ביאור:בבלי גיטין דף יח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואותביה בכיסתיה [1] דאי מפייסה [2] תיפייס [3], [4] - מאי?
אמר ליה: לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה [5].
אמר ליה רבינא לרב אשי: גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא מטו עד תשרי - מה הועילו חכמים בתקנתם [6]?
אמר ליה: הנהו - קלא אית להו [7].
איתמר: מאימתי מונין לגט [8]?
רב אמר: משעת נתינה, ושמואל אמר: משעת כתיבה.
מתקיף לה רב נתן בר הושעיא: לשמואל: יאמרו שתי נשים בחצר אחת, זו אסורה וזו מותרת [9]?
אמר ליה אביי: זו זמן גיטה מוכיח עליה וזו זמן גיטה מוכיח עליה!
תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל:
תניא כוותיה דרב: השולח גט לאשתו ונשתהה שליח בדרך שלשה חדשים, כשהגיע גט לידה צריכה להמתין שלשה חדשים, ולגט ישן אין חוששין [10], שהרי לא נתייחד עמה.
תניא כוותיה דשמואל: המשליש גט [11] לאשתו [12], ואמר לו "אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים" [13] - משנתנו לה מותרת לינשא מיד [14], ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה.
רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה, רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי משעת נתינה;
והלכתא משעת כתיבה.
איתמר: מאימתי כתובה [15] משמטת [16]?
רב אמר: משתפגום [17] ותזקוף [18];
ושמואל אמר: פגמה [19] - אף על פי שלא זקפה [20], זקפה - אף על פי שלא פגמה.
תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואל:
תניא כוותיה דרב: מאימתי כתובה משמטת? - משתפגום ותזקוף; פגמה ולא זקפה, זקפה ולא פגמה - אינה משמטת עד שתפגום ותזקוף.
תניא כוותיה דשמואל: 'אונס [21] וקנס [22] ופיתוי וכתובת אשה, שזקפן במלוה – משמטין, ואם לאו - אין משמטין; מאימתי נזקפים במלוה [23]? - משעת העמדה בדין [24]'.
אמר שמואל: כתובה - כמעשה בית דין דמיא [25]: מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה [26] - אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה [27].
כתובתיה דרבי חייא בר רב איכתוב ביום ואיחתום בלילה; הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי.
לימא כשמואל סבירא ליה?
'עסוקין באותו ענין' הוו [28], דתניא: 'אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק: לא שנו [29] אלא כשאין עסוקין באותו ענין, אבל עסוקין באותו ענין [30] – כשר [31]'.
[נכתב ... ביום ונחתם בלילה - פסול] רבי שמעון מכשיר:
אמר רבא: מאי טעמא דרבי שמעון?
קסבר: כיון שנתן עיניו לגרשה [כלומר: אמר "כתבו גט" או מעשה דומה] - שוב אין לו פירות [32].
אמר ריש לקיש: לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים - לא:
חיישינן שמא פייס [33];
ורבי יוחנן אמר: אפילו מכאן ועד עשרה ימים, אם איתא דפייס - קלא אית ליה למילתא [34].
איתמר: אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי":
אמר רבי יוחנן: שנים [35] משום עדים, וכולם משום תנאי [36];
וריש לקיש אמר: כולם משום עדים [37].
היכי דמי: אילימא דלא אמר להו "כולכם" - והא תנן: 'אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי" - אחד כותב ושנים חותמין [38]'!
אלא דאמר להו "כולכם" [39]? מאי בינייהו [40]?
איכא בינייהו דחתום בי תרי מינייהו ביומיה, ואינך מכאן ועד עשרה ימים [41]: מאן דאמר 'משום תנאי' – כשר, ומאן דאמר 'משום עדים' – פסול [42];
אי נמי כגון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול [43]: למאן דאמר 'משום תנאי' – כשר; למאן דאמר 'משום עדים' – פסול.
אי חתום בתחילה קרוב או פסול [44] אמרי לה 'כשר' ואמרי לה 'פסול':
אמרי לה 'כשר' - תנאי הוא [45]; אמרי לה 'פסול' - אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא [46].
