ביאור:בבלי יבמות דף נח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לרבי מאיר דאמר קדושין פסלי - חופה [1] נמי פסלה; לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי קדושין לא פסלי - חופה נמי לא פסלה. וממאי?: דלמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא בקדושין, דקני לה [ולכן יש לקדושין כח לפסול גם כן], אבל חופה, דלא קנה לה [2] [כלומר: לחופה אין כח לעשות פנויה לאשת איש] - לא? אי נמי: עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא בקדושין, דלא קריבי לביאה, אבל חופה דקריבא לביאה הכי נמי דפסלה? אלא: אי איכא למימר בפלוגתא דהני תנאי, דתניא: 'נישאו זו וזו [3]: כשרות ופסולות, או שנכנסו לחופה ולא נבעלו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה'; 'נכנסו' - מכלל ד'נישאו' - נישאו ממש [4]?! אלא לאו [5] - כגון שנכנסו לחופה ולא נבעלו, וקתני 'אוכלות משלו ואוכלות בתרומה [6]'! 'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כל שביאתה מאכילתה - חופתה מאכילתה, וכל שאין ביאתה מאכילתה - אין חופתה מאכילתה' [7]! ממאי? דלמא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה - כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר 'קדושין לא אכלה'? האי – 'כל שאין ביאתהּ מאכילתה - אין חופתהּ מאכילתה'? 'כל שאין ביאתהּ מאכילתה - אין כספהּ מאכילתה' מיבעי ליה!? דלמא איידי דאמר תנא קמא 'חופה' אמר איהו נמי 'חופה'.
אמר רב עמרם: הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין [8]: יש חופה לפסולות; ותנא תונא [סוטה פ"ב מ"ה]: '"אמן [9] - שלא שטיתי ארוסה, ונשואה, שומרת יבם, וכנוסה' [10]; [ודן רב ששת:] האי 'ארוסה' - היכי דמי?: אילימא דקני לה [11] כשהיא ארוסה, וקא משקה לה כשהיא ארוסה - ארוסה בת משתיא היא? והא תנן [סוטה פ"ד מ"א] 'ארוסה ושומרת יבם לא שותות [12] ולא נוטלות כתובה' [13]!? אלא דקני לה כשהיא ארוסה, ואיסתתרה [14] וקמשקה לה כשהיא נשואה? מי בדקי לה מיא? והתניא: '(במדבר ה לא) ונקה האיש מעון [והאשה ההוא תשא את עונה] - בזמן שהאיש מנוקה מעון [15] [אז] המים בודקין את אשתו; אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו'! אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה, ושמע מינה [16] יש חופה לפסולות [17]! אמר רבא: ותסברא דהא [18] מתרצתא היא? והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה: '[במדבר ה,כ: ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו] מבלעדי אישך - מי שקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל!' אמר רמי בר חמא: משכחת לה [לברייתא שצטט רב ששת] כגון שבא עליה ארוסה בבית אביה [19] [ולמרות שבעל אותה בבית אביה – אין זה נישואין, שהרי לא הכניסה לביתו; ואחרי שבעל אותה היא נסתרה, ואחר כך נכנסה לחופה, ולא בעל אותה אחר שנכנסה לחופה, אלא קינא לה ונסתרה]. [20] דכוותה גבי שומרת יבם, שבא עליה יבם [21] בבית חמיה [22] [כלומר: היבם מקנא לה על סתירה שנסתרה אחרי שבעל אותה]? -
'שומרת יבם' קרית לה? אשתו מעליא היא! דהא אמר רב: קנה לכל [23]! כשמואל, דאמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. מידי הוא טעמא אלא לרב [24]! הא אמר רב קנה לכל [25]!? הכא במאי עסקינן? - כגון דעבד בה מאמר [26], ובית שמאי היא, דאמרי [27] 'מאמר קונה קנין גמור' [28]. אי הכי - היינו ארוסה [29]?! ולטעמיך 'נשואה' ו'כנוסה' - לאו חדא מילתא היא? אלא נשואה דידיה [30], וכנוסה דחבריה [31]; הכא נמי ארוסה דידיה ושומרת יבם דחבריה. [32] רב פפא אמר: [33] האי תנא הוא, דתניא: 'אין מקנין לה לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה'. [34] רב נחמן בר יצחק אמר: [35] על ידי גלגול [36]
שלח רב חנינא משמיה דרבי יוחנן: 'העושה מאמר ביבמתו [ויש לו אח], אפילו הוא כהן והיא כהנת - פסלה מן התרומה [37]' – למאן? אילימא לרבי מאיר - אימר דאמר רבי מאיר 'משתמרת לביאה פסולה [38] - לא אכלה' - מדאורייתא [39]; דרבנן מי אמר? ואלא לרבי אלעזר ורבי שמעון?: השתא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא – אכלה, דרבנן מיבעיא? אלא כי אתא רבין אמר: עשה בה מאמר ביבמתו - דברי הכל [40] אכלה [41]; יש לו [42] אח חלל - דברי הכל אינה אוכלת [43]; לא נחלקו אלא שנתן לה [44] גט [45]: רבי יוחנן אמר 'אוכלת' ריש לקיש אמר 'אינה אוכלת': רבי יוחנן אמר 'אוכלת' - אפילו לרבי מאיר, דאמר 'אינה אוכלת': הני מילי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא, אבל דרבנן – אכלה; וריש לקיש אמר: אינה אוכלת אפילו לרבי אלעזר ורבי שמעון, דאמרי 'אוכלת' - הני מילי [46] דיש לו להאכיל [47] במקום אחר, אבל הכא [48], כיון דאין לו להאכיל [49] במקום אחר – לא; וכי תימא 'הכא נמי יש לו להאכילה [50]: בחוזרת [51]' - חוזרת פסקה מיניה וקרובה לבי נשא, אבל הא - אגידא ביה.
