ביאור:בבלי גיטין דף כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל בבית דין של ישראל - כיון דנפק ליה דינא לקטלא - קטלי ליה.

אמר ליה אביי: בית דין של ישראל נמי - אפשר דחזו ליה זכותא?

כי חזו ליה זכותא - מקמי דליגמר דינא, בתר גמר דינא תו לא חזו ליה זכותא [1].

לימא מסייעא ליה: כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידים אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו" - הרי זה יהרג!

דלמא בורח שאני.צצצ

תא שמע: שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים "איש פלוני מת", "איש פלוני נהרג" - ישיאו את אשתו; מקומנטריסים של עובדי כוכבים "איש פלוני מת", "איש פלוני נהרג" - אל ישיאו את אשתו;

מאי מת ומאי נהרג? אילימא מת – ממש, ונהרג – ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים - אמאי 'אל ישיאו את אשתו'? הא קיימא לן 'כל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה'? אלא לאו מת - יוצא למות, ונהרג - יוצא ליהרג, וקתני בבית דין של ישראל ישיאו את אשתו?

לעולם מת – ממש, ונהרג – ממש; דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא? והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני'? - הני מילי במילתא דלא שייכי בה, אבל במילתא דשייכי בה - עבדי לאחזוקי שקרייהו.

צצצ

משנה:

המביא גט בארץ ישראל [2] וחלה - הרי זה משלחו ביד אחר [3], ואם אמר לו [4] "טול לי הימנה חפץ פלוני" [5] - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.

גמרא:

אמר רב כהנא: 'חלה' תנן [6].

פשיטא: 'חלה' קתני!

מהו דתימא הוא הדין אף על גב דלא חלה, והאי דקתני 'חלה' - אורחא דמילתא קתני - קא משמע לן.

היכי דמי? אי דאמר ליה "הולך" [7] - אף על גב דלא חלה נמי! ואי דאמר ליה "את הולך" - אפילו [8] חלה נמי לא!? ואי [9] רבן שמעון בן גמליאל - אפילו חלה נמי לא, דתניא: '"הולך גט זה לאשתי" - הרי זה משלחו ביד אחר [10]; "את הולך גט זה לאשתי" הרי זה לא ישלחנו ביד אחר; רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח'?

איבעית אימא: [11] "הולך" [12] - [13] והוא דחלה; ואי בעית אימא: [14] "את הולך"; ו'חלה' שאני [15];

ואי בעית אימא: [16] רשב"ג היא [17], וחלה שאני [18].

תנן: 'המביא גט בא"י, וחלה, - הרי זה משלחו ביד אחר'; ורמינהו: 'אמר לשנים "תנו גט לאשתי" [19] או "לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי" - הרי אלו יכתבו [20] ויתנו [21]': אינהו - אין, אבל שליח – לא [22]!?

אמר אביי: התם טעמא מאי? משום בזיון דבעל [23]; הכא [24] - בעל לא קפיד [25].

רבא אמר: [26] משום דמילי נינהו [27], ומילי לא מימסרן לשליח [28].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו שליח מתנה [29], ובפלוגתא דרב ושמואל: רב אמר: מתנה אינה כגט, ושמואל אמר: מתנה הרי היא כגט.

ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני:

אמר ריש לקיש: כאן [30] שנה [31] רבי: אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר [32].

אמר לו רבי יוחנן: זו - אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה [33]; אלא [34] זימנין דגיטא נמי לא הוי [35]: דנעשה כמי שאמר לו "אל תגרשה אלא בבית" וגירשה בעלייה; "אל תגרשה אלא בימין" וגירשה בשמאל [36]; דכולי עלמא [37] היכא דנפקה לאפיה ויהבה ליה חפץ [38] והדר שקלה מיניה גיטא - כולי עלמא לא פליגי דגיטא גיטא מעליא הוי [39]; כי פליגי היכא דאמר ליה


עמוד ב

"שקול מינה חפץ [40] והדר הב לה גיטא", ואזל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ: רבי יוחנן פוסל בו [41] וכל שכן בשלוחו [42], וריש לקיש מכשיר בשלוחו, וכל שכן בו [43].

