ביאור:בבלי גיטין דף עט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

היתה עומדת על ראש הגג וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת.

הוא מלמעלה והיא מלמטה, וּזְרָקוֹ לה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת.

גמרא:

והא לא מינטר ^[1]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: בגג שיש לו מעקה עסקינן.

עולא בר מנשיא משמיה דאבימי אמר: הכא ^[2] בפחות משלשה סמוך לגג עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך לגג - כגג דמי ^[3].

הוא מלמעלה:

והא לא מינטר ^[4]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיו מחיצות התחתונות ^[5] עודפות על העליונות ^[6]; וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות; וכן אמר עולא אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות.

אמר ליה רבי אבא לעולא: כמאן? כרבי דאמר 'קלוטה ^[7] - כמי שהונחה ^[8] דמיא' ^[9]!

אמר ליה: אפילו תימא רבנן; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת, אבל הכא - משום אינטורי הוא, והא קא מינטר! וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות.

וא"ל רבי זירא לרבי אסי ^[10]: כמאן? כרבי, דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא;

אמר ליה: אפילו תימא רבנן: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת, אבל הכא - משום אינטורי הוא, והא קא מינטר.

נמחק:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה ^[11], אבל נמחק דרך עלייה ^[12] – לא ^[13];

מאי טעמא?

מעיקרא לא למינח קאי.

נשרף:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שקדם גט לדליקה ^[14], אבל קדמה דליקה לגט – לא;

מאי טעמא? מעיקרא לשריפה קאזיל.

אמר רב חסדא: רשויות חלוקות בגיטין ^[15].

אמר ליה רמי בר חמא לרבא: מנא ליה לסבא הא?

אמר ליה: מתניתין היא: 'היתה עומדת על ראש הגג, וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע גט לאויר הגג הרי זו מגורשת' - במאי עסקינן? אילימא בגג דידה וחצר דידה - למה לי אויר הגג [כבר באויר החצר הרי הוא ברשותה, ותהא מגורשת עוד לפני שהגיע לויר הגג]? אלא בגג דידיה וחצר דידיה - כי הגיע לאויר הגג מאי הוי [הרי לא הגיע לרשותה]!? אלא פשיטא בגג דידה וחצר דידיה; אימא סיפא: 'הוא מלמעלה והיא מלמטה, וּזְרָקוֹ לה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת' ואי בגג דידה וחצר דידיה - אמאי מגורשת [דוקא כשהגיע לאויר רשותו? היתה צריכה להיות מגורשת קודם לכן, כאשר הגט יוצא מידו לאויר הגג, שהוא רשותה]!? אלא בגג דידיה וחצר דידה; רישא בגג דידה וחצר דידיה, סיפא בגג דידיה וחצר דידה? אלא לאו - דאושלה [שהשאיל לה] מקום, דחד מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי אינשי!?

אמר ליה: מידי איריא? דלמא הא כדאיתא והא כדאיתא: רישא בגג דידה וחצר דידיה ^[16], סיפא בגג דידיה וחצר דידה ^[17].

אמר רבא: שלש מדות בגיטין ^[18]:

הא דאמר רבי 'קלוטה כמי שהונחה', ופליגי רבנן עליה - הני מילי ^[19] לענין שבת, אבל הכא - משום אינטורי הוא והא מינטר;

והא דאמר רב חסדא 'נעץ קנה ברשות היחיד ^[20], ובראשו טרסקל, וזרק ^[21] ונח על גביו - אפילו גבוה מאה אמה חייב ^[22], לפי שרשות היחיד עולה עד לרקיע' - הני מילי ^[23] לענין שבת, אבל הכא ^[24], ^[25] משום אינטורי הוא ^[26], והא לא מינטר;

עמוד ב

והא דאמר רב יהודה אמר שמואל 'לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו ^[27], שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה' ^[28] - הני מילי ^[29] לענין שבת, אבל לענין גט ^[30] - ^[31] משום קפידא הוא ^[32], וכולי האי ^[33] - לא קפדי אינשי.

אמר אביי: שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות, וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה - הרי זו מגורשת'; מאי טעמא? פנימית גופה במחיצות החיצונה קא מינטרה ^[34], מה שאין כן בקופות: שתי קופות, זו בתוך זו, פנימית שלה וחיצונה שלו, וּזְרָקוֹ לה - אפילו הגיע לאויר פנימית אינה מגורשת; מאי טעמא? דהא לא נח ^[35];

וכי נח מאי הוי? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא?

הכא במאי עסקינן: בקופה [החיצונה] שאין לה שוליים ^[36].

