ביאור:בבלי גיטין דף נד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט ע פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואין מונין [1] לשבתות [2]; דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות'.

מאי 'דבר אחר' [3]?

הכי קאמר: וכי תימא: שבת נמי זימנין דמיקלע יום שלשים בשבת, דאי נטע ההוא יומא הוא דסלקא ליה שתא, ואי לא לא סלקא ליה שתא [4] - תא שמע דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית [5] ולא נחשדו על השבתות [6].

דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: באתריה דרבי יהודה חמירא להו שביעית; דההוא דאמר ליה לחבירו "דייר בר דיירתא [7]" - אמר ליה: אנא לא אכלי פירי דשביעית כוותך"!

תא שמע [8]: אכל תרומה טמאה [9] - משלם חולין טהורין [10]; שילם חולין טמאים - מהו? אמר סומכוס משום רבי מאיר: בשוגג [11] - תשלומיו תשלומין [12], במזיד - אין תשלומיו תשלומין [13]; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה [14] תשלומיו תשלומין [15], וחוזר ומשלם חולין טהורים [16]'; והוינן בה: במזיד אמאי אין תשלומיו תשלומין [17]: תבא עליו ברכה: דאכיל מיניה מידי דלא חזי ליה בימי טומאתו [18], וקא משלם ליה [19] מידי דחזי ליה בימי טומאתו [20]! ואמר רבא, ואמרי לה כדי [חברו של רבא]: חסורי מחסרא והכי קתני: 'אכל תרומה טמאה - משלם כל דהו [21]; אכל תרומה טהורה - משלם חולין טהורים; שילם חולין טמאין – מהו? סומכוס אומר משום רבי מאיר: בשוגג תשלומיו תשלומין [22]; במזיד [23] - אין תשלומיו תשלומין [24]; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין, וחוזר ומשלם חולין טהורין'; ואמר רב אחא בריה דרב איקא [25] הכא בקנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו: דרבי מאיר סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד [26], וחכמים אומרים: קנסו.

הכי? השתא: התם - גברא לשלומי קא מיכוין [27] - אנן ניקום וליקנסיה [28]? [29]

תא שמע: דם שנטמא וזרקו בשוגג - הורצה [30]; במזיד - לא הורצה [31].

אמר לך רבי מאיר: הכי? השתא: התם - גברא לכפורי קא מכוין, אנן ניקום ונקנסיה [32]? [33]

תא שמע: המעשר בשבת [34]: בשוגג – יאכל, במזיד לא יאכל [35]

הכי? השתא: התם - גברא לתקוני קא מיכוין, אנן ליקום וליקנסיה?

תא שמע: 'המטביל כלים בשבת: בשוגג - ישתמש בהן, במזיד - לא ישתמש בהן'

הכי? השתא: התם - גברא לטהורי מאני קא מיכוין, אנן ליקום וליקנסיה?

ורמי דר' יהודה אדרבי יהודה בדרבנן, דתניא:


עמוד ב

[36] [37]: 'נפלו [38] ונתפצעו [39] אחד [40] שוגג [41] ואחד מזיד [42] - לא יעלו, דברי רבי מאיר; ורבי יהודה רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: בשוגג – יעלו, במזיד - לא יעלו [43]', והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל [44], ורבנן הוא דגזור, וקא קניס רבי יהודה?

התם - היינו טעמא דרבי יהודה: משום דאתי לאיערומי [45].

ורמי דרבי יוסי אדרבי יוסי, דתנן: נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות - הרי זה לא ילקט [46], ואם ליקט [47] - יעלו באחד ומאתים [48], ובלבד שלא יתכוין ללקט [49];

רבי יוסי אומר: אף המתכוין ללקט - יעלו באחד ומאתים [50]'

הא - אתמר עלה: אמר רבא: חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת [51];

וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת.

משנה:

הכהנים שפגלו במקדש מזידין – חייבין.

