ביאור:בבלי פסחים דף סא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[3]וישנו לאחר מיתה ^[1], [4]וישנו בצבור כביחיד ^[2] - תאמר בשינוי בעלים ^[3]: [1]דאין פסולו בגופו ^[4], [2]ואינו בארבע עבודות, [3]ואינו לאחר מיתה ^[5], [4]ואינו בצבור כביחיד ^[6]; ואף על גב דתרתי ^[7] לאו דוקא ^[8], תרתי מיהא דוקא: ^[9] דמאי שנא שינוי בעלים, דלא הוי פסולו בגופו - דפסולו מחשבה בעלמא היא, שינוי קודש נמי פסולו מחשבה בעלמא היא! ותו: הא דאמר 'שינוי בעלים אינו לאחר מיתה', ולרב פנחס בריה דרב אמי דאמר יש שינוי בעלים לאחר מיתה ^[10] - מאי איכא למימר? תרתי מיהת דוקא נינהו!

אלא אמר רבא: פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים - נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ^[11], ופסול. ^[12]

משנה:

שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו, לערלים ולטמאים – פסול;

לאוכליו ושלא לאוכליו, למנויו ושלא למנויו, למולים ולערלים לטמאים ולטהורים – כשר ^[13];

שחטו קודם חצות – פסול, משום שנאמר (שמות יב ו) [וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל] בֵּין הָעַרְבָּיִם;

שחטו קודם לתמיד – כשר, ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו ^[14] עד שיזרק התמיד,

ואם נזרק ^[15] כשר ^[16].

גמרא:

תנו רבנן [תוספתא מסכת פסחים פ"ד ה"ב ^[17]]: 'כיצד 'שלא לאוכליו'? - לשום חולה או לשום זקן;

כיצד 'שלא למנויו'?

נמנו עליו חבורה זו וּשְׁחָטוֹ לשם חבורה אחרת.'

מנהני מילי?

דתנו רבנן: 'בְּמִכְסַת (שמות יב ד: וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה) ^[18] - מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו;

יכול שחטו שלא למנויו יהא כעובר על המצוה, וכשר?

תלמוד לומר: במכסת תכוסו; הכתוב שנה עליו לעכב;

רבי אומר: לשון סורסי הוא ^[19], כאדם שאומר לחבירו "כוס ^[20] לי טלה זה" ^[21]';

אשכחן שלא למנויו, שלא לאוכליו מנא לן?

אמר קרא: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ ^[22] תָּכֹסּוּ: איתקש אוכלין למנויין;

עמוד ב

שחטוֹ למולין ^[23] על מנת שיתכפרו בו ^[24] ערלים ^[25] בזריקה - רב חסדא אמר פסול, רבה אמר כשר:

רב חסדא אמר פסול, יש מחשבת ערלים בזריקה,

רבה אמר: כשר, אין מחשבת ערלים בזריקה ^[26].

אמר רבה: מנא אמינא לה? – דתניא [דומה לתוספתא מסכת פסחים פ"ד ה"ב ^[27]]: '^[28] יכול יפסול ^[29] בני חבורה הבאין עמו ^[30]? ודין הוא: הואיל וערלה פוסלת וטומאה פוסלת ^[31], מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ^[32] ככל טומאה ^[33] - אף ערלה לא עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה! ^[34]

או כלך לדרך זו: הואיל וערלה פוסלת ^[35] וזמן פוסל ^[36], מה זמן עשה בה מקצת זמן ככל זמן - אף ערלה עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה?

נראה למי דומה: דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים, ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים ^[37]?

או כלך לדרך זו: דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ^[38], ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה ^[39]?

תלמוד לומר: (שמות יב מג) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן] זֹאת [חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ] ^[40] '.

מאי 'זֹאת' ^[41]? ^[42] אילימא דכולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה - האי מ-וְכָל עָרֵל נפקא (שמות יב מח) [וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ]! אלא לאו הכי קתני: תלמוד לומר: וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה ^[43]! וכי תימא 'הוא הדין לזריקה דכולה ערלה מיהא פסלה' - תלמוד לומר: זֹאת ^[44] ^[45] בשחיטה ^[46] הוא דכולה ערלה מיהא פסלה, אבל זריקה - אפילו כולה ערלה נמי לא פסלה; וכי תימא מאי קולא דזריקה ^[47]? - ^[48] דאין מחשבת אוכלין בזריקה ^[49].

