משנה גיטין ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בכל כותבין, בדיו, בסם, בסיקרא, ובקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא של קיימאיא.

אין כותבין לא במשקים, ולא במי פירות, ולא בכל דבר שאינו מתקיים.

על הכל כותבין, על העלה של זיתיב, ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה, על היד של עבד ונותן לה את העבד.

רבי יוסי הגלילי אומר, אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים, ולא על האוכלין.

נוסח הרמב"ם

בכל כותבין בדיו ובסקרא בקומוס ובקלקנתוס ובכל דבר שהוא רושם אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימה על הכל כותבין על העלה של זית ועל קרן של פרה ונותן לה את הפרה על ידו של עבד ונותן לה את העבד רבי יוסי הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים אף לא על האוכלין.

פירוש הרמב"ם

בכל כותבין בדיו בסם בסיקרא ובקומוס כו': דיו נקרא בערבי אלמידא"ר. סיקרא הוא טיט אדום ונקרא בערבי אלמגר"א. קומוס הוא מין עפר שמשחיר ונקרא בערבי אלזא"ב. קנקנתום הוא כמו כן מין מן העפר המשחיר. ואמרו נותן לה את הפרה לפי שאין מותר לחתוך הקרן אחר הכתיבה לפי שנא' (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה וקציצה ונתינה: ורבי יוסי דורש ספר ולא אוכלין ולא דבר שיש בו רוח חיים וחכמים אומרים מפני שאמר ספר בלתי ה"א הידיעה ולא אמר על הספר או בספר הנה התיר כל מה שאפשר הכתיבה בו. והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בדיו - אלמיד"ר בערבי:

סיקרא - צבע אדום:

קומוס - שרף האילן:

קנקנתום - וידריאול"ו בלע"ז:

על העלה של זית - תלושה:

ונותן לה את הפרה - שאינו יכול לקצצו אחר כתיבה, דכתיב (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:

רבי יוסי הגלילי אומר כו' - דרחמנא קרייה לגט ספר, מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים ואינו אוכל, אף כל שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. ורבנן אמרי אי כתב בספר כדקאמרת, השתא דכתיב ספר, לספירת דברים הוא דאתא יג. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

בסם. עיין פרק י"ב דשבת [מ"ב] ופרק ב' [מ"ד] דמגילה:

ובכל דבר שהוא של קיימא. גמ' לאתויי מי שריא [פי' מי גשמים שנשארים על הגגות. ל"א מים ששורין בהן פירי] ועפצא:

על העלה של זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים. כדתניא בתוספתא על עלה של זית וחרוב ודלעת וכל דבר שהוא של קיימא כשר. אבל עלה של כרישין ובצלים ועלה ורדין. ועלה ירקות. וכל דבר שאינו של קיימא פסול. תוס' [דף כ"א] :

ר"י הגלילי אומר אין כותבין כו'. פי' הר"ב דרחמנא קרייה לגט ספר כו'. ורבנן אמרי אי כתב בספר וכו'. ואע"ג דבמ"ד פ"ב דסוטה לענין מגילת סוטה דכתיב בספר לא דרשינן הכי ל"ק דהכא שאני דכלל ופרט וכלל דריש [דונתן חזר וכלל א"נ] דחזר וכתב לה ספר כריתות אבל התם כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. ) א"נ הכא קרא יתירא דריש משום דכתיב תרי זימני וכתב לה ספר כריתות. תוספות שם דף י"ז:

ולא על האוכלין. שכן עלה של זית מאכל ליונים כמו שאתה מוצא בנח:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) של קיימא. לאתויי מי טריא (פירוש גשמים שנשארים על הגגות. ל"א מים ששורין בהן פירי) ועפצא:

(יב) (על המשנה) של זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כו' אבל של כרישין ובצלים ועלה ורדין וירקות וכל דבר שאינו של קיימא פסול. תוספ':

