ביאור:בבלי פסחים דף פז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

פסחים פרק שמיני האשה

משנה:

האשה, בזמן שהיא בבית בעלה, שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה - תאכל משל בעלה ^[1];

הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה ^[2], שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה - תאכל במקום שהיא רוצה; ^[3]

יתום ששחטו עליו אפוטרופסין ^[4] - יאכל במקום שהוא רוצה;

עבד של שני שותפין - לא יאכל משל שניהן ^[5];

מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו ^[6].

גמרא:

שמעת מינה יש ברירה! ^[7]

מאי רוצה - ^[8] בשעת שחיטה ^[9].

ורמינהו: 'אשה, רגל הראשון אוכלת משל אביה ^[10], מכאן ואילך רוצה אוכלת משל אביה רוצה משל בעלה'!?

לא קשיא, כאן ^[11] ברדופה לילך ^[12], כאן ^[13] בשאינה רדופה ^[14], דכתיב (שיר השירים ח י) [אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת] אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם ^[15], ואמר רבי יוחנן: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה, ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה ^[16], כדכתיב (הושע ב יח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי.

אמר רבי יוחנן: ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה.

(שיר השירים ח ח) אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ [מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ]; ^[17]

אמר רבי יוחנן: זו עילם ^[18], שזכתה ללמוד ^[19] ולא זכתה ללמד ^[20];

(שיר השירים ח י) אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת [אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם];

אמר רבי יוחנן: אֲנִי חוֹמָה - זו תורה; וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת - אלו תלמידי חכמים ^[21];

ורבא אמר: אֲנִי חוֹמָה - זו כנסת ישראל; וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ^[22];

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים קמד יב) אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל:

אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים - אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ^[23];

בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת - אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן ^[24],

וכן הוא אומר (זכריה ט טו) [ה' צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן] וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ ^[25];

איבעית אימא מהכא: (תהלים קמד יג) מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן [צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ];

מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל - אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן ^[26].

(הושע א א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ [בֶּן בְּאֵרִי] בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה [וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל]; ^[27]

בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים ^[28], וגדול שבכולן הושע, שנאמר (הושע א ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ [וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה’] - וכי בהושע דבר תחלה? והלא ממשה עד הושע כמה נביאים!?

אמר רבי יוחנן: תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע, ישעיה, עמוס, ומיכה;

^[29]

אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו! והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן! לא דיו שלא אמר כך ^[30] אלא אמר לפניו: רבונו של עולם! כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת!

אמר הקב"ה: מה אעשה לזקן זה? - אומר לו: קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים, והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך; אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל, שנאמר וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים ^[31], וכתיב (הושע א ג) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם [וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן]:

גֹּמֶר - אמר רב: שהכל גומרים בה ^[32];

בַּת

עמוד ב

דִּבְלָיִם - דבה רעה בת דבה רעה ^[33];

ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה;

ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה;

דבר אחר: גֹּמֶר - אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה;

רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו, שנאמר (מלכים ב יג ז) [כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי] כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ;

וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן (הושע א ד) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל ^[34] כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל; (הושע א ו) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם; (הושע א ח) [וַתִּגְמֹל אֶת לֹא רֻחָמָה] וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן; (הושע א ט) וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם; לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת - אמר לו הקב"ה להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך: שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה! אף אתה בדול עצמך ממנה!

אמר לו: רבונו של עולם! יש לי בנים ממנה, ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה!

אמר לו הקב"ה: ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן, כך ישראל שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי ^[35]:

תורה קנין אחד, דכתיב (משלי ח כב) ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ [קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז];

שמים וארץ קנין אחד, דכתיב (בראשית יד יט) [וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן] קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ;

בית המקדש קנין אחד, דכתיב (תהלים עח נד) [וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ] הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ;

ישראל קנין אחד, דכתיב (שמות טו טז) [תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר] עַם זוּ קָנִיתָ;

ואתה אמרת העבירם באומה אחרת!? כיון שידע שחטא - עמד לבקש רחמים על עצמו; אמר לו הקב"ה: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך ^[36]!

עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן שנאמר (הושע ב א) וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי; (הושע ב ב) וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו ^[37] וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל (הושע ב כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה ^[38] וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה [וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי] ^[39].

אמר רבי יוחנן: אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו ^[40], שנאמר (ישעיהו א א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה; אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה ^[41]? - מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס;

מנלן דאימני?

דכתיב (הושע א א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ [בֶּן בְּאֵרִי] בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל;

ומנלן דלא קיבל לשון הרע?

דכתיב: (עמוס ז י) וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל ^[42] אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו, וכתיב: (עמוס ז יא) כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ; אמר: חס ושלום אמר אותו צדיק כך, ואם אמר מה אעשה לו? שכינה אמרה לו!

אמר רבי אלעזר: אפילו בשעת כעסו של הקב"ה - זוכר את הרחמים, שנאמר (הושע א ו) [וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה] כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל ^[43] כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם ^[44].

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא: (הושע א ו) [וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל] כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם; ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר (הושע ב כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ [וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי] - כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין?

ורבי יוחנן אמר מהכא: וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי - עַמִּי אַתָּה ^[45].

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב (משלי ל י) אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אדנו אֲדֹנָיו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ, וכתיב (משלי ל יא) דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ? משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן?

אלא: אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך ^[46] - אל תלשן עבד אל אדוניו;

מנלן?

מהושע ^[47].

אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב (שופטים ה יא) [מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה’] צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל [אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם ה’]? - צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות ^[48],

והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: אנן מעלינן מינייכו; כתיב בכו (מלכים א יא טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם, ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי!

אמר לו: רצונך יטפל לך תלמיד אחד ^[49]? נטפל ליה רבי אושעיא, אמר ליה: משום דלא ידעיתו היכי תעבדו: תכלינן כולהו - ליתנהו גבייכו; מאי דאיכא גבייכו - קרי לכו "מלכותא קטיעתא"!

אמר ליה: גפא דרומאי ^[50]! בהא נחתינן ובהא סלקינן ^[51].

תני רבי חייא: מאי דכתיב (איוב כח כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ? - יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום, לפיכך הגלה אותם לבבל ^[52]; ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול ^[53] שנאמר (הושע יג יד) מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם [אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי].

רבי חנינא אמר: מפני שקרוב לשונם ללשון תורה ^[54];

רבי יוחנן אמר: מפני ששיגרן לבית אִמָּן ^[55]; משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה? - לבית אמה,

והיינו דרבי אלכסנדרי, דאמר: שלשה חזרו למטעתן, אלו הן: ישראל, כסף מצרים, וכתב לוחות:

ישראל - הא דאמרן;

כסף מצרים ^[56] - דכתיב (מלכים א יד כה-כו) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שושק שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם [פסוק כו]

וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה;

כתב הלוחות - דכתיב (דברים ט יז) [וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי] וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם; תנא: לוחות נשברו ואותיות פורחות ^[57]!