משנה [במשניות: משנה ד]:

בית שמאי אומרים: פוטר אדם אשתו בגט ישן; ובית הלל אוסרין. ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה^[37].

גמרא:

במאי קמיפלגי?

בית שמאי סברי: לא אמרינן גזרה שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה' ^[38], ובית הלל סברי: אמרינן גזרה שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה'.

אמר רב אבא אמר שמואל: אם נישאת - לא תצא;

ואיכא דאמרי: אמר רב אבא אמר שמואל: אם נתגרשה ^[39] - תינשא לכתחלה.

משנה [במשניות: משנה ה]:

כתב לשום מלכות שאינה הוגנת ^[40], ^[41] לשום מלכות מדי ^[42], לשום מלכות יון, לבנין הבית, לחורבן הבית ^[43], היה במזרח וכתב 'במערב', במערב וכתב 'במזרח'

- ^[44] תצא מזה ומזה ^[45] וצריכה גט מזה ומזה ^[46];

ואין לה לא כתובה, ולא פירות ^[47], ולא מזונות, ולא בלאות ^[48], לא על זה ולא על זה; אם נטלה מזה ומזה – תחזיר;

והולד ממזר מזה ומזה ^[49];

ולא זה וזה מטמאין לה ^[50],

ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה;

היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה ^[51];

הערות

^ אויר הגג, דאתי זיקא [רוח] ושדי ליה מקמי דלינח; וכי לא שדיה זיקא ואירע לו דבר אחר: שבא כלב וקלטו, או גשמים מחקוהו - אמאי קתני 'מגורשת' מן האויר? הא בעינן אויר שסופו לנוח
^ אויר דמתניתין - בהכי עסקינן:
^ דהוי כמאן דנח, והלכך קנאתו בהנחתו; דכיון דהגג - גבוה עשרה הוא - הויא לה חצר המשתמרת לכל דנייח בגויה
^ דקא סלקא דעתיה שהגג גבוה מחומת החצר, והיכי קתני 'כיון שיצא מרשות הגג מגורשת'? הא אין סופו לנוח, אפילו לא באת דליקה, דאתי זיקא [רוח] ודחי ליה חוץ למחיצות
^ של חצר
^ על מעקה של גג, דכי נפיק מגג מטא לאויר מחיצות חצר, ומשום הכי בעינן 'עודפות': דהאי דקאי בתוך מחיצות מעקת הגג, וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור את המעקה - יפול לחצר
^ בתוך האויר
^ לארץ
^ דתניא: הזורק בשבת מרשות הרבים לרשות הרבים, ורשות היחיד באמצע: רבי מחייב וחכמים פוטרים
^ גרסינן בה: כדשני עולא
^ כשזרקו כלפי מעלה כדי להעבירו את המעקה - לא נמחק, עד שהגיע לחזור ולירד
^ אף על פי שיצא מאויר הגג לאויר חצר, ומחיצות התחתונות עודפות
^ דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותה
^ שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר
^ אם השאילה הבעל מקום בחצירו לקבלת גיטה - לא השאילה גגו או ביתו, ולא אמרינן 'לא קפיד', דתרי מקומות לא מושלי. משום דמייתי עלה ראיה ממתניתין נקט לה הכא
^ ובעינן אויר הגג
^ מיגרשא באויר חצר; אבל אי תרוייהו דידיה, ואושלה מקום - אימא לך דלא קפיד
^ חלוקות מדין שאר איסורין
^ דפליגי רבנן
^ בחצר, [והקנה] גבוה ממחיצת החצר
^ מרשות הרבים
^ דהויא לה הנחה ברשות היחיד, שאויר רשות היחיד עולה עד לרקיע אף על גב דאויר רשות הרבים אינו למעלה מעשרה, כדאמרינן במסכת שבת (ז,ב; ח,א)
^ דהוי כמונח לארץ
^ אם היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות - אינה מגורשת, שאין סופו לנוח לארץ, דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות
^ וטעמא דגיטא
^ משום חצר המשתמרת הוא, דומיא דיָדָהּ
^ הצפין על גגו של חבירו, דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו
^ שאף על פי שאינם דרים על הגגות - שייך נמי בהו איסור חילוק רשות
^ דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים
^ היו לו שני גגין סמוכין זה לזה, והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה, וקיבלתו בזה
^ לא אמרינן הכא 'רשויות חלוקות', דהא דאמרן לעיל 'תרי מקומות לא מושלי אינשי' -
^ יש משאיל חצרו ומקפיד על ביתו
^ גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן
^ רגילה להשתמר, הלכך משועבדות הן לה וקנו לה
^ ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור, דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו
^ פונ"ץ: דפנימית מונחת על גבי קרקע [ולא נחשבת כבתוך החיצונה]
^ Note: והוא כשיטת בית שמאי במשנה האחרונה במסכת: 'בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה'; ואם כן לפי זה אין גט ישן שכיחא, ולא שייך לגזור; ועוד: שהיות וגרשה – הוציא לעז על בניה. וכם בפירוש נאמר בירושלמי גיטין דף מח,א פרק ח הלכה ט: אמר רבי מנא: בית שמאי כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין 'פוטר אדם את אשתו בגט ישן' - אינון דאמרין אינה צריכה הימנו גט שני; ובית הלל דאינון אמרין 'אינו פוטר בגט ישן' - אינון דאמרין 'צריכה הימנו גט שני'. אמר רבי יוסי בר בון: בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה' - אינון דאמרין: מזוהמת היא מלפניו, ואינו חשוד עליה, לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני; בית הלל, דאינון אמרין 'אפילו הקדיחה תבשילו' - אינון דאמרין: אינה מזוהמת מלפניו, והוא חשוד עליה, לפיכך צריכה ממנו גט שני.
^ שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה, ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן, ואחר כך יגרשנה בו, ולימים - כשישתכח הדבר - יראו זמן הגט קודם ללידת הבן, ויהו סבורין שניתן לה משעת כתיבה, ויאמרו 'מן הפנויה נולד, משגרשה' - והוי פגם
^ בגט ישן והלך בעלה למדינת הים
^ מי שהיה בבבל וכתב 'בשנת כך וכך' למלכות אחרת; ובגמרא מפרש אמאי קרי לה 'שאינה הוגנת'
^ או שכתב
^ לפי שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב בה כדמפרש בגמרא
^ פסול מפני שלא כתב לשם המלכות [ששולטת במקום ששם כתבו]
^ אם ניסת בגט זה
^ תצא מן הראשון ומן השני
^ וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני - ואף על פי שקדושי שני לא הוו קדושין; וביבמות (פח,ב) מפרש טעמא: גזרה שמא יאמרו: גירש ראשון גט גמור, ונשא שני, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט
^ דין פירות שתקנו לה לאשה: פירקונה משביה תחת פירות; ועל אלו אין לה כלום
^ הקיימים מבגדים שהכניסה לו; וקנסא הוא דקנסוה, כדמפש ביבמות (צא,ב): דאיבעי לה אקרויה לגיטא
^ אם החזירה הראשון וילדה לו בן - הוי ממזר מדרבנן; וביבמות (פט,ב) אמרינן דאסור בממזרת, הואיל וכשר מן התורה
^ אם כהנים הם
^ דזונה היא; דסתם 'זונה' היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה לאחרים, דהיינו 'נפקת ברא'

[1] אויר הגג, דאתי זיקא [רוח] ושדי ליה מקמי דלינח; וכי לא שדיה זיקא ואירע לו דבר אחר: שבא כלב וקלטו, או גשמים מחקוהו - אמאי קתני 'מגורשת' מן האויר? הא בעינן אויר שסופו לנוח

[2] אויר דמתניתין - בהכי עסקינן:

[3] דהוי כמאן דנח, והלכך קנאתו בהנחתו; דכיון דהגג - גבוה עשרה הוא - הויא לה חצר המשתמרת לכל דנייח בגויה

[4] דקא סלקא דעתיה שהגג גבוה מחומת החצר, והיכי קתני 'כיון שיצא מרשות הגג מגורשת'? הא אין סופו לנוח, אפילו לא באת דליקה, דאתי זיקא [רוח] ודחי ליה חוץ למחיצות

[5] של חצר

[6] על מעקה של גג, דכי נפיק מגג מטא לאויר מחיצות חצר, ומשום הכי בעינן 'עודפות': דהאי דקאי בתוך מחיצות מעקת הגג, וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור את המעקה - יפול לחצר

[7] בתוך האויר

[8] לארץ

[9] דתניא: הזורק בשבת מרשות הרבים לרשות הרבים, ורשות היחיד באמצע: רבי מחייב וחכמים פוטרים

[10] גרסינן בה: כדשני עולא

[11] כשזרקו כלפי מעלה כדי להעבירו את המעקה - לא נמחק, עד שהגיע לחזור ולירד

[12] אף על פי שיצא מאויר הגג לאויר חצר, ומחיצות התחתונות עודפות

[13] דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותה

[14] שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר

[15] אם השאילה הבעל מקום בחצירו לקבלת גיטה - לא השאילה גגו או ביתו, ולא אמרינן 'לא קפיד', דתרי מקומות לא מושלי. משום דמייתי עלה ראיה ממתניתין נקט לה הכא