(יג) (על הברטנורא) אע"ג דבמשנה ד' פ"ב דסוטה לענין מגילת סוטה דכתיב בספר לא דרשינן הכי, לא קשיא, דהכא שאני דכלל פרט וכלל דריש דונתן חזר וכלל, אבל התם כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. א"נ הכא קרא יתירא קדריש וכתב לה תרי זימני. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בכל כותבין:    וכו' ביד רפ"ד דהל' גרושין וסי' ב' ג' ובטור א"ה סי' קכ"ד וסי' קכ"ה:

בכל דבר שמתקיים:    לאתויי מי טריא ועפצא פי' מי טריא מים ששורה בהם פרי שהוא כעין עפצים וי"מ מי גשמים שנשארים על הגגות [הגה"ה ונלע"ד שנשחלים מן הגגות צ"ל והיינו הדלף שהוא שחור ומ"מ היא היא] וכתב הר"ן ז"ל דהא דלא קאמר לאתויי הא דתניא בברייתא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר משום דהנהו דוקא בדיעבד ומתניתין בכל כותבין קתני דמשמע אפילו לכתחילה ע"כ. וקשה לע"ד הא דקאמר בגמרא דבכל דבר שהוא של קיימא דקתני במתניתין לאתויי מי טריא ועפצא ומלת בכל כותבין דקתני ברישא דמתניתין לא דייק לה כלל לאתויי מאי ונלע"ד דובכל דבר שהוא של קיימא שהיא בבא שלימה מיותרת מפרש דאתא לאתויי מי טריא ועפצא דקתני בברייתא דר' חנניא אפילו לכתחלה וממילא ידענא דמלת בכל דקתני ברישא דמתני' שהיא מלה אחת יתירה בלבד אתיא לאתויי כתבו באבר ובשחור ובשיחור דבברייתא דר' חייא לבדיעבד בלבד וכמו שכתב הר"ן ז"ל. והעלו תוס' ז"ל בר"פ כל כתבי דהכא קרי לסם וקומוס וקנקנתוס דבר המתקיים טפי ממשקין ומי פירות אבל לגבי דיו מיקרו דבר שאינו מתקיים והא דתנן בפ' שני דסוטה דאין כותבין מגלת סוטה אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שהוא יכול להמחק דמשמע דקומוס וקנקנתוס מתקיימין יותר מדיו אומר ר"י דלעולם אין מתקיימין כמו דיו אלא שאין יכולין להמחות כמו דיו לפי שנבלעין בקלף ע"כ:

אין כותבין לא במשקין:    וכו' נראה דכולה האי בבא יתירא ובמה שכתבתי שהעלו תוס' ז"ל ניחא קצת:

על העלה של זית:    וז"ל הר"ן ז"ל על העלה של זית תלושה ואליבא דר' אלעזר דס"ל עדי מסירה כרתי אפילו בכותב על העלה בדיו כשר אע"פ שהוא כתב שיכול להזדייף ואליבא דר"מ דוקא ברושם וקמ"ל מתני' דעלה של זית דבר המתקיים הוא דבין לר' מאיר בין לר' אלעזר אין כותבין את הגט אלא בדבר המתקיים על דבר המתקיים והיינו דתניא בתוספתא וכו' ע"ש ולענ"ד דעלה של זית דנקט לשון יחיד לאו דוקא דהא פשיטא ודאי דדבר נמנע הוא לכתוב כל הגט ולחתום העדים בעלה אחד של זית אפילו משני צדדיו אפילו שיהא העלה היותר גדול שימצא ואפילו בכתיבה דקה מן הדקה אלא ר"ל על עלין של זית תפורין ומעורין זה בזה דאי אינם מעורין לא מהני דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים:

ועל הקרן של פרה:    וכו' ביד פ"א דה"ג סי' י':

