לדלג לתוכן

ביאור:בבלי פסחים דף פח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תמרים [1] ויעסקו בתורה.

עולא איקלע לפומבדיתא, קריבו ליה טירינא [2] דתמרי; אמר להו: כמה כי הני בזוזא [3]?

אמרו ליה: תלת בזוזא;

אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא, ובבלאי לא עסקי באורייתא!?

בליליא צערוהו, אמר: מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל, ובבלאי עסקי באורייתא!

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו ב ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב [וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם] - אֱלֹהֵי יַעֲקֹב ולא אלהי אברהם ויצחק?

אלא לא כאברהם, שכתוב בו הר, שנאמר (בראשית כב יד) [וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה] אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה;

ולא כיצחק, שכתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה [לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים];

אלא כיעקב, שקרָאוֹ בית [4], שנאמר (בראשית כח יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל [וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה]. [5]

אמר רבי יוחנן: גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר (הושע ב ב) וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל [6], וכתיב (בראשית א ה) [וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה] וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

שה לבית.:

יתום ששחטו עליו אפוטרופסין [יאכל במקום שהוא רוצה]:

שמעת מינה יש ברירה [7]!

אמר רבי זירא: (שמות יב ג) [דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת] שֶׂה לַבָּיִת מכל מקום.

תנו רבנן: [8] '(שמות יב ג) [דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת] שֶׂה לַבָּיִת - מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי [9] בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים, בין מדעתן בין שלא מדעתן [10], אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים [11] ועל יד אשתו אלא מדעתן.'

תניא אידך: לא ישחוט אדם לא על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל יד אשתו - אלא מדעתן; אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים, ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן; וכולן ששחטו ושחט רבן עליהן - יוצאין בשל רבן ואין יוצאין בשל עצמן, חוץ מן האשה [12] שיכולה למחות [13].

מאי שנא אשה [14]?

אמר רבא: אשה וכל דדמי לה [15].

הא גופא קשיא: אמרת חוץ מן האשה שיכולה למחות; [16] טעמא דמחי, הא לא מחי - נפקא בשל בעלה; והא קתני רישא ולא על ידי אשתו אלא מדעתן, הא סתמא לא נפקא?

מאי 'אלא מדעתן'? לאו דאמרי "אִין", אלא בסתמא, לאפוקי היכא דאמור "לא [17]" [18].

והא כולם ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן דבסתמא, וקתני חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות?

אמר רבא: כיון ששחטו - אין לך מיחוי גדול מזה.

עבד של שני שותפין [עבד של שני שותפין - לא יאכל משל שניהן]:

רמי ליה רב עינא סבא לרב נחמן: תנן עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן, והתניא רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל?

אמר ליה עינא סבא, ואמרי לה פתיא אוכמא: מיני ומינך תסתיים שמעתתא: מתניתין בדקפדי אהדדי [19], ברייתא דלא קפדי אהדדי.

מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו:

משל רבו - הוא דלא יאכל, אבל משל עצמו יאכל? והא תניא: 'לא יאכל לא משלו ולא משל רבו'?

לא קשיא: כאן כמשנה ראשונה , כאן כמשנה אחרונה,

דתנן [גיטין פ"ד מ"ה]: 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; בית שמאי אומרים:


עמוד ב

תקנתם את רבו [20], ואת עצמו לא תקנתם [21]: לישא שפחה אינו יכול שכבר חציו בן חורין [22], לישא בת חורין אינו יכול שעדיין חציו עבד; יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיהו מה יח) [כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ] לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ [אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד]! אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו! וחזרו בית הילל להורות כבית שמאי.

[23]

משנה:

האומר לעבדו "צא ושחוט עלי את הפסח", שחט גדי – יאכל [24], שחט טלה – יאכל;

שחט גדי וטלה - יאכל מן הראשון [25];

שכח מה אמר לו רבו [26] כיצד יעשה?

ישחט טלה וגדי, ויאמר "אם גדי אמר לי רבי - גדי שלו וטלה שלי [27], ואם טלה אמר לי רבי - הטלה שלו וגדי שלי".

שכח רבו מה אמר לו [28] - שניהן יצאו לבית השריפה [29] ופטורין מלעשות פסח שני [30].

גמרא:

פשיטא שחט גדי יאכל אף על גב דרגיל בטלה, שחט טלה יאכל אף על גב דרגיל בגדי; שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון? והא תניא 'אין נמנין על שני פסחים כאחד [31]'?