משנה:

המביא גט ממדינת הים וחלה - עושה שליח בבית דין, ומשלחו, ואומר לפניהם "בפני נכתב ובפני נחתם" [44]; ואין שליח אחרון צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", אלא אומר "שליח בית דין אני" [45].

גמרא:

אמרו ליה רבנן לאבימי: בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח [46] - משוי שליח או לא?

אמר להו: הא - לא תיבעי לכו, מדקתני 'אין השליח האחרון' [47] - מכלל דמשוי שליח; אלא כי תיבעי לכו: כי משוי שליח - בבית דין או אפילו שלא בבית דין [48]?

אמרו ליה: הא - לא מבעיא לן, מדקתני 'אלא אומר "שליח בית דין אני".

רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמרו ליה רבנן לאבימי: בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח - כי משוי שליח - בבית דין או שלא בבית דין?

אמר להו: ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא?

אמרו ליה: הא - לא קא מיבעיא לן, דתנן 'אין השליח האחרון' - מכלל דשליח משוי שליח, אלא כי קא מיבעיא לן: בבית דין או שלא בבית דין?

אמר להו: הא - נמי לא תיבעי לכו, דקתני 'אלא אומר "שליח בית דין אני".

אמר רבה: שליח בא"י עושה כמה שלוחין [49].

אמר רב אשי: אם מת ראשון [50] - בטלו כולן [51].

אמר מר בר רב אשי: הא דאבא - דקטנותא היא [52]! אילו מת בעל - מידי מששא אית בהו? כולהו מכח מאן קאתו? מכח דבעל קאתו: איתיה לבעל - איתנהו לכולהו, ליתיה לבעל - ליתנהו לכולהו.

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר שליח "לא ידענא לה [53]". אמר ליה: זיל יהביה לאבא בר מניומי, דאיהו ידע לה, וליזיל וליתביה ניהלה.

אתא, ולא אשכח לאבא בר מניומי; אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא, ויתיב רב ספרא גבייהו; אמרו ליה: מסור מילך קמי דידן [54] דכי ייתי אבא בר מניומי - ניתביניה ליה [55] וליזיל וליתביניה לה.

אמר להו רב ספרא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא [56]!?

איכסופו.

אמר רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי [57]!

אמר רב אשי: במאי קפחינהו [58]? מי קאמר ליה [59] "אבא בר מניומי [60] ולא את" [61]?

איכא דאמרי [62] אמר רבא: 'קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא'; אמר רב אשי: מאי טעותא? מאי קא אמר ליה [63]? 'אבא בר מניומי ולא את' [64]?!

[65].

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר ליה לשליח: "לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין". אתניס [66] בגו תלתין יומין [67]. אתא לקמיה דרבא; אמר רבא: 'חלה' - טעמא מאי? משום דאנוס! האי - נמי אנוס הוא! אמר ליה: מסור מילך קמי דידן, דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה.

אמרו ליה רבנן לרבא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא [68]?

אמר להו: כיון דלבתר תלתין יומין - מצי מגרש; כשליח שניתן לגירושין הוא.

וליחוש שמא פייס [69]?

מי לא תנן (גיטין ז ח): '"מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב חודש", ומת בתוך יב חודש - הרי זה גט', והוינן בה: וניחוש שמא פייס [70]? ואמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: באומר [71] "[72] נאמנת עלי [73] לומר שלא באתי [74]" [75]!

איכסיף.

לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי.

אמר רבא: אם אמרו בנשואה [76] - יאמרו בארוסה?

