ביאור:משנה כלים פרק ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

מסכת כלים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

----

תנור והצלה מטומאתו

בפרק זה מופיעים כללי טומאה וטהרה באופן מרומז, והכללים המלאים הם בתוספתא פרק ו. כמו כן כאן נזכרת לראשונה מאז פרק א טומאת המת.

חטיבה I: חרס מציל מחרס

(א) תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִנְסָרִים אוֹ בִירִיעוֹת, וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד, באחד הצדדים

הקש, הנסרים והיריעות אינם חוצצים בפני הטומאה, וראו משנה ג. לכן גם הכוורת השבורה נחשבת לחלק מהתנור.

ר' אליעזר מנסה להקיש מדין אוהל המת, שכוורת הסתומה בקש נחשבת בו לכלי נפרד (ראו אהלות ט, ג,) וחכמים משיבים שהאוהל עצמו ניתן לחלוקה במחיצות כלשהן (ראו שם טו, ד,) ולכן גם כוורת חוצצת בו, ואילו בתנור – לא, למרות שטומאת המת חמורה יותר (לעיל א, ד.) וראו תשובות נוספות לר' אליעזר בתוספתא ו, ב - והפרכתן.

הכלל "אין חולקים כלי חרס" נשנה במחלוקת בתוספתא ד, ד.

הַכֹּל טָמֵא.

כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בַקַּשׁ, שבורה, וסתומה במקום השבר בקש וּמְשֻׁלְשֶׁלֶת לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר,

הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ - הַתַּנּוּר טָמֵא;

הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר - אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.

אָמַר רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: אִם הִצִּילָה בְמֵת הֶחָמוּר, לֹא תַצִּיל בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַקַּל?

אָמְרוּ לוֹ: אִם הִצִּילָה בְמֵת הֶחָמוּר - [שֶׁכֵּן חוֹלְקִים אהָלִים,

תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל,] שֶׁאֵין חוֹלְקִין כְּלִי חֶרֶשׂ?

(ב) הָיְתָה שְׁלֵמָה, הכוורת

אם הכלי שבתוך התנור שלם – הוא מציל מהטומאה בתנור ומציל מהטומאה שבתוכו, וראו ספרא שמיני פרשה ז.

אם יש בו חור, ושיעורו שיכול לעבור בו זית או משקה (ראו לעיל ג, א) – הכלי נחשב שבור ואינו מציל.

וְכֵן הַקֻּפָּה, וְכֵן הַחֵמֶת,

הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ - הַתַּנּוּר טָהוֹר.

הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר - אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין.

נִקָּבוּ, הכוורת, הקופה או החמת

הֶעָשׁוּי לָאֳכָלִין - שֵׁעוּרוֹ בַזֵּיתִין.

הֶעָשׁוּי לַמַּשְׁקִין - שֵׁעוּרוֹ בַמַּשְׁקִין.

הֶעָשׁוּי לְכָךְ וּלְכָךְ - מְטִילִין אוֹתוֹ לְחָמְרוֹ, בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה.

(ג) סְרֵידָה רשת שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר, שׁוֹקַעַת בְּתוֹכוֹ וְאֵין לָהּ גַּפַּיִם, רגליים

הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ - הַתַּנּוּר טָמֵא. קל וחומר מה שבסרידה, וכן בשורה הבאה

אפילו אם תחתית התנור מחוררת, ואויר התנור נוגע באויר החבית שתחתיו – אינו מטמא את החבית ואת תכולתה.

אם החבית הפוכה מעל התנור, ואוירה נוגע באויר התנור – האויר שבה טמא, ושוליה טהורים.

המשנה מלמדת את כוחו של כלי חרס להציל את הטהרות – בניגוד לכלים מחמרים אחרים.

הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר - אֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִים,

שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ אֶלָּא כֵלִים. כלי חרס, והרשת אינה מחרס

חָבִית מחרס שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין, וּנְתוּנָה לְמַטָּן מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁלַּתַּנּוּר, מתחתית התנור

הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר - חָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.

הָיְתָה כְפוּיָה, הפוכה וּפִיהָ לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר,

הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר – מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית נוזל המרטיב את היד מחוץ לחבית טָהוֹר.

(ד) קְדֵרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בַתַּנּוּר, וְהַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר,

בניגוד לחבית שבמשנה ג, הקדרה נמצאת בתוך התנור. היא אינה נטמאת ישירות מהתנור, אבל אם יש בה נוזלים הם מעבירים אליה את הטומאה, וראו פרה ח, ב-ז.

כלי חרס אינו מטמא כלים כי אינו נעשה לעולם אב טומאה, וטומאתו כמאכל ומשקה, וראו גם ספרא חובה פרק יג ב, המונה כלי חרס עם מאכל ומשקה. וראו כללי טומאה וטהרה בתוספתא ו, א.

הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מְטַמֵּא כֵּלִים.

חטיבה II: שרץ ומגעו בתנור

הָיָה בָהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ - נִטַּמָּא, וְטִמְּאָהּ.

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר הקדרה למשקה: מְטַמֶּיךָ לֹא טִמּוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

(ה) תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע אֶת הַשֶּׁרֶץ, וְנָפַל לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר - טָהוֹר.

אם התרנגול חי – אינו מטמא את התנור. וראו ספרא שמיני פרשה ז.

כאשר התנור טמא - הפת שבתוכו שניה לטומאה, ואין אומרים שהשרץ נגע בה ישירות. וראו דרשת ר' עקיבא על ויקרא יא לג, הנראה כסותר דין זה, בתוספתא סוטה ה, ח.

אִם מֵת - טָמֵא.

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַתַּנּוּר - הַפַּת שֶׁבְּתוֹכוֹ שְׁנִיָּה,

שֶׁהַתַּנּוּר - תְּחִלָּה.

(ו) בֵּית שְׂאוֹר קדרה (ראו משנה ד) מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר,

השאור בבית השאור וקרץ הבצק בתנור, והשרץ גם הוא בתנור, או אפילו בכלי אחר עם צמיד פתיל – השאור טהור, כי הוא בתוך צמיד פתיל, וראו ספרי במדבר סוף קכו, שגם בטומאת שרץ צמיד פתיל מציל את הכלים שבו.

כללי ההצלה באוהל המת מנוסחים בתוספתא ו, ו.

אפילו אם התנור בבית עם מת – אין הטומאה מטמאת את השאור, אבל אם הכלי פתוח בשיעור טפח – השאור טמא. וראו אהלות ג, ו.

וראו גם שם ח, ו, שאם היה חצי שיעור בבית השאור ולצידו חצי שיעור בקדרה אחרת הסגורה גם היא - אפילו השאור טהור, למרות שהתנור טמא!

הַשְּׂאוֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ, השאור או השרץ בכלי עם צמיד פתיל וְהַקֶּרֶץ בִּנְתַּיִם, והבצק בתנור אבל לא בבית השאור

הַתַּנּוּר והקרץ טָמֵא, וְהַשְּׂאוֹר טָהוֹר.

אִם הָיָה כַזַּיִת מִן הַמֵּת - הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא, וְהַשְּׂאוֹר טָהוֹר.

אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח - הַכֹּל טָמֵא.

(ז) הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְעַיִן שֶׁלַּתַּנּוּר, בְּעַיִן שֶׁלַּכִּירָה, בְּעַיִן שֶׁלַּכֻּפָּח, בחור ניקוז האפר של תנור, כירה או כופח

העין נחשבת למחוץ לתנור וכו', ושרץ שם אינו מטמא.

בעין התנור הנ"ל, אפילו כזית מהמת אינו מטמא, כי הטומאה אינה בתנור וגם אינה בבית. אבל אם היה פותח טפח (ראו משנה ו) בין תחתית התנור לבית – הכל טמא.

מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ - טָהוֹר.

וְאִם הָיָה בְאָוֵיר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת מִן הַמֵּת - טָהוֹר.

וְאִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח - הַכֹּל טָמֵא.

(ח) נִמְצָא לִמְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים,

אם השרץ נמצא במקום העצים שבכירה –טמא, ואם היה מחוץ לו – טהור. המחלוקת בין ר' יהודה וחכמים היא על שרץ שהיה בגבול מקום העצים. ר' יוסי מדייק שהגבול הוא לפי הקדרה המונחת מעל למקום העצים, וראו גם לעיל ז, ו.

