ביאור:בבלי יבמות דף ק
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בריה בפני עצמה נינהו [1]; עבד נמי - דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין; ערל וטמא - משום דמאיסי; נושא אשה שאינה הוגנת לו - משום קנסא; אלא אשה מאי טעמא לא? פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע: חד אמר משום גרושה [2], וחד אמר משום יחוד. מאי בינייהו? איכא בינייהו בי דרי דמקרב למתא ולא שכיחי בהו אינשי [3]; אי נמי דמרחק ושכיחי בה אינשי [4].
'וכולן משגרין להם לבתיהן, חוץ מטמא [5] ונושא אשה שאינה הוגנת לו' - אבל ערל משגרינן ליה - מאי טעמא? משום דאניס. טמא נמי הא אניס? האי נפיש אונסיה [6] והאי לא נפיש אונסיה.
תנו רבנן: 'העבד והאשה - אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות; ובמקום שחולקין - נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד.' מאי קאמר [7]? [8] [9]הכי קאמר: 'במקום שחולקין [10] מעשר עני [11] - נותנין לאשה תחלה' מאי טעמא? משום זילותא [12]. [13].
אמר רבא: מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי [14] הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא [15], אמינא דמיחייב במצות; כיון דשמענא להא - שרינא תיגרא דאתתא ברישא; מאי טעמא? - משום זילותא.
הגדילו התערובות [ושחררו זה את זה נושאין נשים ראויות לכהונה] 'שיחררו' - אי בעי - אִין, אי לא בעי - לא [16]? ואמאי? לישא שפחה אינו יכול' בת חורין אינו יכול [17]? אמר רבא: אימא: כופין אותן ומשחררין זה את זה.
נותנין עליהם חומרי [ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים]: למאי הלכתא [האם נשארו חומרי כהנים שלא פרט שבמשנה? או מה הן חומרי ישראלים]? אמר רב פפא : למנחתם: נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים. [18] הא כיצד? הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין בעצמן - איקרי כאן 'כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו' [19]! אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דמסיק להו לשום עצים, כרבי אלעזר אליעזר , דתניא: 'רבי אלעזר אליעזר אומר: '[ויקרא ב,יב: קרבן ראשית תקריבו אתם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח] [20] לריח ניחוח אי אתה מעלה, אבל אתה מעלה לשום עצים' [21] הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבנן מאי איכא למימר? דעביד לה כרבי אלעזר ברבי שמעון, דתניא [22]: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר : הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן [23]'. ואפילו רבנן [24] לא פליגי עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון [25] אלא במנחת חוטא של כהנים, דבת הקרבה היא [26], אבל הכא [27] - אפילו רבנן מודו [28].
משנה:
מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים, ונשאת, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון:
היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני - חולצין ולא מייבמין [29] וכן הוא להם [30] - חולץ ולא מייבם.
[המשך המשנה] היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם - הוא חולץ ומייבם [31], והם [32]: אחד חולץ ואחד מייבם [33]. היה אחד ישראל ואחד כהן: נושא אשה ראויה לכהן ואין מטמא למתים, ואם נטמא אינו סופג את הארבעים [34]; אינו אוכל בתרומה, ואם אכל אינו משלם קרן וחומש; ואינו חולק על הגורן; ומוכר התרומה והדמים שלו; ואינו חולק בקדשי הקדשים; ואין נותנין לו את הקדשים; ואין מוציאין את שלו מידו; ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה; ובכורו יהא רועה עד שיסתאב; ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים.
היו שניהם כהנים - הוא אונן עליהם [35] והם אוננים עליו [36]; הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו; הוא אינו יורש אותן [37], אבל הם יורשין אותו [38]; ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה, עולה במשמרו של זה ושל זה [39]; ואינו חולק [40]. אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד.
גמרא: דוקא מיחלץ והדר יבומי [41] אבל יבומי ברישא לא, דקא [42] פגע ביבמה לשוק [43].