אמר רבא: הא - ודאי קא מיבעיא לן:

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: לא שכיח, הלכך לא מספקינן בהכי
  2. ^ שאין צריך לומר "בפני נכתב ונחתם"
  3. ^ ועושה שליח מאליו ושלא בבית דין
  4. ^ בעל לשליח:
  5. ^ כשתתן לה את הגט
  6. ^ דאניס, והוא הדין לכל אונסין, אבל אי לא אניס - לא ישלחנו ביד אחר
  7. ^ ולא אמר ליה "אתה בעצמך הולך"
  8. ^ לא אמר ליה "אתה הולך"
  9. ^ מתניתין
  10. ^ ולא מפליג בין חלה ללא חלה, ועושה שליח אחר, ד"הולך" - לא משמע אלא 'טרח שיבא גט זה לידה'
  11. ^ מתניתין, דאמר ליה
  12. ^ ואפילו הכי בעינן 'חלה'
  13. ^ דברייתא דקתני 'הרי זה משלחו'
  14. ^ מתניתין - דאמר ליה:
  15. ^ וברייתא, דקתני 'לא ישלחנו' - בדלא חלה
  16. ^ וכן נמי
  17. ^ כי תוקמא כרבן שמעון
  18. ^ ורבי שמעון בשלא חלה
  19. ^ ולא נתן להם גט - עשאן עדים; ואף על פי שלא אמר להם "אתם עצמכם כתבוהו" - הרי אלו יכתבו ויתנו, ולא יאמרו לסופר ויכתוב, כדמפרש לקמן
  20. ^ הם עצמם, שהרי אמר להם 'כתבו'
  21. ^ אבל אמר לשלשה "תנו גט לאשתי" - יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו, מפני שעשאן בית דין, ורשאין לעשות שליח
  22. ^ אלמא אין היחיד עושה שליח
  23. ^ שעליו לכתוב את הגט, ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתבו
  24. ^ גבי הולכה
  25. ^ דמאי קפידא איכא?
  26. ^ התם היינו טעמא דלא משוו שליח -
  27. ^ שלא מסר להם אלא דברים
  28. ^ ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחֵר, אבל גט - דאית ביה מששא - חוזר ונמסר
  29. ^ שאמר בעל הבית לשני עדים: "כתבו שטר מתנה לפלוני": אי טעמא דגט משום בזיון הוא - הכא ליכא למימר הכי, שהרי אין עליו לכותבו, דתנן (בבא בתרא קסז ב) 'והמקבל נותן את השכר'; הלכך אם ירצו - יאמרו לאחרים ויכתבו; ולמאן דאמר מילי לא מימסרן - הני נמי לא מימסרן
  30. ^ במשנה זו
  31. ^ לנו
  32. ^ דהא דתנן 'לא ישלחנו ביד אחר' - לא משום בטולי שליחות דגיטא נקט לה, [שהרי] דאם שילח ביד אחר הגט גט, דאף על גב דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר - שליח לגרש מיהא שויה; אלא האי דתנן 'לא ישלחנו' - לאשמועינן דאין השואל רשאי להשאיל
  33. ^ דאם השאילה לו - לא לצורך אחרים השאילה לו, דאין השואל רשאי להשאיל, ונמצא זה עובר על דעתו ומקניטו
  34. ^ משום שליחות דגט גופיה תנא 'לא ישלחנו', דאם שלחו ביד אחר
  35. ^ ולקמן מפרש מאי זימנין
  36. ^ דלא שויה שליח להכי; האי נמי פעמים ששליחות הגט תלוי בחפץ ואיכא קפידא לבעל
  37. ^ דמדאמר רבי יוחנן 'זימנין דגיטא נמי לא הוי' - משמע דרוב פעמים הוי גיטא, ואפילו שלחו ביד אחר
  38. ^ לההוא שליח שני
  39. ^ דאף על גב דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר - שליחות דגיטא לא בטיל, ככל שלוחי גיטא שיכולין לעשות שליח, דאגט לא קפיד בעל לדבר זה; דגט אינו תלוי בחפץ, דאפשר שילך ויטול החפץ וישלח הגט ביד אחר; הלכך אפילו שינה בחפץ - אין זה שינוי בגט, שהרי קיבל החפץ ואחר כך נתן
