אבן עזרא על קהלת יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על קהלת · יב

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וזכור" - מצאנו נעורים עלומים זקונים כלם לשון זכרים רק בחורותיך יצא מן הדרך. וי"א שהם שתי לשונו' ויפרש (במדבר יא כח): "משר' משה מבחוריו" כמו מבחורותיו כי כל בחורים אם יסמכו לא ישתנו:

"ימי הרעה" - הם ימי הזקנה לזקן וימי החולי לכל הוא החולי שימות בו:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד" - פירוש והאור הזה אור השחר שיעלה טרם זרוח השמש ויעמוד אחר בואו שעה ושליש שעה מהשעות השוות.

ואחר שהזכיר השמש מה צורך היה לו להזכיר האור והירח והכוכבים? בעבור שימצאו נבראים כמו עופות שלא יוכלו לעוף ביום מפני להט אור השמש. והקרוב, כי זה דרך המקר' להקדים או לאחר כמו (תהלים קכא ד): "הנה לא ינום ולא יישן" והתנומ' יותר קלה מן השינה.

יש מפרשים ושבו העבים על הבכי. ואחרים אמרו על הלחה המתגבר' עליו. והנכון בעיני שהוא כמשמעו, כי החולה בעת מותו יחשך לו העולם, ויתראה לו כאילו העבים הסתירו האור, וכן הוא ושבו העבים להגשים אחר הגשם:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביום" - מלת יזועו כמו ולא קם ולא זע ממנו, ומעטו פועל יוצא והענין מעטו הטחינה, יש אומרים כי שומרי הבית הם הכסלים והצלעות, ויש אומרים שהם הארבעה הממונים בכל אברואבר לשמרו והם המושך והמעכל והמעכב והמטהר, גם יפרש אנשי החיל הזן והמוליד והמצייר, והקרוב אלי ששומרי הבית הם הידים עם הזרועות שהם שומרי הגוף שלא יגע בו רע ואנשיהחיל הם השוקים ויורה עליו והתעותו, כי אין להם כח לעמוד, וענין חיל כח בעבור היות כל הגוף עליהם, והטוחנות הם השנים, והרואות העינים:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וסגרו דלתים" - הם השפתים וכמוהו דלתי פניו מי פתח:

"בשפל קול הטחנה" - הוא הקרב העליון והוא המסס שהוא טוחן המאכל ומלת בשפל שם ואיננו תואר וכמוהו טוב שפל רוח וענינו שפלות וענין בשוק על דרך משל כשישפל קולהטחנה אין קמח נמצא ויהו חנויות שוק האופים סגורי' ונמצא דלתי ודלתות כמו שפתי ושפתות:

"ויקום לקול הצפור" - ידוע כי המאכל יוליד השינה ובהסגר הפה נכרת המאכל וייקץ לדבר קל:

"וישחו כל בנות השיר" - הוא הגרון שהיה לפנים בו משורר ישח קולו עד שלא ישמע ובאה מלת ישחו שהיא לשון זכרים עם בנות שהן נקבות כמו וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ויתכןששתיהם שבות למלת כל:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וסגרו דלתים" - הם השפתים וכמוהו דלתי פניו מי פתח:

"גם מגבוה" - יש אומרים כי על הזקנים ידבר שאין להם כח לעלות אל המקום הגבוה ויאמרו כי וי"ו יראו נוסף ויש אומרים יראו שוקיו:

"וחתחתים" - כפול הפ"ה והלמ"ד כי העי"ן מובלע והוא מן תראו תחת כמו פחד:

"וינאץ השקד" - אמרו שהוא מן עלתה נצה והענין השיבה:

"ויסתבל החגב" - הקרסול ויש אומרים השקד הוא האבר ששיבתו אחר הראש והזקן ויסתבל החגב המבושים שימשכו למטה, ואחרים אמרו כי החי"ת במקום עי"ן גם זה הבל כי לאיתחלף אות באות חוץ מאותיות יהו"א בעבור שהם נראים פעמים ונעלמים, ותפר האביונה אמרו שהוא מן ולא אבה וענינו תאות המשגל ואמר ר' אדונים בן תמים המזרחי נ"ע כי אביונהכנוי לרוח בני האדם וכן דקדוקו אביון תואר השם לזכר, ואביונה לשון נקבה, ואם תצעירנה תהיה אביונה וכן מלת אמינון, וגשמו אומר, וזהו דקדוק עניות כי אין בלשון הקדש מלהשהקטינו כלל ואילו היה זה ביסוד הלשון להקטין יהיו נמצאים במקרא למאות ולאלפי' ואולם אמנון ואמינון שני שמות לאיש אחד כמו שלמה ושלמון אבשי אבישי אבנר אבינר ותוספתוי"ו בשמו כמו יתר ויתרו, ועתה אפרש הפסוק אחר שאמר וחשכו הרואות בארובות ולא יאכל ולא ישמע קולו איך יחזור לאחור לאמר גם מגבוה יראו ודבר השיבה אכן הוא בענין אחר וכןהוא גם מגבוה יראו מחשבותיו שהרוח חושבת שהיא נוסעת והולכת אל מקום גבוה ותפחד מן הדרך וסוף הפסוק יורה כי הולך האדם, ומלת ינאץ הוא באל"ף והיא כמו וינאץ בזעם אפושהוא כמו וימאס אף על פי ששניהם משני בנינים והשקד הוא תואר השם במשקל והיה דשן ושמן וענינו שומר מתכונת הגוף כענין שקדו שמרו שוא שקד שומר וכן נמר שוקד על עריהםוענינו מואס לשקוד:

