ביאור:בבלי גיטין דף ע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ענבי תאלא [1] במים.
לחזזיתא [2]: ליתי שב חיטי ארזנייתא [3], וניקלינהו אמרא חדתא [4], ונפיק משחא מינייהו ונישוף [5].
רב שימי בר אשי עבד ליה לההוא עובד כוכבים לדבר אחר [6], ואיתסי.
אמר שמואל: האי מאן דמחו ליה באלונכי דפרסאי [7] - מיחייא לא חי; אדהכי והכי [אם יש שהות] ניספו ליה בשרא שמינא אגומרי [יאכל בשר שמן שצלוי על גחלים] וחמרא חייא [וישתה יין בלתי מזוג]; אפשר דחיי פורתא ומפקיד אביתיה [8].
אמר רב אידי בר אבין" האי מאן דבלע זיבורא - מיחייא לא חיי; אדהכי והכי נשקיה רביעתא דחלא שמזג [9]; אפשר דחיי פורתא ומפקיד לביתיה.
אמר רבי יהושע בן לוי: אכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז - אחזתו אחילו.
תנא: והממלא כריסו מכל דבר [10] - אחזתו אחילו [11].
אמר רב פפא: אפילו מתמרי.
פשיטא!
סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר [12]: 'תמרי משבען ומשחנן [13] ומשלשלן [14] ומאשרן [15] ולא מפנקן [16]' - אימא לא?
- קא משמע לן.
מאי 'אחילו'?
אמר רבי אלעזר: אש של עצמות.
מאי 'אש של עצמות'?
אמר אביי: אש גרמי.
מאי אסותיה?
אמר אביי: אמרה לי אם: כולהו שקייני [17] - תלתא ושבעא ותריסר [18], והאי [אבל משקה תרופה זה] - עד דמתסי.
כולהו שקייני - אליבא ריקנא, והאי - בתר דאכל ושתי ועייל לבית הכסא, ונפיק ומשי ידיה, ומייתו ליה בונא [19] דשתיתא [20] דטלפחי [21], ובונא דחמרא עתיקא, וניגבלינהו בהדי הדדי, וניכול, וניכרוך [22] בסדיניה [23], וניגניה, וליכא דנוקמיה [24] עד דקאי מנפשיה; וכי קאי - לישקליה לסדיניה מיניה; ואי לא - הדר עילויה.
אמר ליה אליהו לרבי נתן: אכול שליש [25] ושתה שליש והנח שליש [26]; לכשתכעוס [27] תעמוד על מילואך [28].
תני רבי חייא: הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים - יהא רגיל בטיבול [29] קיץ וחורף; סעודתך שהנאתך ממנה [30] - משוך ידך הימנה [31]; ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך.
אמר מר עוקבא האי מאן דשתי טיליא [32] - חיורא אחזתו, ויתק [33].
אמר רב חסדא: שיתין מיני חמרא הוו; מעליא דכולהו: סומקא ריחתנא [34]; גריעא דכולהו: טיליא חיורא.
אמר רב יהודה: האי מאן דיתיב בצפרני ניסן [35] גבי נורא, ושייף משחא, ונפיק ויתיב בשמשא - אחזתו ויתק.
תנו רבנן: הקיז דם ושימש מטתו - [36] הוויין לו בנים ויתקין; הקיזו שניהם ושימשו - הוויין להן בנים בעלי ראתן [37].
אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי [38], אבל טעים מידי - לית לן בה.
אמר רבה בר רב הונא: בא מן הדרך ושימש מטתו הוויין לו בנים ויתקין.
תנו רבנן: הבא מבית הכסא - אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל, מפני ששד בית הכסא מלוה עמו, ואם שימש - הוויין לו בנים נכפים [39].
תנו רבנן: המשמש מטתו מעומד - אוחזתו עוית [40]; מיושב - אוחזתו דלריא; היא מלמעלה והוא מלמטה - אוחזתו דלריא.
