ביאור:בבלי יבמות דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מכאן ואילך ^[1] אינו אלא נשיקה ופטור עליה ופליג אדשמואל ^[2].

אחד המערה ואחד הגומר – קנה: מאי קנה? רב אמר: קנה לכל ^[3] ושמואל אמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ^[4]: לירש בנכסי אחיו ^[5] ולפוטרה מן הייבום ^[6].

^[7] מן הנשואין לדברי הכל אכלה, דהא הות קאכלה מעיקרא ^[8]; כי פליגי מן האירוסין: רב אמר: אוכלת, דהא רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד! ושמואל אמר: כי רבי רחמנא - לאוקמיה במקום בעל ^[9], ^[10] לאלומי מבעל ^[11] - לא. [## אבל מדאורייתא אוכלת משנתארסה, ורק חכמים גזרו שלא תאכל!! ולפי זה מתברר שהדיון כאן הוא לפי הדין דרבנן הלכה למעשה.] ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר רב נחמן אמר שמואל: כל שהבעל מאכיל - יבם מאכיל, וכל שאין הבעל מאכיל - יבם אינו מאכיל ^[12].

מיתיבי [תוספתא יבמות פ"י מ"א [ליברמן]]: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת ^[13]; מת ^[14] ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת ^[15], ובזו יפה כח היבם מכח הבעל'. בשלמא לרב ניחא, אלא לשמואל קשיא ^[16]?! אמר לך שמואל: אימא הכי 'ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת בתרומה; כנס ואחר כך נתחרש – אוכלת; מת ^[17] ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת ^[18]'; ומאי 'בזו ^[19]' ^[20]? - דאילו בעל חרש מעיקרא ^[21] לא אוכלת, ואילו יבם חרש מעיקרא אכלה. ואיכא דאמרי: מן האירוסין דברי הכל לא אכלה, דהא לא אכלה בחיי בעל; כי פליגי מן הנשואין: רב אמר אוכלת, דהא הות אכלה מעיקרא ^[22]; ושמואל אמר: אינה אוכלת: כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד - לדברים האמורים בפרשה, אבל לכל מילי לא.

והאמר רב נחמן אמר שמואל: 'כל שהבעל מאכיל - יבם מאכיל'? אימא: כל ביאה שהבעל מאכיל בה ^[23] - יבם מאכיל בה, וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה - אין היבם מאכיל בה. מיתיבי[תוספתא יבמות פ"י מ"א [ליברמן]]: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת, ובזו יפה כח יבם מכח בעל'; בשלמא לרב ^[24] מתרץ כדתריץ מעיקרא ^[25], אלא לשמואל קשיא ^[26]!? קשיא ^[27].

תנו רבנן: 'בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש - אינה אוכלת; נולד לה בן – אוכלת ^[28]; מת הבן ^[29] - רבי נתן אומר: אוכלת ^[30]; וחכמים אומרים: אינה אוכלת.' מאי טעמא דרבי נתן? אמר רבה: הואיל שכבר אכלה. אמר ליה אביי: אלא מעתה, בת ישראל שניסת לכהן ומית ליה ^[31] תיכול שכבר אכלה? אלא כיון דמית ליה - פקע ליה קדושתיה מינה; הכא נמי כיון דמית ליה פקע קדושתיה מינה [וכיצד ממשיכה לאכול בתרומה]!? אלא אמר רב יוסף: קסבר רבי נתן נשואי חרש ^[32] מאכילין בתרומה ^[33], ולא גזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש ^[34]. אמר ליה אביי: אי הכי, 'נולד לה בן' למה לי ^[35]? משום רבנן ^[36]. וליפלוג רבי נתן עלייהו ברישא? שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו, והדר פליג עלייהו ^[37]. אי הכי ^[38] - ליתני 'מת הבן אינה אוכלת; רבי נתן אומר אוכלת' ^[39]? קשיא.