אמר שמואל: עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל - הולד שתוקי [44]. מאי 'שתוקי'?: אילימא שמשתקים אותו מנכסי אביו – פשיטא: מי ידעינן אבוה מנו? אלא שמשתקין אותו מדין כהונה [45]; מאי טעמא? - אמר קרא (במדבר כה יג) והיתה לו ולזרעו אחריו [ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל] בעינן זרעו מיוחס אחריו [46] וליכא. מתקיף לה רב פפא: אלא מעתה, גבי אברהם דכתיב [בראשית יז,ז: והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם] להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך - התם מאי קא מזהר ליה רחמנא [47]? הכי קאמר ליה: לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה, דלא ליזיל זרעך בתרהּ [48].
מיתיבי: 'ראשון ראוי להיות כהן גדול' [49] - והא בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא!? זרעו מיוחס אחריו – דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא; וכי גזור רבנן – בזנות; בנשואין לא גזור רבנן.
ובזנות מי גזור רבנן? והתנן [במשנתנו]: 'מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה' מאי 'אחר בעלה'?: אילימא 'אחר מיתת בעלה' - אימא סיפא: 'הוא אונן עליהם והם אוננים עליו': בשלמא 'הוא אונן עליהם' - משכחת לה [50] בנשואין דשני, [51] וליקוט עצמות דקמא [52]; אלא 'הם אוננים עליו' - היכי משכחת לה?: קמא הא מית ליה? ואלא בגרושה? ומאי 'אחר בעלה' - אחר 'גט בעלה'? אימא סיפא: 'הוא אין מטמא להם והם אינן מטמאין לו': בשלמא 'הן אין מטמאין לו' – לחומרא, דכל חד וחד דלמא לאו בריה הוא, אלא 'הוא אין מטמא להם' – אמאי? בשלמא לשני לא ליטמי ליה [53], אלא לראשון ליטמי ליה ממה נפשך: אי בריה הוא - שפיר קא מטמא ליה, ואי בר בתרא הוא - שפיר קא מטמא ליה, דחלל הוא! אלא לאו – בזנות [54], ומאי 'אחר בעלה'? - אחר בועלה! וקתני סיפא 'עולֶה במשמר של זה ושל זה' ותיובתא דשמואל! אמר רב שמעיא: [55] [אלא] בממאנת [56]. ממאנת מי קא ילדה? והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן: 'שלש נשים משמשות במוך [57]: קטנה, מעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ותמות, מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל [58], מניקה - שמא תגמול את בנה וימות; ואיזו היא קטנה [59] - מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד בת שתים עשרה שנה ויום אחד [60]; פחות מיכן [61] או יתר על כן [62] משמשת כדרכה והולכת - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו, שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה' [דלותי ולי יהושיע]? משכחת לה בקידושי טעות [63], וכדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: [במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה, ועד אין בה והיא לא נתפשה] והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת [64]; ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה [65] מותרת [66], ואי זו? - זו שקדושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב לה על כתפה - ממאנת והולכת לה [67].
הערות
[עריכה]- ^ והויא זילותא דקדשים
- ^ שמא יגרשנה בעלה, והיא זרה, ולא ידעי אינשי ופלגי לה
- ^ משום גרושה ליכא, דהא סמוך למתא הוא, וידעי לה אי גרושה היא; ומשום יחוד איכא, הואיל דלא שכיחי ביה אינשי
- ^ משום גרושה איכא משום יחוד ליכא
- ^ קנסא הוא דלא איזדהר
- ^ שמתו אחיו
- ^ קתני 'אין חולקין' והדר קתני 'במקום שחולקין'
- ^ האי 'במקום שחולקין' - לאו אתרומה קאי
- ^ ו
- ^ ודבר שחולקין נמי לנשים כגון
- ^ שהוא מתחלק בתוך הבית בעיר ואין כאן משום יחוד דשכיחי אינשי
- ^ משום דזילא בה מילתא למיקם
- ^ מעשר עני אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית, כדכתיב 'לגר ליתום ולאלמנה וגו' (דברים כו יב), ועוד: משום דלא ליכספו עניים
- ^ זה תובע בעל דינו וזו תובעת בעל דינה ואין הדין בין שניהם
- ^ הייתי נזקק לאיש תחלה לגמור את דינו, ואחר כך הייתי נזקק לדון בין אשה ובין בעל דינה
- ^ כלומרף לא כפינן להו לשחרר זה את זה –בתמיה!