עולא אמר: כדי שיאכלו

הערות

1. דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה
2. כך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר הנשואין
3. ובגמרא מוקי לה כשאינה רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד, הלכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא אם כן פירשה;
4. שהיו לו שנים, והמנוהו זה על פסחו וזה על פסחו
5. לא מפסחו של זה ולא משל זה, ואפילו המנהו האחד על פסחו - מי נתן רשות לחלק האחר לימנות על זה, ואין לו תקנה אלא אם כן רצו שניהן שימנה עם האחד
6. דמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו
7. קא סלקא דעתא ממקום שהיא רוצה בשעת אכילה קאמר, ואמרינן: הוברר דשחיטה וּזְרִיקָה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא!
8. ששאלנו את פיה
9. ואמרה "בזה אני רוצה"
10. מן הסתם
11. ברייתא
12. תמיד לבית אביה, הלכך רגל הראשון ודאי בתר אביה, מכאן ואילך ספק
13. מתניתין
14. דבית בעלה חביב לה, הלכך כל שאר הרגלים ודאי שייכא בתריה, ורגל ראשון ספק
15. נתחבבתי עליו ונמצאתי שלימה לו
16. היאך מקובלת היא בבית חמיה
17. וְשָׁדַיִם - להניק אחרים
18. שהיה בה דניאל, שנאמר (דניאל ח ב) וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה
19. וזכה ללמוד ולא רבץ תורה בישראל
20. אבל בבל גידלה עזרא הסופר, דכתיב (עזרא ז י) כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט
21. המניקין אחרים כשדיים הללו
22. שמגינין על הדור
23. כִּנְטִעִים - נטיעות יונקות שלא נתקלקלו עדיין, ולא אירע בהן שבר
24. סותמות פתחיהן עד שמזדקקות לבעליהן, ואינן נבעלות לאחרים; לשון אחר: שמגידות פתחיהן של נדה לבעליהן לפרוש מהן ואף על פי שתאוותן רבה
25. מה זויות דהתם כתיב בהו וּמָלְאוּ - הכא נמי בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת על ידי שמתמלאות תאוה ואין נזקקות אלא עד שיבואו בעליהן
26. דהכי משמע מְחֻטָּבוֹת בבנין היכל; 'תבנית' - לשון בנין
27. משום דאיירי בכנסת ישראל בלשון אשה הנשאת לבעל, כדאמרן כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם - נקט נמי להא דהושע דכתיב ביה תקראי אישי כדדריש לקמיה:
28. לקמיה מפרש להו, ובכולהו כתב בהו 'בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה': שכולן החלו להינבא בימי עוזיהו, וקיפחו חיי ארבעה מלכים
29. מצאתי כאן הגה"ה מלשון רבינו: ארבעה נביאים - כולהו כתיב בהו 'בימי עוזיהו' בר ממיכה, דכתיב ביה יותם אחז יחזקיהו, ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו; ומיהו מיכה בימיו נתנבא, אלא שכבר נתנגע ויותם בנו שופט על הארץ, לפיכך לא נקרא על שמו; אבל שלשה היו קודם שנצטרע: בעמוס נאמר שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ (עמוס א א), וישעיה - ביום הרעש, דכתיב (ישעיהו ו ד) וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים: שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבולעו, כמשפט קרח ועדתו שערערו על הכהונה, ואותו היום נתנגע, והושע קודם לכולן!
30. אתה למד ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים ולא אמר כן לנביא אחר
31. שתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים
32. ביאתם ותאוות לבם
33. שתי דיבות: דומה בת דומה
34. שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה
35. קנינין חשובין בעיניו לקרותם 'קנין לו', כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו
36. יִזְרְעֶאל - דהיינו גולה, לֹא עַמִּי, לֹא רֻחָמָה
37. בטלה גזירת הגלות
38. בטלה גזירת לֹא רֻחָמָה
39. בטלה גזירת לֹא עַמִּי
40. קיפח= קבר; האריך ימים מהם: על ידי שמתנשאים ברבנות - הם מתים
41. כדיליף לקמיה
42. כומר לעכו"ם
43. אף על גב דפורענותא הוא - אידכורי הוא מידכר שם רחמים
44. לשון סליחה ואתמוהי מתמה; ומיהו סליחה קא מידכר, וסיפיה דקרא דלעיל הוא
45. אותם שלא היו מעמי ידבקו בהם ויהיו לי לעם
46. אפילו דור רשעים שאביהן יקללו
47. שנתפס על שהלשין את ישראל, ואף על פי שחטאו
48. שלא היו יכולין לכלותם יחד
49. להשיבך תשובה
50. נשבע בע"ז
51. במחשבה זו אנן עסוקים תמיד
52. שאין כשדים אכזרים כשאר אומות
53. ויפדם משם מהר כמו שהבטיחם:
54. ולא תשתכח תורה מהן מהר
55. אברהם מאור כשדים יצא
56. שבזזו ישראל בצאתם ממצרים, כדכתיב (שמות יב לו) וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות
57. לְעֵינֵיכֶם כלומר דבר פלא ראיתם שם, שהעין פונה להסתכל בו