וכן הבא על אחת מכל העריות [שבתורה או פסולות ^[40] כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין – פסלה, ולא חילק בין ביאה לביאה]: אמר רב עמרם: הא מלתא אמר לן רב ששת

עמוד ב

ואנהרינהו לעיינין ממתניתין ^[41]: 'אשת ישראל שנאנסה - אף על פי שמותרת לבעלה ^[42] - פסולה לכהונה' ^[43], ותנא תונא ^[44]: 'וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות'; מאי 'וכן' ^[45]? מאי, לאו - לא שנא בשוגג ולא שנא במזיד ולא שנא באונס ולא שנא ברצון, וקתני פסלה!? לא, מאי 'וכן'? – אהעראה ^[46]. העראה דמאן? אילימא דעריות - למימרא דעריות ילפינן מיבמה? אדרבה יבמה ילפינן מעריות, דעיקר העראה בעריות כתיב ^[47]! אלא מאי 'וכן'? - אשלא כדרכה דעריות ^[48]. אדרבה - עיקר 'משכבי אשה' בעריות כתיב! אלא מאי 'וכן'? - אשלא כדרכה דחייבי לאוין ^[49].

אמר רבה: אשת כהן שנאנסה - בעלה לוקה עליה משום זונה ^[50]. 'משום זונה' – אין, משום טומאה לא ^[51]? אימא 'אף משום זונה'. מתיב רבי זירא: '[במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה] והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת, ויש לך אחרת שאף על פי נתפשה אסורה, ואי זו? זו אשת כהן'; ולאו הבא מכלל עשה – עשה!? אמר רבה: הכל ^[52] היו בכלל זונה ^[53] כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל 'והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה מותרת' ^[54] - מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא! ואיכא דאמרי: אמר רבה: אשת כהן שנאנסה - בעלה לוקה עליה משום טומאה ^[55]. משום טומאה – אין, משום זונה לא? אלמא באונס לא קרינא ביה 'זונה'! מתיב רבי זירא: 'והיא לא נתפשה' – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת שאף על פי שנתפשה – אסורה, ואיזו? זו אשת כהן', ולאו הבא מכלל עשה – עשה. אמר רבא: הכל היו בכלל [דברים כד,ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה] אחרי אשר הוטמאה [כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה]; כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל 'והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת' - מכלל דאשת כהן כדקיימא קיימא.

משנה: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ^[56]. רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין ^[57]: נתארמלו או נתגרשו ^[58]: מן הנשואין - פסולות ^[59]; מן האירוסין – כשרות ^[60].

גמרא: תניא: 'אמר רבי מאיר: קל וחומר: ומה קדושי רשות ^[61] אין מאכילין ^[62], קדושי עבירה לא כל שכן! אמרו לו: לא! אם אמרת בקידושי רשות - שכן אין לו להאכיל במקום אחר, תאמר בקדושי עבירה שכן יש לו ^[63] להאכיל במקום אחר ^[64]*?'

אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: פצוע דכא כהן, שקדש בת ישראל ^[65] - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון: לרבי מאיר, דאמר משתמרת לביאה פסולה - דאורייתא לא אכלה - הא נמי לא אכלה; לרבי אלעזר ורבי שמעון, דאמרי משתמרת לביאה פסולה - דאורייתא אכלה

הערות

^ מהכנסת עטרה ולמטה
^ ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה, והעראה רבינן לה לחיובי
^ באחד מן הביאות גרועות הללו - קנה לה לכל דבר, ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא, אפילו הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה
^ בפרשת יבמים שכתב בה מקרא זה 'יבמה יבא עליה' דדרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון
^ דכתיב יקום על שם אחיו (דברים כה ו)
^ דאם מת ולו בנים מאשה אחרת - מותרת לשוק, או אם הוציאה בגט - לא בעיא חליצה, או אם היתה לה צרה - נפטרה בביאתו של זו
^ היכא דנפלה לפניו
^ שכבר היתה אוכלת בימי אחיו, וכשמת ובטל קנינו - פסקה מלאכול - דכולי עלמא לא פליגי דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה
^ שאם היתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה
^ אבל
^ דבחיי הבעל לא היתה אוכלת: דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה - האי נמי לא אלים מיניה; ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת אפילו לשמואל
^ בביאה גרועה
^ דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש, כדאמרינן לקמן
^ חרש זה לאחר שכנסה
^ דלא גרעה ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס: שאין מתכוין לקנות, ורבייה רחמנא לגבי יבם
^ דהא לא הוה אכלה מעיקרא וקאכלה השתא
^ אחר שכנסה ונתחרש
^ דהא אכלה מעיקרא
^ יפה כחו [של היבם מכח הבעל]
^ ומאי ייפוי כח איכא? הא בעל נמי חרש הוא ומאכילה
^ קודם שכנסה
^ והשתא הדרא בהך ביאה דהא רחמנא רבייה
^ כגון ביאת חופה
^ אף על גב דהא מתניתא פריכא ליה, דקתני 'אכלה' - ואף על גב דלא אכלה מעיקרא, והויא כנופלת מן האירוסין, דאמרן לא אכלה אפילו לרב
^ אליבא דשמואל: 'חסורי מחסרא והכי קתני: כנסה ואחר כך נתחרש – אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת, דהא אכלה מעיקרא'
^ דאפילו האוכלת בחיי בעלה אינה אוכלת בשביל היבם בביאה גרועה
^ דהא ביאת חרש כביאת שוגג ואונס היא - בלא כוונת קנין - ואכלה
^ בשביל בנה, כדכתיב 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו' (ויקרא כב יא) - קרי ביה יאכילו
^ והאב קיים
^ בשביל בעלה
^ בלא בן
^ דקדשה כשהוא פקח
^ דמדאורייתא משעת אירוסין אוכלת, דכתיב (שם: ויקרא כב,יא) 'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו' – מיד, ורבנן הוא דגזרי עד שתכנס לחופה משום גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה, כדאמרינן בכתובות ב[פרק] 'אף על פי' (דף נז,ב); הלכך - כיון דהאי בשעת קנין הוי בן דעת, והשתא הכניסה לחופה, וליכא למיגזר 'שמא תשקה' [כי היא כבר בבית בעלה] - אכלה
^ דלאו בר קנין הוא; ורבנן, דאסרי - גזרי נשואי חרש דהוי בן דעת בשעת קידושין אטו היכא דקדשה כשהוא חרש דקנינו לאו קנין
^ בלא בן נמי אכלה לרבי נתן
^ לאשמועינן היכא דנולד לה בן - מודו
^ ו'אוכלת' דקאמר רבי נתן - אכולה מילתא קאי, בין אסיפא דמת הבן בין ארישא קודם שנולד לה בן, דקאמרי רבנן אינה אוכלת
^ דרבי נתן ארישא נמי פליג ומנטר הוא דנטר לרבנן עד סיומא
^ דתיהוי כולה מילתא דרבנן כחדא, והדר ליפלוג רבי נתן אכולה! אבל השתא ליכא למימר דנטר להו אסיומא ובמת הבן לחודא פליג
^ לכהונה
^ ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה
^ דכתיב (במדבר ה יג) והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה - מותרת
^ אם מת בעלה לא תנשא לכהן
^ תנא דידן; כמו 'אבונא' [אבינו] 'אחונא' [אחינו]
^ לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי, וקתני 'הבא על אחת מכל העריות פסלה... לכהונה', ואשת איש בכלל עריות היא
^ וברצון, דהויא 'זונה'
^ והיכי מדמה לה מתניתא ליבמה כאילו מיבמה גמר לה
^ דקתני גבי יבמה 'ולא חילק בין ביאה לביאה' - דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה, ועלה תני 'וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה', ולעולם ברצון, וגמר 'ביאה' 'ביאה', מיבמה דרבינן בה 'ולקחה' שלא כדרכה
^ אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, דלא כתיב בהו 'משכבי אשה', אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה, דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מ'קיחה' 'קיחה' דעריות
^ דכתיב 'זונה... לא יקחו' (ויקרא כא ז) וסתם 'זונה' היינו מנאפת תחת בעלה, שטעתה מאחר בעלה לזרים, וזו - אף על גב דנאנסה - גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון, כדגמרינן [להלן] מ'והיא לא נתפשה', דהיא מיעוטא משמע: 'היא' - אשת ישראל, הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה, אבל אשת כהן אין חילוק
^ בתמיה: הא אמרינן בפרק קמא (יא,ב) 'הא מה אני מקיים 'אחרי אשר הוטמאה' - לרבות סוטה שנבעלה, דכתיב 'לא יוכל בעלה' (דברים כד ד)
^ כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון
^ בכלל 'זונה... לא יקחו' הן, שהרי כולן נבעלו בעילת זנות
^ והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל
^ 'אחרי אשר הוטמאה' - לרבות סוטה שנבעלה
^ משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה - נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא
^ עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב [ויקרא כא,טו] 'לא יחלל': שני חלולין: אחד לה ואחד לזרעה
^ מן הכהנים הללו
^ דשוייה חללה בביאתו
^ דאפילו רבי מאיר [תנא קמא] לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן, דמשתמרת לביאה פסולה, אבל מתו - לא
^ כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה
^ כלומר: אין מניחין אותן לאכול, דתנן לקמן האירוסין פוסלין [בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (פ"ז מ"ד, דף סז,ב)]
^ לכהן זה
^ בראויה לו
^ משתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא

[1] מהכנסת עטרה ולמטה

[2] ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה, והעראה רבינן לה לחיובי

[3] באחד מן הביאות גרועות הללו - קנה לה לכל דבר, ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא, אפילו הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה

[4] בפרשת יבמים שכתב בה מקרא זה 'יבמה יבא עליה' דדרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון

[5] דכתיב יקום על שם אחיו (דברים כה ו)

[6] דאם מת ולו בנים מאשה אחרת - מותרת לשוק, או אם הוציאה בגט - לא בעיא חליצה, או אם היתה לה צרה - נפטרה בביאתו של זו

[7] היכא דנפלה לפניו

[8] שכבר היתה אוכלת בימי אחיו, וכשמת ובטל קנינו - פסקה מלאכול - דכולי עלמא לא פליגי דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה

[9] שאם היתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה

[10] אבל

[11] דבחיי הבעל לא היתה אוכלת: דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה - האי נמי לא אלים מיניה; ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת אפילו לשמואל

[12] בביאה גרועה

[13] דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש, כדאמרינן לקמן

[14] חרש זה לאחר שכנסה

[15] דלא גרעה ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס: שאין מתכוין לקנות, ורבייה רחמנא לגבי יבם

[16] דהא לא הוה אכלה מעיקרא וקאכלה השתא

[17] אחר שכנסה ונתחרש

[18] דהא אכלה מעיקרא

[19] יפה כחו [של היבם מכח הבעל]

[20] ומאי ייפוי כח איכא? הא בעל נמי חרש הוא ומאכילה

[21] קודם שכנסה

[22] והשתא הדרא בהך ביאה דהא רחמנא רבייה

[23] כגון ביאת חופה

[24] אף על גב דהא מתניתא פריכא ליה, דקתני 'אכלה' - ואף על גב דלא אכלה מעיקרא, והויא כנופלת מן האירוסין, דאמרן לא אכלה אפילו לרב

[25] אליבא דשמואל: 'חסורי מחסרא והכי קתני: כנסה ואחר כך נתחרש – אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חרש – אוכלת, דהא אכלה מעיקרא'

[26] דאפילו האוכלת בחיי בעלה אינה אוכלת בשביל היבם בביאה גרועה

[27] דהא ביאת חרש כביאת שוגג ואונס היא - בלא כוונת קנין - ואכלה

[28] בשביל בנה, כדכתיב 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו' (ויקרא כב יא) - קרי ביה יאכילו

[29] והאב קיים

[30] בשביל בעלה

[31] בלא בן

[32] דקדשה כשהוא פקח

[33] דמדאורייתא משעת אירוסין אוכלת, דכתיב (שם: ויקרא כב,יא) 'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו' – מיד, ורבנן הוא דגזרי עד שתכנס לחופה משום גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה, כדאמרינן בכתובות ב[פרק] 'אף על פי' (דף נז,ב); הלכך - כיון דהאי בשעת קנין הוי בן דעת, והשתא הכניסה לחופה, וליכא למיגזר 'שמא תשקה' [כי היא כבר בבית בעלה] - אכלה

[34] דלאו בר קנין הוא; ורבנן, דאסרי - גזרי נשואי חרש דהוי בן דעת בשעת קידושין אטו היכא דקדשה כשהוא חרש דקנינו לאו קנין

[35] בלא בן נמי אכלה לרבי נתן

[36] לאשמועינן היכא דנולד לה בן - מודו

[37] ו'אוכלת' דקאמר רבי נתן - אכולה מילתא קאי, בין אסיפא דמת הבן בין ארישא קודם שנולד לה בן, דקאמרי רבנן אינה אוכלת

[38] דרבי נתן ארישא נמי פליג ומנטר הוא דנטר לרבנן עד סיומא

[39] דתיהוי כולה מילתא דרבנן כחדא, והדר ליפלוג רבי נתן אכולה! אבל השתא ליכא למימר דנטר להו אסיומא ובמת הבן לחודא פליג

[40] לכהונה

[41] ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה

[42] דכתיב (במדבר ה יג) והיא לא נתפשה אסורה, הא נתפשה - מותרת

[43] אם מת בעלה לא תנשא לכהן

[44] תנא דידן; כמו 'אבונא' [אבינו] 'אחונא' [אחינו]

[45] לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי, וקתני 'הבא על אחת מכל העריות פסלה... לכהונה', ואשת איש בכלל עריות היא

[46] וברצון, דהויא 'זונה'

[47] והיכי מדמה לה מתניתא ליבמה כאילו מיבמה גמר לה

[48] דקתני גבי יבמה 'ולא חילק בין ביאה לביאה' - דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה, ועלה תני 'וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה', ולעולם ברצון, וגמר 'ביאה' 'ביאה', מיבמה דרבינן בה 'ולקחה' שלא כדרכה

[49] אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, דלא כתיב בהו 'משכבי אשה', אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה, דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מ'קיחה' 'קיחה' דעריות

[50] דכתיב 'זונה... לא יקחו' (ויקרא כא ז) וסתם 'זונה' היינו מנאפת תחת בעלה, שטעתה מאחר בעלה לזרים, וזו - אף על גב דנאנסה - גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון, כדגמרינן [להלן] מ'והיא לא נתפשה', דהיא מיעוטא משמע: 'היא' - אשת ישראל, הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה, אבל אשת כהן אין חילוק

[51] בתמיה: הא אמרינן בפרק קמא (יא,ב) 'הא מה אני מקיים 'אחרי אשר הוטמאה' - לרבות סוטה שנבעלה, דכתיב 'לא יוכל בעלה' (דברים כד ד)

[52] כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון

[53] בכלל 'זונה... לא יקחו' הן, שהרי כולן נבעלו בעילת זנות

[54] והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל

[55] 'אחרי אשר הוטמאה' - לרבות סוטה שנבעלה

[56] משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה - נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא

[57] עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב [ויקרא כא,טו] 'לא יחלל': שני חלולין: אחד לה ואחד לזרעה

[58] מן הכהנים הללו

[59] דשוייה חללה בביאתו

[60] דאפילו רבי מאיר [תנא קמא] לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן, דמשתמרת לביאה פסולה, אבל מתו - לא

[61] כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה

[62] כלומר: אין מניחין אותן לאכול, דתנן לקמן האירוסין פוסלין [בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (פ"ז מ"ד, דף סז,ב)]

[63] לכהן זה

[64] בראויה לו

[65] משתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]