ההוא דאמר להו לעשרה "[47] כתבו גט לאשתי", חתום בי תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים: אתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה:
הערות
[עריכה]- ^ ימים רבים
- ^ בהדיה בקטטות שביניהם
- ^ ולא יגרשנה
- ^ ולא איפייסה וגרשה, ומכי מטא גיטה לידה הוא דאגרשה
- ^ לא רגילי למיעבד הכי: לאנוחי בכיסתיה; דכיון דלא ניחא ליה בגירושין - פורענות הוא לגביה, ולא מקדים ליה
- ^ בין לענין פירות בין לענין זנות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה
- ^ ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גיטה לידה
- ^ שלשה חדשים שהאשה צריכה להמתין
- ^ של אדם אחד שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום, אלא שזה קדם לזה כתיבתו חדש; ולשמואל: זו תינשא לסוף שני חדשים וזו לסוף שלשה, יתמהו בני אדם שראו שנתגרשו ביום אחד
- ^ לקמן (פ"ח מ"ד; עט,ב) תנינא: דאין אדם מגרש בגט ישן, ואיזהו גט ישן? - כל שנתייחד עמה מאחר שכתבוֹ לה; וטעמא שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה': שמא תתעבר ותלד בין כתיבתו לנתינתו, ולאחר זמן יאמרו 'הגט קדם', ובזנות נתעברה
- ^ מסר הגט לשליש
- ^ כדי לגרשה בו לסוף שלשה חדשים
- ^ והוא הלך לדרכו
- ^ דמשעת כתיבה מנינן
- ^ כשאר שטר חוב
- ^ ומשמטתה שביעית
- ^ שתפרע קצת דגלי דעתה דעומדת ליגוש וליפרע
- ^ עליו המותר במלוה, דנפקא לה משום 'כתובה ומעשה בית דין' שאינו משמט, וחל עלה שם 'שטר חוב'
- ^ כיון דגלי דעתיה בפרעון קרינא ביה לא יגוש
- ^ במלוה
- ^ אונס את הבתולה חייב חמשים כסף
- ^ דמוציא שם רע
- ^ כלומר מאימתי הויא כזקיפה
- ^ העמדה הרי היא כזקיפה
- ^ דתנאי בית דין היא
- ^ חיוביה משום פסק דין הוא, ואף על גב דלא איחתים; הלכך אין שם הקדמה, ונכתבים ביום ונחתמין בלילה
- ^ משעת כתיבה: דנכנסה לחופה, דקירוב חתנות - הוא חייל שעבודה, ואף על גב דלא אחתים
- ^ מכתיבה עד חתימה, ואפילו בשאר שטרות כשר
- ^ דשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים
- ^ כיון שהעדים מזומנים לחתום, אלא שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אף על גב דאיתרמי ליה חתימה לאורתא
- ^ שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא
- ^ וכי טרפה מזמן כתיבה - בדין טרפה
- ^ את אשתו בתוך כך, ובא עליה, והוי גט ישן
- ^ שהשכנים והשכנות שומעין תגר וקטטה שבין איש לאשתו, וכאשר ישקוט את ריבם - הכל מרגישים
- ^ נתכוין לחתום בו
- ^ לא החתים בו, אלא לביישה ברבים; ותנאי גמור הטיל בגט זה, דלא ליהוי גיטא אלא אם כן חותמין בו כולן
- ^ נתכוון להחתימם
- ^ וקשיא לתרוייהו דאמרי "כולם צריכים לחתום"
- ^ דלא שוויא גיטא עד דחתימי כולהו
- ^ בין 'משום תנאי' בין 'משום עדים'? כולם צריכים לחתום! דהכי נמי תנן בסיפא דההיא 'כולכם': 'כתבו גט לאשתי - אחד כותב וכולם חותמין'
- ^ וקודם שנתנו לה חתמו כולן
- ^ דלא הוי עדות שלימה עד שיחתמו כולם; וכיון דכולם לא חתמו ביום כתיבתו - הוי ליה 'מוקדם'
- ^ וקיימא לן בסנהדרין (ט,א): אפילו מאה עדים, ונמצא אחד קרוב או פסול - עדותן בטלה
- ^ בשנים הראשונים חתום הקרוב וכולן חתמו בו ביום
- ^ למאן דאמר 'משום תנאי', דאף על גב דאיחתים ברישא קרוב או פסול - העדות תתקיים בראויים לעדות, והוא יחשב לתנאי, דמסתמא את הכשרים מינה לשם עדות, והקרוב לתנאי
- ^ דכיון דחתם ברישא - אתי למימר זה 'ודאי לשם עדות חתם', ויכשירו קרוב בכל השטרות
- ^ כולכם