לפי חכמי התלמוד, הפסוק מלמדנו שיש להיזהר בשמירת המצוות מדברי סופרים, למרות שלא נכתבו בתורה, שהרי אילו כל המצוות היו כתובות בתורה, היתה לנו כמות כמעט אינסופית של ספרים, והייתה יגיעה רבה בהעתקתם מדור לדור: "בני! הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה... שמא תאמר: אם יש בהן ממש, מפני מה לא נכתבו? אמר קרא: עשות ספרים הרבה אין קץ (אם באנו לכתוב לא הספקנו) ולהג הרבה יגיעת בשר" ( ערובין כא: , רש"י ) .

"הסיומת של ספר קהלת נכתבה על ידי עורכי הספר, חזקיהו המלך ואנשי סיעתו (בבא בתרא טז א). סיומת זו נכתבה דווקא בסוף ספר קהלת, ולא משלי או שיר השירים, כי ספר קהלת הוא המבין מכולם. שמא יעלה הרצון מלפני אדם לכתוב בסגנון זה? חלילה, אין הוא המלך שלמה! ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגִעת בשר - אם אדם רגיל יכתוב באופן זה, הרי שדבריו ייראו כלהג ודברים בטלים המייגעים אנשים. ישנה ספרות שאינה מרוממת אנשים אלא מעייפת ומייאשת. אבל ספר קהלת כולו במגמה אחת: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (שם שם יג)." ( הרב שלמה אבינר ) .

רעיונות דומים מדברי הפילוסופים:

• לפארג והתנ"ך: האם כדאי להתאמץ? .
• אפלטון והתנ"ך: הטובה הפילוסופיה? .