עיקר תוי"ט על גיטין ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה גיטין ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ואפילו למ"ד משום קיום וצ"ל בפני נכתב משום דלמא אתי לאחלופי, בחציו ראשון שיש בו שם כו' שהוא עיקר הגט מינכר מלתא ולא אתי לאחלופי. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) וא"צ שיהיו שניהם אדוקים וחתומים בגט אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהם שלוהים על כך ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו כו'. תוספ':

(ג) (על הברטנורא) למ"ד משום קיום האיכא שנים שמצוין לקיימו, ולמ"ד משום לשמה, מיירי לאחר שלמדו, ובתרי לא שכיחי הלכך לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו:

(ד) (על המשנה) . אחד. שלישי. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) דכיון דההוא דאמר בפני נחתם לא אמר בפ"נ אתי לאחל. פי בקיום כו'. ומ"ד לשמה, הא ס"ל נמי טעמא דקיום. גמרא:

(ו) (על המשנה) מכשיר. כיון דאיכא תרי דמסהדי אכתיבה, תו לא אתי לאחלופי. גמרא:

(ז) (על המשנה) כשר. למאן דס"ל טעמא דקיום, אפילו אין שם עד מעיד על הכתיבה כשר שהרי נתקיים ע"פ שנים. ולא נקט אחד אומר בפ"נ אלא אגב רישא דתנא אחד אומר כו'. תוספ'. ואפילו יוצא מתחת ידו אחד נמי כשר. ולטעמא דלשמה דוקא ביוצא מת"י שניהם. ועתוי"ט:

(ב)

(ח) (על הברטנורא) ונ"ל דנקט בת אחותו לפי שהיא בת גילו, כדאיתא בסוף פרק ה' דנדרים. ובירושלמי מעשה באחד שנשא בת אחותו וזנתה כו'. ולפ"ז י"ל דמשום מעשה שהיה נקט בת אחותו:

(ט) (על הברטנורא) דלא אמרינן אוקמה אחזקת א"א והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו. ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא א"א. תוספ'. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) דאי משום זנות לא שכיח ורבנן סברי דמשום פירי לא הוצרכו לתקן זמן דכשאין בו זמן נמי כשיבא הגט ליד האשה יכולה לבוא לב"ד או לפני עדים ותראה להם גיטה ויכתבו לה שמאותו היום נתגרשה. תוספ':

(ג)

(יא) (על המשנה) של קיימא. לאתויי מי טריא (פירוש גשמים שנשארים על הגגות. ל"א מים ששורין בהן פירי) ועפצא:

(יב) (על המשנה) של זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כו' אבל של כרישין ובצלים ועלה ורדין וירקות וכל דבר שאינו של קיימא פסול. תוספ':

(יג) (על הברטנורא) אע"ג דבמשנה ד' פ"ב דסוטה לענין מגילת סוטה דכתיב בספר לא דרשינן הכי, לא קשיא, דהכא שאני דכלל פרט וכלל דריש דונתן חזר וכלל, אבל התם כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. א"נ הכא קרא יתירא קדריש וכתב לה תרי זימני. תוספ':

(ד)

(יד) (על הברטנורא) ולשון טופס הוא שהוא העתק ותואר הגט. ותורף, הוא גילוי הגט, מלשון יניחנה במקום התורפה:

(טו) (על הברטנורא) וליכא למימר דדיעבד. אפילו תורף כשר. דהא כיון דמחובר פסולה דאורייתא הוא אפילו דיעבד אית לן למפסליה. הר"נ:

(טז) (על הברטנורא) י"ט לעיין כיון דכתיבת זמן בגט ליתא אלא מדרבנן, כל ששאר התורף נכתב כהלכתו, זמן לא יהיה לו אלא דין טופס. ואפשר דאלמוהו כאלו היה של תורה. ב"י:

(יז) (על הברטנורא) ויעביר תנאי שהיה בו. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) ואע"ג דאינו דומה נמחק פעם אחד לנמחק ב"פ ויהיה ניכר אצל מחק דעדים. סבר ת"ק דגזרו דלמא דמי האי מחקא להאי מחקא. וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעדי מסירה. ב"י, ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) מכשירין. אין לתמוה איך מכשיר ר"א בדבר שיכול להזדייף והא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול. דהא מודה נמי היכא דלא אתי למסמך עלייהו כגון בשמות מובהקים דכשר. ה"נ כשר. הג"א:

(כ) (על הברטנורא) ואע"ג דבשאר שטרות נמי קיי"ל דע"י עדי מסירה גובה ממשועבדים, מ"מ כיון דלגוביינא קיימא דלמא לא מפיק להו עד זמן ארוך ושכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן אעדי חתימה, והוא מזייף כתב העליון וחותם העדים עומד במקומו. וכתבו התוספ' דהיינו דוקא בשטרות העומדים לראיה, אבל שטר מכר ומתנה דמי לגיטין. ועתוי"ט:

(ה)

(כא) (על הברטנורא) היינו טופס:

(כב) (על הברטנורא) משום דלא שכיח כלל שריא אפילו לכתחלה. ולא דמי לכתבו במחובר במתניתין דלעיל. הר"ן:

(כג) (על המשנה) את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומסרו לה לגירושין. רש"י. ואע"ג דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה. הר"נ:

(כד) (על המשנה) שוברו. שובר פרעון כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמסרו לו להיות לו לראיה. רש"י:

(כה) (על המשנה) בחותמיו. היינו עדי מסירה. הר"נ. והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ורוב גטין חתומים הם אפילו לר"א מפני תקון העולם. רש"י:

(כו) (על הברטנורא) ואע"ג דאמרינן לעיל דסגי בקול קולמסא, היינו למאן דיכול למחזי דמסתפי סופר מיניה דילמא חזי ליה, אבל בסומא כיון דלא אפשר למחזי לא מסתפי מיניה, הלכך לא מצי אמר. ר"נ ועתוי"ט:

(כז) (על הברטנורא) היינו למאי דפסקינן כמ"ד דטעמא משום קיום:

(ו)

(כח) (על המשנה) הקטן. מה דשכיח טפי תני ליה ברישא. דגדלות הקטן ודאי שכיה וכן פקחות החרש שכיה יותר מפתוח הסומא ופתוח הסומא שביח טפי משיפוי השוטה:

(כט) (על המשנה) בדעת. לומר דבדעת תליא מלתא אבל לא בכשרות, וסומא שהיה פתוח בשעת קבלה לא בעינן שיהא סוף בכשרות. גמרא:

(ל) (על הברטנורא) דההלכה כמ"ד דמשום קיום הוא:

(ז)

(לא) (על המשנה) נאמנות. מפרש בגמרא בחו"ל, דכיון שצריכה לומר בפ"נ ובפ"נ ואי אתא בעל מערער לא משגיחינן ביה מהימנא, דליכא למימר ד. לקלקולא מכוונה. אבל בא"י דאינה אומרת בפ"נ ובפ"נ ואי אתא בעל ומערער משגיחין ביה, אינה נאמנת, דמכוונא לקלקלה:

(לב) (על הברטנורא) לאו דוקא שיתנה הוא שתאמרי. וז"ל הר"ן, וקמ"ל מתניתין שאע"פ שאילו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ, אפ"ה כל שהיא אומרת שנעשתה שליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ, ולא מפטרה במגו דאבעיא אמרה נתגרשתי:

(לג) (על הברטנורא) ואפילו שאין הגט מקוים. ועתוי"ט: