ביאור:בבלי יבמות דף לח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דרכי חד גבך הוא [1]', אבל הכא - מי איכא למימר הכי [2]? ורבי ירמיה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דאמר ליה "אי שתקת – שתקת, ואי לא - מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו", אבל הכא - מי איכא למימר הכי?
ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא [3]: ספק אמר "האי גברא בר מיתנא הוא, ופלגא דידי הוא"; יבם אמר: "את בראי דידי את, ולית לך ולא מידי" - הוי יבם ודאי [4] וספק ספק [5], ואין ספק מוציא מידי ודאי.
ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא: ספק אמר "ההוא גברא בר מיתנא הוא ופלגא דידי הוא"; ובני יבם אמרי "אחונא את, ומנתא אית לך בהדן": פלגא דקמודי להו – שקלי [6]; תילתא דקא מודו ליה [7] – שקל [8]; פש להו דנקא [9] - הוי ממון המוטל בספק וחולקין [10].
סבא ויבם בנכסי ספק [11] או סבא וספק בנכסי יבם [12] הוי ממון המוטל בספק, וחולקין [13].
משנה:
שומרת יבם [14] שנפלו לה נכסים [15] - מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים;
מתה - מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה [16]?
בית שמאי אומרים: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב [17];
ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן: כתובה בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים ויוצאין עמה - בחזקת יורשי האב;
כנסה - הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובה על נכסי בעלה הראשון.
גמרא: מאי שנא רישא [18] דלא פליגי [19], ומאי שנא סיפא דפליגי [20]? אמר עולא: רישא דנפלה כשהיא ארוסה [21], וסיפא דנפלה [22] כשהיא נשואה [23]. וקסבר עולא זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה [24],
זיקת נשואה עושה ספק נשואה: זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה: דאי סלקא דעתא ודאי ארוסה - 'מודים בית הלל שמוכרת ונותנת וקיים' [25]? והתנן: [26] 'נפלו לה נכסים משנתארסה - בית שמאי אומרים תמכור וב"ה אומרים לא תמכור; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים!' אלא שמע מינה זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה! זיקת נשואה עושה ספק נשואה: דאי סלקא דעתא ודאי נשואה - 'בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב'? והתנן: [27] 'נפלו לה נכסים משנישאת - אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות'? - אלא שמע מינה: זיקת נשואה עושה ספק נשואה [28]. אמר ליה רבה [29]: [30] אדמפלגי בגופה [31] ולאחר מיתה - לפלגו בחייה, ולפירות [32]!? אלא אמר רבה: אידי ואידי דנפלה [33] כשהיא נשואה, וזיקת נשואה עושה ספק נשואה: רישא, דאיהי קיימא, הוה לה איהי ודאי [34] ואינהו ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי [35]; סיפא, דמתה [36], הללו באין לירש [37] והללו באין לירש [38] ויחלוקו [39].
איתיביה אביי: ולבית שמאי אין ספק מוציא מידי ודאי? והתנן [בבא בתרא פ"ט מ"ח]: 'נפל הבית עליו ועל אביו, עליו ועל מורישיו [40], והיו עליו כתובת אשה ובעל חוב; יורשי האב אומרים "הבן מת ראשון [41] ואחר כך מת האב", ובעל החוב אומר "האב מת ראשון ואחר כך מת הבן": בית שמאי אומרים יחלוקו, ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן' - והא הכא יורשי האב ודאי [42] ובעל החוב ספק [43] וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי!?
קסברי בית שמאי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי' [44].
ומנא תימרא? - דתנן [45]: 'מתו בעליהן עד שלא שָתוּ [46]: בית שמאי אומרים: נוטלות כתובתן ואינן שותות [47]; ובית הלל אומרים: או שותות או לא נוטלות כתובתן.'
'או שותות'? (במדבר ה טו) והביא האיש את אשתו [אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים; לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא, מנחת זכרון מזכרת עון] אמר רחמנא, וליכא?
אלא: מתוך שלא שותות - לא נוטלות כתובתן; והא הכא דספק הוא: ספק זנאי ספק לא זנאי, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי [48]!? אלא [49] שמע מינה [50] שטר העומד לגבות כגבוי דמי [51]!
ואביי [52] - לותביה מהא [53]? [54] דלמא כתובת אשה שאני, משום חינא [55]. [## אבל אמר ריש לקיש 'טב למיתב תן דו מלמיתב ארמלו'? (יבמות קיח ב) – ההיא בעניה, ומשום חינא – חעשירה!?] ולותביה כתובה דמתניתין [56]? לא פליגי [57]. ולא? והא קתני [58]: 'מתה - מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים ויוצאין עמה? בית שמאי אומרים: יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב; ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן'! הכי קאמר: 'מתה - מה יעשה בכתובתה?' ושבקה [ועזבה את השאלה ללא מענה אלא פנתה לעניו קרוב]; [והמשיכה] 'נכסים הנכנסים והיוצאים עמה - בית שמאי אומרים: יחלוקו [59] יורשי הבעל עם יורשי האב, ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן.' אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני 'יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב' ולא קתני 'יורשי האב עם יורשי הבעל' [60] [יחלוקו מי שאין לו כרגע חלק עם מי שעכשיו יש לו [61]] שמע מינה.
אביי [62] אמר: רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם [63]; סיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל [64],
הערות
[עריכה]- ^ וטענת ברי הוא: דידע מאי קתבע מניה
- ^ הא לא ידע מאי קא תבע מניה: אי פלגא בנכסי מיתנא אי פלגא מנתא בנכסי יבם, ומכח שתי טענות הוא בא עליהם; בכל אחת ואחת אומרים לו "הבא ראיה"
- ^ אבי המת והיבם
- ^ יורש ויודע מכח מי הוא בא, ומוחזק בנכסים, ולא דמי לההיא דרב משרשיא דלעיל: דהתם - אע"ג דספק אית ליה זכיה בנכסים ממה נפשך
- ^ אפילו הכי לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש מכח מה הוא בא עליהן
- ^ מששה זהובים נוטלין שלשה
- ^ שני זהובים תילתא דכולהו נכסי
- ^ דהא אמרו ליה אחונא את ואינהו הוו תרי ואיהו שלישי
- ^ דקמינצו עליה האי אמר כולה דידי והני אמרי כולה דידן
- ^ הוא נוטל חצי ובין שניהם חצי
- ^ סבא אמר: "האי - בר מיתנא הוא, וכיון דאין לו יורש - אני קודם, דתנן (בבא בתרא פ"ח מ"ב; דף קטו,א) 'האב קודם לכל יוצאי ירכו'; ויבם אמר: "בני הוא, ואני יורשו" - דהאב קודם
- ^ שאין ליבם בן אחר; סבא אמר "את בר מיתנא, ואני יורש את בני מקום שאין לו בן"; וספק אמר "בנו אני, ואני יורשו"'
- ^ דדלמא כולהו דהאי ודלמא כולהו דהאי; ואין לומר האב ודאי מוחזק, דאם זה [הספק] בנו [של היבם] - אין כאן לאב [של היבם] כלום
- ^ ממתנת ומצפה ליבם כמו עניה זו לשוא שמרה ב[פרק]'אף על פי' בכתובות (דף סב,ב)
- ^ מאביה, וסלקא דעתן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם
- ^ היינו נכסי מלוג שהקרן שלה קיים, וכשהיא נכנסת - נכנסין עמה, וכשהיא יוצאת - יוצאין עמה
- ^ דספק נשואה היא, וזכה היבם בחצי ירושתו מספק, שהבעל יורש את אשתו; וזו שספק נשואה היא אצלו - זכי בפלגא; אבל בכתובתה מודים בית שמאי דבחזקת הבעל היא, ולא פלגי בה יורשי האב; וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא
- ^ כשהיא קיימת
- ^ בית שמאי, אלא בכח דילהּ מחזקינן לנכסי, דקאמרי 'מוכרת ונותנת' לכתחלה
- ^ מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי, ומאי שנא סיפא דפליגי: כשמתה לא מוקמי נכסי מלוג בחזקת יורשיה
- ^ שנפלה לייבום מאירוסין, ונפלו הנכסים לה כשהיא שומרת יבם
- ^ לפניו לייבום
- ^ הלכך רישא - דלגבי ארוסה ממש - קיימא להו לבית שמאי תמכור, כדתנן לקמן [בעמוד ב: המשנה בכתובות פ"ח, ושהובאה לעיל בהערה למשנה]; כל שכן זו, שאינה אלא זקוקה בעלמא; ובית הלל, דאמרי בארוסה ודאי לא תמכור לכתחלה, אבל אם מכרה ונתנה קיים - הכא משום דספק ארוסה היא דאגידא ביה, ולאו אשתו ממש היא - מודו בית הלל דמוכרת ונותנת לכתחלה; [מכאן מודפס בדף לח,ב:] סיפא, דגבי נשואה בעלמא אמרינן לקמן דברי הכל מכרה ונתנה אפילו בדיעבד הבעל מוציא מיד הלקוחות – הכא, לגבי זיקת נשואה, דספק היא ולא כנשואה ממש - קיימי נכסי בספק; הלכך לבית שמאי חלוקה עדיפא, ולבית הלל חזקה עדיפא
- ^ זיקת יבמה שנפלה מן האירוסין - ספק ארוסה, ולא ודאי ארוסה; ואף על גב דלגבי נכסים אין לו שום כח בהן ונמצא שזיקת ארוסה אינה כלום - קרי לה 'ספק ארוסה', דלא מצי למימר קסבר עולא זיקת ארוסה אינה כלום, דהא בעיא חליצה!
- ^ בתמיה - אלא שמע מינה כספק ארוסה היא הלכך תמכור לכתחלה
- ^ כתובות פ"ח מ"א, בבלי עח,א
- ^ שם משנה ב
- ^ כדפרישית לעיל: דכיון דודאי נשואה - הבעל מוציא מיד הלקוחות, הכא - דספק נשואה היא - הוו נכסים בספק; ולבית שמאי חלוקה עדיפא: דאין לה בהם חזקה יותר ממנו דידו כידה, ולבית הלל חזקה עדיפא: דאין ידו כידה, הואיל ולא נפלו לה כשהיא תחת הבעל
- ^ לעולא
- ^ אי טעמא משום חלוקה עדיפא הוא -
- ^ של קרקע
- ^ דלבית שמאי פליג יבם פירי בהדה, דספק נשואה היא; דאילו ודאי נשואה הואי הוה שקיל להו בעל כרחה; ולבית הלל נכסים בחזקתה, ולא שקיל מידי; ומדנקט מתניתין מיתה בסיפא - שמע מינה טעמייהו דבית שמאי ברישא: דאלמוה לחזקה דילה משום דהיא קיימא
- ^ ליבום
- ^ שהקרן שלה ממה נפשך [בנכסי מלוג מדובר]
- ^ הלכך אלימא חזקה דילה
- ^ הואיל ומתה
- ^ וטוענים מכח ירושה
- ^ והיבם טוען מכח ירושה - הלכך שניהם ספק לבית שמאי: דאי זיקה ככנוסה - אין כאן ליורשי האב כלום, שהבעל יורש שלה; ואי לאו ככנוסה - אין כאן ליבם כלום; לפיכך ספק וספק הוא
- ^ ולבית הלל - הואיל ואלו קרובין ודאין הם, והוחזקה נחלה זו כבר בחזקת משפחתן - אמרינן אוקי אחזקתה; אבל בחייה ולפירות - אפילו בית שמאי מודו דנכסים בחזקתייהו ולא שקיל בעל מידי
- ^ לו אין נכסים ולמורישים יש נכסים
- ^ ולא זכה בנכסי האב, ואין לבעל חוב מה לגבות
- ^ מוחזקים, שבאין מכח ירושה ודאית: שאפילו האב מת ראשון - נכסי הבן מסתמא נופלים לפני יורשין, דאילו בעל חוב מיחסר גוביינא עד שיחזיקוהו בית דין בהם
- ^ דלא הוחזק שטרו עליהן
- ^ כלומר: גדול כח השטר, וכמו שמוחזק בנכסים, והרי הן [בעלי החוב] קמו במקום הבן ומוחזקים בנכסים דמי; הלכך ספק וספק הוא, ואין כאן חזקה לזה יותר מזה; אם האב מת ראשון הוחזק בעל חוב מיד ולא אמרינן הא מחוסר גוביינא; ואם בן מת ראשון הוחזקו יורשים
- ^ סוטה פ"ד מ"ב
- ^ כל אשה שקנא לה בעלה, ונסתרה, ומת עד שלא שתתה, נוטלת כתובתה, ואף על פי ששמא זינתה ואין לה כתובה
- ^ דבעינן 'והביא האיש את אשתו' [במדבר ה,טו] וליכא
- ^ מידי יורשי הבעל שהן מוחזקין ודאי - מוציאה זו כתובה מספק
- ^ לאו
- ^ קסברי ב"ש
- ^ וכיון שמת עמדו הנכסים מיד בחזקת האשה, ויורשים קאתו לאפוקי מינה משום ספק זנאי, ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי; דאי לא כגבוי דמי, וטעמא משום דאתי ספק ומוציא מידי ודאי הוא - הוה להו למימר 'יחלוקו', ונשווי ספק כודאי, אבל לעלויי מינה - ליכא למאן דאמר! וגבי נפל הבית קאמר 'יחלוקו', דכי נמי אמרינן כגבוי דמי - לא מצינו לבעל חוב לשוויי ודאי טפי מיורשין, שהרי לא הוחזק בו זה בנכסים, והשטר זה יוצא עליו ולא על האב; הלכך ספק וספק הוא: אם האב מת ראשון נמצא בעל חוב ודאי, דהאי שטר כגבוי דמי, ויורשים אינם כלום; ואם הבן מת ראשון - נמצאו יורשין ודאין ובעל חוב אין כלום
- ^ דלא אסיק אדעתיה מעיקרא משום טעמא דשטר העומד לגבות - כי אותביה לרבה מנפל הבית דתנן במי שמת בבבא בתרא בסדר ישועות [סדר נזיקין ]
- ^ דמתניתין היא בסדר נשים, דהכא נמי ספק מוציא מידי ודאי
- ^ להכי לא אותביה מכתובה: דקסבר
- ^ שאני כתובה משום חינא: שיהיו נושאין חן בעיני הנשים ויתרַצוּ להנשא, לפיכך החזיקוה מספק
- ^ דאמרי בית שמאי 'יחלוקו', דקא סלקא דעתא השתא דבית שמאי נמי - אכתובה אמרי 'יחלוקו', וקאתו יורשין דידה מספק, וגבו פלגא דכתובה מיבם דהוי ודאי; והתם ליכא למימר 'משום חינא', דהתם מתה! וגבי יורשין לא חיישינן לחינא, כדאמר ב'אלמנה ניזונת' (כתובות צז ב) - אלא אם כן היו יורשיה נקבות
- ^ דמודו בית שמאי שהיא בחזקת יורשי הבעל, דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים, וכל שהיא מתה בחייו של יבם - לא גבו יורשים דילָהּ כתובה, דיבם במקום בעל קאי; ואף על גב דשמעינן ליה לאביי בכתובות פרק 'האשה' (פא,א) 'ניתנה כתובה לגבות מחיים' לבית שמאי - הני מילי להתחייב יבם בקבורתה, דאמר: מינה קא ירית כתובה, ולא מאחיו; אבל דלישקלו יורשין דילה כתובתה לא שמעינן ליה
- ^ כתובות פ"ח מ"ז
- ^ נכסי מלוג
- ^ וטעמא לא משום דשטר העומד לגבות הוא, דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים
- ^ הכל
- ^ מהדר ארישא דשמעתין לתרוצי מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי, ותרציה: לאו משום דברישא היא קיימת וסיפא משום דליתא, דודאי סיפא נמי: אי כשהיא שומרת יבם נפלו לה מודו ב"ש דיורשי האב ודאין ונכסים בחזקתן, אלא
- ^ לפיכך מוכרת לכתחלה, והוא הדין אם מתה - יורשיה יורשין אותה, דלא מהניא זיקה למיקני נכסי דהשתא
- ^ בעלה הראשון