משנה גיטין ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ב · משנה ד | >>

[עריכה]

אין כותבין במחובר לקרקע.

כתבו במחובר, תלשו וחתמו ונתנו לה, כשר.

רבי יהודה פוסל, עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.

רבי יהודה בן בתירה אומר, אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא, מפני שהוא יכול להזדייף.

וחכמים מכשיריןיט.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע.

כְּתָבוֹ בִּמְחֻבָּר, תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ,
כָּשֵׁר.
רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל,
עַד שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר:
אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף;
וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין:

נוסח הרמב"ם

אין כותבין - במחובר לקרקע.

כתבו - במחובר,
ותלשו, וחתמו, ונתנו לה - כשר.
רבי יהודה - פוסל,
עד שתהא כתיבתו וחתימתו - בתלוש.
רבי יהודה בן בתירה אומר:
אין כותבין -
לא על הנייר המחוק,
ולא על הדפתרא,
מפני שהוא יכול להזדייף.
וחכמים - מכשירין.

פירוש הרמב"ם

כתבו במחובר לקרקע - בתנאי שיניח מקום האיש ומקום האשה והזמן, ויכתוב אלו השמות שיניח לשמה אחר שנתלש ונחתם ויתן לה, והוא עניין מה שאמר חתמו ונתנו לה.

ואין הלכה כרבי יהודה בן בתירא בגיטין.

אבל שטרות בעלמא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. ו"זיוף" הוא השקרנות, לפי שהנייר חלק.

וגלד הקלפים הוא הנקרא דפתרא, אפשר להחליק, ויניח העדים ויכתוב מה שירצה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין כותבין במחובר - מפני שמחוסר קציצה:

כתבו על המחובר וכו' - הכי קאמר, כתב במחובר הטופס, שהוא כל הגט כולו חוץ ממקום האיש ומקום האשה והזמן יד:

ותלשו וחתמו - כלומר שכתב התורף טו שהוא מקום האיש והאשה והזמן טז אחר שתלשו:

כשר - דכיון שנכתב התורף בתלוש. אע"פ שהטופס נכתב במחובר, כשר:

על הנייר המחוק - שיכול לחזור ולמוחקו יז עד העדים ולכתוב עליו מה שירצה ולא מנכרא מלתא, שהרי עדים נמי על המחק הם חתומים יח:

ודפתרא - אין המחק שלו ניכר. דיפתרא, דמליח וקמיח ולא עפיץ:

וחכמים מכשירין - בגיטין בלבד. דסבירא להו עדי מסירה כרתי, והעדים שהגט נמסר בפניהם הם עיקר הגרושין, לא עדי חתימה. אבל בשאר שטרות דסמכינן אעדי חתימה כ, מודים חכמים שאין נכתבים לא על נייר מחוק ולא על דיפתרא. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

אין כותבין במחובר כו'. פי' הר"ב שמחוסר קציצה עיין בפירוש משנה דלעיל:

כתבו במחובר כו'. כתב הר"ב ה"ק כתב במחובר הטופס וכו'. גמ'. וכתב הר"ן דליכא למימר בדיעבד אפילו תורף כשר דהא כיון דמחובר פסולא דאורייתא הוא. אפי' דיעבד אית לן למפסליה. ע"כ. אבל טופס דאסור לכתחלה אינו אלא גזירה משום תורף ועיין במשנה ב' פ"ג. ולשון דפוס הוא שהוא העתק ותואר הגט [כך נראה לי וראיתי בפירש"י פרק קמא דזבחים דף ג' טופס [כו'] מו"ל ?) בלע"ז. ע"כ] ותורף פירוש גילוי הגט מל' יניחנה במקום התורפה במשנה ח' פ"ח דתרומות. ומ"ש שהוא מקום האיש כו' עיין בפירוש משנה ב' פ' דלקמן. ומ"ש והזמן. כתב הב"י בסי' קכ"ג יש לעיין כיון דכתיבת זמן בגט ליתא אלא מדרבנן [כמ"ש לעיל במשנה ב'] כל ששאר התורף נכתב כהלכתו. זמן לא יהיה לו אלא דין טופס. וצ"ע. ואפשר דאלמוהו כאילו היה של תורה. כדאשכחן במוקדם לדעת הרא"ש. וכמ"ש בסי' קכ"ז. עכ"ל. ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ח בשינה שמו וכו' גם עיין מ"ש במשנה ה' פרק בתרא ומ"ש הר"ב אע"פ שהטופס נכתב במתובר כשר. עיין מ"ש במשנה דלקמן ובמשנה ב' פרק דלקמן.