מאי 'דלריא'?
אמר רבי יהושע בן לוי: סם דלריא [41] - דרדרא [42].
מאי 'דרדרא'?
אמר אביי: מוריקא דחוחי [43].
רב פפא אליס [44] ובלע ליה; רב פפי אליס ושדי ליה.
אמר אביי: מי שאינו בקי בדרך ארץ [45] - ליתי שלשה קפיזי [46] קורטמי דחוחי [47], ונידוקינהו [48], ונישליקינהו בחמרא, ונישתי; אמר רבי יוחנן: הן הן החזירוני לנערותי [49].
שלשה דברים מכחישים כחו של אדם ואלו הן: פחד [50], דרך, ועון. פחד - דכתיב (תהלים לח יא) לבי סחרחר [51] עזבני כחי [ואור עיני גם הם אין אתי]; דרך - דכתיב (תהלים קב כד) ענה בדרך כחי [קצר ימי]; עון - דכתיב (תהלים לא יא) [כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה] כשל בעוני כחי [ועצמי עששו]
שלשה דברים מתיזין גופו של אדם, ואלו הן: אכל מעומד, ושתה מעומד, ושימש מטתו מעומד.
חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים, ואלו הן: אכל ועמד [52], שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד.
ששה - העושה אותן [53] מיד מת, ואלו הן: הבא בדרך ונתייגע, הקיז דם, ונכנס לבית המרחץ, ושתה ונשתכר, וישן על גבי קרקע, ושימש מטתו; אמר רבי יוחנן: והוא שעשאן כסידרן. אמר אביי: כסידרן - מת, שלא כסידרן - חליש.
איני! והא מעורת [54] עבדה ליה לעבדהּ תלת מינייהו ומית!?
ההוא כחוש הוה.
שמונה - רובן קשה [55] ומיעוטן יפה [56], ואלו הן: דרך [57], ודרך ארץ [58], עושר [59], ומלאכה, יין, ושינה, חמין [60], והקזת דם.
שמונה ממעטים את הזרע, ואלו הן: המלח, והרעב, והנתק [61], בכייה, ושינה על גבי קרקע, וגדגדניות [62], וכשות שלא בזמנה [63], והקזת דם למטה כפלים [64].
תנא כשם שקשה למטה כפלים - כך יפה למעלה כפלים.
אמר רב פפא:
'למטה' - למטה מן הביצים [65], 'למעלה' - למעלה מן הביצים [66].
'וכשות שלא בזמנה': תנא: כשם שקשה שלא בזמנה - כך יפה בזמנה.
אמר רב פפא: 'זמנה' – תמוז; 'שלא בזמנה' – טבת; יומי ניסן ויומי תשרי - לא מעלו ולא קשו.
אמר "כתבו גט לאשתי" ואחזו קורדייקוס, וחזר ואמר "אל תכתבו" - אין דבריו האחרונים כלום:
אמר רבי שמעון בן לקיש: כותבין ונותנין גט לאלתר [67]; ורבי יוחנן אמר: אין כותבין אלא לכשישתפה [מבריא].
מאי טעמא דריש לקיש?
דקתני: 'אין בדבריו האחרונים כלום'.
ורבי יוחנן?
אמר לך: 'אין בדבריו האחרונים כלום' - דלכי מתציל [כאשר מבריא] לא צריך למיהדר אימלוכי ביה [68], ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה.
במאי קמיפלגי?
ריש לקיש מדמי ליה לישן, ורבי יוחנן מדמי ליה לשוטה.
ורבי יוחנן נמי לידמיה לישן?
ישן לא מחוסר מעשה, האי מחוסר מעשה [69].
וריש לקיש נמי נידמייה לשוטה?
שוטה לא סמיה בידן [70], האי סמיה בידן: בישרא סומקא אגומרי [בשר אדום צלוי על גחלים] וחמרא מרקא [מזוג במים הרבה].