- ^ ותנן גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין 'כופין את רבו ועושה אותו בן חורין' [גיטין פ"ד מ"ד] משום האי טעמא
- ^ מנחת ישראל נקמצת ושיריה נאכלים, כדכתיב (ויקרא ב ב) 'וקמץ' 'והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו' (ויקרא ו ט); ומנחת כהן אין נקמצת לפי שכולה כליל, שנאמר (ויקרא ו טז) 'כל מנחת כהן כליל תהיה'; ואחד מתערובות הללו שמתנדב מנחה - צריכה קמיצה, שמא ישראל הוא; ומנחה שלא נקמצה פסולה כזבח שלא נשחט; ושיריה אין נאכלין דלמא כהן הוא
- ^ היכי מצי מקטיר להו לשירים? ודלמא מנחת ישראל היא, ושירים גמורים הן, והרי הן בבל תקטירו, דכתיב (ויקרא ב יא) לא תקטירו ממנו אשה לה' - כל שממנו לאישים - שנקטר הימנו דבר הראוי להקטיר - הרי השירים בבל תקטירו
- ^ בתריה דהאי קרא ד'לא תקטירו' כתיב
- ^ ומילתיה דרבי אליעזר בזבחים בפרק 'התערובות' (דף עז.) גבי אברי חטאת שנתערבו באברי עולה: 'רבי אליעזר אומר: ינתנו כולם למעלה ורואה אני את בשר החטאת שהן שירים, ובבל תקטירו - כאילו הן עצים: דכיון דלא מכוין לאקטורי - לאו הקטרה היא, ומותר לעשות כן מפני תקנת עולה; וחכמים אומרים: תעובר צורתם ויצאו לבית השרפה
- ^ גבי כהן המטמא הקדש בדלי דלות שמביא מנחת חוטא (מנחות עד א) וכתב בה במנחת חוטא [ויקרא ה,יג] 'והיתה לכהן כמנחה' כלומר: אם חוטא זה כהן הוא - הרי היא כמנחת ישראל: מה מנחת ישראל נקמצת - אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת; אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זה שיריה נאכלין? - תלמוד לומר: 'וכל מנחת כהן כליל תהיה'; הא כיצד? הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבות לעצמן דברי רבי שמעון
- ^ למטה, מקום שנותנים שם תרומת הדשן והנוצה, והיינו אצל המזבח
- ^ עד כאן
- ^ ואמרו דשירים קריבים
- ^ דסבירא להו: כולה בת הקרבה היא, כמנחת נדבתו
- ^ דלא מצי לאקרובה משום שמא זר הוא ושירים גמורים הם ובבל תקטירו
- ^ דמתפזרין
- ^ לאשתו של ספק זה: בני הראשון חולצין שמא בן אביהם היה, ולא מייבמין שמא בן האחרון הוא, והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב, וזו עליהם בכרת; וכן בני האחרון
- ^ לנשותיהם
- ^ או חולץ או מייבם לאשת בן הראשון: אם אחיו הוא – הרי טוב! ואם לאו – נכרית היא אצלו; וכגון שאין אח אלא הוא, דליכא לספוקי ביבמה לשוק; וכן לאשת בן האחרון
- ^ אחין
- ^ או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה, וחברו [מהקבוצה השניה] מייבם: אם יבמתו היא הרי טוב, ואם לאו נכרית היא, ומשום יבמה לשוק – ליכא, שהרי חלץ לה יבמה
- ^ דלמא לאו כהן הוא
- ^ לחומרא, שמא זה אביו, וביום מיתתו אסור זה לאכול בקדשים שמא אנינות חלה עליו
- ^ וכן הן אוננים עליו, וביום מותו אסורים שניהם בקדשים; ופריך בגמרא: ה"ד? דשניהם חיין? אי תימא בגרושה - אמאי הוא אין מטמא לראשון? אם בנו הוא - הרי טוב, ואם אינו בנו - הרי הוא חלל וכו' מפרש בגמרא
