעשה בית דין' שאינו משמט, וחל עלה שם 'שטר חוב'
  19. ^ כיון דגלי דעתיה בפרעון קרינא ביה לא יגוש
  20. ^ במלוה
  21. ^ אונס את הבתולה חייב חמשים כסף
  22. ^ דמוציא שם רע
  23. ^ כלומר מאימתי הויא כזקיפה
  24. ^ העמדה הרי היא כזקיפה
  25. ^ דתנאי בית דין היא
  26. ^ חיוביה משום פסק דין הוא, ואף על גב דלא איחתים; הלכך אין שם הקדמה, ונכתבים ביום ונחתמין בלילה
  27. ^ משעת כתיבה: דנכנסה לחופה, דקירוב חתנות - הוא חייל שעבודה, ואף על גב דלא אחתים
  28. ^ מכתיבה עד חתימה, ואפילו בשאר שטרות כשר
  29. ^ דשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים
  30. ^ כיון שהעדים מזומנים לחתום, אלא שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אף על גב דאיתרמי ליה חתימה לאורתא
  31. ^ שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא
  32. ^ וכי טרפה מזמן כתיבה - בדין טרפה
  33. ^ את אשתו בתוך כך, ובא עליה, והוי גט ישן
  34. ^ שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו, וכאשר ישקוט את ריבם - הכל מרגישים
  35. ^ נתכוין לחתום בו
  36. ^ לא החתים בו, אלא לביישה ברבים; ותנאי גמור הטיל בגט זה, דלא ליהוי גיטא אלא אם כן חותמין בו כולן
  37. ^ נתכוון להחתימם
  38. ^ וקשיא לתרוייהו דאמרי "כולם צריכים לחתום"
  39. ^ דלא שוויא גיטא עד דחתימי כולהו
  40. ^ בין 'משום תנאי' בין 'משום עדים'? כולם צריכים לחתום! דהכי נמי תנן בסיפא דההיא 'כולכם': 'כתבו גט לאשתי - אחד כותב וכולם חותמין'
  41. ^ וקודם שנתנו לה חתמו כולן
  42. ^ דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו כולם; וכיון דכולם לא חתמו ביום כתיבתו - הוי ליה 'מוקדם'
  43. ^ וקיימא לן בסנהדרין (ט,א): אפילו מאה עדים, ונמצא אחד קרוב או פסול - עדותן בטלה
  44. ^ בשנים הראשונים חתום הקרוב וכולן חתמו בו ביום
  45. ^ למאן דאמר 'משום תנאי', דאף על גב דאיחתים ברישא קרוב או פסול - העדות תתקיים בראויים לעדות, והוא יחשב לתנאי, דמסתמא את הכשרים מינה לשם עדות, והקרוב לתנאי
  46. ^ דכיון דחתם ברישא - אתי למימר זה 'ודאי לשם עדות חתם', ויכשירו קרוב בכל השטרות
  47. ^ כולכם