מתניתין - במלך ומלכה, והתניא: 'אין נמנין על שני פסחים כאחד; ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם "צאו ושחטו עלינו את הפסח", ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים [32]; באו ושאלו את המלך - אמר להם "לכו ושאלו את המלכה" [33]; באו ושאלו מן המלכה - אמרה להם "לכו ושאלו את רבן גמליאל"; באו ושאלו את רבן גמליאל, אמר להם "מלכה ומלך - דדעתן קלה עליהן [34]: יאכלו מן הראשון" [35],

אנן [36] לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני [37];

'ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה [38] בבית המטבחים ובקשו לטמא כל הסעודה כולה [39], באו ושאלו את המלך, אמר להם "לכו ושאלו את המלכה", באו ושאלו את המלכה - אמרה להם "לכו ושאלו את רבן גמליאל", באו ושאלו אותו - אמר להם: "בית המטבחים רותח או צונן [40]"?

אמרו לו: רותח! אמר להם: לכו והטילו עליה כוס של צונן; הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה [41] - וטהר רבן גמליאל כל הסעודה כולה; נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל, נמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל.'

שכח מה שאמר לו רבו [כיצד יעשה? ישחט טלה וגדי, ויאמר "אם גדי אמר לי רבי - גדי שלו וטלה שלי, ואם טלה אמר לי רבי - הטלה שלו וגדי שלי"]:

שלי? מה שקנה עבד קנה רבו!?

אמר אביי: הולך אצל רועה הרגיל רבו אצלו, דניחא ליה בתקנתא דרביה [42], ומקני ליה חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו.

שכח רבו מה שאמר לו [שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני]:

אמר אביי: לא שנו [43] אלא ששכח [44] אחר זריקה [45], דבעידנא דאיזריק דם - הוה חזי לאכילה [46], אבל שכח לפני זריקה - דכי איזריק דם לא הוה חזי לאכילה - חייבין לעשות פסח שני [47].

איכא דמתני לה אברייתא: 'חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה, ונמצאת יבלת [48] באחד מהן [49] - כולן יוצאין לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני.' [50]

אמר אביי: לא שנו [51] אלא שנתערבו לאחר זריקה: דבעידנא דאיזריק דם מיהא הוה חזי [52] לאכילה [53], אבל נתערבו לפני זריקה - חייבין לעשות פסח שני [54].

מאן דמתני [55] אמתניתין [56] - כל שכן אברייתא [57]; מאן דמתני אברייתא - אבל אמתניתין לא: כיון דכשירין נינהו - דאי אידכר הוי חזי לאכילה - קמי שמיא גליא [58].

אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני [59]; והא איכא חד דלא נפיק!?

משום דלא איפשר: היכי ליעביד?

ליתי כל חד וחד פסח? - קא מייתי [60] חולין לעזרה: דארבעה מינייהו עבדי להו!

ליתי כולהו חד פסח - נמצא פסח נאכל שלא למנויו [61]!?

האי מאי? ניתי כל חד מינייהו פסחו, וניתני ונימא "אי דידי בעל מום - האי דאייתי השתא ניהוי פסח, ואי דידי תם - האי דאייתי השתא ניהוי שלמים"?

