ביאור:בבלי גיטין דף ע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ענבי תאלא [1] במים.

לחזזיתא [2]: ליתי שב חיטי ארזנייתא [3], וניקלינהו אמרא חדתא [4], ונפיק משחא מינייהו ונישוף [5].

רב שימי בר אשי עבד ליה לההוא עובד כוכבים לדבר אחר [6], ואיתסי.

אמר שמואל: האי מאן דמחו ליה באלונכי דפרסאי [7] - מיחייא לא חי; אדהכי והכי [אם יש שהות] ניספו ליה בשרא שמינא אגומרי [יאכל בשר שמן שצלוי על גחלים] וחמרא חייא [וישתה יין בלתי מזוג]; אפשר דחיי פורתא ומפקיד אביתיה [8].

אמר רב אידי בר אבין" האי מאן דבלע זיבורא - מיחייא לא חיי; אדהכי והכי נשקיה רביעתא דחלא שמזג [9]; אפשר דחיי פורתא ומפקיד לביתיה.

אמר רבי יהושע בן לוי: אכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז - אחזתו אחילו.

תנא: והממלא כריסו מכל דבר [10] - אחזתו אחילו [11].

אמר רב פפא: אפילו מתמרי.

פשיטא!

סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר [12]: 'תמרי משבען ומשחנן [13] ומשלשלן [14] ומאשרן [15] ולא מפנקן [16]' - אימא לא?

- קא משמע לן.

מאי 'אחילו'?

אמר רבי אלעזר: אש של עצמות.

מאי 'אש של עצמות'?

אמר אביי: אש גרמי.

מאי אסותיה?

אמר אביי: אמרה לי אם: כולהו שקייני [17] - תלתא ושבעא ותריסר [18], והאי [אבל משקה תרופה זה] - עד דמתסי.

כולהו שקייני - אליבא ריקנא, והאי - בתר דאכל ושתי ועייל לבית הכסא, ונפיק ומשי ידיה, ומייתו ליה בונא [19] דשתיתא [20] דטלפחי [21], ובונא דחמרא עתיקא, וניגבלינהו בהדי הדדי, וניכול, וניכרוך [22] בסדיניה [23], וניגניה, וליכא דנוקמיה [24] עד דקאי מנפשיה; וכי קאי - לישקליה לסדיניה מיניה; ואי לא - הדר עילויה.

אמר ליה אליהו לרבי נתן: אכול שליש [25] ושתה שליש והנח שליש [26]; לכשתכעוס [27] תעמוד על מילואך [28].

תני רבי חייא: הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים - יהא רגיל בטיבול [29] קיץ וחורף; סעודתך שהנאתך ממנה [30] - משוך ידך הימנה [31]; ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך.

אמר מר עוקבא האי מאן דשתי טיליא [32] - חיורא אחזתו, ויתק [33].

אמר רב חסדא: שיתין מיני חמרא הוו; מעליא דכולהו: סומקא ריחתנא [34]; גריעא דכולהו: טיליא חיורא.

אמר רב יהודה: האי מאן דיתיב בצפרני ניסן [35] גבי נורא, ושייף משחא, ונפיק ויתיב בשמשא - אחזתו ויתק.

תנו רבנן: הקיז דם ושימש מטתו - [36] הוויין לו בנים ויתקין; הקיזו שניהם ושימשו - הוויין להן בנים בעלי ראתן [37].

אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי [38], אבל טעים מידי - לית לן בה.

אמר רבה בר רב הונא: בא מן הדרך ושימש מטתו הוויין לו בנים ויתקין.

תנו רבנן: הבא מבית הכסא - אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל, מפני ששד בית הכסא מלוה עמו, ואם שימש - הוויין לו בנים נכפים [39].

תנו רבנן: המשמש מטתו מעומד - אוחזתו עוית [40]; מיושב - אוחזתו דלריא; היא מלמעלה והוא מלמטה - אוחזתו דלריא.

מאי 'דלריא'?

אמר רבי יהושע בן לוי: סם דלריא [41] - דרדרא [42].

