לדלג לתוכן

ביאור:בבלי יבמות דף צב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'כל קלא דבתר נשואין [1] לא חיישינן'! מהו דתימא 'הואיל ואתאי לבי דינא ושרינן' [2] - כקלא דקמי נשואין דמי [3] ותיתסר? - קא משמע לן.

ניסת על פי בית דין - תצא [ופטורה מן הקרבן; לא ניסת על פי ב"ד תצא וחייבת בקרבן: יפה כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן]: אמר זעירי: ליתא למתניתין מדתני בי מדרשא, דתני בי מדרשא: 'הורו בית דין ששקעה חמה [4] ולבסוף זרחה - אין זו הוראה [5] אלא טעות [6]. ורב נחמן אמר: הוראה היא. אמר רב נחמן: תדע דהוראה היא [7]: דבכל התורה כולה עד אחד לא מהימן והכא מהימן [8] - מאי טעמא? לאו משום דהוראה היא [9]? אמר רבא: תדע דטעות הוא, דאילו הורו בית דין בחלב ובדם להיתירא, והדר חזו טעמא [10] לאיסורא - כי הדרי ואמרי להיתירא [11] לא משגחינן להו , ואילו היכא דאתא עד אחד שרינא, אתו תרי אסרנא [12], כי הדר אתא עד [13] אחרינא [14] - שרינן לה; מאי טעמא?: לאו משום דטעות הוא [15]? ואף רבי אליעזר סבר דטעות הוא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר [16]: יקוב הדין את ההר [17], ותביא חטאת שמינה'; אי אמרת בשלמא דטעות הוא - משום הכי מתיא קרבן, אלא אי אמרת דהוראה היא - אמאי מתיא קרבן? ודלמא קסבר רבי אליעזר 'יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב'? אם כן מה 'יקוב הדין את ההר' [18]?

הורוה בית דין להנשא [והלכה וקלקלה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא לינשא]: מאי 'קלקלה'? רבי אליעזר אלעזר אומר: זינתה. רבי יוחנן אמר: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. מאן דאמר 'זינתה' - כל שכן אלמנה לכהן גדול [19]; מאן דאמר אלמנה לכהן גדול - אבל זינתה לא; מאי טעמא? - [דאמרה]: אתון הוא דשויתין פנויה. תניא כוותיה דרבי יוחנן [20]: 'הורוה בית דין להנשא והלכה וקלקלה, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - חייבת בקרבן על כל ביאה וביאה - דברי רבי אלעזר [21] דברי רבי אלעזר [בן שמוע? או רבי אליעזר? נראה באמת רבי אליעזר הגדול, שהרי בסוף המשנה בתוספתא מובאים דברי רבי שמעון שמובאים בדרך כלל לפני דברי רבי אלעזר בן שמוע], וחכמים אומרים: קרבן אחד על הכל [22]; ומודים חכמים לרבי אל[י]עזר שאם נשאת לחמשה בני אדם - שחייבת בקרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין.'


משנה: האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים, ובאו ואמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך" [23] ונשאת [24], ואחר כך אמרו לה "חילוף היו הדברים" – תצא, והולד ראשון ואחרון [25] ממזר [26]. אמרו לה "מת בנך ואחר כך מת בעליך", ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה "חילוף היו הדברים" – תצא, והולד ראשון ואחרון ממזר. אמרו לה "מת בעליך" וניסת, ואחר כך אמרו לה "קיים היה [27], ומת" - תצא והולד ראשון ממזר [28] והאחרון אינו ממזר. אמרו לה "מת בעליך" ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור לו. אף על פי שנתן לה אחרון גט - לא פסלהּ מן הכהונה. את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא [ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה מאישהּ [לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו] - ולא מאיש שאינו אישהּ.

גמרא: מאי 'ראשון' ומאי 'אחרון'?: אילימא 'ראשון' - לפני שמועה, ו'אחרון' - לאחר שמועה - ליתני 'הולד ממזר'! משום דקבעי למיתני סיפא: 'אמרו לה "מת בעליך", ונשאת ואחר כך אמר לו "קיים היה ומת" - הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' - תנא נמי רישא 'ראשון ואחרון ממזר'.

תנו רבנן: 'זו דברי רבי עקיבא, שהיה אומר 'אין קדושין תופסין בחייבי לאוין', אבל חכמים אומרים: אין ממזר מיבמה [29]'. ולימא 'אין ממזר מחייבי לאוין'? האי תנא [30] - הך תנא דבי רבי עקיבא הוא דאמר 'מחייבי לאוין דשאֵר הוי ממזר [31], מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר' [32].

אמר רב יהודה


עמוד ב

אמר רב: מנין שאין קדושין תופסין ביבמה? - שנאמר [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו] לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר [יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] - לא תהא בה הויה לזר. ושמואל אמר: בעניותינו [33] צריכה גט. מספקא ליה לשמואל האי 'לא תהיה אשת המת' - אי ללאו הוא דאתא [34], אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא. אמר ליה רב מרי בר רחל לרב אשי: הכי אמר אמימר: הלכה כוותיה דשמואל. אמר רב אשי: השתא דאמר אמימר 'הלכתא כוותיה דשמואל' - אם היה יבמה כהן [35] חולץ לה [36] ושריא ליה [37]. איתגורי איתגר [הרויח הבעל השני], אם כן מצינו חוטא נשכר!? אלא אם היה יבמה ישראל - נותן לה שני גט והותרה לו [38].

אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה - קדושין אין בה, נשואין יש בה [39]. אי קדושין אין בה - נשואין נמי אין בה!? אימא 'קדושין ונשואין אין בה'. ואיבעית אימא: מאי 'נשואין יש בה'? – בזנות [40], כדרב המנונא, דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה [41]. ואי בעית אימא: לעולם כדאמרן מעיקרא: 'קדושין אין בה, נשואין יש בה [לחייבה גט דרבנן]' דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. [42].

אמר רבי ינאי: בחבורה נמנו וגמרו: אין קדושין תופסין ביבמה [43]. אמר ליה רבי יוחנן: רבי - לא משנתנו היא זו? דתנן [קידושין פ"ג מ"ה]: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת [44]'. אמר ליה: אי לאו דדלאי לך חספא [45] - מי משכחת מרגניתא תותיה [46]? אמר ליה ריש לקיש [47]: אי לאו דקלסך גברא רבה [רבי ינאי] - הוה אמינא לך אנא: מתניתין - רבי עקיבא היא, דאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. ואי רבי עקיבא - כי אמר לה "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - ליתפסי בה קידושי, דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם', דתנן [נדרים פ"יא מ"ד]:

הערות

[עריכה]
  1. ^ כגון כהן שנשא אשה ואחר כך יצא עליה קול גרושה או זונה
  2. ^ הואיל והוצרכה לבא לבית דין להתירה
  3. ^ אלמא בְּחַי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי שיצא הקול מאותה שעה דמי
  4. ^ בשבת, והתירו לעשות מלאכה
  5. ^ לסמוך עליה ולפטור יחיד שעשה על פיהם, או אם עשו צבור על פיהם - אין מביאין פר כשאר העלם דבר, אלא כל אחד כשבה או שעירה, שאין זה 'העלם דבר'
  6. ^ כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא, דהא לכולי עלמא גליא השתא דטעות הואי! והכא נמי דמתניתין טעות היא: כסבורים שמת והנה בא בעלה, והכל רואים אלא אעד סמוך
  7. ^ על ידי הוראת בית דין היא ניסת, ועלייהו תליא, ולא אעד; דהא
  8. ^ דתורה לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן אפומייהו
  9. ^ וכשהורו שחלב הקיבה מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו והנא נמי אדעתייהו הוא דסמיך, דאומרי כל אשה דייקא ומינסבא, ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא
  10. ^ טעם מובהק
  11. ^ בטעם שאינו מובהק
  12. ^ הרי טעם ברור
  13. ^ אחד
  14. ^ ואמר "עכשיו מת"
  15. ^ דאמרינן עד קמא אטעיין, והאי בתראה מהימן; דאי קמייתא הוראה היא, דאדעתין סמכי - מכי חזינן טעמא על ידי השנים הללו דלא אורינן שפיר - היכי מצינן למיהדר לדעתין קמייתא
  16. ^ בניסת על פי בית דין
  17. ^ לא אמרינן 'על פי בית דין הוא, ומפטרא' אלא הולכין אחר עומק הדברים, ואמרינן: טעותא הוא, דאעד סמוך
  18. ^ מדתני הכי - משמע דאי לא מעיינין בה שפיר, לפום ריהטא הוה פטר לה
  19. ^ דלהכי לא שריוה
  20. ^ תוספתא יבמות יא,ה
  21. ^ קסבר רבי אלעזר ביאות מחלקות, וטעמא במסכת כריתות (דף טו,א)
  22. ^ הואיל ולא נודע לה בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד
  23. ^ ולא הוזקקה לייבום
  24. ^ לשוק
  25. ^ מפרש בגמרא
  26. ^ וכרבי עקיבא מיתוקמא, דאמר (לעיל מט,א) 'יש ממזר מחייבי לאוין'
  27. ^ כשניסת
  28. ^ שהיה לה בעודנו חי
  29. ^ שנשאת לשוק בלא חליצה, הואיל וליתה עליה אלא בלאו
  30. ^ 'וחכמים אומרים: אין ממזר מיבמה' - אלמא סבירא להו דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן
  31. ^ דאיכא תנא בפרק 'החולץ' (לעיל מט,א) אליבא דרבי עקיבא דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין דשאֵר דמחמת קורבה, כגון אנוסת אביו לרבי יהודה דאמר: קאי עלה בלאו, בפרק 'נושאין' (לקמן צז,א) וכגון נושא את חלוצתו דקאי עלה ב-לא יבנה (דברים כה ט); ולאו דקורבא הוא הוי ממזר
  32. ^ כגון יבמה לשוק ודומה לה
  33. ^ מתוך עניות דעתנו שאין אנו יודעים פירוש המקרא
  34. ^ הרי היא כשאר חייבי לאוין, ותפסי בה קדושין
  35. ^ וְזוֹ נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך מת בנך", ואמר שמואל 'בעיא גט', וכיון דיהיב לה גיטא - מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה
  36. ^ יבם
  37. ^ לבעלה
  38. ^ ליבם
  39. ^ קא סלקא דעתא לענין גט: דאם ניסת לזר, שאמרו לה "מת בעליך ואחר כך בנך" - צריכה גט
  40. ^ דהוי כזנות, ומיתסרא איבם
  41. ^ ורב אשי דאמר לעיל 'נותן לה שני גט והותרה לו' - לית ליה דרב המנונא
  42. ^ ולאו משום דקדושי נינהו, אלא משום דאי מפקעת לה בלא גט - אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למדינת הים וניסת על פי בית דין בעד אחד תצא בלא גט; אבל נתקדשה - לא בעיא גיטא, דהא אשת איש גופה שנתקדשה על פי בית דין בעד אחד תצא בלא גט, כדתנן: 'אף על פי שנתן לה האחרון גט - לא פסלה מן הכהונה'
  43. ^ דדרשינן 'לא תהיה [אשת המת החוצה לאיש זר]' - לא תהא בה הויה
  44. ^ כיון דהשתא לא תפסי בה קדושי - לקמיה נמי לא תפסי, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
  45. ^ אי לאו דאמרי לך
  46. ^ לא הוית מסיק אדעתיך דטעמא משום דלא תפסי בה קדושי השתא הוא, אלא [שהטעם הוא] דאין מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו יש בידו לעשות עכשיו
  47. ^ לרבי יוחנן