על הנייר המחוק. פי' הר"ב שיכול לחזור ולמחקו כו' ויעביר תנאי שהיה בו. רש"י. ומ"ש הר"ב שהרי עדים נמי על המחק. כן לשון רש"י. וכתב ב"י בשם העיטור ואע"ג דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים ויהיה ניכר אצל מחק דעדים. סבר ת"ק דגזרו דלמא דמי האי מחקא להאי מחקא. וחכמים מכשירין. דאי איכא חששא אזלינן לעדי מסירה. ע"כ. והרא"ש מפרש דמתניתין בעדים על המחק והגט שלא על המחק. דהשתא כשימחוק הכתב ויכתוב מה שירצה יהיה הוא ועדיו על המחק. ולא מנכרא מלתא. והר"ן פי' שהוא על המחק ועדיו על הנייר. דהשתא ג"כ כשימחוק ב' פעמים לא מנכרא מלתא.

וחכמים מכשירין. כתב בהגהות אשר"י וז"ל אין לתמוה איך מכשיר ר"א בדבר שיכול להזדייף. והא מודה ר"א במזויף מתוכו [כמ"ש במשנה ה' פ"ק] שהוא פסול דהא מודה נמי היכא דלא אתי למסמך עלייהו כגון בשמות מובהקים דכשר. ה"נ כשר. ע"כ. ועיין מ"ש במשנה ג' פרק ד'. ומ"ש הר"ב אבל בשאר שטרות דסמכינן אעדי חתימה. ואע"ג דבשאר שטרות נמי קי"ל דעל ידי עדי מסירה גובה מנכסים משועבדים (כדתנן) [כמ"ש] במשנה ד' פ"ט. מכל מקום כיון דלגוביינא קיימא דלמא לא מפיק להו עד זמן ארוך ושכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן אעדי חתימה והוא מזייף כתב העליון. וחותם העדים עומד במקומו כפירוש רש"י. והקשו בתוספות דלמה יש לטעות ולסמוך על עדי חתימה בדבר שיכול להזדייף. לפיכך פי' ר"י דטעמא משום דגזירת הכתוב הוא דכתיב (ירמיה ל"ב) ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. ופירש הר"ן דבשלמא בשטר שאינו יכול להזדייף זוכרין צורתו של שטר. ואילו נזדייף בו כלום הוי זיופו ניכר מש"ה תנן דגובה מנכסים משועבדים שהרי ראוי לעמוד ימים רבים. אבל בשטר שיכול להזדייף אע"פ שאם יבאו ויעידו שלא נשתנה כלום היה ראוי לסמוך על עדותן. אעפ"כ אין הדבר מצוי שיזכרו לזמן מרובה שלא נשתנה בו כלום. ונמצא שאין ראוי לעמוד ימים רבים. או שמא כתב שהוא יכול להזדייף אינו ראוי לעמוד ימים רבים שמעצמו הוא נמחק. ע"כ. וכתבו עוד התוספות והר"ן דהא דקאמר אבל בשאר שטרות לא. הני מילי בשטרות העומדים לראיה. אבל שטר מכר ומתנה שעשוי לקנות בו לפי שעה הוו כמו גטין כדפירש הר'"ב במ"ה פ"ק דקדושין כתב על הנייר או על החרס שדי נתונה לך וכו'. ועוד [שם] בריש הפרק לענין שטר אירוסין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על הברטנורא) ולשון טופס הוא שהוא העתק ותואר הגט. ותורף, הוא גילוי הגט, מלשון יניחנה במקום התורפה:

(טו) (על הברטנורא) וליכא למימר דדיעבד. אפילו תורף כשר. דהא כיון דמחובר פסולה דאורייתא הוא אפילו דיעבד אית לן למפסליה. הר"נ:

(טז) (על הברטנורא) י"ט לעיין כיון דכתיבת זמן בגט ליתא אלא מדרבנן, כל ששאר התורף נכתב כהלכתו, זמן לא יהיה לו אלא דין טופס. ואפשר דאלמוהו כאלו היה של תורה. ב"י:

(יז) (על הברטנורא) ויעביר תנאי שהיה בו. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) ואע"ג דאינו דומה נמחק פעם אחד לנמחק ב"פ ויהיה ניכר אצל מחק דעדים. סבר ת"ק דגזרו דלמא דמי האי מחקא להאי מחקא. וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעדי מסירה. ב"י, ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) מכשירין. אין לתמוה איך מכשיר ר"א בדבר שיכול להזדייף והא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול. דהא מודה נמי היכא דלא אתי למסמך עלייהו כגון בשמות מובהקים דכשר. ה"נ כשר. הג"א:

(כ) (על הברטנורא) ואע"ג דבשאר שטרות נמי קיי"ל דע"י עדי מסירה גובה ממשועבדים, מ"מ כיון דלגוביינא קיימא דלמא לא מפיק להו עד זמן ארוך ושכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן אעדי חתימה, והוא מזייף כתב העליון וחותם העדים עומד במקומו. וכתבו התוספ' דהיינו דוקא בשטרות העומדים לראיה, אבל שטר מכר ומתנה דמי לגיטין. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין כותבין במחובר לקרקע:    פ"ק דמכילתין דף ג' ודף ד' וביד שם פ"א סי' ז' ובטור א"ה סימן קכ"ד וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל דאפילו אם כתבו על אילן המחובר לקרקע ונתן לה הקרקע פסול דבעינן דבר הניתן מיד ליד ושכן משמע בירושלמי. ובגמרא פריך כתבו על המחובר והאמרת רישא אין כותבין וליכא לאקשויי דמאי פריך תלמודא דדילמא דה"ק אין כותבין לכתחילה ואם בדיעבד כתבו במחובר כשר מאחר שהחתימה היתה בתלוש כדאיתא בכמה דוכתי במשניות משום דהכי הוי פסולו מן התורה ואפילו בדיעבד מפסיל אם כתבו על המחובר וכמו שפי' הר"ן ז"ל ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל שכתב אין כותבין במחובר דכתיב וכתב ונתן שאינו מחוסר קציצה ע"כ. וסמוך לזה כתב עוד בגמרא פריך והאמרת רישא אין כותבין כלומר כיון שהמחובר פסולו מן התורה משום דכתיב וכתב ונתן מש"ה פריך שפיר בגמרא והא אמרת רישא אין כותבין ור"ל אפילו בדיעבד ומשני וחתמו היינו כתבו לתורף כמו שפי' ר"ב ז"ל וקרי ליה חתמו משום דקאי אתורף שהוא עיקר הגט כמו החתימה שהיא עיקר בשאר שטרות ומתני' דבעי כתיבה בתלוש דדריש וכתב דקרא אכתב הגט ולא אחתימת העדים ר"א היא דאמר חתימת הגט אינה מן התורה אלא מפני תיקון העולם ועדי מסירה כרתי וריש לקיש חתמו ממש שנינו בסיפא דמתניתין תלשו וחתמו ונתנו לה כשר דכי כתיב קרא וכתב אחתימת עדים שהיא עיקר ור"מ היא דאמר עדי חתימה כרתי וה"ק אין כותבין תורף גזרה שמא יחתום:

כתיבתו וחתימתו בתלוש:    וא"ת למה ליה למנקט וחתימתו כיון שהיתה כתיבתו בתלוש אי אפשר לחתימתו שתהא במחובר וי"ל דמשכחת שכתבו על אילן תלוש ואח"כ נטעי והשריש וחתמו תוס' ז"ל. והקשה הר"ן ז"ל לאוקימתא קמא שהיא אליבא דהלכתא וז"ל וא"ת ומ"ש דהכא גבי מחובר שרי טופס שנכתב שלא בהכשר בדיעבד ולקמן בפ' כל הגט גבי טופסי הגיטין אסרינן לה אפילו בדיעבד ולקמן בפירקין גבי הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חש"ו לאוקימתא דאמר רב יהודה אמר שמואל דמוקי לה בשייר מקום התורף שרי לטופס אפילו לכתחלה וי"ל דגבי סופרים דהיא מילתא דשכיחא טובא שעושין כן להשתכר אסרו טופס אפילו בדיעבד גזרה משום תורף והכא גבי מחובר דלא שכיח כולי האי אסרו לכתחלה והתירו בדיעבד וגבי חש"ו דלא שכיח כלל מוקמי ליה טופס אדיניה ושרינן ליה אפילו לכתחלה עכ"ל ז"ל:

אין כותבין:    וכו' תוס' דפ"ח דשבת ד' ע"ט ודפ"ק דקדושין ד' ט' ודפ' חזקת (בבא בתרא ד' נ"א:)

על הנייר המחוק:    פי' רש"י ז"ל מפני שיכול לחזור ולמוחקו עד העדים ולכתוב בו ויעביר תנאי שהיה בו ולא מנכרא מילתא דהעדים נמי על המחק חותמין ולא נהירא דהא קיימא לן בפ' גט פשוט דשטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר שמא תאמר חוזר ומוחק אינו דומה נמחק פעם אחת דהיינו במקום חתימת העדים לנמחק שני פעמים דהיינו במקום שיחזור וימחוק אלא מתני' בהוא על המחק ועדיו על הנייר עסיקינן שהוא פסול ואין לו תקנה הר"ן ז"ל. ותוס' והרא"ש ז"ל כתבו אפכא בקצור וז"ל על נייר מחוק שהכתב על נייר שאינו מחוק ועדיו על המחק אבל שניהם על המחק כשר כדאמרינן בר"פ גט פשוט דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים ע"כ:

ולא על הדפתרא:    היינו דמלית וקמיח ולא אפיץ וכ"ש שאין כותבין על חיפא דהיינו דמליח ולא קמיח ולא אפיץ או על מצה דהיינו דלא מליח ולא קמיח ולא אפיץ ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל בפירושו ז"ל שכתב ובגמרא מפרש מאי דפתרא:

וחכמים מכשירין:    היינו ר' אלעזר דס"ל עדי מסירה כרתי אבל לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי מודה לריב"ב דאפילו גט אשה אין כותבין על הדפתרא ובטור ח"מ סי' מ"ב [עי' בתוי"ט ד"ה וחכמים מתירין] וקשה קצת לע"ד דנלענ"ד דיותר היה שייך למיתני האי מילתא דר' יהודה בן בתירא לעיל גבי דיו וקומוס וכו' וגבי עלה של זית דמכשיר ת"ק אע"פ שהוא דבר המזדייף ור' יהודה בן בתירא פוסל אפילו על הנייר המחוק ועל הדפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וכל שכן על העלה של זית מטעם זה וכן בטור א"ה ר"ס קכ"ד כתב אפילו על העלה של זית אע"פ שהוא דבר המזדייף כשר ונראה לומר דה"ק הא דאמינא לך כותבין על העלה של זית דוקא תלוש דהא אין כותבין במחובר ורי"ב בתירא פוסל אפי' בעלה תלוש מטעם זיוף ודו"ק:

תפארת ישראל

יכין

אין כותבין במחובר לקרקע:    מטעם דלעיל סי' כ"ד. ואע"ג דכבר שמעינן לה מקרן פרה דמשמע דוקא פרה. קא משמע לן הכא דלכתחילה אפילו טופס לא יכתוב קודם קציצה [טופס הוא מלשון לאטיין טיפוס [ענטוואורף]. והוא הדבר ששוין בו כל הגיטין. משא"כ תורף ר"ל גלוי, והיינו גלוייו של גט, שמגלה של מי הוא. והוא שם האיש והאשה והמקום והזמן דאף דזמן בגט מד"ס אלמוהו כדאורייתא [ב"ש קכ"ג סק"ו]. וי"א דאף מלות הרי את מותרת לכל אדם הוא תורף. ולבני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א הגאבד"ק לאנדסבערג מלת תורף נגזר מלשון יון שבו נקרא טראָפאָס תואר ותכונה עצמית של כל דבר. ובל"א [דאם אייגענטהימליכע וועזען. אונד דיא קאראקטעריסטישע פערפאססונג אונד איינריכטונג איינער זאכע]. אמנם לרש"י כאן שפירש תורף לשון גלוי, קשה דאמרינן בתרומות ובפסחים אם מונחת במקום התורפה, וגם שם פירש רש"י לשון גלוי. והוא תמוה, דהרי גם זה נזכר מיד במשנה אם היה מגולה וכו'. [ולפי דעתי אין זו קושיא דהתם בשהחבית מגולה פיה והכא בשמונחת בשוק קאמר] אלא מלת תורפה התם, וכ"כ בנדה כנגד בית התורפה טמאה, וכ"כ בע"ז [דכ"ט] ההולכין לתרפות, כולן נגזרין מלשון רומי בושה ובזיון טורפיטודא. עד כאן לשון בני הנ"ל ודוגמא לזה מצאתי בערוך]:

תלשו וחתמו ונתנו לה כשר:    ה"ק כתב טופס במחובר ותלשו. וכתב התורף וחתמו בתלוש כשר:

רבי יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר:    פאפיער. בלשון יון נקרא ניירא, [פאזערן], והם חוטין של עשבין שעושין מהן [פאפיער] במצרים:

המחוק:    מדיכול לחזור ולמחקו ולכתוב למעלה מהעדים מה שירצה, ולא יהא ניכר שזייף דהרי העדים ג"כ על המחק חתומים:

ולא על הדיפתרא:    עור דמליח וקמיח ולא עפיץ [ועמ"ש מגילה פ"ב מ"ב. ולבני הרב מהו' ברוך יצחק שליט"א הוא לשון יון ממש, שכך נקרא בל"י עור אחר שנמשך מגוף בהמה. וסיים עוד ומדברי רבינו רש"י בש"ס [די"א א'] ד"ה שאינו יכול לזייף, מוכח דלהכי פסול, דדוקא בעפוץ, שנוטה מראה הקלף לשחרות, אינו יכול לזייף כתב שעליו. שכשיגרר על גביו יתלבן העור, ויוכר זיופו, משא"כ דפתרא שאינו עפוץ. כולו הפך לבן ולא יוכר כשיזדייף]:

וחכמים מכשירין:    בגט, מדקיי"ל עדי מסירה כרתי, ולהכי מותר לכתבו על דבר שיכול להזדייף, והכי קיי"ל [קכ"ד]. ולשיזייף ויכתוב ממעל לעדים שט"ח אחר, לא חיישינן, דירא שיכחישוהו העדים לומר לא חתמנו על דבר זה מעולם. רק כל חששתינו שיזייף לכתוב שום ריעותא לשטר זה, דאפשר שישכחו העדים המלה שמרעה כח השטר:

בועז

פירושים נוספים