משנה גיטין ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הכל כשרין לכתוב את הגט, אפלו חרש שוטה וקטן.

האשה כותבת את גיטהכג, והאיש כותב את שוברוכד, שאין קיום הגט אלא בחותמיוכה.

הכל כשרין להביא את הגט, חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי.

נוסח הרמב"ם

הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חירש שוטה וקטן האישה כותבת את גיטה והאיש כותב שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחירש שוטה וקטן וסומא ונוכרי.

פירוש הרמב"ם

הכל כשרין לכתוב את הגט כו': הכל כשרין להביא את הגט כו': אין ספק שכבר נתבאר ממה שנקדם ששם גט נופל על כל שטר והשטרות כולם נקראין גיטין ותרגום ספר כריתות (שם) גט פיטורין אבל הן קוראין ברוב לגט האשה גט במלה מוחלטת ואין בכאן דבר שיפול בו ספק לפי שעצם הענין יורה לך אי זה הדבר הוא בגט אשה או בזולתו. ומה שאמר בכאן בגט אשה שהוא כשר שיכתבנו מי שאין לו דעת בתנאי שיהא גדול עומד על גביו ויכתוב הטופס בלבד ויכתוב ג"כ בן דעת תורף הגט והוא שם האיש ושם האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם ולא יכתוב עובד כוכבים לכתחלה טופס הגט ואפי' גדול עומד על גביו לפי שהוא אדעתא דנפשיה כותב ושמא יכתוב התורף ומתנאי הגט בעינן כתיבה לשמה כמו שיתבאר בזאת המסכת וכמו כן עבד אינו כשר להבאת הגט לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין ואינו כשר לעבד גם כן שיכתוב גט לכתחלה ואם כתב עובד כוכבים או עבד טופס הגט אחר שכתב ישראל הכשר תורף הגט הרי זה גט כשר לפי שאמנם אנו חוששין לשמה בתורף בלבד. מה שאמר סומא לא יביא הגט כשהוא שליח להולכה בחוצה לארץ לפי שהוא אינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואחר שזכרנו זה הענין נשלימהו. ודע ששלוחי הגט על שלשה דרכים אחד מהם שיביא הגט ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם וזה אמנם יהיה שליח להולכה. והשני שיתן לו הבעל גט כתוב ויאמר לו הולך גט זה לאשתי או ששלחתו האשה שיביא לה גטה ונתן הבעל גט כתוב ויאמר לו הוליכהו אצלה הענין כולו אחד וזה הגט ג"כ יתקיים בחותמיו וינתן לה ותתגרש בו אחר שנתקיים כמו שבארנו וזה השליח נקרא גם כן שליח להולכה. והשלישי שתמנה האשה שליח לקבל לה גיטה ותשים ידו כידה לפיכך כשהגיע הגט לידו נתגרשה וזה נקרא שליח קבלה ואינו נמנע מן הסומא אלא הדרך הראשון בלבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואפילו חרש שוטה וקטן - והוא שגדול עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם פלוני. אבל נכרי ועבד, אפילו גדול עומד על גביו, לכתחלה לא יכתוב כא גט, מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי, שאפילו גדול אומר לו כתוב לשם פלוני הוא לא יכתוב אלא לדעת עצמו. ואם נכרי ועבד כתבו טופס הגט, וישראל בן דעת כתב התורף שהוא שם האיש והאשה והזמן שכל אלו צריכין לשמן, הגט כשר. וכן חרש שוטה וקטן דאמרינן במתניתין שכשרים לכתוב את הגט, ה"מ טופס כב, אבל תורף אינו כשר אלא שיכתבנו ישראל גדול ובן דעת:

חושן מחרש שוטה וקטן - דלאו בני דעה נינהו:

וסומא - פסול להביא גט מחוצה לארץ, שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם כו. אבל להביא גט בארץ ישראל שא"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם, או אפילו בחו"ל אם הגט מקויים בחותמיו כז, או להיות שליח של אשה לקבל גיטה, לכל אלו הסומא כשר:

ונכרי - דליתיה בתורת גיטין וקדושין, ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למעבד שליחותא לאחריני:

פירוש תוספות יום טוב

אפילו חש"ו. וכתב הר"ב ה"מ טופס. משום דלא שכיח כלל שריא אפילו לכתחילה. ולא דמי לכתבו במחובר דמתני' דלעיל כ"כ הר"ן שם. ומ"ש הר"ב אבל נכרי ועבד כו' לכתחלה לא יכתוב. היינו טופס. ומ"ש תורף שהוא שם האיש וכו'. עיין בפי' מ"ב פרק דלקמן. ועיין מ"ש במשנה דלעיל.

האשה כותבת את גטה. לשון רש"י ומקנתו לבעל וחוזר ומוסר לה לגרושין. וכתב הר"ן דאע"ג דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה. לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה:

והאיש כותב את שוברו. שובר פרעון כתובה שהאשה היה לה לכותבו ולמסרו לו להיות לו לראיה. רש"י:

שאין קיום הגט אלא בחותמיו. היינו עדי מסירה. הר"ן. ואע"ג דהר"ב לא פירש כן במ"ג פ"ב דעדיות. לא דק התם לפרש אליבא דהלכתא וע"ש. [והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ורוב גטין חתומים הם אפילו לר"א מפני תקון העולם כ"כ רש"י בפי' דלקמן דף כ"ו והא דכתב רש"י רוב גטין חתומים. טעמו שתקנה ההיא אינה חיוב. כמ"ש בשם הרא"ש פרק ד משנה ג'].

וסומא. פי' הר"ב שאינו יכול לומר בפ"נ כו'. וכתב הר"ן ואע"ג דאמרינן לעיל [כמ"ש הר"ב בריש פרקין] דסגי בקל קולמסא. היינו למאן דיכול למחזי. דמסתפי סופר מיניה דלמא חזי ליה. אבל בסומא כיון דלא אפשר למחזי לא מסתפי מיניה הלכך לא מצי אמר. ע"כ. והרא"ש כתב בפ"ק בשם התוס' דאין להכשיר סומא ע"י קל קולמסא משום דמחזי כשיקרא אם יאמר בפני נכתב. ואם יאמר שמע קל קולמסא אינו מועיל. דבעי שיאמר בלשון שתקנו חכמים. ע"כ. ומ"ש הר"ב אם הגט מקוים כו' היינו למאי דפסקינן כמ"ד דטעמא משום קיום. כמ"ש הר"ב ג"כ במשנה ג' פרק דלעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) היינו טופס:

(כב) (על הברטנורא) משום דלא שכיח כלל שריא אפילו לכתחלה. ולא דמי לכתבו במחובר במתניתין דלעיל. הר"ן:

(כג) (על המשנה) את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומסרו לה לגירושין. רש"י. ואע"ג דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה. הר"נ:

(כד) (על המשנה) שוברו. שובר פרעון כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמסרו לו להיות לו לראיה. רש"י:

(כה) (על המשנה) בחותמיו. היינו עדי מסירה. הר"נ. והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ורוב גטין חתומים הם אפילו לר"א מפני תקון העולם. רש"י:

(כו) (על הברטנורא) ואע"ג דאמרינן לעיל דסגי בקול קולמסא, היינו למאן דיכול למחזי דמסתפי סופר מיניה דילמא חזי ליה, אבל בסומא כיון דלא אפשר למחזי לא מסתפי מיניה, הלכך לא מצי אמר. ר"נ ועתוי"ט:

(כז) (על הברטנורא) היינו למאי דפסקינן כמ"ד דטעמא משום קיום:



פירושים נוספים