נתארמלו או נתגרשו [[52]: מן הנשואין - פסולות [53]; מן האירוסין – כשרות [54]</ref>: בעא מיניה רבי חייא בר יוסף משמואל: כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו [55] -
הערות
[עריכה]- ^ בלא קידושין
- ^ חופה אינה קונה בלא כסף או שטר או קידושי ביאה, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (דף ה,ב)
- ^ לכהן; ומאי זו וזו
- ^ בבעילה, בתמיה: וכי ביאה בפסולה - מי איכא למאן דאמר דלא פסלה מתרומה דבי נשא
- ^ פירושי קא מפרש: 'נישאו' – כיצד?
- ^ דחופה לא פסלה
- ^ אם בת ישראל היא, ואליבא דמשנה אחרונה, דתנן (כתובות פירוש הקונטרס מ"ג; דף נז,א): 'בית דין של אחריהם אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה'; ואמר רבי ישמעאל: חופה פסולה אינה מאכלת; והוא הדין ביאה: מדמקיש חופה לביאה - משמע דאם בת כהן היא חופה פוסלתה כביאתה
- ^ דמסכת סוטה
- ^ אמן אמן תרי זימני: [במדבר ה,כב: ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך, ואמרה האשה "אמן אמן"] לרבות כל הני
- ^ כלומר: ואם היתה יבמתו וכנסה היבם - משקה אותה ומשביעה אף על סתירה שנסתרה בעודה שומרת יבם, ומים בודקין אותה על שתיהן, דהא אי זנאי בעודה שומרת יבם - אסורה עליו, וכרבי עקיבא מוקמינן לה במסכת סוטה (דף יח,ב) דאמר 'אין קידושין תופסין בחייבי לאוין' דמשוי לה יבמה לשוק כאשת איש, וכי היכי דאשת איש מיתסרא אגברא בזנות - שומרת יבם נמי מיתסרא איבמה, וכיון דמיתסרא עליה - בת קינוי היא
- ^ קינא לה והתרה בה "אל תסתרי עם איש פלוני"
- ^ דבעינן 'תחת אישך' [במדבר ה, פסוקיםיט,כ]
- ^ אם קינא לה ונסתרה, שהיא גרמה לאסור את עצמה עליו
- ^ באירוסיה, ונשאה
- ^ שלא בא עליה לאחר שנסתרה: שהתורה אסָרָהּ עליו, דכתיב (במדבר ה יג) והיא נטמאה'
- ^ מדמשקה לה
- ^ וקרינן ביה 'תחת אישך' [במדבר ה, פסוקים יט,כ], דקני לה חופה, ואף על גב דלא חזיא לביאה, דהא אסורה לו משנסתרה
- ^ מתניתא
- ^ קודם סתירה [וקודם קנוי] ולעולם מתרצתא היא
- ^ ופרכינן:
- ^ לשם זנות
- ^ באלמנותה, והדר קינא לה ואיסתתרה, והכניסה לחופה ולא נבעלה, ומשקה לה ומשביעה ש'לא שטית' בסתירה הראשונה
- ^ בביאת שוגג ומזיד
- ^ הא דמייתינן 'יש חופה לפסולות' - לסיועה לרב מייתינן לה, דאמר לעיל [ראש דף נז,ב] יש חופה לפסולות
- ^ ולדידיה לא מיתרצתא היא
- ^ ואחר כך בא עליה בזנות בבית חמיה
- ^ בפרק 'ארבעה אחין' (לעיל כט,ב)
- ^ ליעשות ארוסה גמורה והפריח את זיקת היבום, ותו לא מקניא ליה בביאת מזיד אלא במסירת חופה כאשה בעלמא, כדאמרינן ב'ארבעה אחין' (שם); ומשום הכי קרי לה 'שומרת יבם' אפילו לאחר ביאה; דאי לבית הלל, לא אלים מאמר להפריח זיקת יבמין וליחול זיקת אירוסין ונישואין, והוי קני לה בביאת זנות לגמרי
- ^ גמורה, וארוסה - הא תנא לה
- ^ אשתו שלא היתה יבמתו
- ^ אחיו; דביבמתו שייך לשון 'כניסה'
- ^ לישנא אחרינא, ועיקר: דכוותה גבי שומרת יבם (בסוף עמוד א לעיל) דקשיא לך נמי בה: הא לאו בת אשקויי היא - מוקמת לה נמי כגון שבא עליה, דהא כשנכנסה לחופה ליכא לאוקומה, דהא חופה ביבמה לא שייכא. שומרת יבם קרית כו'. אלא לא תוקמה לשומרת יבם כשבא עליה, אלא כגון דעבד בה מאמר, ולשקדמה שכיבת בעל לא קפדינן דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא באה מכחו ומאמר קונה קנין גמור, וקרינן בה 'תחת אישך'!