ורב חסדא ^[50]?

^[51] אדרבה, לאידך גיסא: תלמוד לומר: וְכָל עָרֵל: כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה, אבל זריקה אפילו מקצתה נמי פסלה; וכי תימא 'הוא הדין לזריקה: דעד דאיכא כולה ערלה - לא פסלה' תלמוד לומר: זֹאת: שחיטה הוא דמקצתה לא פסלה ^[52], אבל זריקה - אפילו מקצתה פסלה! וכי תימא ומאי חומריה דזריקה ^[53]? - ^[54] דלא מקבע פיגול אלא בזריקה ^[55].

מתקיף לה רב אשי ^[56]: ממאי דהאי וְכָל עָרֵל - ^[57] כולה ^[58] משמע ^[59], ^[60] דילמא האי וְכָל עָרֵל משמע כל דהו ערלה ^[61]? - כתב רחמנא זֹאת: דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה ^[62], לא שנא בשחיטה ולא שנא בזריקה ^[63]?

אלא אמר רב אשי: רב חסדא ורבה -

הערות

^ מת - בנו מביא קרבן אביו, ואם שחטו שלא לשמו - לא עלה לשם חובה, ואחריות הקרבן מוטל על נכסי המת, וצריך להביא אחר
^ וישנו בקרבן צבור כקרבן יחיד
^ אבל בשינוי בעלים מחשב בדבר אחר הוא, ואינו בארבע עבודות בשאר זבחים דלאו פסח, דלאו עיקרן לאכילה אתי אלא לכפרה - לא שייך שינוי בעלים אלא בזריקה: שאין לו בקרבן אלא כפרתו, וכפרה ליתא אלא בזריקה, וכי מרבינן שאר עבודות לפוסלה בשינוי בעלים [בפרק קמא דזבחים] - לא מרבינן אלא שוחט להתכפר אחֵר בזריקת דמו, או מוליך או מקבל לזרוק לשם אחֵר, או זרק ממנו לשם אחר; אבל שוחט לשם אחר - שתהא השחיטה לבדה לשם אחרים, אבל בשעת שחיטה אין דעתו על הזריקה אלא לבעליו – כשר; והכי אמרינן התם: אמר רב אשי: קל וחומר: ומה אם במקום שאמר "הריני שוחט לשם פלוני" דכשר [אבל] שחטו לזרוק לשם פלוני פסול, מקום שאם אמר כו'; שמע מינה מיהא דאין מחשבת שינוי בעלים בשאר עבודות אלא אם כן מחשבין באחת מהן על מנת לזרוק, אבל בשינוי קודש שחט שלא לשמו – פסול, דכתיב (ויקרא ג א ועוד) זֶבַח שְׁלָמִים: זביחה לשם שלמים, וכן בחטאת: וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת (ויקרא ד לג), וכן פסח: זֶבַח פֶּסַח הוּא (שמות יב כז); ומיהו ודאי פסח שעיקרו לבעליו ליאכל בא, שחטו שלא לשם בעליו להאכילו למנויין אחרים - פסול כדקתני מתניתין: שחטו שלא למנויו פסול ועל כרחך בחישב על השחיטה לחודא קאמר, לא על מנת לזרוק: מדאיפלגו בה אמוראי בגמרא 'שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים' - מכלל דשחטו לערלים דמתניתין במחשב על השחיטה קאמר, ושלא למנויו דומיא דלערלים, דהא גבי הדדי קתני להו
^ פסול מחשבה לא מיקרי פסול הגוף
^ דאין שם בעליו עליו מאחר שמת, ואם שינה שמו - כשר
^ דלשם מי ישנה אותו שלא יהא בעליו?: אם לשם נכרים - לא מיפסיל, כדאמרינן התם; ולקמן בשמעתין דאין שנוי בעלים פוסל אלא אם כן שינהו למחויב כפרה כמותו, דיליף מלְכַפֵּר עָלָיו - עליו ולא על חבירו, אלמא שינוי בעלים פסול בחבירו דומיא דידיה ומחויב כפרה כמותו, ואי לא - לא פסיל
^ מהנך פירכי
^ כלומר: לאו פירכי נינהו
^ ומפרש ואזיל הי תרתי לאו דווקא:
^ ואם שחטו לשם בעלים אחרים צריך היורש להביא אחר; בפרק קמא דזבחים אמרה
^ כמי ששחטו בזמנו שלא לשם בעלים
^ ואני שמעתי שינוי בעלים אינו בזריקה כדאמרינן אין מחשבת אוכלים בזריקה; ואי אפשר לומר כן: דמחשבת שלא לאוכליו - מנויין עליו הן, ובשחיטה הוא דגלי רחמנא ולא בשאר עבודות; אבל מחשבת שלא למנויו - דהיינו שינוי בעלים - עיקרה בזריקה הוא, כדיליף לקמן בשמעתין בזריקה: וְכִפֶּר עָלָיו [ויקר א, פסוקים כו, לא, לה, ויקרא ה פסוקים ו,י, ועוד] ולא על חבירו.
^ לאוכליו ושלא לאוכליו כשר - דמקצת אוכלין לא פסלי; ולקמן מפרש טעמא
^ שלא יקרוש, כדי שיהא ראוי לזריקה
^ קודם לתמיד
^ דאף על גב דאמרן (לעיל נט,א) יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים וגו' - לא מיפסיל בהכי
^ ליברמן
^ 'מכסת' - לשון מנויין, כמו אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ (ויקרא כז כג)
^ ארמי; חכמי האומות קורין לו 'לינגא שוריי"א'
^ שחוט
^ למימרא דבשעת שחיטה צריך להתכוין למנויו
^ לְפִי אָכְלוֹ = הראוי לאכול פרט לחולה ולזקן ולערל ואפילו הן מנויין
^ שחטו להאכילו למולין מנויין, אבל
^ בזריקתו
^ או מנויין או שאינן מנויין
^ לא מהני לפסול; וטעמא מפרש לקמיה
^ ליברמן
^ רישא דברייתא: (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ
^ ערל
^ שאם נמנו עליו מולין וערל שמתו אחיו מחמת מילה, ושחט לשם כולם, יכול יפסל
^ אם שחטו לטמאין: דבעינן הראוי לאוכלו, כדכתיב אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ = תשחטו (שמות יב ד); ולתנא קמא דלית ליה לשון סורסי - בתריה כתיב (שמות יב ו) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ
^ כגון: לטמאים ולטהורים
^ כאילו נשחט כולו לטמאים
^ ולקמן פריך: מאי שנא טומאה דפשיטא ליה ומאי שנה ערלה דמספקא ליה?
^ מהאי טעמא נמי: דראוי לאכילה בעינן
^ שחטו על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו - נעשה כולו פיגול, והיינו 'מקצת זמן': שלא חישב אלא על כזית הימנו, כדכתיב (ויקרא יט ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא [לֹא יֵרָצֶה], ותניא בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ח הלכה א] ובזבחים (כט,א) 'כוף אזנך לשמוע: במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, וכתיב הֵאָכֹל יֵאָכֵל - אכילה בכזית
^ ערלה וטומאה אינה נוהגת בשאר זבחים כפסח, שכן ערל וטמא משלחין קרבנותיהן: דלא מעכבא בהו אכילת בעלים
^ ערלה לא הותרה מכללה: שאין שום קרבן נאכל לערלים, דילפינן ביבמות (עג,א) דערל אסור בקדשים, דאתי בקל וחומר מפסח הקל; וּזְמַן נמי לא הותר לשום קרבן לאוכלו חוץ לזמנו
^ כדמפרש לקמן: הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה
^ וכתיב בההיא פרשתא (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ
^ היכי משמע מזֹאת דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו
^ על כרחיך מילתא אחריתי קאמר:
^ תלמוד לומר: (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל - עד דאיכא כולה ערלות, ו-זֹאת אתא דלא תימא הוא הדין לזריקה: דכולה ערלות מיהא פסלה ביה אם שחטו למולין על מנת לזרוק דמה לערלים לבדם
^ דמשמע בעבודה אחת הוא דפסלה ערלות והיינו שחיטה
^ והיינו
^ דהיא תחלה לעבודות, והיא הוזכרה אצל מנויין ואוכלין, כדמפרש
^ דתימא האי זֹאת אשחיטה קאי ולמעוטי זריקה
^ היינו קולא:
^ דהא לא אתרבי מחשבת אוכלין אצל זריקה: דשחיטה גלי בה רחמנא, הלכך מסתברא ד-זֹאת דפסול כולה ערלות - אשחיטה קאי, ולאו אזריקה, וזֹאת משמע מיעוטא
^ דאמר לעיל יש מחשבת ערלים בזריקה
^ אמר לך:
^ האי זֹאת - לאו לקולא גבי זריקה הוא, אלא לאחמורי עליה אתא, והכא קאמר: זאת היא דמקצת ערלה לא פסלה בה
^ משחיטה, דמוקמית קולא דמקצת ערלה לא פסלה אשחיטה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה
^ היינו חומרא דילה:
^ דלא מקיים פיגול אלא בזריקה: אם חישב באחת מארבע עבודות על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו - פיגול הוא, וחייבין עליו כרת אפילו אכל ממנו תוך זמנו, כדכתיב (ויקרא ז יח) וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא, ובלבד שיעשו כל עבודות שלאחריה שלא בפסול אחר, אלא או בשתיקה או בכשרות: על מנת תוך זמנו או על מנת פיגול כמותה, אבל חישב באחת מעבודות שלאחריה פסול אחר, כגון חוץ למקומו – שוב אין בו כרת, כדאמרינן בזבחים (כח,ב) ובמנחות בפרק שני (טז,ב): הרצאה כתיבה בפיגול: נאמר פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה בפיגול (ויקרא יט ז), ונאמר בכשר: וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה (ויקרא כב כז); כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול: מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו בכשרות - אף הרצאת פיגול עד שיקרבו כל מתיריו או בפיגול או בכשרות; אלמא לא מיקבע וודאי של פיגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה: דכל שעתא קאי בספק שמא יחשב פסול אחר בעבודה הבאה ויפקיע שם פיגול ממנו
^ בין לרבה בין לרב חסדא
^ עד דאיכא
^ ערלה
^ דנייתי זֹאת למעוטי זריקה, למר לחומרא ולמר לקולא
^ ו'תלמוד לומר: זֹאת' דקתני - תנא מילתא אחריתי קאמר:
^ דילמא זֹאת דקתני תנא אמילתיה קאי, ומינה יליף דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו, ומשום דוְכָל עָרֵל - כל דהו משמע, והכי קאמר: יכול יפסול בני חבורה, ד-וְכָל עָרֵל = כל דהו משמע, ושוב לא יאכל בו שום אדם!
^ עבודה שלימה בעינן בערלות
^ ולעולם לא שנא שחיטה ולא שנא זריקה - שוין