מאי 'דרדרא'?

אמר אביי: מוריקא דחוחי [43].

רב פפא אליס [44] ובלע ליה; רב פפי אליס ושדי ליה.

אמר אביי: מי שאינו בקי בדרך ארץ [45] - ליתי שלשה קפיזי [46] קורטמי דחוחי [47], ונידוקינהו [48], ונישליקינהו בחמרא, ונישתי; אמר רבי יוחנן: הן הן החזירוני לנערותי [49].

שלשה דברים מכחישים כחו של אדם ואלו הן: פחד [50], דרך, ועון. פחד - דכתיב (תהלים לח יא) לבי סחרחר [51] עזבני כחי [ואור עיני גם הם אין אתי]; דרך - דכתיב (תהלים קב כד) ענה בדרך כחי [קצר ימי]; עון - דכתיב (תהלים לא יא) [כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה] כשל בעוני כחי [ועצמי עששו]

שלשה דברים מתיזין גופו של אדם, ואלו הן: אכל מעומד, ושתה מעומד, ושימש מטתו מעומד.

חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים, ואלו הן: אכל ועמד [52], שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד.

ששה - העושה אותן [53] מיד מת, ואלו הן: הבא בדרך ונתייגע, הקיז דם, ונכנס לבית המרחץ, ושתה ונשתכר, וישן על גבי קרקע, ושימש מטתו; אמר רבי יוחנן: והוא שעשאן כסידרן. אמר אביי: כסידרן - מת, שלא כסידרן - חליש.

איני! והא מעורת [54] עבדה ליה לעבדהּ תלת מינייהו ומית!?

ההוא כחוש הוה.

שמונה - רובן קשה [55] ומיעוטן יפה [56], ואלו הן: דרך [57], ודרך ארץ [58], עושר [59], ומלאכה, יין, ושינה, חמין [60], והקזת דם.

שמונה ממעטים את הזרע, ואלו הן: המלח, והרעב, והנתק [61], בכייה, ושינה על גבי קרקע, וגדגדניות [62], וכשות שלא בזמנה [63], והקזת דם למטה כפלים [64].

תנא כשם שקשה למטה כפלים - כך יפה למעלה כפלים.

אמר רב פפא:


עמוד ב

'למטה' - למטה מן הביצים [65], 'למעלה' - למעלה מן הביצים [66].

'וכשות שלא בזמנה': תנא: כשם שקשה שלא בזמנה - כך יפה בזמנה.

אמר רב פפא: 'זמנה' – תמוז; 'שלא בזמנה' – טבת; יומי ניסן ויומי תשרי - לא מעלו ולא קשו.

אמר "כתבו גט לאשתי" ואחזו קורדייקוס, וחזר ואמר "אל תכתבו" - אין דבריו האחרונים כלום:

אמר רבי שמעון בן לקיש: כותבין ונותנין גט לאלתר [67]; ורבי יוחנן אמר: אין כותבין אלא לכשישתפה [מבריא].

מאי טעמא דריש לקיש?

דקתני: 'אין בדבריו האחרונים כלום'.

ורבי יוחנן?

אמר לך: 'אין בדבריו האחרונים כלום' - דלכי מתציל [כאשר מבריא] לא צריך למיהדר אימלוכי ביה [68], ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה.

במאי קמיפלגי?

ריש לקיש מדמי ליה לישן, ורבי יוחנן מדמי ליה לשוטה.

ורבי יוחנן נמי לידמיה לישן?

ישן לא מחוסר מעשה, האי מחוסר מעשה [69].

וריש לקיש נמי נידמייה לשוטה?

שוטה לא סמיה בידן [70], האי סמיה בידן: בישרא סומקא אגומרי [בשר אדום צלוי על גחלים] וחמרא מרקא [מזוג במים הרבה].

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רב יהודה אמר שמואל: 'שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר "כתבו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו' ותניא: ראוהו מגויד [71] או צלוב על הצליבה, ורמז ואמר "כתבו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו'!?

הכי? השתא: התם - דעתא צילותא היא [72], וכחישותא הוא דאתחילה ביה [73]; הכא [74] - דעתא שגישתא [75] היא.

ומי אמר שמואל הכי [76]? והאמר רב יהודה אמר שמואל: 'שחט בו שנים או רוב שנים, וברח - מעידין עליו [77]'; ואי סלקא דעתך חי הוא - אמאי מעידין עליו?

אמרי: חי הוא [78], [79] וסופו למות [80].

אלא מעתה [81] יהא גולה על ידו [82], אלמה תניא 'שחט בו שנים או רוב שנים - הרי זה אינו גולה'?

הא - איתמר עלה: אמר רבי הושעיא: חיישינן שמא הרוח בלבלתו [83]; אי נמי: הוא קירב את מיתתו [84].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דשחטיה בביתא דשישא ופירכס; אי נמי דשחטיה בברא ולא פירכס.

נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך כו' [נשתתק [85] ואמרו לו "נכתוב גט לאשתך"? והרכין [86] בראשו - בודקין אותו שלשה פעמים [87]; אם אמר על לאו לאו ועל הן הן - הרי אלו יכתבו ויתנו [88]]:

וליחוש דלמא שיחיא [89] ד'לאו - לאו' נקטיה, אי נמי שיחיא ד'הן - הן' נקטיה [90]?

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: דאמרינן ליה בסירוגין [91].

וליחוש דלמא שיחיא דסירוגין [92] נקטיה?

דאמרינן ליה חד לאו ותרין הן ותרין לאו וחד הן [93].

דבי רבי ישמעאל תנא: אומרים לו [94] דברים של ימות החמה בימות הגשמים [95] ושל ימות הגשמים בימות החמה.

אי ניהו? אילימא גלופקרי [96] וסדיני [97] - ליחוש דלמא קורא אחדיה [98], אי נמי חמה אחדיה?

הערות[עריכה]