[16] ובעינן אויר הגג

[17] מיגרשא באויר חצר; אבל אי תרוייהו דידיה, ואושלה מקום - אימא לך דלא קפיד

[18] חלוקות מדין שאר איסורין

[19] דפליגי רבנן

[20] בחצר, [והקנה] גבוה ממחיצת החצר

[21] מרשות הרבים

[22] דהויא לה הנחה ברשות היחיד, שאויר רשות היחיד עולה עד לרקיע אף על גב דאויר רשות הרבים אינו למעלה מעשרה, כדאמרינן במסכת שבת (ז,ב; ח,א)

[23] דהוי כמונח לארץ

[24] אם היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות - אינה מגורשת, שאין סופו לנוח לארץ, דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות

[25] וטעמא דגיטא

[26] משום חצר המשתמרת הוא, דומיא דיָדָהּ

[27] הצפין על גגו של חבירו, דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו

[28] שאף על פי שאינם דרים על הגגות - שייך נמי בהו איסור חילוק רשות

[29] דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים

[30] היו לו שני גגין סמוכין זה לזה, והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה, וקיבלתו בזה

[31] לא אמרינן הכא 'רשויות חלוקות', דהא דאמרן לעיל 'תרי מקומות לא מושלי אינשי' -

[32] יש משאיל חצרו ומקפיד על ביתו

[33] גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן

[34] רגילה להשתמר, הלכך משועבדות הן לה וקנו לה

[35] ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור, דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו

[36] פונ"ץ: דפנימית מונחת על גבי קרקע [ולא נחשבת כבתוך החיצונה]

[37] Note: והוא כשיטת בית שמאי במשנה האחרונה במסכת: 'בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה'; ואם כן לפי זה אין גט ישן שכיחא, ולא שייך לגזור; ועוד: שהיות וגרשה – הוציא לעז על בניה. וכם בפירוש נאמר בירושלמי גיטין דף מח,א פרק ח הלכה ט: אמר רבי מנא: בית שמאי כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין 'פוטר אדם את אשתו בגט ישן' - אינון דאמרין אינה צריכה הימנו גט שני; ובית הלל דאינון אמרין 'אינו פוטר בגט ישן' - אינון דאמרין 'צריכה הימנו גט שני'. אמר רבי יוסי בר בון: בית שמאי כדעתהון ובית הלל כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה' - אינון דאמרין: מזוהמת היא מלפניו, ואינו חשוד עליה, לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני; בית הלל, דאינון אמרין 'אפילו הקדיחה תבשילו' - אינון דאמרין: אינה מזוהמת מלפניו, והוא חשוד עליה, לפיכך צריכה ממנו גט שני.

[38] שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה, ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן, ואחר כך יגרשנה בו, ולימים - כשישתכח הדבר - יראו זמן הגט קודם ללידת הבן, ויהו סבורין שניתן לה משעת כתיבה, ויאמרו 'מן הפנויה נולד, משגרשה' - והוי פגם

[39] בגט ישן והלך בעלה למדינת הים

[40] מי שהיה בבבל וכתב 'בשנת כך וכך' למלכות אחרת; ובגמרא מפרש אמאי קרי לה 'שאינה הוגנת'

[41] או שכתב

[42] לפי שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב בה כדמפרש בגמרא

[43] פסול מפני שלא כתב לשם המלכות [ששולטת במקום ששם כתבו]

[44] אם ניסת בגט זה

[45] תצא מן הראשון ומן השני

[46] וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני - ואף על פי שקדושי שני לא הוו קדושין; וביבמות (פח,ב) מפרש טעמא: גזרה שמא יאמרו: גירש ראשון גט גמור, ונשא שני, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט

[47] דין פירות שתקנו לה לאשה: פירקונה משביה תחת פירות; ועל אלו אין לה כלום

[48] הקיימים מבגדים שהכניסה לו; וקנסא הוא דקנסוה, כדמפש ביבמות (צא,ב): דאיבעי לה אקרויה לגיטא

[49] אם החזירה הראשון וילדה לו בן - הוי ממזר מדרבנן; וביבמות (פט,ב) אמרינן דאסור בממזרת, הואיל וכשר מן התורה

[50] אם כהנים הם

[51] דזונה היא; דסתם 'זונה' היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה לאחרים, דהיינו 'נפקת ברא'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]