אבן עזרא על קהלת יב
<< · אבן עזרא על קהלת · יב
פסוק א
פסוק ב
ואחר שהזכיר השמש מה צורך היה לו להזכיר האור והירח והכוכבים? בעבור שימצאו נבראים כמו עופות שלא יוכלו לעוף ביום מפני להט אור השמש. והקרוב, כי זה דרך המקר' להקדים או לאחר כמו (תהלים קכא ד): "הנה לא ינום ולא יישן" והתנומ' יותר קלה מן השינה.
יש מפרשים ושבו העבים על הבכי. ואחרים אמרו על הלחה המתגבר' עליו. והנכון בעיני שהוא כמשמעו, כי החולה בעת מותו יחשך לו העולם, ויתראה לו כאילו העבים הסתירו האור, וכן הוא ושבו העבים להגשים אחר הגשם:פסוק ג
פסוק ד
"בשפל קול הטחנה" - הוא הקרב העליון והוא המסס שהוא טוחן המאכל ומלת בשפל שם ואיננו תואר וכמוהו טוב שפל רוח וענינו שפלות וענין בשוק על דרך משל כשישפל קול הטחנה אין קמח נמצא ויהו חנויות שוק האופים סגורי' ונמצא דלתי ודלתות כמו שפתי ושפתות:
"ויקום לקול הצפור" - ידוע כי המאכל יוליד השינה ובהסגר הפה נכרת המאכל וייקץ לדבר קל:
"וישחו כל בנות השיר" - הוא הגרון שהיה לפנים בו משורר ישח קולו עד שלא ישמע ובאה מלת ישחו שהיא לשון זכרים עם בנות שהן נקבות כמו וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ויתכן ששתיהם שבות למלת כל:פסוק ה
"גם מגבוה" - יש אומרים כי על הזקנים ידבר שאין להם כח לעלות אל המקום הגבוה ויאמרו כי וי"ו יראו נוסף ויש אומרים יראו שוקיו:
"וחתחתים" - כפול הפ"ה והלמ"ד כי העי"ן מובלע והוא מן תראו תחת כמו פחד:
"וינאץ השקד" - אמרו שהוא מן עלתה נצה והענין השיבה:
"ויסתבל החגב" - הקרסול ויש אומרים השקד הוא האבר ששיבתו אחר הראש והזקן ויסתבל החגב המבושים שימשכו למטה, ואחרים אמרו כי החי"ת במקום עי"ן גם זה הבל כי לאיתחלף אות באות חוץ מאותיות יהו"א בעבור שהם נראים פעמים ונעלמים, ותפר האביונה אמרו שהוא מן ולא אבה וענינו תאות המשגל ואמר ר' אדונים בן תמים המזרחי נ"ע כי אביונה כנוי לרוח בני האדם וכן דקדוקו אביון תואר השם לזכר, ואביונה לשון נקבה, ואם תצעירנה תהיה אביונה וכן מלת אמינון, וגשמו אומר, וזהו דקדוק עניות כי אין בלשון הקדש מלהשהקטינו כלל ואילו היה זה ביסוד הלשון להקטין יהיו נמצאים במקרא למאות ולאלפי' ואולם אמנון ואמינון שני שמות לאיש אחד כמו שלמה ושלמון אבשי אבישי אבנר אבינר ותוספת וי"ו בשמו כמו יתר ויתרו, ועתה אפרש הפסוק אחר שאמר וחשכו הרואות בארובות ולא יאכל ולא ישמע קולו איך יחזור לאחור לאמר גם מגבוה יראו ודבר השיבה אכן הוא בענין אחר וכן הוא גם מגבוה יראו מחשבותיו שהרוח חושבת שהיא נוסעת והולכת אל מקום גבוה ותפחד מן הדרך וסוף הפסוק יורה כי הולך האדם, ומלת ינאץ הוא באל"ף והיא כמו וינאץ בזעם אפו שהוא כמו וימאס אף על פי ששניהם משני בנינים והשקד הוא תואר השם במשקל והיה דשן ושמן וענינו שומר מתכונת הגוף כענין שקדו שמרו שוא שקד שומר וכן נמר שוקד על עריהם וענינו מואס לשקוד:
"ויסתבל החגב" - שהוא קל קל וחומר הגוף ותי"ו ויסתבל מבנין התפעל והתאחר כמנהג כל סמ"ך ושי"ן כמו מסתולל משתולל, ותפר האביונה ידוע כי מלת הפיר לעולם היא יוצאת והענין תפר היועצת מועצותיה והיא הרוח וזה דקדוק הלשון כבר באר רבי יהודה בר דוד נ"ע בעל הדקדוק כי מלת קם ושב וחביריהם שרשם משלשה אותיות והאמצעי יו"ד ויורה עליוקים דברי הפורים ומלת בינה כמו שבתם וקימתם והבין כמו הקים, ובנת לרעי כמו קמת, ותואר הש' קם כמו הנני שב שבות והשלם קים ועל משקל גנב ולנקבה קיימת ובה"א קימה מלרע, אושב לענין אביונה ואמר כי האל"ף נוסף כאל"ף אקדח, באזרועך, והאזניחו ותהיה זאת המלה תואר מבינה והוא כנוי לרוח בעלת הבינה:
"אל בית עולמו" - הוא הקבר והוא הבית שידור שם לעולם ויש עולם קצוץ כמו וישב שם עד עולם ועבדו לעולם:
"וסבבו בשוק" - כשיוליכו אותו ישאוהו על כתף יסבלוהו:פסוק ו
"וירץ הגלגל אל הבור" - ישבר הכד ואין מים עולים ומלת ונרוץ בנין נפעל כמו נכון פועל עבר יחיד מן נכונו ללצים שפטים:
"וחבל הכסף" - הוא חוט השדרה וקראו כסף בעבור היותו לבן:
"וגולת הזהב" - הוא המוח ודמהו לזהב בעבור הקרום שהוא אדום אשר הוא עליו והכד היא המרה ונקרא כד בעבור ששם תתחבר המרה האדומה:
" והמבוע" - הוא הכבד.
"ונרוץ הגלגל" - גלגולת הראש שהיתה למעלה לעולם ירדה אל הבור מתחת לארץ:פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
"ואזן" - שירים או חבור מאזני החכמה או הוא מן אזנים כענין השמיע:
"וחקר" - והורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה ויהיה פועל יוצא לשנים פעולים:
"תקן משלים הרבה" - וידבר שלשת אלפים משל:פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
<< · אבן עזרא על קהלת · יב