  1. ^ ענבי גפן המודלת בדקל
  2. ^ ילפת
  3. ^ חטין גסים
  4. ^ על ברזל של פושויי"ר [כלי חפירה] חדש
  5. ^ ימשח
  6. ^ צרעת
  7. ^ בנוכליות של פרסיים שמצרפין אותן במי סם המות
  8. ^ צוואה על נכסיו
  9. ^ חומץ חזק
  10. ^ שהוא טוב לו, ומתוק לחיכו, ואוכל ממנו כל תאוותו
  11. ^ מביאו לידי חולי ששמו אחילו
  12. ^ שהתמרים יפין לגוף כל כך
  13. ^ מחממות
  14. ^ משלשלות
  15. ^ נותנות כח
  16. ^ אינן מתענגות את הלב להיות איסטניס, ואף על פי שהן מתוקות
  17. ^ כל משקין שאדם שותה לרפואה יש להן מנין ימים לשתותם
  18. ^ יש מהן ג' יש מהן ז' יש מהן י"ב
  19. ^ מלא אגרוף
  20. ^ מן 'שתיתא': שם מאכל
  21. ^ העשוי מקמח עדשים ומלח
  22. ^ גופיה
  23. ^ כדי שיתחמם גופו ויזיע
  24. ^ ולא יהיה אדם שיקיצנו לפי שהזיעה יפה לו
  25. ^ מלא מעיך שליש
  26. ^ והנח שליש בטנך ריקם
  27. ^ וימלא בטנך כעס
  28. ^ אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה - לכשתכעוס תבקע
  29. ^ לטבול בחומץ או פת ביין
  30. ^ שערבה לך
  31. ^ שלא תמלא את כריסך
  32. ^ יין רע
  33. ^ חלשות
  34. ^ שיש לו ריח טוב מאד
  35. ^ לבקרים
  36. ^ אם נתעברה באותו תשמיש
  37. ^ חלשים הרבה, מחמת שיש להן שרץ במוח כדאמרינן בכתובות (עז,ב)
  38. ^ בין הקזה לתשמיש
  39. ^ נופלין מאותו חולי
  40. ^ קרנפ"א
  41. ^ סם רפואתה של דלריא
  42. ^ דרדרא שמה
  43. ^ קרו"ג הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל
  44. ^ לועס בשיניו
  45. ^ שאין לו כח לשמש
  46. ^ 'קפיזא' כלי מחזיק שלש רביעיות
  47. ^ קרו"ג הגדל בקרקע מזובל בזבל הצאן
  48. ^ יכתשם הדק
  49. ^ בתשמיש
  50. ^ דאגה שדואג על דבר העתיד כגון טירוד מזונות או פחד אויב וקורין סיינש"א
  51. ^ מוקף דאגה
  52. ^ מיד, קודם ששהה מעט
  53. ^ כולן כאחת
  54. ^ שם אשה
  55. ^ כשיש לו הרבה
  56. ^ כשיש לאדם מעט מהם - יפה לגופו לרפואה, וטוב שיהא לו קצת משלא יהא לו כלום
  57. ^ להלך בדרכים
  58. ^ תשמיש
  59. ^ מיעוטו יפה ורובו קשה, שמבטלו מתלמוד תורה ומגביה לבבו
  60. ^ לרחוץ ולשתות
  61. ^ צרעת
  62. ^ איילנדר"א
  63. ^ לקמיה מפרש
  64. ^ היא ממעטת כפלים בכולן
  65. ^ כמו ברגליו ובשוקיו
  66. ^ בכתפים ובצואר ובקילבוסת
  67. ^ ואפילו בתוך חוליו, הואיל ואמר קודם לכן; ולא אמרינן 'שוטה הוא ואינו יכול לגרש'
  68. ^ ליטול רשות
  69. ^ שצריך רפואה [כדלהלן]: בשרא סומקא אגומרי ...
  70. ^ אין סם רפואתו בידינו
  71. ^ מחותך בחתיכות לשון גודו אילנא (דניאל ד)
  72. ^ צלולה היה דעתו
  73. ^ אלא שכחש כחו מלהוציא דבר בפיו
  74. ^ מי שאחזו קורדייקוס
  75. ^ תרגום של 'מהומה', כלומר: דעת מבולבל
  76. ^ 'שחט בו שנים כותבין גט לאשתו' - אלמא גט מחיים הוא
  77. ^ שמת להשיא את אשתו
  78. ^ וגיטו מחיים
  79. ^ אבל
  80. ^ לכך מעידין עליו לאחר זמן: להשיא את אשתו היכא דלא גירשה
  81. ^ הואיל וסופו למות
  82. ^ השוחטו בשוגג
  83. ^ ואלמלא הרוח לא מת
  84. ^ על ידי שפירכס ונמצא שלא הרגו זה אבל מכל מקום סופו למות
  85. ^ לאו אשאחזו קורדייקוס קאי, אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי
  86. ^ הטה: 'ויט שמים' מתרגמינן 'וארכין שמיא' (תהלים יח)
  87. ^ בדברים אחרים; שואלין לו דברים שהוא ראוי להשיב עליהן
  88. ^ אם ראו דעתו מיושבת - שמרמז על תשובת לאו הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הין הרכנת הין - שלשה פעמים לכל אחד - כותבין ונותנין אם מרכין על הגט הרכנת הין
  89. ^ 'שיחיא': השתחויה
  90. ^ חולי של שגעון המלמדו תמיד להרכין ראשו בהרכנת לאו או הין, ואינו משיב על דברי שאלתם
  91. ^ ממתינין בין הרכנה לשאילה שעה וחוזרין ושואלין לו אותה שאילה עצמה
  92. ^ לשחות ולהרכין בענין זה לשעות
  93. ^ דכי הך שיחיא לא נקטיה
  94. ^ כשבודקין אותו על לאו – שואלין לו
  95. ^ אם מבקש דברים הראוין לו בימות החמה ועכשיו ימות הגשמים
  96. ^ קוט"א בלע"ז
  97. ^ אם יכסוהו בסדיני פשתן בימות הגשמים
  98. ^ בימות החמה, ואף על פי שמשיב הין על הגלופקרין - לאו שוטה הוא