  40. ^ ברישא
  41. ^ דכי אמר ליה "שקול חפץ" - ברישא - קפיד איהו: שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ, ולרדותה בעיגונא עד שתתן; הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה, וזה - אם שינה - נעשה כמי שאמר לו "אל תגרשנה אלא בבית" וגירשה בעלייה; הלכך רבי יוחנן פוסל בו בשליח ראשון
  42. ^ והיינו דקאמר 'זימנין דגיטא נמי לא הוי'; הלכך תנא במתניתין 'לא ישלחנו ביד אחר': שמא כשימסור ראשון שליחות לשני - לא ימסור לו דברים כהוייתן, או השני לא ידקדק בהן, ויהא משנה, ומיפסיל גיטא!
  43. ^ קסבר: לאו קפידא הוא, אלא אורחא דמילתא קאמר ליה
  44. ^ שצריך הראשון לומר בפניהם "בפני נכתב ובפני נחתם" לפי שהאחרון לא יוכל לומר
  45. ^ ומסתמא בית דין עשו הדבר בהכשירו
  46. ^ השליח השני, שנעשה בבית די
  47. ^ ולא תנן 'השני'
  48. ^ ה"ג אלא כי תבעי לכו בב"ד או אפי' שלא בב"ד
  49. ^ ראשון לשני, ושני לשלישי, וכן לעולם, ואין צריך בית דין: הואיל ואין הראשון צריך לומר "בפני נכתב" - האחרון נמי א"צ לומר "שליח בית דין אני"
  50. ^ עד שלא הגיע הגט לידה
  51. ^ קסבר מכחו באו
  52. ^ בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליה
  53. ^ איני מכירה
  54. ^ אמור דברי שליחותך בפנינו, ותן לנו הגט, ואמור "בפני נכתב ובפני נחתם"
  55. ^ ואנו נמסרנו לו, ויהיה שליח בית דין
  56. ^ השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה, אלא למוסרו לאבא בר מניומי, הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר
  57. ^ קטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם
  58. ^ גירסת רש"י:] מאי קפחותא? הלא אינה תשובה:
  59. ^ בעל
  60. ^ יגרשנה
  61. ^ אי הוה האי ידע לה הרי צוהו תחלה לגרשה! לשון 'קיפוח' - דטרונציי"ר: שמקצרו מלמטה
  62. ^ דרבא אמר שאינה תשובה, אלא בטעות קפחם, ואמר (ליה) רב אשי: מאי טעותא שפיר קפחינהו:
  63. ^ בעל
  64. ^ מאחר שאינך מכירה - הוא יהא שליח מעתה, ולאו את
  65. ^ בלישנא קמא גרסינן 'מי אמר ליה'; בלישנא בתרא גרסינן 'מאי קאמר ליה'
  66. ^ שליח
  67. ^ שלא יוכל לילך אחר שלשים
  68. ^ בתוך שלשים
  69. ^ שמא בא בעל אצלה בתוך שלשים, ונתייחד עמה ופייסה ובעל, והוי גט ישן
  70. ^ בתוך י"ב חדש, שיש שהות הרבה לבא, ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו: דהתם ליכא למיחש שמא פייס, דמימר אמר הבעל: "השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה" ולא עקר נפשיה מספיקא
  71. ^ בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח
  72. ^ הרי היא
  73. ^ כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא - הריני מאמינה
  74. ^ בתוך הזמן אצלה
  75. ^ וכיון דמעיקרא הימנה - תו לא מהימן לערער; וכל שכן דאנן לא ליקו ולערער! אלמא טעמא - דאמר הכי, אבל האי דלא אמר הכי -ליחוש
  76. ^ שחביבה עליו ומחזר לפייסה