- ^ דיורשיו מדחין אותו אלו אצל אלו
- ^ דמי מעכב על ידן, והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם
- ^ לעבוד, ואין בני משמר מעכבין עליו
- ^ אבל אינו חולק: דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה
- ^ היו לו אחין מן הראשון ומן השני שלא מאותה האם, דקתני מתניתין: 'והן - אחד חולץ ואחד מייבם' - דוקא מיחלץ חד, והדר יבומי חבריה
- ^ דלמא
- ^ שמא יבמתו של חברו היא, ולא שלו
- ^ וכשר הוא, דהא פשיטא לן דבן כהן הבא על הפנויה הוא
- ^ מלעבוד עבודה; ואף על גב דלענין יוחסין, לישא אשה כשר הוא - פסול לעבודה
- ^ שניכר זרעו שהוא שלו
- ^ הואיל וההוא 'אחריך' קא דרשת ליה לענין פסול כהונה - הכא מאי פסול קא דרשת ביה? הא ודאי גבי ישראל כשר הוא: כגון עשרה כשרים עומדים ופירש אחד מהם ובעל
- ^ כדאמר בפרק שלישי דקידושין (סח,ב): 'שפחה - הוולד כמוה, דכתיב 'האשה וילדיה [תהיה לאדניה]'; עובדת כוכבים – דכתיב [דברים ז,ד] 'כי יסיר את בנך' - בנך הבא מן הישראלית קרוי 'בנך', ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי 'בנך' אלא בנה
- ^ היכא שמייבם אשת אחיו בתוך שלשה [חדשים] וילדה ספק בן תשע לראשון ספק בן שבעה לאחרון (בפרק 'החולץ' [משנה פ"ז מ"ו, דף סט,ב: בת כהן לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן – הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח])
- ^ אפילו בנשואין:
- ^ ואף על גב דקמא מית ליה, כגון
- ^ שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות; אונן זה ספק עליהם, ואסור בקדשים דתנן בפסחים (צא,ב): 'השומע על מתו והמלקט עצמות - אוכל בקדשים לערב', אבל כל היום אסור
- ^ שמא בן הראשון הוא, וכהן כשר הוא
- ^ ששניהם באו עליה בזנות, והלכך אין מיטמא להן: דבין כך ובין כך כהן כשר הוא; ומשכחת 'הוא אונן עליהם והן עליו' - דהא תרווייהו חזו ליה
- ^ לעולם בזנות לא מיתוקמא, דהא פסול לעבודה [כדעת שמואל], ולא מצי למיתני 'עולה במשמרו של זה ושל זה', אלא היכי משכחת לה? - דרואה במיתת שניהם, ואין מיטמא להן, דכהן כשר הוא
- ^ בממאנת יתומה שמיאנה בבעלה ולא שהתה שלשה חדשים וניסת
- ^ מותרות (לשמש) ליתן מוך באותו מקום שלא יתעברו
- ^ עובר שני דוחק את הראשון ופוחת את צורתו [ב'המפלת' (נדה כה)]
- ^ שמתעברת ומתה
- ^ ולענין מיאון - נמי בת י"ב ויום אחד לא ממאנת, ומקמי הכי קתני דאי מיעברא מתה
- ^ אינה מתעברת כלל
- ^ אי מיעברא - לא מתה
- ^ על תנאי, ולא נתקיים, דנפקא מיניה בלא גיטא, וניסת בתוך שלשה, ומשכחת לה דרואֶה מיתת שניהן, וכהן כשר הוא; לפיכך אין מיטמא להן ועולה במשמרו לעבוד: דבזנות כהאי גוונא דהוי על ידי נשואין לא גזור רבנן
- ^ 'היא' - מיעוטא הוא, והכי קאמר: 'היא' – כלומר: אשה גמורה, דכי לא נאנסה וזינתה – אסורה
- ^ שנבעלה תחת בעלה ברצון
- ^ לבעלה
- ^ וכיון דלא בעיא מיניה גיטא - לאו אשתו הויא; ואי זינתה - הרי היא כפנויה שזינתה, ומותרת לו