ביאור:בבלי גיטין דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אפילו ^{דק"ס כת"י ו1-3 נוסף: שמע, פיר' נ': לא שמע אלא} קן קולמוסא וקן מגילתא^[1].

תניא כוותיה דרב אשי: המביא גט ממדינת הים ^{דק"ס בכת"י ו2 נ': צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ} – אפילו הוא בבית וסופר בעלייה, הוא ^{דק"ס בכת"י פ וו1: או הוא} בעלייה וסופר בבית, אפילו ^{דק"ס בכתה"י: ואפילו} נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר; הוא בבית וסופר בעלייה – הא ^{דק"ס בכת"י ו1,3: והא} לא קא חזי ליה? אלא לאו כגון דשמע קן קולמוסא וקן מגילתא ^{דק"ס בכת"י ו2: קול קולמוס וקול מגילתא} ?

אמר מר: 'אפילו ^{דק"ס בכת"י פיר', ו1,3: ואפילו} נכנס ויוצא כל היום כולו – כשר'; מאן? אילימא שליח – השתא: הוא בבית וסופר בעלייה, דלא חזי ^{דק"ס בכתה"י: קא חזי או קחזי, וב־ו1 ולא קא חזי} ליה – אמרת 'כשר', נכנס ויוצא מיבעיא?

אלא ^{דק"ס בכת"י ו2: ואלא מאי?} סופר? פשיטא: משום דנכנס ויוצא – נפסליניה?

לא! צריכא: דנפק לשוקא^[2] ואתא; מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה^[3] ואמר ליה^[4] ^{דק"ס בכת"י פיר' נ': כתוב לי, וב־ו3 נ': לכתוב גט זה} – קא משמע לן שאין חוששין לכך.

איתמר: בבל: רב אמר כארץ ישראל לגיטין, ושמואל אמר כחוצה לארץ.

לימא בהא קא מיפלגי: דמר סבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי, ומר סבר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו' והני נמי לא שכיחי.

ותסברא? הא רבה אית ליה דרבא^[5]!?

אלא: דכולי עלמא בעינן ^{דק"ס בכת"י ו2 נ': מצויין, ובכת"י מ' נ' עדים מצויין} לקיימו; רב ^{דק"ס בכתה"י: ורב} סבר: כיון דאיכא מתיבתא^[6] – מישכח שכיחי, ושמואל סבר: מתיבתא בגירסייהו טרידי^[7].

איתמר נמי^[8]: אמר רבי אבא אמר רב הונא ^{דק"ס בכת"י מ', פיר', ו1,3 נ': אמר רב; בכת"י ו2: אמר רבה בר רב הונא} : עשינו עצמינו בבבל ^{דק"ס בכת"י פיר': עשינו בבל} כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל^[9].^תוספות

מתיב רבי ירמיה: רבי יהודה אומר: מרקם למזרח^[10] ורקם^[11] כמזרח^[12], מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום, מעכו לצפון ועכו כצפון^[13]. והא בבל^[14] לצפונה ^{דק"ס בכת"י מ': דלצפונה} דארץ ישראל קיימא^[15], דכתיב (ירמיהו א ד): ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה [על כל ישבי הארץ]; ותנן: רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין; ואפילו רבי מאיר לא קאמר אלא בעכו, דמקרבא, אבל בבל דמרחקא – לא!?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לבר מבבל^[16].

עד היכן היא בבל? ^{דק"ס בכת"י פיר' נ': רב אמר עד נהר עזקא ושמואל אמר עד נהר ואני.}

אמר רב פפא: כמחלוקת ליוחסין כך מחלוקת לגיטין^[17];

ורב יוסף אמר: מחלוקת ליוחסין, אבל לגיטין ^{דק"ס בכת"י ו1: מחלוקת ביוחסין, אבל בגיטין} דברי הכל עד ארבא תניינא^[18] דגישרא^[19] ^{דק"ס בכת"י ו1 נ': דמחוזא} .

רב חסדא מצריך מאקטיספון ^{דק"ס בכת"י פיר': מקטיספון} לבי ארדשיר, ומבי ארדשיר לאקטיספון ^{דק"ס בכת"י פיר': לקטספון} לא מצריך; לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני^[20] גמירי!?

