ביאור:בבלי גיטין דף פ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה] בת לוי - מן המעשר ^[1];

בת כהן - מן התרומה ^[2];

ואין יורשין של זה ויורשין של זה ^[3] יורשים כתובתה ^[4];

ואם מתו - אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ^[5] ולא מייבמין ^[6].

שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ^[7] - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו ^[8] בה.

[במשניות: משנה ו] כל עריות שאמרו 'צרותיהן מותרות' ^[9] - הלכו הצרות האלו ^[10] ונישאו, ונמצאו אלו ^[11] איילונית ^[12] - תצא מזה ^[13] ומזה ^[14], וכל הדרכים האלו בה ^[15].

[במשניות: משנה ז] הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ^[16], ונמצאת זו ^[17] שהיתה איילונית ^[18] - תצא מזה ומזה ^[19], וכל הדרכים האלו בה.

[במשניות: משנה ח] כתב סופר ^[20] גט לאיש ^[21] ושובר לאשה ^[22], וטעה ^[23] ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה ^[24] ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ^[25] ושובר מיד האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.

רבי אלעזר אומר: אם לאלתר ^[26] יצא - אין זה גט; אם לאחר זמן יצא - הרי זה גט; לא כל הימנו ^[27] מן הראשון לאבד זכותו של שני ^[28].

גמרא:

מאי 'מלכות שאינה הוגנת'? מלכות הרומיים; ואמאי קרי לה 'מלכות שאינה הוגנת'? משום דאין להם לא כתב ולא לשון ^[29].

אמר עולא: מפני מה תקינו מלכות בגיטין? משום שלום מלכות ^[30].

ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר ^[31]?

אין, רבי מאיר לטעמיה ^[32], דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - הולד ממזר.

לשום מלכות יון:

וצריכא: דאי אשמועינן 'מלכות שאינה הוגנת' - משום דמליכא ^[33], אבל 'מלכות מדי' ו'מלכות יון' - מאי דהוה הוה ^[34]! ואי אשמעינן 'מלכות מדי' ו'מלכות יון' - משום דמלכותא הוו ^[35]; אבל 'בנין הבית' - מאי דהוה הוה! ואי אשמעינן בנין הבית - דאמרי 'קמדכרי שבחייהו', אבל 'חורבן הבית', דצערא הוא - אימא לא, צריכא.

היה במזרח וכתב במערב:

מאן [מי 'היה במזרח’]? אילימא בעל - היינו 'שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה'! אלא לאו – סופר, כדאמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה: כי יתביתו בשילי [שם מקום] - כתובו 'בשילי', ואף על גב דמימסרן לכו מילי בהיני [שם מקום]; וכי יתביתו בהיני ^[36] כתובו ^[37] 'בהיני' ^[38] ואף על גב דמימסרן לכו מילי בשילי.

אמר רב יהודה אמר שמואל:

עמוד ב

זו ^[39] דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב אלא לשם סנטר ^[40] שבעיר - הרי זו מגורשת.

ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשם איסטנדרא דבַּשְכַּר ^[41]; שלחה רב נחמן בר רב חסדא לקמיה דרבה: כי האי גוונא מאי?

שלח ליה: בהא אפילו רבי מאיר מודי; מאי טעמא? מאותה מלכות הוא.

ומאי שנא מסנטר שבעיר ^[42]?

התם זילא להו מילתא ^[43], הכא שביחא להו מילתא ^[44].

אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: זו ^[45] דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: הולד כשר; ומודים חכמים לרבי מאיר, שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - שהולד ממזר.

אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: 'שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה' הא - מאן קתני לה? אילימא רבי מאיר - ליערבינהו וליתנינהו ^[46]! אלא שמע מינה רבנן - שמע מינה.

כל עריות שאמרו כו' [’צרותיהן מותרות' - הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה]:

'נישאו' – אין, זינו – לא ^[47]? לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא, דאמר רב המנונא: 'שומרת יבם שזינתה - אסורה ליבמה'?

לא, 'נישאו' - והוא הדין לזינו, והאי דקתני 'נישאו' - לישנא מעליא נקט.

ואיכא דאמרי 'נישאו' - והוא הדין לזינו; לימא מסייע ליה לרב המנונא, דאמר רב המנונא 'שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה'?

לא, 'נישאו' דווקא, משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ^[48].

הכונס את יבמתו כו' [הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו שהיתה איילונית - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה]:

וצריכא: דאי אשמעינן בהך קמייתא [כל עריות שאמרו 'צרותיהן מותרות' - הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה] - משום דלא איקיים מצות יבום ^[49], אבל הכא ^[50], דאיקיים מצות יבום ^[51] - אימא ^[52] לא ^[53]; ואי ^[54] אשמעינן הכא - משום דקא רמיא קמיה ^[55], אבל התם ^[56], דלא רמיא קמיה ^[57] - אימא לא ^[58], צריכא ^[59].

כתב הסופר [גט לאיש ושובר לאשה] וטעה ונתן גט לאשה ושובר וכו' [לאיש, ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.] ר"א אומר אם לאלתר יצא וכו' [- אין זה גט; אם לאחר זמן יצא - הרי זה גט; לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני]:

היכי דמי 'לאלתר' והיכי דמי 'לאחר זמן'?

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין ^[60] זהו 'לאלתר'; עמדו - זהו לאחר זמן;

ורב אדא בר אהבה אמר: לא נישאת - זהו לאלתר; נישאת - זהו לאחר זמן.

תנן 'לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני':

בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דקתני 'שני', אלא לשמואל מאי 'שני'?

הערות

^ קנסא הוא כדמפרש התם (יבמות צא א)
^ כדאמרינן בסוטה (כח,א) מ'ונטמאה' 'ונטמאה' שלש פעמים: אחד לבעל, ואחד לבועל, ואחד לתרומה
^ בנים שהיו לה ממנו
^ ביבמות (צא,א) פרכינן: 'כתובה' - מאי עבידתה? הא קתני 'אין לה כתובה'? ומשני: כתובת בנין דיכרין: שתקנו חכמים שירשו בניה 'יתר על חולקיהון דעם אחוהון' כשמתה בחיי בעלה; ואף על פי שבעלה יורשה - הכא לא שקלי, דקנסא קנסו
^ של שני חולץ מדרבנן, כדפירשנו גבי גט: שמא יאמרו 'גירש זה ונשא זה'; ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה
^ משום קנסא
^ בגט
^ המפורשים למעלה במשנתינו
^ חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק, בלא חליצה, כשמתו בעליהן בלא בנים
^ של עריות
^ העריות
^ ואיגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות, ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן, ולא פטרום העריות האלו מן החליצה
^ מבעל שנישאת לו
^ מן היבם
^ וביבמות (צב,א) מוקמינן לה כרבי עקיבא, דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין
^ וקיימא לן ביאת האחת פוטרת צרתה
^ שנתייבמה
^ ואין לה יבומים, שהרי לא אשת המת היתה; ונמצא שלא נפטרה צרתה, ונישאת לשוק בלא חליצה
^ מבעל זה ומיבמה הראשון
^ אחד
^ לגרש בו אשתו
^ לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה
^ כשמסר להן השטרות:
^ והם מסרו זה לזה, והלכה זו ונישאת, כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה, וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר
^ שמוציאו לפנינו להראות שוברו, והרי הוא גט
^ בגמרא מפרש
^ אין הכל כדבריו להאמינו
^ שנשאה, דאמרינן: קנוניא היא ביניהם, והחליפו השטרות לאחר שניסת
^ אלא משל אומה אחרת
^ שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו
^ בתמיה
^ סתם משנה; ולקמן נמי אמרינן 'זו דברי רבי מאיר'
^ עכשיו היא מולכת; לפיכך יתקנא בה המלך של מלכות זו, ויקפיד עמנו
^ כבר עברו ואבדה קנאתם, שאין מתקנא בהן; דהא דקתני מתניתין 'לשום מלכות מדי ויון' - שמונה למנין שהתחילה מָדַי למלוך בימי דריוש, או למנין שהתחילה יון למלוך
^ דאיכא שם מלכות; הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה
^ לכתוב שטר
^ בתוכו
^ שבהיני נכתב
^ דגט נפסל משום שלום מלכות
^ מפרש בבבא בתרא (סח,א): בר מחווניא: זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש
^ שלטון של 'בַּשְכַּר', עבדו של מלך
^ דשמעינן לרבי מאיר דפליג
^ שאין שולטנות גרועה מזו, ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחוּ כל שאר משרתיו
^ לפי ששולטנותו חשובה
^ א'שלום מלכות' קאי
^ בהדי מְשַנֶה שם מלכות, דחד פסולא הוא
^ אינה אסורה להתייבם, ד'נישאו' חמור, שמא יאמרו 'חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה', והוה ליה נושא את חלוצתו' דקם ליה ב'לא יבנה'
^ ובאו ואמרו לה מת בעליך, וניסת, דאסרינן לה למיהדר, ואף על פי שבאונס, משום 'שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני', ונמצא מחזיר גרושתו משניסת; הכי נמי אמרינן הכא: שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו'; אבל זנות - לית ליה קלא כולי האי, ומידע ידעי דפריצותא הואי, ולא חשדי לה בחלוצה
^ שעל ידי הערוה נישאת הצרה לשוק; הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי - קנסינן לה משום דלא המתינה, ואסרינן לה איבם
^ סיפא
^ כשניסת זו לשוק על ידי שנתיבמה צרתה
^ תו לא הוה לה לאמתוני
^ ולא נקנסה
^ תנא סיפא
^ שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין
^ צרת ערוה
^ מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום, שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו
^ הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית, הואיל ומסולקת היא ממנו - לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה, דהא אנוסה היא
^ קא משמע לן
^ בדברי גירושיה

[1] קנסא הוא כדמפרש התם (יבמות צא א)

[2] כדאמרינן בסוטה (כח,א) מ'ונטמאה' 'ונטמאה' שלש פעמים: אחד לבעל, ואחד לבועל, ואחד לתרומה

[3] בנים שהיו לה ממנו

[4] ביבמות (צא,א) פרכינן: 'כתובה' - מאי עבידתה? הא קתני 'אין לה כתובה'? ומשני: כתובת בנין דיכרין: שתקנו חכמים שירשו בניה 'יתר על חולקיהון דעם אחוהון' כשמתה בחיי בעלה; ואף על פי שבעלה יורשה - הכא לא שקלי, דקנסא קנסו

[5] של שני חולץ מדרבנן, כדפירשנו גבי גט: שמא יאמרו 'גירש זה ונשא זה'; ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה

[6] משום קנסא

[7] בגט

[8] המפורשים למעלה במשנתינו

[9] חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק, בלא חליצה, כשמתו בעליהן בלא בנים

[10] של עריות

[11] העריות

[12] ואיגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות, ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן, ולא פטרום העריות האלו מן החליצה

[13] מבעל שנישאת לו

[14] מן היבם

[15] וביבמות (צב,א) מוקמינן לה כרבי עקיבא, דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין

[16] וקיימא לן ביאת האחת פוטרת צרתה

[17] שנתייבמה

[18] ואין לה יבומים, שהרי לא אשת המת היתה; ונמצא שלא נפטרה צרתה, ונישאת לשוק בלא חליצה

[19] מבעל זה ומיבמה הראשון

[20] אחד

[21] לגרש בו אשתו

[22] לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה

[23] כשמסר להן השטרות:

[24] והם מסרו זה לזה, והלכה זו ונישאת, כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה, וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר

[25] שמוציאו לפנינו להראות שוברו, והרי הוא גט

[26] בגמרא מפרש

[27] אין הכל כדבריו להאמינו

[28] שנשאה, דאמרינן: קנוניא היא ביניהם, והחליפו השטרות לאחר שניסת

[29] אלא משל אומה אחרת

[30] שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו

[31] בתמיה

[32] סתם משנה; ולקמן נמי אמרינן 'זו דברי רבי מאיר'

[33] עכשיו היא מולכת; לפיכך יתקנא בה המלך של מלכות זו, ויקפיד עמנו

[34] כבר עברו ואבדה קנאתם, שאין מתקנא בהן; דהא דקתני מתניתין 'לשום מלכות מדי ויון' - שמונה למנין שהתחילה מָדַי למלוך בימי דריוש, או למנין שהתחילה יון למלוך

[35] דאיכא שם מלכות; הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה

[36] לכתוב שטר

[37] בתוכו

[38] שבהיני נכתב

[39] דגט נפסל משום שלום מלכות

[40] מפרש בבבא בתרא (סח,א): בר מחווניא: זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש

[41] שלטון של 'בַּשְכַּר', עבדו של מלך

[42] דשמעינן לרבי מאיר דפליג

[43] שאין שולטנות גרועה מזו, ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחוּ כל שאר משרתיו

[44] לפי ששולטנותו חשובה

[45] א'שלום מלכות' קאי

[46] בהדי מְשַנֶה שם מלכות, דחד פסולא הוא

[47] אינה אסורה להתייבם, ד'נישאו' חמור, שמא יאמרו 'חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה', והוה ליה נושא את חלוצתו' דקם ליה ב'לא יבנה'

[48] ובאו ואמרו לה מת בעליך, וניסת, דאסרינן לה למיהדר, ואף על פי שבאונס, משום 'שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני', ונמצא מחזיר גרושתו משניסת; הכי נמי אמרינן הכא: שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו'; אבל זנות - לית ליה קלא כולי האי, ומידע ידעי דפריצותא הואי, ולא חשדי לה בחלוצה

[49] שעל ידי הערוה נישאת הצרה לשוק; הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי - קנסינן לה משום דלא המתינה, ואסרינן לה איבם

[50] סיפא

[51] כשניסת זו לשוק על ידי שנתיבמה צרתה

[52] תו לא הוה לה לאמתוני

[53] ולא נקנסה

[54] תנא סיפא

[55] שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין

[56] צרת ערוה

[57] מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום, שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו

[58] הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית, הואיל ומסולקת היא ממנו - לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה, דהא אנוסה היא

[59] קא משמע לן

[60] בדברי גירושיה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]