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רב יהודה אמר שמואל: 'שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר "כתבו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו' ותניא: ראוהו מגויד [71] או צלוב על הצליבה, ורמז ואמר "כתבו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו'!?
הכי? השתא: התם - דעתא צילותא היא [72], וכחישותא הוא דאתחילה ביה [73]; הכא [74] - דעתא שגישתא [75] היא.
ומי אמר שמואל הכי [76]? והאמר רב יהודה אמר שמואל: 'שחט בו שנים או רוב שנים, וברח - מעידין עליו [77]'; ואי סלקא דעתך חי הוא - אמאי מעידין עליו?
אמרי: חי הוא [78], [79] וסופו למות [80].
אלא מעתה [81] יהא גולה על ידו [82], אלמה תניא 'שחט בו שנים או רוב שנים - הרי זה אינו גולה'?
הא - איתמר עלה: אמר רבי הושעיא: חיישינן שמא הרוח בלבלתו [83]; אי נמי: הוא קירב את מיתתו [84].
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דשחטיה בביתא דשישא ופירכס; אי נמי דשחטיה בברא ולא פירכס.
נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך כו' [נשתתק [85] ואמרו לו "נכתוב גט לאשתך"? והרכין [86] בראשו - בודקין אותו שלשה פעמים [87]; אם אמר על לאו לאו ועל הן הן - הרי אלו יכתבו ויתנו [88]]:
וליחוש דלמא שיחיא [89] ד'לאו - לאו' נקטיה, אי נמי שיחיא ד'הן - הן' נקטיה [90]?
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: דאמרינן ליה בסירוגין [91].
וליחוש דלמא שיחיא דסירוגין [92] נקטיה?
דאמרינן ליה חד לאו ותרין הן ותרין לאו וחד הן [93].
דבי רבי ישמעאל תנא: אומרים לו [94] דברים של ימות החמה בימות הגשמים [95] ושל ימות הגשמים בימות החמה.
אי ניהו? אילימא גלופקרי [96] וסדיני [97] - ליחוש דלמא קורא אחדיה [98], אי נמי חמה אחדיה?
הערות
[עריכה]- ^ ענבי גפן המודלת בדקל
- ^ ילפת
- ^ חטין גסים
- ^ על ברזל של פושויי"ר [כלי חפירה] חדש
- ^ ימשח
- ^ צרעת
- ^ בנוכליות של פרסיים שמצרפין אותן במי סם המות
- ^ צוואה על נכסיו
- ^ חומץ חזק
- ^ שהוא טוב לו, ומתוק לחיכו, ואוכל ממנו כל תאוותו
- ^ מביאו לידי חולי ששמו אחילו
- ^ שהתמרים יפין לגוף כל כך
- ^ מחממות
- ^ משלשלות
- ^ נותנות כח
- ^ אינן מתענגות את הלב להיות איסטניס, ואף על פי שהן מתוקות
- ^ כל משקין שאדם שותה לרפואה יש להן מנין ימים לשתותם
- ^ יש מהן ג' יש מהן ז' יש מהן י"ב
- ^ מלא אגרוף
- ^ מן 'שתיתא': שם מאכל
- ^ העשוי מקמח עדשים ומלח
- ^ גופיה
- ^ כדי שיתחמם גופו ויזיע
- ^ ולא יהיה אדם שיקיצנו לפי שהזיעה יפה לו
- ^ מלא מעיך שליש
- ^ והנח שליש בטנך ריקם
- ^ וימלא בטנך כעס
- ^ אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה - לכשתכעוס תבקע
- ^ לטבול בחומץ או פת ביין