מקום הישיבה של המשתמש בכירה לכל הדעות אינו חלק מהכירה, ושרץ שנמצא שם אינו מטמא אותה.

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִן הַשָּׂפָה הַחִיצוֹנָה וְלִפְנִים - טָמֵא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ - טָהוֹר.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵרָה וְלִפְנִים - טָמֵא;

מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵרָה וְלַחוּץ - טָהוֹר.

נִמְצָא מְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן, מְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע, מְקוֹם יְשִׁיבַת שֶׁלְּשׁוֹלְקֵי זֵיתִים - טָהוֹר;

אֵין טָמֵא, אֶלָּא מִן הַסְּתוּמָה וְלִפְנִים.

חטיבה III: יותר מתנור ופחות ממנו

(ט) בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה - טָמֵא.

כירה השקועה באדמה בצורת בור שמעליו שופתים את הקדרה – נחשבת ככירה ומקבלת טומאה; אבל אם היא משמשת ככבשן ואינה מתאימה לבשל עליה – היא טהורה.

אבל אם השתמש בכבשן ככירה - טמא, ראו תוספתא ו, ט.

תנור אפיה שמשתמשים בקרקעיתו בלבד – טהור, כי התנור הרגיל היה משמש בעיקר בדפנותיו. ר' יהודה מטמא אותו אם יש בו תאי חימום נוספים, ורבן גמליאל – אם ניתן להשתמש בו גם ככירה.

וְשֶׁלְּעוֹשֵׂי זְכוֹכִית, אִם יֶשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה - טָמֵא.

כִּבְשָׁן שֶׁלַּסַּיָּדִין, וְשֶׁלַּזַּגָּגִין, וְשֶׁלַּיּוֹצְרִין - טְהוֹרָה.

פּוּרְנָה, תנור אפיה שמשתמשים רק בקרקעיתו. אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז שוליים שאפשר להדביק עליהם בצק - טְמֵאָה;

רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֶשׁ לָהּ אַסְטְגָיוֹת;

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם יֶשׁ לָהּ סְפִיּוֹת.

חטיבה IV: טומאת האוכל והתנור

(י) מַגַּע טְמֵא מֵת, שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו,

במקרה הראשון נטמאו המשקים שבפיו מטומאת האדם, וטימאו את התנור.

במקרה השני המשקים נטמאו מהתנור וטמאו את האדם.

בשני המקרים הנ"ל הנוזלים אינם הרוק של האדם. המקרה הזה נדון להלן:

במקרה השלישי, לדעת ר' מאיר הרוק שלו נטמא וטימא את הדבלה. ר' יהודה אינו מטמא את הדבלה מחמת הרוק; והשוו מכשירין ו, ב.

ר' יוסי מטמא את הדבלה רק אם הפך אותה בתוך פיו. אם הכניס ידו לפיו כדי להוציא מהפה מטבע – לדעתו אינו מטמא את הדבלה, אבל אם הכניס את המטבע לפיו משום צמא, ועכשיו מוציא אותה – טמא.

הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר טָהוֹר - טִמָּהוּ.

וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו,

הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר נִטְמָא - נִטַּמּוּ.

הָיָה אוֹכֵל דְּבֵלָה בְיָדַיִן מְסֹאָבוֹת, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטּוֹל אֶת הַצְּרוֹר,

רְבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. רְבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אִם הָפַךְ - טָמֵא; אִם לֹא הָפַךְ - טָהוֹר.

אִם הָיְתָה פוֹנְדְּיוֹן לְתוֹךְ פִּיו, רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אִם לִצְמָאוֹ - טָמֵא.

(יא) הָאִשָּׁה הטמאה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ, וְנָפַל לַאֲוֵיר הַתַּנּוּר - טָמֵא,

השוו מכשירין ו, ח, וכן שם א, א. גם הקוץ שגרם לה לזוב דם, וגם זיבת החלב שלה, או הרוק שלה אינם לרצון - ובכל זאת מטמאים את התנור.

שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן - וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן.

הָיְתָה גוֹרְפַתּוּ, וְהִכָּהּ הַקּוֹץ, וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם,

אוֹ שֶׁנִּכְוָת וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ - נִטַּמָּא.