"ויסתבל החגב" - שהוא קל קל וחומר הגוף ותי"ו ויסתבל מבנין התפעל והתאחר כמנהג כל סמ"ך ושי"ן כמו מסתולל משתולל, ותפר האביונה ידוע כי מלת הפיר לעולם היא יוצאתוהענין תפר היועצת מועצותיה והיא הרוח וזה דקדוק הלשון כבר באר רבי יהודה בר דוד נ"ע בעל הדקדוק כי מלת קם ושב וחביריהם שרשם משלשה אותיות והאמצעי יו"ד ויורה עליוקים דברי הפורים ומלת בינה כמו שבתם וקימתם והבין כמו הקים, ובנת לרעי כמו קמת, ותואר הש' קם כמו הנני שב שבות והשלם קים ועל משקל גנב ולנקבה קיימת ובה"א קימה מלרע,אושב לענין אביונה ואמר כי האל"ף נוסף כאל"ף אקדח, באזרועך, והאזניחו ותהיה זאת המלה תואר מבינה והוא כנוי לרוח בעלת הבינה:

"אל בית עולמו" - הוא הקבר והוא הבית שידור שם לעולם ויש עולם קצוץ כמו וישב שם עד עולם ועבדו לעולם:

"וסבבו בשוק" - כשיוליכו אותו ישאוהו על כתף יסבלוהו:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

" עד" - זה משל נכבד והגולה היא בראש הגלגל המתגלגל בחבל וראש החבל קשור בגולה, וירתק מן עשה הרתוק כשיתקשר החבל כאילו ישתלשל לא ישיג אל המבוע גם כן ענין מלתירתק שהוא כתוב ומלת ונרוץ מן ותרץ את גלגלתו מענין וירוצצו כאשר תשבר הגולה:

"וירץ הגלגל אל הבור" - ישבר הכד ואין מים עולים ומלת ונרוץ בנין נפעל כמו נכון פועל עבר יחיד מן נכונו ללצים שפטים:

"וחבל הכסף" - הוא חוט השדרה וקראו כסף בעבור היותו לבן:

"וגולת הזהב" - הוא המוח ודמהו לזהב בעבור הקרום שהוא אדום אשר הוא עליו והכד היא המרה ונקרא כד בעבור ששם תתחבר המרה האדומה:

" והמבוע" - הוא הכבד.

"ונרוץ הגלגל" - גלגולת הראש שהיתה למעלה לעולם ירדה אל הבור מתחת לארץ:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

" וישוב" - לא ישאר בגוף כי אם העצמות גם הם ישובו עפר:


"והרוח תשוב" - זה הפסוק יכחיש האומרים שהרוח היא המקרה כי המקרה לא ישוב:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הבל" - יתכן היות מלת הבל שתי לשונות האחד כמשקל זהב והשני הידוע על משקל ארץ כמו ויעל עשנו כעשן הכבשן ויסמך בצרי כמו חלב עזים ויש אומרים כי הבל לשון ציווי והענין כמו עזוב, ובא ה"א הידיעה על קהלת בעבור היותו תואר השם כי לא יבא על שם העצם וכאשר זכר מות האדם אמר נתברר לך מה שאמרתי לך בתחלה הבל הבלים:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עוד למד" - עוד, תמיד כמו עוד טומאתו בו:

"ואזן" - שירים או חבור מאזני החכמה או הוא מן אזנים כענין השמיע:

"וחקר" - והורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה ויהיה פועל יוצא לשנים פעולים:

"תקן משלים הרבה" - וידבר שלשת אלפים משל:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בקש קהלת למצוא דברי חפץ" - היא החכמה העליונה עד שמצא והענין מה חפץ יש בזה שנברא כך ולמה כך:

"וכתוב יושר" - הוא פירוש וכמוהו על הספר הישר ואיננו אצלנו:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דברי" - יש בדברי הקדמונים דברים שהם כדרבונות לבהמה שמיסרים ומפקחים הנפש ויש כמסמרות נטועים הגדולים שיאספו הדלתות שלא יתפרדו וזאת תורת האדם ויש אומרים וכמסמרות נטועים דברי בעלי אסופות הם הלוקטים מספרים רבים ויקברו מחברות אף על פי שיחלקו, כלם לימדם בורא אחד:

ומלת "רועה" - בעבור שדימה האדם לבהמה הצריכה דרבונות:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויותר" - הזהר מעשות ספרים כמו השמרו לכם עלות בהר וענין עשות קנות או כתיב' כי אין קץ להם, ולמ"ד להג שרש כלמ"ד למד דעת כמשקל להט החרב ואין לה דומה, בלשון ישמעאל הוא כמו קריאה:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"סוף דבר" - כבר השמעתיך הכל או שמעת כל מחלוקת החכמים זה עשה את אלהים ירא:

"כי זה כל האדם" - ישוב לענין שעבר שהוא האדם בחייו ובמותו הבל וענינו כי זה מקרה כל האדם או כי זה עיקר כל האדם וישוב ליראה השם הנכבד והנורא:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי את" - סוד שלא זכר בספר בראשית עד ויכלו לשם שם כי אם האלהים הוא סוד ספר קהלת, וענין על כל נעלם כל מעשה נראה שמעשה יובא במשפט כפי הנעלם והענין כפי כונתהלב אם טוב ואם רע, ויש אומרים ואפילו כל דבר שנעלם ממך והראשון יותר נכון בעיני, וברוך היודע האמת ומחסדיו אשאל לכפר שגיאותי ויעיר כבודי עד יודיעני אורח חיים; חסלת מגלת קהלת, והספר נשלם, בפירוש כל נעלם, בעזרת אל עולם, מלמד כל, דעה, ורוב הודות לשמו, וכל חסד עמו, יצוה אל, עמו, גאולה וישועה, לחשבון היודעים, תעודת שעשועים, תשע מאות יש עם אלפים ארבעה, נשלם אבן עזרא מספר קהלת: