ביאור:בבלי יבמות דף צב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'כל קלא דבתר נשואין ^[1] לא חיישינן'! מהו דתימא 'הואיל ואתאי לבי דינא ושרינן' ^[2] - כקלא דקמי נשואין דמי ^[3] ותיתסר? - קא משמע לן.

ניסת על פי בית דין - תצא [ופטורה מן הקרבן; לא ניסת על פי ב"ד תצא וחייבת בקרבן: יפה כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן]: אמר זעירי: ליתא למתניתין מדתני בי מדרשא, דתני בי מדרשא: 'הורו בית דין ששקעה חמה ^[4] ולבסוף זרחה - אין זו הוראה ^[5] אלא טעות ^[6]. ורב נחמן אמר: הוראה היא. אמר רב נחמן: תדע דהוראה היא ^[7]: דבכל התורה כולה עד אחד לא מהימן והכא מהימן ^[8] - מאי טעמא? לאו משום דהוראה היא ^[9]? אמר רבא: תדע דטעות הוא, דאילו הורו בית דין בחלב ובדם להיתירא, והדר חזו טעמא ^[10] לאיסורא - כי הדרי ואמרי להיתירא ^[11] לא משגחינן להו , ואילו היכא דאתא עד אחד שרינא, אתו תרי אסרנא ^[12], כי הדר אתא עד ^[13] אחרינא ^[14] - שרינן לה; מאי טעמא?: לאו משום דטעות הוא ^[15]? ואף רבי אליעזר סבר דטעות הוא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר ^[16]: יקוב הדין את ההר ^[17], ותביא חטאת שמינה'; אי אמרת בשלמא דטעות הוא - משום הכי מתיא קרבן, אלא אי אמרת דהוראה היא - אמאי מתיא קרבן? ודלמא קסבר רבי אליעזר 'יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב'? אם כן מה 'יקוב הדין את ההר' ^[18]?

הורוה בית דין להנשא [והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא לינשא]: מאי 'קלקלה'? רבי אליעזר אלעזר אומר: זינתה. רבי יוחנן אמר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. מאן דאמר 'זינתה' - כל שכן אלמנה לכהן גדול ^[19]; מאן דאמר אלמנה לכהן גדול - אבל זינתה לא; מאי טעמא? - [דאמרה]: אתון הוא דשויתין פנויה. תניא כוותיה דרבי יוחנן ^[20]: 'הורוה בית דין להנשא והלכה וקלקלה, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - חייבת בקרבן על כל ביאה וביאה - דברי רבי אלעזר ^[21] דברי רבי אלעזר [בן שמוע? או רבי אליעזר? נראה באמת רבי אליעזר הגדול, שהרי בסוף המשנה בתוספתא מובאים דברי רבי שמעון שמובאים בדרך כלל לפני דברי רבי אלעזר בן שמוע], וחכמים אומרים: קרבן אחד על הכל ^[22]; ומודים חכמים לרבי אל[י]עזר שאם נשאת לחמשה בני אדם - שחייבת בקרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין.'

משנה: האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים, ובאו ואמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך" ^[23] ונשאת ^[24], ואחר כך אמרו לה "חילוף היו הדברים" – תצא, והולד ראשון ואחרון ^[25] ממזר ^[26]. אמרו לה "מת בנך ואחר כך מת בעליך", ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה "חילוף היו הדברים" – תצא, והולד ראשון ואחרון ממזר. אמרו לה "מת בעליך" וניסת, ואחר כך אמרו לה "קיים היה ^[27], ומת" - תצא והולד ראשון ממזר ^[28] והאחרון אינו ממזר. אמרו לה "מת בעליך" ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור לו. אף על פי שנתן לה אחרון גט - לא פסלהּ מן הכהונה. את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא [ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה מאישהּ [לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו] - ולא מאיש שאינו אישהּ.

גמרא: מאי 'ראשון' ומאי 'אחרון'?: אילימא 'ראשון' - לפני שמועה, ו'אחרון' - לאחר שמועה - ליתני 'הולד ממזר'! משום דקבעי למיתני סיפא: 'אמרו לה "מת בעליך", ונשאת ואחר כך אמר לו "קיים היה ומת" - הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' - תנא נמי רישא 'ראשון ואחרון ממזר'.

תנו רבנן: 'זו דברי רבי עקיבא, שהיה אומר 'אין קדושין תופסין בחייבי לאוין', אבל חכמים אומרים: אין ממזר מיבמה ^[29]'. ולימא 'אין ממזר מחייבי לאוין'? האי תנא ^[30] - הך תנא דבי רבי עקיבא הוא דאמר 'מחייבי לאוין דשאֵר הוי ממזר ^[31], מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר' ^[32].

אמר רב יהודה

עמוד ב

אמר רב: מנין שאין קדושין תופסין ביבמה? - שנאמר [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו] לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר [יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] - לא תהא בה הויה לזר. ושמואל אמר: בעניותינו ^[33] צריכה גט. מספקא ליה לשמואל האי 'לא תהיה אשת המת' - אי ללאו הוא דאתא ^[34], אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא. אמר ליה רב מרי בר רחל לרב אשי: הכי אמר אמימר: הלכה כוותיה דשמואל. אמר רב אשי: השתא דאמר אמימר 'הלכתא כוותיה דשמואל' - אם היה יבמה כהן ^[35] חולץ לה ^[36] ושריא ליה ^[37]. איתגורי איתגר [הרויח הבעל השני], אם כן מצינו חוטא נשכר!? אלא אם היה יבמה ישראל - נותן לה שני גט והותרה לו ^[38].

אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה - קדושין אין בה, נשואין יש בה ^[39]. אי קדושין אין בה - נשואין נמי אין בה!? אימא 'קדושין ונשואין אין בה'. ואיבעית אימא: מאי 'נשואין יש בה'? – בזנות ^[40], כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ^[41]. ואי בעית אימא: לעולם כדאמרן מעיקרא: 'קדושין אין בה, נשואין יש בה [לחייבה גט דרבנן]' דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. ^[42].

אמר רבי ינאי: בחבורה נמנו וגמרו: אין קדושין תופסין ביבמה ^[43]. אמר ליה רבי יוחנן: רבי - לא משנתנו היא זו? דתנן [קידושין פ"ג מ"ה]: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת ^[44]'. אמר ליה: אי לאו דדלאי לך חספא ^[45] - מי משכחת מרגניתא תותיה ^[46]? אמר ליה ריש לקיש ^[47]: אי לאו דקלסך גברא רבה [רבי ינאי] - הוה אמינא לך אנא: מתניתין - רבי עקיבא היא, דאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. ואי רבי עקיבא - כי אמר לה "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - ליתפסי בה קידושי, דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם', דתנן [נדרים פ"יא מ"ד]:

הערות

^ כגון כהן שנשא אשה ואחר כך יצא עליה קול גרושה או זונה
^ הואיל והוצרכה לבא לבית דין להתירה
^ אלמא בְּחַי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי
^ בשבת, והתירו לעשות מלאכה
^ לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם, או אם עשו צבור על פיהם - אין מביאין פר כשאר העלם דבר, אלא כל אחד כשבה או שעירה, שאין זה 'העלם דבר'
^ כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא, דהא לכולי עלמא גליא השתא דטעות הואי! והכא נמי דמתניתין טעות היא: כסבורים שמת והנה בא בעלה, והכל רואים אלא אעד סמוך
^ על ידי הוראת בית דין היא ניסת, ועלייהו תליא, ולא אעד; דהא
^ דתורה לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו
^ וכשהורו שחלב הקיבה מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו והנא נמי אדעתייהו הוא דסמיך, דאומרי כל אשה דייקא ומינסבא, ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא
^ טעם מובהק
^ בטעם שאינו מובהק
^ הרי טעם ברור
^ אחד
^ ואמר "עכשיו מת"
^ דאמרינן עד קמא אטעיין, והאי בתראה מהימן; דאי קמייתא הוראה היא, דאדעתין סמכי - מכי חזינן טעמא על ידי השנים הללו דלא אורינן שפיר - היכי מצינן למיהדר לדעתין קמייתא
^ בניסת על פי בית דין
^ לא אמרינן 'על פי בית דין הוא, ומפטרא' אלא הולכין אחר עומק הדברים, ואמרינן: טעותא הוא, דאעד סמוך
^ מדתני הכי - משמע דאי לא מעיינין בה שפיר, לפום ריהטא הוה פטר לה
^ דלהכי לא שריוה
^ תוספתא יבמות יא,ה
^ קסבר רבי אלעזר ביאות מחלקות, וטעמא במסכת כריתות (דף טו,א)
^ הואיל ולא נודע לה בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד
^ ולא הוזקקה לייבום
^ לשוק
^ מפרש בגמרא
^ וכרבי עקיבא מיתוקמא, דאמר (לעיל מט,א) 'יש ממזר מחייבי לאוין'
^ כשניסת
^ שהיה לה בעודנו חי
^ שנשאת לשוק בלא חליצה, הואיל וליתה עליה אלא בלאו
^ 'וחכמים אומרים: אין ממזר מיבמה' - אלמא סבירא להו דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן
^ דאיכא תנא בפרק 'החולץ' (לעיל מט,א) אליבא דרבי עקיבא דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין דשאֵר דמחמת קורבה, כגון אנוסת אביו לרבי יהודה דאמר: קאי עלה בלאו, בפרק 'נושאין' (לקמן צז,א) וכגון נושא את חלוצתו דקאי עלה ב-לא יבנה (דברים כה ט); ולאו דקורבא הוא הוי ממזר
^ כגון יבמה לשוק ודומה לה
^ מתוך עניות דעתנו שאין אנו יודעים פירוש המקרא
^ הרי היא כשאר חייבי לאוין, ותפסי בה קדושין
^ וְזוֹ נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך", ואמר שמואל 'בעיא גט', וכיון דיהיב לה גיטא - מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה
^ יבם
^ לבעלה
^ ליבם
^ קא סלקא דעתא לענין גט: דאם ניסת לזר, שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך בנך" - צריכה גט
^ דהוי כזנות, ומיתסרא איבם
^ ורב אשי דאמר לעיל 'נותן לה שני גט והותרה לו' - לית ליה דרב המנונא
^ ולאו משום דקדושי נינהו, אלא משום דאי מפקעת לה בלא גט - אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למדינת הים וניסת על פי בית דין בעד אחד תצא בלא גט; אבל נתקדשה - לא בעיא גיטא, דהא אשת איש גופה שנתקדשה על פי בית דין בעד אחד תצא בלא גט, כדתנן: 'אף על פי שנתן לה האחרון גט - לא פסלה מן הכהונה'
^ דדרשינן 'לא תהיה [אשת המת החוצה לאיש זר]' - לא תהא בה הויה
^ כיון דהשתא לא תפסי בה קדושי - לקמיה נמי לא תפסי, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
^ אי לאו דאמרי לך
^ לא הוית מסיק אדעתיך דטעמא משום דלא תפסי בה קדושי השתא הוא, אלא [שהטעם הוא] דאין מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו יש בידו לעשות עכשיו
^ לרבי יוחנן

[1] כגון כהן שנשא אשה ואחר כך יצא עליה קול גרושה או זונה

[2] הואיל והוצרכה לבא לבית דין להתירה

[3] אלמא בְּחַי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי

[4] בשבת, והתירו לעשות מלאכה

[5] לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם, או אם עשו צבור על פיהם - אין מביאין פר כשאר העלם דבר, אלא כל אחד כשבה או שעירה, שאין זה 'העלם דבר'

[6] כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא, דהא לכולי עלמא גליא השתא דטעות הואי! והכא נמי דמתניתין טעות היא: כסבורים שמת והנה בא בעלה, והכל רואים אלא אעד סמוך

[7] על ידי הוראת בית דין היא ניסת, ועלייהו תליא, ולא אעד; דהא

[8] דתורה לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו

[9] וכשהורו שחלב הקיבה מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו והנא נמי אדעתייהו הוא דסמיך, דאומרי כל אשה דייקא ומינסבא, ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא

[10] טעם מובהק

[11] בטעם שאינו מובהק

[12] הרי טעם ברור

[13] אחד

[14] ואמר "עכשיו מת"

[15] דאמרינן עד קמא אטעיין, והאי בתראה מהימן; דאי קמייתא הוראה היא, דאדעתין סמכי - מכי חזינן טעמא על ידי השנים הללו דלא אורינן שפיר - היכי מצינן למיהדר לדעתין קמייתא

[16] בניסת על פי בית דין

[17] לא אמרינן 'על פי בית דין הוא, ומפטרא' אלא הולכין אחר עומק הדברים, ואמרינן: טעותא הוא, דאעד סמוך

[18] מדתני הכי - משמע דאי לא מעיינין בה שפיר, לפום ריהטא הוה פטר לה

[19] דלהכי לא שריוה

[20] תוספתא יבמות יא,ה

[21] קסבר רבי אלעזר ביאות מחלקות, וטעמא במסכת כריתות (דף טו,א)

[22] הואיל ולא נודע לה בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד

[23] ולא הוזקקה לייבום

[24] לשוק

[25] מפרש בגמרא

[26] וכרבי עקיבא מיתוקמא, דאמר (לעיל מט,א) 'יש ממזר מחייבי לאוין'

[27] כשניסת

[28] שהיה לה בעודנו חי

[29] שנשאת לשוק בלא חליצה, הואיל וליתה עליה אלא בלאו

[30] 'וחכמים אומרים: אין ממזר מיבמה' - אלמא סבירא להו דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן

[31] דאיכא תנא בפרק 'החולץ' (לעיל מט,א) אליבא דרבי עקיבא דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין דשאֵר דמחמת קורבה, כגון אנוסת אביו לרבי יהודה דאמר: קאי עלה בלאו, בפרק 'נושאין' (לקמן צז,א) וכגון נושא את חלוצתו דקאי עלה ב-לא יבנה (דברים כה ט); ולאו דקורבא הוא הוי ממזר

[32] כגון יבמה לשוק ודומה לה

[33] מתוך עניות דעתנו שאין אנו יודעים פירוש המקרא

[34] הרי היא כשאר חייבי לאוין, ותפסי בה קדושין

[35] וְזוֹ נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך", ואמר שמואל 'בעיא גט', וכיון דיהיב לה גיטא - מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה

[36] יבם

[37] לבעלה

[38] ליבם

[39] קא סלקא דעתא לענין גט: דאם ניסת לזר, שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך בנך" - צריכה גט

[40] דהוי כזנות, ומיתסרא איבם

[41] ורב אשי דאמר לעיל 'נותן לה שני גט והותרה לו' - לית ליה דרב המנונא

[42] ולאו משום דקדושי נינהו, אלא משום דאי מפקעת לה בלא גט - אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למדינת הים וניסת על פי בית דין בעד אחד תצא בלא גט; אבל נתקדשה - לא בעיא גיטא, דהא אשת איש גופה שנתקדשה על פי בית דין בעד אחד תצא בלא גט, כדתנן: 'אף על פי שנתן לה האחרון גט - לא פסלה מן הכהונה'

[43] דדרשינן 'לא תהיה [אשת המת החוצה לאיש זר]' - לא תהא בה הויה

[44] כיון דהשתא לא תפסי בה קדושי - לקמיה נמי לא תפסי, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם

[45] אי לאו דאמרי לך

[46] לא הוית מסיק אדעתיך דטעמא משום דלא תפסי בה קדושי השתא הוא, אלא [שהטעם הוא] דאין מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו יש בידו לעשות עכשיו

[47] לרבי יוחנן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]