- ^ לעולם לא תדוק מינה דיש חופה, והכא - כגון דקינא לה כשהיא ארוסה ונשאה, ובא עליה והדר איסתתרה, ומשקה לה על ידי אותו קינוי
- ^ לישנא אחרינא: אמר רב פפא: לעולם דקינא לה כשהיא ארוסה, ואיסתתרה ומשקה לה כשהיא נשואה [הג"ה עד שלא נבעלה; ודקשיא לך משקדמה שכיבת בעל לבועל האי תנא וכו'. עד כאן ההגהה] ודקשיא לך אין מנוקה מעון - האי תנא הוא דלית ליה הך דרשא, וזה הוא לשון מורי, והוא נראה עיקר, דללישנא קמא איכא למיפרך: אם כן מאי "לא שטיתי ארוסה" – ואדרבה, הא לא כשהיא ארוסה איסתתרה.
- ^ מתניתין - בדלא קינא ולא איסתתרה כשהיא ארוסה, אלא קינא לה משנשאה ואיסתתרה ומשקה לה על ידי קינוי של עכשיו
- ^ ומגלגל עליה שבועה כל ימים שהיתה תחתיו משנתארסה ונבדקה; ומכאן לגלגול שבועה מן התורה.
- ^ עד שיכנוס
- ^ שיש ביד אחיו לבא עליה, וביאתו ביאה, וכי היכי דהיא משתמרת לביאתו - כך היא משתמרת לביאת אחיו, שהיא פסולה מדרבנן, דיש ביאה אחר מאמר, כדתנן (לעיל דף נ,ב): 'מאמר לזו ובעל לזו כו' וכן בשני יבמין ויבמה אחת'
- ^ ביאה שהיא פסולה דאורייתא, כגון אלמנה לכהן גדול
- ^ בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש
- ^ בתרומה דבי נשא: דהא אפילו לרבי מאיר לא פסיל אלא במשתמרת לביאה פסולה דאורייתא
- ^ לזה היבם
- ^ אפילו היא בת כהן, ואף על גב דעבד בה מאמר כהן כשר אכתי 'משתמרת לביאה פסולה' היא - לביאת החלל, דהויא פסולה דאורייתא - ולא אכלה; ואפילו לרבי אלעזר ורבי שמעון: כי מכשרי - באלמנה לכהן גדול קמכשרי, שיש לו להאכיל במקום אחר, אבל משתמרת ליבם חלל, דאין לו להאכיל, דהא כהן חלל זר הוא - פסל לה, ולא אכלה
- ^ כהן ליבמתו כהנת
- ^ ואכתי לביאתו היא משתמרת, וביאתה פסולה מדרבנן היא, דגט מהני בה מדרבנן
- ^ על ידי קידושין
- ^ כי האי גוונא
- ^ על ידי גירושין
- ^ על ידי גירושין
- ^ על ידי גירושין גמורים
- ^ דאם היה מגרשה לגמרי היתה חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה
- ^ מן הכהנים הללו
- ^ דשוייה חללה בביאתו
- ^ דאפילו רבי מאיר לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן, דמשתמרת לביאה פסולה, אבל מתו לא
- ^ בימי אירוסין, וכהן גדול אסור בבוגרת כדאמרינן במתניתין, ומצותו בקטנה או בנערה