ביאור:בבלי גיטין דף מג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ותבעי לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן 'אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' אלא כגון פירות דקל, דהשתא מיהא ליתנהו, אבל הכא - הא קאי שור והא קאי עב!?
מאי?
אמר רבי אבא: תא שמע: (ויקרא כב יא) [וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו; ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו] 'ויליד בית' מה תלמוד לומר [3]? אם קנין כסף אוכל - יליד בית לא כל ששכן? אילו כן [4] הייתי אומר 'מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אוכל - אף יליד בית שיש בו שוה כסף אוכל', ומנין שאף על פי שאינו שוה כלום [5]? תלמוד לומר: יליד בית מכל מקום; ועדיין אני אומר 'יליד בית' - בין שיש בו שוה כסף בין שאין בו שוה כסף אוכל; 'קנין כסף': יש בו שוה כסף – אוכל, אין בו שוה כסף - אינו אוכל, תלמוד לומר: [6] 'קנין כספו ויליד ביתו': מה יליד בית: אף על פי שאינו שוה כלום – אוכל, אף קנין כספו: אף על פי שאינו שוה כלום – אוכל; ואי סלקא דעתך 'עבד שמכרו רבו לקנס – מכור' מי איכא עבדא דלא מזדבין [7] לקנסא [8]?
אין, איכא עבד טרפה [9].
והא חזי למיקם קמיה [10]?
במנוול ומוכה שחין [11].
[12] איבעיא להו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין – מהו [13][14]? אם תמצא לומר: 'בן ישראל שאמר לבת ישראל "התקדשי לחציי" – מקודשת[15]' [16] - [17] דחזיא לכוליה [18], [19] הא - לא חזיא לכוליה [20]! ואם תמצא לומר: 'בן ישראל המקדש חצי אשה [21] - אינה מקודשת' [22] - [23] דשייר בקנינו [24], [25] והא עבד לא שייר בקנינו [26] – מאי?
תא שמע: 'המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין - נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו'; ואי אמרת קידושיו לאו קידושין -יורשין מנא ליה?
אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טרפה [27], ומאי 'יורשיו' – נפשיה.
אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא ד'יורשיו' קתני; ועוד: כופר הוא, ואמר ריש לקיש: כופר אין משתלם אלא לאחר מיתה [28];
אלא אמר רבא: ראוי ליטול [29], ואין לו [30][31].
אמר רבא: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קדושיה קדושין.
דרש רבה בר רב הונא: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אינה מקודשת.
אמר ליה רב חסדא: מי דמי? התם שייר בקנינו, הכא לא שייר בקנינו!
הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה [32] ודרש (ישעיהו ג ו) [כי יתפוש איש באחיו בית אביו: שמלה לך קצין תהיה לנו] והמכשלה הזאת תחת ידיך [33] - אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן: אף על פי שאמרו 'המקדש חצי אשה אינה מקודשת - אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה קדושיה קדושין' מאי טעמא? התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו.
אמר רב ששת: כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה - אין קידושיה קידושין; ואם לחשך אדם לומר: איזו היא 'שפחה חרופה' - זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי' [34] - אלמא בת איתרוסי היא [35] - אמור לו: [36] כלך אצל רבי ישמעאל שהוא אומר [37]: בשפחה כנענית המאורסה לעבד עברי [38]; ושפחה כנענית [39] - בת איתרוסי [40] היא [41]? אלא מאי אית לך למימר - מאי 'מאורסת' – מיוחדת [42]? הכא נמי מאי 'מאורסת' – מיוחדת.
אמר רב חסדא: חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן, ונשתחררה, וחזרה ונתקדשה לשמעון [43], ומתו שניהם - מתייבמת ללוי
ואין אני קורא בה 'אשת שני מתים' [44]: מה נפשך: אי קדושי דראובן קדושין - קדושי דשמעון לאו קדושין, ואי קדושי דשמעון קדושין - קדושי דראובן לאו קדושין [45].
איתמר: חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן, ונשתחררה, וחזרה ונתקדשה לשמעון [46]: רב יוסף בר חמא אמר רב נחמן: פקעו קדושי ראשון [47]; רבי זירא אמר רב נחמן: גמרו קדושי ראשון [48].