ונותן לה את הפרה:    וכו' ונותן לה את העבד. כתבו בשם רבינו מאיר הלוי ז"ל שצריך שיתן את העבד ואת הפרה בפירוש הא בנותן לה ואמר הא גיטך סתמא אינו במשמע שנתנם לה כולם והגט בטל הר"ן ז"ל. ונלע"ד מתוך סוגיית הגמרא שאם נתן לה את העבד או את הפרה בגיטה וכתובתה נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה:

ונותן לה את העבד:    דלאו טעמא דמחוסר קציצה הכא גבי עבד לא אפשר למקצייה דשייך במצות ואינו רשאי לחבול בו ואם חבל בו יוצא לחירות בראשי אברים. וכתב הר"ן ז"ל בשם רבינו האי גאון ז"ל דלא מקרי מחוסר קציצה אלא היכא דקודם כתיבה הוה בדעתיה למיגז מיניה וכה"ג היא דליכא למיגז מיניה בתר דאיכתוב אבל אי לא הוה בדעתיה למיגז לית לן בה ומיהו גם פרה וכל דבר ששיורו חשוב אצל הכל ושמו עליו בפני עצמו אפילו נתן דעתו שלא לשייר פסול דמתניתין דנותן לה את הפרה סתמא תנן ע"כ. בפי' ר"ב ז"ל ורבנן אי כתב בספר כקאמרת פי' דאז הוות מצית למימר דכי רבי מוכתב לה דומיא דקלף הוא דרבי אבל השתא דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא ועל דכל מאי דבעי לכתוב. וכתבו תוס' ז"ל בפ' שני דסוטה דף י"ז אמתניתין דתנן התם ואינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר אלא על המגילה תימא אמאי לא מרבינן כל מילי מוכתב כדאמרינן פ' שני דגיטין ספר אין לי אלא ספר מניין לרבות כל דבר ת"ל וכתב מ"מ א"כ מה ת"ל ספר מה ספר שאין בו רוח חיים ורבנן אי כתב בספר כדקאמרת אלמא כל היכא דכתיב בספר כ"ע מודו דמרבינן אבל מילי בר מדבר שאין בו רוח חיים. מיהו לפי' ר"ת לא קשיא מידי דבכלל ופרט דרשי' ליה דחזר וכתב וכתב לה ספר כריתות אבל הכא כלל ופרט הוא ואין בכלל אלא מה שבפרט א"נ התם קרא יתירה הוא דקא דריש משום דכתיב תרי זימני וכתב לה ספר כריתות ובירוש' נמי מקשה לה וכו' ע"ש:

אלא על האוכלין:    כך היא הגרסא בקצת נוסחאות וגם בירוש' ושמא ר"ל וכל שכן על האוכלין אבל בבבלי ולא על האוכלין וכתוב בתוס' יו"ט ולא על האוכלין שכן עלה של זית מאכל ליונים כמו שאתה מוצא בנח ע"כ: וקשה לע"נ דמנא ליה דר' יוסי הגלילי פוסל על העלה של זית דילמא לא פסיל אלא על אוכל ממש כגון אם כתב לה גיטה ע"ג ככר לחם או ע"ג תפוח וכיוצא בו דהוי אוכל גמור אבל עלין שהן של קיימא משמע דס"ל כרבנן דמכשרי וקצת רמז יש לדבר בדבור תוס' דבגמרא המתחיל מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ע"ש וגם מלשון דנקט במתני' יש רמז לדבר דנקט ברישא על דבר שאין בו רוח חיים והדר נקט אף לא על האוכלין ואי קאי אמילתיה דת"ק לגמרי לנקוט ברישא אוכלין והדר לינקוט דבר שאין בו רוח חיים אי טעמא דת"ק דנקט עלה של זית הוי לאשמועינן רבותא דכותבין על האוכלין אלא ודאי משמע דת"ק דנקט עלה של זית הוי לאשמועינן רבותא דהוי דבר המתקיים וכותבין עליו וה"ה על האוכלין המתקיימין דכותבין עליהם ור' יוסי הגלילי פליג באוכלין ואפשר דמודה בעלים המתקיימין:


פירושים נוספים