גמרא:

תנו רבנן: 'היה עושה עמו בטהרות, ואמר לו "טהרות שעשיתי עמך נטמאו"; היה עושה עמו בזבחים, ואמר לו "זבחים שעשיתי עמך נתפגלו" – נאמן; אבל אמר לו "טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו" ו"זבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו" - אינו נאמן' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

אמר אביי: כל שבידו [52] – נאמן [53].

רבא אמר: [54] כגון דאשכחיה ולא אמר ליה ולא מידי, ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה.

ההוא דאמר ליה לחבריה "טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו"; אתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה: שורת הדין [55]: אינו נאמן.

אמר לפניו רבי אסי: רבי! אתה אומר כן [56]? [57] הכי אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מה אעשה שהתורה האמינתו [58]?

היכן האמינתו?

אמר רבי יצחק בר ביסנא: כהן גדול ביום הכפורים יוכיח [59], דכי אמר "פגול" – מהימן [60]; ומנא ידעינן [61]? והכתיב (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד [בבאו לכפר בקדש עד צאתו; וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל] - אלא לאו משום דמהימן?

ודלמא דשמעניה דפגיל [62]?

אי לאו דמהימן [63] - אף על גב דשמעניה [64] נמי לא מהימן, דדלמא לבתר הכי [65] קאמר!

ודלמא [66] דחזיניה בפישפש [67]?

[68]

קשיא.

ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה "ספר תורה שכתבתי לפלוני - אזכרות שלו לא כתבתים לשמן"

אמר ליה: ספר תורה ביד מי?

אמר ליה: ביד לוקח.

אמר ליה: נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ספר תורה [69].

אמר ליה רבי ירמיה: נהי דהפסיד שכר אזכרות - שכר דספר תורה כוליה מי הפסיד?

אמר ליה: אִין, שכל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן -אינו שוה כלום.

וליעבר עלייהו קולמוס [70] וליקדשיה?

כמאן?

נימא דלא כרבי יהודה, דתנן: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוון לכתוב 'יהודה', וטעה ולא הטיל בו דלת [71] - מעביר עליו קולמוס [72] ומקדשו - דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר.

אפילו תימא רבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה, אבל דכולי ספר תורה [73] – לא, משום דמיחזי כמנומר.

ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו, אמר ליה "ספר תורה שכתבתי לפלוני - גוילין [74] שלו לא עיבדתים לשמן"

אמר לו: ספר תורה ביד מי?

אמר לו: ביד לוקח.

אמר לו: מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך - אתה נאמן להפסיד ספר תורה.

הערות[עריכה]

  1. ^ נטיעותיהן(Note: לא ברור מדוערש"י נותן פירוש מצומצם: 'לנטיעות'; הרי אילו היו מונים דבר אחר לשבתות והיה ניכר – היה צריך לפסוק לאיסור גם כן! אולי רש"י מפרש כך בגלל רצף הגמרא, אך עדיין צריך עיון.)
  2. ^ שאין מונין ימים לנטיעה אלא שנים לפיכך אין הדבר ידוע לזמן מרובה שנטע בשבת
  3. ^ למה ליה לאתויי טעמא אחרינא
  4. ^ זימנין דצריך למימני, דתניא: 'הנוטע ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה - עלתה לו שנה לשני ערלה' דשלשים יום בשנה חשובין שנה, ומותר לקיימן בשביעית; פחות משלשים יום לפני ראש השנה - לא עלתה לו שנה, ואסור לקיימן בשביעית; הלכך זמנין דשבת זו שנטע זה הויא יום שלשים לפני ר"אש השנה, ומונין אותו שנה, ואי הוה בציר ההוא יומא - לא הוה סליק ליה שתא; ולאחר זמן, כשאוכלין מן הפירות לסוף שתי שנים, ואומרים "למה הותרו פירות הללו לשתי שנים" ואומר להם 'השלשים שלפני ראש השנה חשובין שנה" - ומזכירים שנטע בשבת, וליקנסוה
  5. ^ ואיכא למיחש מתוך שהדבר ניכר אתי למישרי נטיעה בשביעית
  6. ^ ואפילו יזכר ויודע הדבר - לא אתי למישרי נטיעתא בשבת
  7. ^ גר בן גיורת
  8. ^ דרבי מאיר בדרבנן לא קניס שוגג
  9. ^ בשוגג, ואפילו טמאה
  10. ^ ולקמן פריך 'אמאי משלם טהורין?'; האוכל תרומה שוגג אינו משלם מעות אלא תבואה, ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין, ועל ידי תשלומין הן נעשין תרומה, שנאמר 'ונתן לכהן את הקדש (ויקרא כב)': על ידי נתינתו נעשו קודש; אלמא דבר הראוי לחול עליו שם תרומה בעינן, ולא מעות; אבל האוכלה מזיד משלם מעות
  11. ^ שילם, שלא היה יודע שהן טמאין
  12. ^ ופטור באלו, והן נעשין תרומה טמאה כמה שאכל
  13. ^ ולקמיה פריך אמאי
  14. ^ שוגג ומזיד
  15. ^ והן נעשין תרומה וממון כהן, ואם קידש בהן אשה מקודשת
  16. ^ משום קנס, ואינן נעשין תרומה
  17. ^ אמאי קנסת ליה אמזיד דהני תשלומין? - הא לא הזיד בתשלומין גרועין
  18. ^ תרומה טמאה, דלא מצי למיכל בימי טומאה, דהאוכל תרומה בטומאת הגוף במיתה, ואפילו היא טמאה
  19. ^ חולין טמאים,
  20. ^ ואף על גב דסוף סוף הן נעשין תרומה, ולא חזו ליה, דהא טמאה היא - מיהו חולין טמאין מיכוין לשלומי, ולא ידע דהם נעשין תרומה
  21. ^ כל שהוא חולין, בין טהורין בין טמאין
  22. ^ דהא אוכל תרומה שוגג - לפי מדה משלם, ולא לפי דמים ואף על גב דהך טומאה גריעא מההיא דאכל - תשלומין הן מדאורייתא; ורבנן נמי לא קנסוהו, הואיל ושגג בתשלומין
  23. ^ שידע שטמאין הן
  24. ^ דקנסוהו רבנן, שמתכוין להפסיד כהן
  25. ^ ביבמות בהאשה רבה (צ,א) דמזיד נמי דקאמר רבי מאיר אין תשלומיו תשלומין - להפטר לגמרי קאמר, כלומר: שצריך לחזור ולשלם חולין טהורין, כרבנן, ובשוגג הוא דפליג אדרבנן: דלרבי מאיר לא קנסו שוגג אטו מזיד, ורבנן קנסו;
  26. ^ והא הכא איסורא דרבנן היא: דמדאורייתא תשלומין מעליא נינהו, דלפי מדה משלם, וכי משלם טמאין - אפילו במזיד - איסורא דרבנן הוא דעבד, ולא קניס רבי מאיר שוגג
  27. ^ ואדם כשר הוא
  28. ^ על שגגתו
  29. ^ אבל מטמא ומדמע שוגג - אינו מתעסק בטובה.
  30. ^ דהציץ מרצה, ומותר בשר באכילה
  31. ^ מדרבנן, וקנסא הוא: לאסור בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו; והך זריקת מזיד - איסורא דרבנן היא, דמדאורייתא זורק לכתחילה, דהציץ מרצה
  32. ^ על שגגתו
  33. ^ והוא הדין דמצי לשנויי 'הא מני רבי יהודה היא, דלא קניס בדרבנן, דהא לאו סתם משנה היא אלא ברייתא היא, במנחות ב'הקומץ רבה' (כה,א); מיהו ניחא ליה לשנויי דאפילו תימא רבי מאיר היא.
  34. ^ איסור שבות דרבנן היא כדתנן ב'משילין' (ביצה לו א): 'אלו הן משום שבות של מצוה: אין מגביהין תרומות ומעשרות - דמיחזי כמתקן
  35. ^ והך 'המעשר בשבת' - סתם משנה היא במסכת תרומות (פ"ב מ"ג), וכן המטביל כליו: מטביל נמי איסורא דרבנן היא, במסכת ביצה בפרק יום טוב (יח,א), מפני שנראה כמתקן כלי. וכל הני רמינן דרבי מאיר אדרבי מאיר, דקניס לעיל בדרבנן.
  36. ^ אגוזי פרך אין בטלין אפילו באלף מפני חשיבותן: נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר -
  37. ^ נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר - יעלו
  38. ^ תחלה
  39. ^ ואח"כ נתפצעו
  40. ^ שפצען
  41. ^ שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותן באחד ומאתים, כדין ערלה
  42. ^ בין שפצען מזיד שנתכוין לכך
  43. ^ אפילו באלף, דקניס רבי מאיר ורבי יהודה שוגג אטו מזיד, אף על גב דהך עלייה שהוא מעלה ומבטל אגוזי פרך
  44. ^ - איסורא דרבנן בעלמא הוא, ואפילו שלמים דמדאורייתא אין חילוק בין חשוב לשאינו חשוב, דהכל בטל, דכתיב (שמות כג) 'אחרי רבים להטות'
  45. ^ ולהתכוין, ויאמר "שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן"
  46. ^ דכל זמן שהיא במקומה - כמחובר חשיבא, ולא בטלה; וכי לקיט לפירות ומבטל להו במאתים - הוי מבטל איסור לכתחילה
  47. ^ ולא נמלך
  48. ^ דהוה ליה שוגג, דלא נתכוון ללקט על מנת לבטל, דסבור שכבר בטלו במחובר
  49. ^ בכוונת ביטול
  50. ^ אלמא במזיד נמי בטיל
  51. ^ אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת; וכיון דלא שכיחא - לא אחמור בה רבנן, אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא
  52. ^ לעשות בשעה שמודיעו
  53. ^ ורישא - כגון שעודן בידו לטמאן ולפגלן; וגבי קרבנות - בכהן העובד קמיירי, כגון שהודיעו בין שחיטה לזריקה ואמר "פיגלתיה בשחיטה" שעדיין בידו לפגלו בשאר עבודות [אם טרם פגל אותם], אבל 'ביום פלוני' - שכבר יצאו מידו - לאו כל כמיניה
  54. ^ אע"פ שאין בידו נאמן, וסיפא
  55. ^ כלומר: הדין נותן
  56. ^ שאינו נאמן
  57. ^ אבל
  58. ^ ואפילו לאחר זמן, כדמפרש:
  59. ^ בפר ושעיר שלפני ולפנים, שהוא שם יחיד, ואין רואהו
  60. ^ ואם אמר "פגול" - מהימן, דהא כתיב 'המקריב אותו לא יחשב' (ויקרא ז) וקרי 'לא יחשב' - מחשבת פיגול, ואם חשב - פיגול יהיה
  61. ^ ביוה"כ דפגיל אי לאו דמהימן
  62. ^ כי אמר קרא 'פיגול יהיה', דשמעינן דפגיל בקול רם' דאמר "הריני מזה על מנת להקטיר אימורין חוץ לזמנן"
  63. ^ לומר "בשעת עבודה פיגלתי"
  64. ^ דפגיל
  65. ^ לבתר עבודה
  66. ^ בכה"ג מהימן
  67. ^ דבשעת אמירה היה מזה
  68. ^ 'פישפש': פתח קטן שהיה בבית החליפות, פתוח להיכל, ושנים היו: אחד בצפון ואחד בדרום, כדתניא בזבחים, ב'איזהו מקומן' (נה,ב): שני פישפשין היו בבית החליפות, אחד בצפון ואחד בדרום, כדי להכשיר את כל העזרה לשחיטת קדשים קלים, שנהיה קורין בכל הרוחות 'ושחטו פתח אוהל מועד' (ויקרא א); וגם לול קטן היה פתוח לבית הכפורת. והאי דמקשי הכא 'דלמא דחזיניה בפישפש' - אהזאות דעל הפרוכת בהיכל קאי; וגבי עבודות דלפני ולפנים נמי איכא לאקשויי דחזיניה דרך לול.
  69. ^ הואיל ואין בידך
  70. ^ לשמן, כתב על גבי כתב
  71. ^ ונמצא שם כתוב כדרכו, אבל שלא לשמו הוא
  72. ^ לשמו
  73. ^ כל אזכרות שבו
  74. ^ קלפים