אמר רבי זירא: כוותיה דידי מסתברא דכתיב (ויקרא יט כ) [’ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה - בקרת תהיה] לא יומתו כי לא חופשה' [49]; הא חופשה [50] – יומתו [51]!
אמר ליה אביי: ולתנא דבי רבי ישמעאל, דאמר בשפחה כנענית המאורסת לעבד עברי - הכי נמי דכי חופשה [52] – יומתו [53]!? אלא מאי אית לך למימר [54]: שחופשה וחזרה ונתקדשה [55]? הכא נמי שחופשה וחזרה ונתקדשה!
אמר רב הונא בר קטינא אמר רבי יצחק: מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין.
כמאן? כרבי יוחנן בן ברוקה דאמר [56]: על שניהם הוא אומר (בראשית א כח) ויברך אותם אלהים ויאמר וגו' [להם אלקים] פרו ורבו ומלאו וגו' [את הארץ וכבשה; ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ] [57].
אמר רב נחמן בר יצחק: לא! מנהג הפקר [58] נהגו בה [59].
משנה:
המוכר עבדו לעובדי כוכבים או לחוצה לארץ - יצא בן חורין [60].
גמרא:
תנו רבנן: 'המוכר עבדו לעובדי כוכבים -יצא לחירות, וצריך גט שחרור מרבו ראשון. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? שלא כתב עליו אונו [61], אבל כתב עליו אונו - זהו שחרורו.'
מאי 'אונו'?
אמר רב ששת: דכתב ליה הכי 'לכשתברח ממנו [62] - אין לי עסק בך'.
תנו רבנן: 'לוה עליו מן העובד כוכבים: כיון שעשה לו עובד כוכבים נמוסו [63] - יצא לחירות' [64].
מאי 'נמוסו'?
אמר רב הונא בר יהודה: נשקי [65].
מתיב רב ששת: 'האריסין [66], והחכירות [67] ואריסי בתי אבות [68] ועובד כוכבים שמשכן שדהו לישראל: אף על פי שעשה לו [69] נמוסו - פטורה מן המעשר'; ואי סלקא דעתך 'נשקי' - שדה בת נשקי היא?
אלא אמר רב ששת: זמן [70].
קשיא זמן אזמן [71]?
לא קשיא: הא [72] דמטא זמניה, הא דלא מטא זמניה.
אלא [73] גבי עבד דמטא זמניה צריכא למימר?
אלא אידי ואידי דלא מטא זמניה, ולא קשיא: הא [74] לגופא [75] והא [76] לפירא [77].
הערות
[עריכה]- ^ בבית דין קודם העדאת עדים
- ^ ומודה בקנס פטור
- ^ לענין אכילת תרומה 'ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו'; 'יליד בית': בן שפחתו
- ^ דלא כתיב אלא 'קנין כספו הוא יאכל בו'
- ^ כגון שנעשה מוכה שחין
- ^ שם
- ^ בפרוטה
- ^ שאם יגחנו שור יטול שלשים כסף
- ^ שאין משלמין עליו קנס, דגברא קטילא הוא
- ^ לשרתו, אף על פי שנחתכה רגלו למעלה מן הארכובה או ניקב קרום המוח ראוי לשירות קל
- ^ דמאיס והוי נמי טרפה דלאו בר קנסא הוא
- ^ בקדושין אמרינן: '"התקדשי לחציי" – מקודשת; "חצייך מקודשת לי" - אינה מקודשת'
- ^ הכא מי הוי קדושין או לא
- ^ Note: והרי המשנה בדף מא,א אומרת: מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; בית שמאי אומרים: תקנתם את רבו, ואת עצמו לא תקנתם: לישא שפחה אי אפשר, שכבר חציו בן חורין, (גיטין מא ב) בת חורין אי אפשר, שכבר חציו עבד! יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה יח) [כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים, יצר הארץ ועשה הוא כוננה] לא תוהו בראה, לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד]! אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו. וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי. אם כן מה איבעיא להו? הרי משנה מפורשת שאי אפשר? אולי כוונת הגמרא להביא להבנה של מקור אפשרי לדברי המשנה.
- ^ Note: מקודשת כולה לכולו – וכי יש קידושין לחציו? והיא מקודשת לי זה לכולו, היות וזה אפשרי, אך לולא שהיתה יכולה להיות מקודשת לכולו – לא היתה מקודשת כלל, כי אין קידושין לחצי אדם.