ותסברא? והא רבה אית ליה דרבא^[21]!

אלא דכולי עלמא בעינן ^{דק"ס בכת"י ו2 נ': מצויין} לקיימו, והני^[22] – כיון דאזלי לשוקא ^{דק"ס בכת"י פיר': בשוקא} להתם ^{דק"ס בכת"י מ', פיר', ו2: דהתם} ^[23] – הנך ידעי בחתימות ידא דהני, והני בדהנך לא ידעי ^{דק"ס בגל' כת"י פיר': הנך בחתמות ידא דהני לא ידעי} ^[24];

מאי טעמא?

בשוקייהו טרידי^[25].

רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא^[26]; רב ששת מצריך משכונה לשכונה^[27]; ורבא ^{דק"ס בכתה"י: רבא} מצריך ^{דק"ס בכת"י מ': אמר אפילו} באותה שכונה.

והא רבא הוא דאמר 'לפי שאין עדים מצויין לקיימו'?

שאני בני מחוזא, דניידי^[28].

רב חנין ^{דק"ס בכת"י מ': חנן; ו2,3: אבין} מישתעי: רב כהנא ^{דק"ס בכת"י מ', ו2,3: רבה בר רב הונא} אייתי גיטא – ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא; אתא לקמיה דרב ^{דק"ס בכת"י מ', ו3: דרב'} , אמר ליה: צריכנא למימר "בפני נכתב ובפני נחתם" או לא צריכנא?

אמר ליה: לא צריכת^[29],

עמוד ב

ואי עבדת אהנית.

מאי 'אי עבדת אהנית'?

דאי אתי בעל מערער ^{דק"ס בכתה"י: ומערער} – לא משגחינן ביה^[30], כדתניא^[31]:

מעשה באדם אחד שהביא גט לפני רבי ישמעאל ^{דק"ס בכת"י ו2,3 נ':}בר' יוסי , אמר לו: צריך אני לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" או איני צריך?

אמר לו: בני – מהיכן אתה?

אמר לו: רבי – מכפר סיסאי ^{דק"ס בכת"י מ', ו1: ססאי; ו2: סאסאי} ^[32] אני.

אמר לו: צריך אתה לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", שלא תיזקק^[33] לעדים^[34].

לאחר שיצא – נכנס לפניו רבי אלעאי, אמר לו: רבי! והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו!

ותנן: רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגיטין, ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר ^{דק"ס בכת"י פיר': ואפילו רבנן דפליגי עליה לא פליגי} אלא בעכו, דמרחקא, אבל כפר סיסאי ^{דק"ס בכת"י מ', ו1: ססאי; ו2,3: סאסאי} – דמקרבא – לא!

אמר לו: שתוק בני, שתוק: הואיל ויצא הדבר בהיתר ^{דק"ס בכת"י מ', ו1: להיתר} – יצא.

הא ^{דק"ס בכתה"י: והא} איהו נמי ^{דק"ס בכת"י ו2,3: ד[ק]אמר} – שלא תיזקק לעדים קאמר ליה^[35]?

לא סיימוה קמיה ^{דק"ס בכת"י פיר' נ': לשליחותיה} ^[36].

שלח ליה רבי אביתר לרב חסדא: 'גיטין הבאים משם לכאן^[37] אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"' ^{דק"ס בכתה"י: אי[נ]ן צריכין שיאמרו "בפנינו נכתב ובפנינו נחתם"'} .

לימא קסבר 'לפי שאין בקיאין לשמה', והני גמירי?

ותסברא? והא רבה אית ליה דרבא!

אלא דכולי עלמא בעינן ^{דק"ס בכת"י מ', ו2,3 נ': [עדים] מצויין} לקיימו, וכיון דאיכא רבים ^{דק"ס בכל כתה"י: רבנן} דסלקי ונחתי – מישכח שכיחי.

אמר רב יוסף: מאן לימא לן דרבי אביתר – בר סמכא ^{דק"ס בכת"י פיר': גברא דסמכא, וכעין זה בכתי"י נוספים} הוא^[38]? ועוד – הא ^{דק"ס בכת"י פיר': והא; ו1: דהא} איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן ^{דק"ס בכת"י ו1 נ': ומאן אינון? זעירי ורבה בר בר חנה} הן קיימו בעצמן: '[ואל עמי ידו גורל] ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו' (יואל ד ג)^[39], וכתב^[40] ליה ^{דק"ס בכת"י ו1: לה} ^[41] בלא שירטוט, ואמר רבי יצחק: שתים כותבין^[42], שלש אין כותבין; במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין!?

אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע ^{דק"ס בכתה"י: שמיע ליה} הא ^{דק"ס בכת"י פיר', ו1,2: להא} דרבי יצחק – לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא^[43] – לחיי^[44]; [אבל] הא ^{דק"ס בכת"י מ': אלא הא; בכתי"י אחרים: האי} – גמרא היא ^{דק"ס בכתה"י: הוא} , וגמרא^[45] לא שמיע ליה!?

ועוד:

הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה^[46], דכתיב^[47] (שופטים יט ב): "ותזנה^[48] עליו פילגשו [ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה; ותהי שם ימים ארבעה חדשים]".

רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה^[49];

רבי יונתן אמר: נימא מצא לה^[50];

ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה?

אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה.

ומאי קאמר?

אמר ליה: 'אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר'.

אמר ליה: חס ושלום! ומי איכא ספיקא קמי שמיא ^{דק"ס בכת"י מ', ו1,2,3: קמי קודשא בריך הוא} ?

אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן: זבוב מצא ^{דק"ס בכת"י מ', ו3 נ': לה; פיר', ו2 נ': בה} – ולא הקפיד, נימא מצא ^{דק"ס בכת"י מ', ו3 נ': לה; פיר', ו2 נ': בה} והקפיד^[51].

אמר רב יהודה ^{דק"ס ברוב כתה"י נ': אמר רב} : זבוב בקערה; ונימא ^{דק"ס בכתה"י: נימא} באותו מקום^[52]: זבוב – מאיסותא, ונימא – סכנתא.

איכא דאמרי: אידי ואידי בקערה: זבוב – אונסא, ונימא ^{דק"ס בכתה"י: נימא} – פשיעותא.

אמר רב חסדא ^{דק"ס בכת"י ו2: יוחנן} : לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה – הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.

אמר רב יהודה אמר רב ^{דק"ס בכת"י מ', ו2,3: ליתא אמר רב.} : כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו – סוף הוא בא ^{דק"ס בכת"י פיר': סוף שהוא בא; ו1: סופו בא} לידי שלש עבירות: גילוי עריות^[53] ושפיכות דמים^[54] וחילול שבת ^{דק"ס בכת"י מ', ו2: שבתות} ^[55].

אמר רבה בר בר חנה ^{דק"ס בכתה"י: רבה בר רב הונא, ובכת"י מ', ו2,3 נ' אמר רב} : הא דאמרי ^{דק"ס בכת"י מ', פיר', ו3: דאמור} רבנן (שבת פ"ב מ"ז): שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם^[56]? ערבתם^[57]? הדליקו את הנר! – צריך

תוספות מסכת גיטין דף ו עמוד א ד"ה מכי אתא רב לבבל

תוספות : מכי אתא רב לבבל – פירש הקונטרס: והרבָה ישיבות.

וקשה, דאם כן מאי פריך ממתניתין דמעכו לצפון – שנישנית קודם שבא רב לבבל!

ומפרש רבנו תם: מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה שגלו עמו לבבל החרש והמסגר דינה להיות כארץ ישראל לגיטין,

וכן מפרש בריש 'בכל מערבין'^[58] ובסוף 'מרובה' ^[59].

ולא גרס אמר רב הונא אמר רב, שרב עצמו לא היה אומר 'מכי אתא רב לבבל'.

ויש מפרשים מכי אתא רב – לא רב ממש, אלא כלומר רבנים ובעלי תורה.

הערות

^ תיקון הקולמוס והקלף שמע, כשתיקנוהו לשמה: כשחותכין אותו ומחליקין אותו; ולי נראה: קן קולמוסא – קול הקולמוס כשהוא כותב, וקול היריעה שהוא נשמע, כמי שאומר 'קן קן'; ואית דגרסי 'קל קולמוסא'
^ סופר יצא לשוק למקום שיש שם בני אדם הרבה
^ ששמו כשמו של זה
^ לכתוב לו גט
^ ונהי נמי דגמירי, הא כיון דממדינה למדינה הוא - בעינן לקיימו
^ ישיבות קבועות, אחת בסורא ואחת בנהרדעא, והולכין תלמידים מזו לזו ומשאר עיירות להן ללמוד תורה
^ ואין מכירין החתימות
^ דטעמא משום דשכיחי מתיבתא היא
^ וקבע ישיבה בסורא; ודשמואל הואי בנהרדעא. אבל מעיקרא לא, ואף על גב דגמירי, דמִשֶּׁגָּלָה יכניה לבבל (מלכים ב כד טז) והחרש והמסגר עמו – לא פסקה תורה מהם.
^ למזרחו של עולם בסופו הוי מדינת הים במזרחה של ארץ ישראל
^ עצמה
^ כמזרח העולם דהוא מדינת הים
^ מעכו לצפונו של עולם
^ התם קיימא
^ בין עכו לצפון
^ דאיכא טעמא להתירה
^ בפרק 'עשרה יוחסין' (קידושין עא א), דקיימא לן כל הארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל – ואפליגו התם עד היכן הוא
^ ערבה שניה
^ הסמוכה לגשר
^ דבי ארדשיר
^ וכיון דממדינה למדינה הוא – בעינן לקיימו
^ דבי ארדשיר
^ לאקטיספון, ומוסרין להן שם עדיות וחותמין שם בשטרות והשטרות ביד בני אקטיספון עד זמן שניגבים, לפיכך בני אקטיספון מכירין חתימת בני ארדשיר; הלכך גט שנחתם בארדשיר ונשתלח לאקטיספון – עדים מצויין לקיימו, ואף בני ארדשיר – כשהולכין שם לשוק – יקיימוהו
^ אבל בני ארדשיר אינן מכירין חתימת בני אקטיספון, ואף על פי שהולכין שם תמיד לסחורה
^ דכל יום השוק – בשוקייהו טרידין, ואינן נותנין לב להסתכל ולהכיר חתימת בני העיר
^ משורת הבתים שבצד רשות הרבים לשורה שכנגדה
^ סתם שכונה שלשה בתים (במסכת עבודה זרה דף כא,א)
^ אינן משתהין בבתיהן, שטרודין בסחורה, ואין מכירין חתימות שביניהם
^ דבבל כארץ ישראל
^ אבל אי לא אמרת ואתי בעל ומערער – מיפסיל
^ דאף מי שאינו צריך לומר, אם אמר מהני
^ שם מקום
^ האשה
^ אם יקרא עליו ערער
^ ולאו משום דצריך, ומאי קשיא ליה לרבי אלעאי
^ דרבי אלעאי לסיומא דמילתיה דרבי ישמעאל
^ מבבל לארץ ישראל
^ ראוי לסמוך עליו
^ שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה, שנקל בעיניהם ילדים וילדות
^ רבי אביתר
^ את המילים האלה מתוך הפסוק ביואל
^ שתי תיבות כותבין מן המקרא בלא שרטוט
^ אי לא הוה סבר לה מדעתו
^ כלומר: שפיר מצית למימר דלאו גברא רבה הוא
^ הא גמרא דרבי יצחק
^ לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים על אמיתתם
^ בפילגש בגבעה
^ סרחה
^ בקערה
^ לקמיה מפרש
^ כדמפרש טעמא ואזיל
^ ודרכן היה להשיר את השער ולא ליסכן בועלה ליעשות כרות שפכה, ומשום דסכנתא הוא הקפיד עליה, וברחה מפני אֵימָתו
^ כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה, והיא יראה לומר "לא טבלתי" ומשמשתו נדה
^ כי הכא [בפלגש בגבעה], או פעמים שבורחת מפניו ונופלת באחת הפחתים או מגשר
^ פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשיכה מפני אימתו, והוא אינו יודע
^ פירות שנאכל למחר
^ עירובי חצירות
^ עירובין כח א
^ בבא קמא פ א

[1] תיקון הקולמוס והקלף שמע, כשתיקנוהו לשמה: כשחותכין אותו ומחליקין אותו; ולי נראה: קן קולמוסא – קול הקולמוס כשהוא כותב, וקול היריעה שהוא נשמע, כמי שאומר 'קן קן'; ואית דגרסי 'קל קולמוסא'

[2] סופר יצא לשוק למקום שיש שם בני אדם הרבה

[3] ששמו כשמו של זה

[4] לכתוב לו גט

[5] ונהי נמי דגמירי, הא כיון דממדינה למדינה הוא - בעינן לקיימו

[6] ישיבות קבועות, אחת בסורא ואחת בנהרדעא, והולכין תלמידים מזו לזו ומשאר עיירות להן ללמוד תורה

[7] ואין מכירין החתימות

[8] דטעמא משום דשכיחי מתיבתא היא

[9] וקבע ישיבה בסורא; ודשמואל הואי בנהרדעא. אבל מעיקרא לא, ואף על גב דגמירי, דמִשֶּׁגָּלָה יכניה לבבל (מלכים ב כד טז) והחרש והמסגר עמו – לא פסקה תורה מהם.

[10] למזרחו של עולם בסופו הוי מדינת הים במזרחה של ארץ ישראל

[11] עצמה

[12] כמזרח העולם דהוא מדינת הים

[13] מעכו לצפונו של עולם

[14] התם קיימא

[15] בין עכו לצפון

[16] דאיכא טעמא להתירה

[17] בפרק 'עשרה יוחסין' (קידושין עא א), דקיימא לן כל הארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל – ואפליגו התם עד היכן הוא

[18] ערבה שניה

[19] הסמוכה לגשר

[20] דבי ארדשיר

[21] וכיון דממדינה למדינה הוא – בעינן לקיימו

[22] דבי ארדשיר

[23] לאקטיספון, ומוסרין להן שם עדיות וחותמין שם בשטרות והשטרות ביד בני אקטיספון עד זמן שניגבים, לפיכך בני אקטיספון מכירין חתימת בני ארדשיר; הלכך גט שנחתם בארדשיר ונשתלח לאקטיספון – עדים מצויין לקיימו, ואף בני ארדשיר – כשהולכין שם לשוק – יקיימוהו

[24] אבל בני ארדשיר אינן מכירין חתימת בני אקטיספון, ואף על פי שהולכין שם תמיד לסחורה

[25] דכל יום השוק – בשוקייהו טרידין, ואינן נותנין לב להסתכל ולהכיר חתימת בני העיר

[26] משורת הבתים שבצד רשות הרבים לשורה שכנגדה

[27] סתם שכונה שלשה בתים (במסכת עבודה זרה דף כא,א)

[28] אינן משתהין בבתיהן, שטרודין בסחורה, ואין מכירין חתימות שביניהם

[29] דבבל כארץ ישראל

[30] אבל אי לא אמרת ואתי בעל ומערער – מיפסיל

[31] דאף מי שאינו צריך לומר, אם אמר מהני

[32] שם מקום

[33] האשה

[34] אם יקרא עליו ערער

[35] ולאו משום דצריך, ומאי קשיא ליה לרבי אלעאי

[36] דרבי אלעאי לסיומא דמילתיה דרבי ישמעאל

[37] מבבל לארץ ישראל

[38] ראוי לסמוך עליו

[39] שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה, שנקל בעיניהם ילדים וילדות

[40] רבי אביתר

[41] את המילים האלה מתוך הפסוק ביואל

[42] שתי תיבות כותבין מן המקרא בלא שרטוט

[43] אי לא הוה סבר לה מדעתו

[44] כלומר: שפיר מצית למימר דלאו גברא רבה הוא

[45] הא גמרא דרבי יצחק

[46] לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים על אמיתתם

[47] בפילגש בגבעה

[48] סרחה

[49] בקערה

[50] לקמיה מפרש

[51] כדמפרש טעמא ואזיל

[52] ודרכן היה להשיר את השער ולא ליסכן בועלה ליעשות כרות שפכה, ומשום דסכנתא הוא הקפיד עליה, וברחה מפני אֵימָתו

[53] כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה, והיא יראה לומר "לא טבלתי" ומשמשתו נדה

[54] כי הכא [בפלגש בגבעה], או פעמים שבורחת מפניו ונופלת באחת הפחתים או מגשר

[55] פעמים שמדלקת נר או מבשלת משחשיכה מפני אימתו, והוא אינו יודע

[56] פירות שנאכל למחר

[57] עירובי חצירות

[58] עירובין כח א

[59] בבא קמא פ א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]