- ^ שערבה לך
- ^ שלא תמלא את כריסך
- ^ יין רע
- ^ חלשות
- ^ שיש לו ריח טוב מאד
- ^ לבקרים
- ^ אם נתעברה באותו תשמיש
- ^ חלשים הרבה, מחמת שיש להן שרץ במוח כדאמרינן בכתובות (עז,ב)
- ^ בין הקזה לתשמיש
- ^ נופלין מאותו חולי
- ^ קרנפ"א
- ^ סם רפואתה של דלריא
- ^ דרדרא שמה
- ^ קרו"ג הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל
- ^ לועס בשיניו
- ^ שאין לו כח לשמש
- ^ 'קפיזא' כלי מחזיק שלש רביעיות
- ^ קרו"ג הגדל בקרקע מזובל בזבל הצאן
- ^ יכתשם הדק
- ^ בתשמיש
- ^ דאגה שדואג על דבר העתיד כגון טירוד מזונות או פחד אויב וקורין סיינש"א
- ^ מוקף דאגה
- ^ מיד, קודם ששהה מעט
- ^ כולן כאחת
- ^ שם אשה
- ^ כשיש לו הרבה
- ^ כשיש לאדם מעט מהם - יפה לגופו לרפואה, וטוב שיהא לו קצת משלא יהא לו כלום
- ^ להלך בדרכים
- ^ תשמיש
- ^ מיעוטו יפה ורובו קשה, שמבטלו מתלמוד תורה ומגביה לבבו
- ^ לרחוץ ולשתות
- ^ צרעת
- ^ איילנדר"א
- ^ לקמיה מפרש
- ^ היא ממעטת כפלים בכולן
- ^ כמו ברגליו ובשוקיו
- ^ בכתפים ובצואר ובקילבוסת
- ^ ואפילו בתוך חוליו, הואיל ואמר קודם לכן; ולא אמרינן 'שוטה הוא ואינו יכול לגרש'
- ^ ליטול רשות
- ^ שצריך רפואה [כדלהלן]: בשרא סומקא אגומרי ...
- ^ אין סם רפואתו בידינו
- ^ מחותך בחתיכות לשון גודו אילנא (דניאל ד)
- ^ צלולה היה דעתו
- ^ אלא שכחש כחו מלהוציא דבר בפיו
- ^ מי שאחזו קורדייקוס
- ^ תרגום של 'מהומה', כלומר: דעת מבולבל
- ^ 'שחט בו שנים כותבין גט לאשתו' - אלמא גט מחיים הוא
- ^ שמת להשיא את אשתו
- ^ וגיטו מחיים
- ^ אבל
- ^ לכך מעידין עליו לאחר זמן: להשיא את אשתו היכא דלא גירשה
- ^ הואיל וסופו למות
- ^ השוחטו בשוגג
- ^ ואלמלא הרוח לא מת
- ^ על ידי שפירכס ונמצא שלא הרגו זה אבל מכל מקום סופו למות
- ^ לאו אשאחזו קורדייקוס קאי, אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי
- ^ הטה: 'ויט שמים' מתרגמינן 'וארכין שמיא' (תהלים יח)
- ^ בדברים אחרים; שואלין לו דברים שהוא ראוי להשיב עליהן
- ^ אם ראו דעתו מיושבת - שמרמז על תשובת לאו הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הין הרכנת הין - שלשה פעמים לכל אחד - כותבין ונותנין אם מרכין על הגט הרכנת הין
- ^ 'שיחיא': השתחויה
- ^ חולי של שגעון המלמדו תמיד להרכין ראשו בהרכנת לאו או הין, ואינו משיב על דברי שאלתם
- ^ ממתינין בין הרכנה לשאילה שעה וחוזרין ושואלין לו אותה שאילה עצמה
- ^ לשחות ולהרכין בענין זה לשעות
- ^ דכי הך שיחיא לא נקטיה
- ^ כשבודקין אותו על לאו – שואלין לו
- ^ אם מבקש דברים הראוין לו בימות החמה ועכשיו ימות הגשמים
- ^ קוט"א בלע"ז
- ^ אם יכסוהו בסדיני פשתן בימות הגשמים
- ^ בימות החמה, ואף על פי שמשיב הין על הגלופקרין - לאו שוטה הוא