לא אפשר,

הערות

[עריכה]
  1. ^ תמרים יש בבבל הרבה
  2. ^ סל
  3. ^ כמה מאלו בזוז אחד
  4. ^ מקום מיושב
  5. ^ הר המוריה ושדה דיצחק ובית אל דיעקב - כולם בהר הבית התפללו.
  6. ^ יום כנישיהון מתרגמינן, וקרי ליה 'יום' כיצירת בראשית
  7. ^ שהוברר שבזה נתרצה בשעת שחיטה אילו הודיעוהו
  8. ^ איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתן:
  9. ^ בשביל
  10. ^ בשביל שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכן, הלכך בין מדעתן - דהיינו בסתמא, כדמוקי לקמן - בין שלא מדעתן, דאמרי "לא" - אין יכולין למחות, וכן עבדו ושפחתו הכנענים - על כרחם ימשכו אחריו, דסמוכין עליו
  11. ^ אבל שפחתו העברית - אף על גב דלא משכחת לה אלא בקטנה, דהא יוצאה בסימנין - כיון דאין עליו לחנכה יכולה למחות
  12. ^ שיוצאת בשל עצמה
  13. ^ מפני שמחאתה מחאה, דקיימא לן (גיטין דף עז,ב) יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני נִזוֹנית משלך ואיני עושה לצורכך"
  14. ^ כלומר: מאי שנא איהי מעבדו ושפחתו העברים, ובנו ובתו הגדולים
  15. ^ דהיינו: כל הני
  16. ^ משמע שמחאה שלהם מחאה, אלמא טעמא דמחאי, הא סתמא יוצאה בשל בעלה
  17. ^ אין אנו רוצין
  18. ^ דהיינו מחאה
  19. ^ שני הבעלים, ואין רוצין ליהנות זה מזה, הלכך אפילו נתרצה האחד שיאכל העבד משלו - אין חבירו רוצה שיהנה חלקו משל חבירו
  20. ^ שאינו מפסיד כלום מן הראוי לו
  21. ^ מה תהא עליו?
  22. ^ דצד חירות אסור בה דכתיב (דברים כג יח) וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ - לא יסב איתתא אמה
  23. ^ כמשנה ראשונה - קודם שחזרו בית הלל - לא יאכל משל עצמו מפני שאין חלק עבדות נמשך אחר דעתו; כמשנה אחרונה, הואיל ובידינו לשחררו - הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו.
  24. ^ רבו ממנו, ואף על גב דרגיל בטלה: דכיון דלא פריש ליה - עליה סמך
  25. ^ והשני ישרף
  26. ^ שפירש לו גדי או טלה, וְזֶה שכח
  27. ^ ובגמרא פריך: מה שקנה עבד קנה רבו, ומנא ליה לדידיה?
  28. ^ וְזֶה כבר שחט השנים
  29. ^ דלא ידיע הי דהאי והי דהאי, ואין פסח נאכל אלא למנויו
  30. ^ דשחיטה וּזְריקה מעלייתא היא, חדא אהאי וחדא אדהאי, וקמי שמיא גליא
  31. ^ לאכול בשעת אכילה מאחד מהם שירצה, דאין ברירה, וכי בעי למיכל - דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עליה, הלכך לא אכיל; וְזֶה שהמנה את רבו על שני פסחים ורבו סמך עליו - היאך יאכל מן הראשון
  32. ^ גדי וטלה
  33. ^ בקיאה וחכמה היתה
  34. ^ שאין מקפידין אם גדי אם טלה
  35. ^ מלך ומלכה תלויין על עבדיהן ואין מקפידין על סעודתן אם גדיים אם טלאים, הלכך אין כאן דין ברירה: דתרווייהו ניחא ליה, לפיכך יאכל מן הראשון: דכיון דליכא קפידא - יצא בראשון ידי חובתו, ואידך בכדי נשחט
  36. ^ אם היה אחד ממנו שנשחטו עליו גדי וטלה
  37. ^ דכיון דקפיד - לא ידיע בהי ניחא ליה
  38. ^ אחד משמנה שרצים המטמאין במגען
  39. ^ שהיו סבורין שמתה
  40. ^ כלומר: נמצאת ברותחין או בצונן
  41. ^ ופירכסה וגבי טומאה – [כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם] בְּמֹתָם [יִטְמָא] כתיב (ויקרא יא לא)
  42. ^ שאין לו תקנה אחרת: דהא לא מצי למימר "גדי שלי וטלה שלמים, ואם טלה אמר לי רבי - טלה שלי וגדי שלמים", כדמפרש לקמן (שממעט באכילתו: דקא אכיל לתרווייהו באותו הלילה משום ספק פסח, וחד מינייהו - שלמים הוא)
  43. ^ דנפטרו מפסח שני
  44. ^ מה אמר לו
  45. ^ לאחר זריקת שני הדמים
  46. ^ אבל בשעת זריקה עדיין הוא זכור והיה אפשר לברר איזה של רב ואיזה של עבד דכי איזדריק דם לשם אכילה איזדריק דהא ידיעי מנוייו דידיה
  47. ^ דכי איזדריק - לא לאכילת בשר איזדריק: דהא לא ידיעי מנוייו דידיה
  48. ^ מום לפסול
  49. ^ באחד העורות, ואין ידוע מאיזה פסח היה עור זה, ואותו הפסח פסול הוא
  50. ^ ולקמן פריך: והא איכא חד דלא נפק!?
  51. ^ דפטורין
  52. ^ ארבעה הכשירין
  53. ^ הלכך הארבעה יצאו, והחמישי פטור, משום דלא ידיע מנו דלייתי, ולא אפשר לאיתויי חולין לעזרה, כדלקמיה
  54. ^ כולן: שאין כאן כָּשֵׁר, שלא נִזְרַק הדם לאכילת בשר
  55. ^ להא לא שנו דאביי
  56. ^ שאף על פי ששניהן כשירין, אלא שאין מנויו ניכרין קאמר דאם היה הספק בשעת זריקה חייבין בפסח שני
  57. ^ דספק פסול מום יש בכולן ולא נראית זריקה שלהן
  58. ^ איזה בעלים של כל אחד, והדם ניתן לזריקה: שהרי אין כאן פסול קרבן ואף על פי שאסור לאוכלו
  59. ^ ואברייתא קאי
  60. ^ הארבעה שכבר יצאו
  61. ^ שאלו שכבר יצאו - אין מנינם כלום