- ^ כלומר: אי בעית למפשט מדקיימא לן: '"התקדשי לחציי" – מקודשת'
- ^ לא דמי: דהתם בר חורין הוא,
- ^ והכי קאמר לה: "אי בעינא נסיבנא אחריתי בהדיך"
- ^ אבל
- ^ לא חזיא לפלגא דעבדות דידיה
- ^ "חצייך מקודשת לי"
- ^ ובעית למפשט הא מינה: דכי היכי דמקדש חצי אשה אינה מקודשת, הואיל דלא מצינן למימר דהכי קאמר לה: דתנסיב אחרינא, בהדי דאיתתא לא חזיא לתרי, ואשתכח דפלגא הוא דקדיש - הכא נמי חצי איש שקידש לא הוו קידושין
- ^ לא דמי, התם
- ^ דהוה ליה לקדשה לכולה
- ^ אבל
- ^ האי לא שייר מידי, דכל מה דחזי למעבד עבד
- ^ דהוה ליה כמאן דקטליה ויהב ליה לנפשיה
- ^ דבשלמא קנס, דלא כתיב ביה 'מיתה' אלא 'נגיחה', שנאמר 'אם עבד יגח השור וגו' (שמות כא) - איכא לאוקמיה כשעשאו טריפה, אבל בכופר של בן חורין כתיב 'והמית איש או אשה'
- ^ דפלגא לאו בר קנסא הוא אלא בר כופר
- ^ שהרי מת, ויורשים אין לו שיגבו, וזה המזיק זכה במה שבידו; ולעולם בשמת, והכי קאמר: נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ראוי לינתן ליורשיו אם היו לו יורשין
- ^ Note: אם כן מדוע כתב התנא כך? האם לא טוב יותר היה לכתוב "נותן חצי קנס לרבו" ודיו? לפיכך נראהומר שבייתא זו נאמרה לפי שיטת בית הלל לפני שחזרו בהם, והעבד הוא אדם חפשי בימים שלו, ועבד בימים אחרים, וביום שלו בא על אשה ישראלית, ולא בנישואין או בקידושין, שהרי לשאת אשה אינו יכול; והולד הוא ישראל, כי אפילו אם היה גוי גמור הולד היה ישראל.
- ^ העמיד מתורגמן לפניו לחזור ולדרוש
- ^ כלומר: כך התחיל בדרשא: מקרא כתוב 'והמכשלה הזאת תחת ידיך' - באנשי ירושלים שפסקה תורה מהם, והיו שואלין לחבריהם 'שמלה לך קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידיך' כלומר: דברים שמכוסין כשמלה שלך הן, שאתה בקי בהן - אמור לנו ותהיה קצין; ו'המכשלה הזאת' - דברי תורה, שאין אדם עומד על אמיתתן עד שיכשל בהן, להורות טעות ויכלימוהו, והוא נותן לב ומבין; 'תחת ידיך' הן; אף אני נכשלתי בהוראתי, וחוזרני בי:
- ^ תשובה לדבר זה מאותה ששנינו במסכת כריתות (יא,א): 'והפדה לא נפדתה' דשפחה חרופה איזו זו זו? פדויה ואינה פדויה: חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי, והוא הדין לכל ישראל, אלא אורחא דמלתא נקט, משום דעבד עברי מותר בשפחה
- ^ מדקתני 'מאורסת'
- ^ וכי סבור אתה שהן אירוסין ממש?
- ^ דאמר התם 'דברה תורה כלשון בני אדם'
- ^ ובשפחה כנענית שלא נפדית כלל קמשתעי קרא
- ^ וכי שפחה כנענית גמורה
- ^ קדושין
- ^ הא חמורה בעלמא היא: 'עם הדומה לחמור'
- ^ וגזירת הכתוב היא דמחייב עלה אשם הואיל וייחדוה לעבד עברי המותר בה
- ^ אחיו, ובחיי ראובן, וראובן לא גירשה
- ^ לומר חציה היתה לזה וחציה לזה, ומכח שניהם היא באה, ואמרינן ביבמות (לא,ב): שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות, ומת אחד מהם, ועשה בה השני מאמר, ומת - חולצת ולא מתיבמת, שנאמר 'ומת אחד מהם וגו' (דברים כה): מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין, וזו - על ידי מאמר - לא יצתה מזיקת יבום הראשון כולה, ובמקצתה חל עליה זיקת יבום השני
- ^ אבל הכא: לא זיקת שנים עלה, דחד מנייהו קדושין גמורים ודאידך לאו כלום; ומיהו משום פלוגתא דאמוראי דלעיל מספקא לן: הי מנייהו הוו קדושין? והשתא דמתו להו - מתיבמת ללוי
- ^ ולאו משום אחיו נקט ליה
- ^ אפילו למאן דאמר: מקודשת - בא השחרור והפקיעה, ומקודשת לשני, שהרי נשתנה גופה והויא לה כקטן שנולד
- ^ על ידי השחרור גמרו: דעד עכשיו הבא עליה באשם ומלקות היה, אפילו מזיד; ומכאן ואילך הבא עליה במיתה
- ^ ומוקמינן לה בחציה שפחה וחציה בת חורין, וסבירא ליה דהכי קאמר: אינן חייבין מיתה משום אשת איש כי לא חופשה לאחר קידושין
- ^ לבתר הכי
- ^ דהוי לה אשת איש גמורה
- ^ הא חופשה בתר אירוסין
- ^ וכי קידושין ראשונים כלום היו
- ^ דוקיא דקרא הכי משמע
- ^ יומתו אם ניאפה עם אחר
- ^ במסכת יבמות סה,ב
- ^ דאשה נמי מיפקדה אפריה ורביה
- ^ בזנות
- ^ דלא היתה מיוחדת לאדם ולא היתה משמרת עצמה
- ^ אם ברח(Note: ואם לא ברח – אינו בן חורין? ואם לא יברח – וכי אין סיבה לקנוס את מוכרו? האם זה צריך להיות תלוי ביוזמתו ויכלתו לברוח? ואם נמצא כבד של גוי אותו עבד שנמכר לגוי, ויש שם ישראלית כשרה שנכבשה לעבד – האם אין הם יכולים להנשא? אולי דוקא כשברח: כל עוד העבד הוא עבד של גוי לא הטילו עליו חכמים דיני ישראל על ידי זה שיגזרו שהוא משוחרר.) מן העובד כוכבים, או שקנסוהו בית דין לפדותו, כדאמר לקמן: דקונסים אותו לפדותו, וכשיפדנו לא ישתעבד לו; וקנס חכמים הוא הואיל והפקיעו מן המצות; וכן לח"ל: יצא לחירות, מפני שהוציאו מארץ לחוצה לארץ; ובגמרא מפרש את מי קנסו: אם את הלוקח או את המוכר
- ^ שטר
- ^ מן העובד כוכבים
- ^ לקמן מפרש
- ^ דהויא כמכירה, וקנסוהו רבנן
- ^ חותם וסימן עבדות שתולין לעבדים בצואריהם
- ^ ישראל שנעשה אריס לעובד כוכבים בקרקע העובד כוכבים; וקסבר יש קנין לעובד כוכבים בארץ להפקיע מיד מעשר
- ^ שקבלה מן העובד כוכבים בכך וכך חטין לשנה
- ^ כלומר אריסות קבועה ועומדת מאבות: שהיו אבותיו של ישראל אריסין בקרקע זה לאבותיו של עובד כוכבים זה - אפילו הכי לא הוי כקנוי לישראל, אלא של עובד כוכבים הוא, ופטור מן המעשר ישראל זה בחלקו
- ^ לישראל
- ^ אם לא פרעתיך לזמן פלוני יהא חלוט לך
- ^ דגבי עבד חשיב לה מכירה וגבי שדה לאו מכירה היא
- ^ הך דגבי עבד
- ^ בלשון קשיא הוא
- ^ גבי עבד דקבע בו זמן
- ^ שאם לא יתן לו עד אותו זמן - יהא גופו חלוט לעובד כוכבים, ומעכשיו היה משתעבד בו; וכיון דזלזל בתקנתא דרבנן: דאסרו למכור עבד לעובד כוכבים – קנסוהו, ואף על גב דלא מטא זימניה
- ^ וגבי שדה דקבע לו זמן
- ^ "עכשיו לא תאכל הפירות; ואם לא אפרע לך ליום פלוני - אכול פירות עד שאפרע מעותיך" הלכך אפילו מטא זימניה - לאו מכירה היא; וכל שכן בדלא מטא זימניה