[1] מת - בנו מביא קרבן אביו, ואם שחטו שלא לשמו - לא עלה לשם חובה, ואחריות הקרבן מוטל על נכסי המת, וצריך להביא אחר

[2] וישנו בקרבן צבור כקרבן יחיד

[3] אבל בשינוי בעלים מחשב בדבר אחר הוא, ואינו בארבע עבודות בשאר זבחים דלאו פסח, דלאו עיקרן לאכילה אתי אלא לכפרה - לא שייך שינוי בעלים אלא בזריקה: שאין לו בקרבן אלא כפרתו, וכפרה ליתא אלא בזריקה, וכי מרבינן שאר עבודות לפוסלה בשינוי בעלים [בפרק קמא דזבחים] - לא מרבינן אלא שוחט להתכפר אחֵר בזריקת דמו, או מוליך או מקבל לזרוק לשם אחֵר, או זרק ממנו לשם אחר; אבל שוחט לשם אחר - שתהא השחיטה לבדה לשם אחרים, אבל בשעת שחיטה אין דעתו על הזריקה אלא לבעליו – כשר; והכי אמרינן התם: אמר רב אשי: קל וחומר: ומה אם במקום שאמר "הריני שוחט לשם פלוני" דכשר [אבל] שחטו לזרוק לשם פלוני פסול, מקום שאם אמר כו'; שמע מינה מיהא דאין מחשבת שינוי בעלים בשאר עבודות אלא אם כן מחשבין באחת מהן על מנת לזרוק, אבל בשינוי קודש שחט שלא לשמו – פסול, דכתיב (ויקרא ג א ועוד) זֶבַח שְׁלָמִים: זביחה לשם שלמים, וכן בחטאת: וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת (ויקרא ד לג), וכן פסח: זֶבַח פֶּסַח הוּא (שמות יב כז); ומיהו ודאי פסח שעיקרו לבעליו ליאכל בא, שחטו שלא לשם בעליו להאכילו למנויין אחרים - פסול כדקתני מתניתין: שחטו שלא למנויו פסול ועל כרחך בחישב על השחיטה לחודא קאמר, לא על מנת לזרוק: מדאיפלגו בה אמוראי בגמרא 'שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים' - מכלל דשחטו לערלים דמתניתין במחשב על השחיטה קאמר, ושלא למנויו דומיא דלערלים, דהא גבי הדדי קתני להו

[4] פסול מחשבה לא מיקרי פסול הגוף

[5] דאין שם בעליו עליו מאחר שמת, ואם שינה שמו - כשר

[6] דלשם מי ישנה אותו שלא יהא בעליו?: אם לשם נכרים - לא מיפסיל, כדאמרינן התם; ולקמן בשמעתין דאין שנוי בעלים פוסל אלא אם כן שינהו למחויב כפרה כמותו, דיליף מלְכַפֵּר עָלָיו - עליו ולא על חבירו, אלמא שינוי בעלים פסול בחבירו דומיא דידיה ומחויב כפרה כמותו, ואי לא - לא פסיל

[7] מהנך פירכי

[8] כלומר: לאו פירכי נינהו

[9] ומפרש ואזיל הי תרתי לאו דווקא:

[10] ואם שחטו לשם בעלים אחרים צריך היורש להביא אחר; בפרק קמא דזבחים אמרה

[11] כמי ששחטו בזמנו שלא לשם בעלים

[12] ואני שמעתי שינוי בעלים אינו בזריקה כדאמרינן אין מחשבת אוכלים בזריקה; ואי אפשר לומר כן: דמחשבת שלא לאוכליו - מנויין עליו הן, ובשחיטה הוא דגלי רחמנא ולא בשאר עבודות; אבל מחשבת שלא למנויו - דהיינו שינוי בעלים - עיקרה בזריקה הוא, כדיליף לקמן בשמעתין בזריקה: וְכִפֶּר עָלָיו [ויקר א, פסוקים כו, לא, לה, ויקרא ה פסוקים ו,י, ועוד] ולא על חבירו.

[13] לאוכליו ושלא לאוכליו כשר - דמקצת אוכלין לא פסלי; ולקמן מפרש טעמא

[14] שלא יקרוש, כדי שיהא ראוי לזריקה

[15] קודם לתמיד

[16] דאף על גב דאמרן (לעיל נט,א) יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים וגו' - לא מיפסיל בהכי

[17] ליברמן

[18] 'מכסת' - לשון מנויין, כמו אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ (ויקרא כז כג)

[19] ארמי; חכמי האומות קורין לו 'לינגא שוריי"א'

[20] שחוט

[21] למימרא דבשעת שחיטה צריך להתכוין למנויו

[22] לְפִי אָכְלוֹ = הראוי לאכול פרט לחולה ולזקן ולערל ואפילו הן מנויין

[23] שחטו להאכילו למולין מנויין, אבל

[24] בזריקתו

[25] או מנויין או שאינן מנויין

[26] לא מהני לפסול; וטעמא מפרש לקמיה

[27] ליברמן

[28] רישא דברייתא: (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ

[29] ערל

[30] שאם נמנו עליו מולין וערל שמתו אחיו מחמת מילה, ושחט לשם כולם, יכול יפסל

[31] אם שחטו לטמאין: דבעינן הראוי לאוכלו, כדכתיב אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ = תשחטו (שמות יב ד); ולתנא קמא דלית ליה לשון סורסי - בתריה כתיב (שמות יב ו) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ

[32] כגון: לטמאים ולטהורים

[33] כאילו נשחט כולו לטמאים

[34] ולקמן פריך: מאי שנא טומאה דפשיטא ליה ומאי שנה ערלה דמספקא ליה?

[35] מהאי טעמא נמי: דראוי לאכילה בעינן

[36] שחטו על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו - נעשה כולו פיגול, והיינו 'מקצת זמן': שלא חישב אלא על כזית הימנו, כדכתיב (ויקרא יט ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא [לֹא יֵרָצֶה], ותניא בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ח הלכה א] ובזבחים (כט,א) 'כוף אזנך לשמוע: במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, וכתיב הֵאָכֹל יֵאָכֵל - אכילה בכזית

[37] ערלה וטומאה אינה נוהגת בשאר זבחים כפסח, שכן ערל וטמא משלחין קרבנותיהן: דלא מעכבא בהו אכילת בעלים

[38] ערלה לא הותרה מכללה: שאין שום קרבן נאכל לערלים, דילפינן ביבמות (עג,א) דערל אסור בקדשים, דאתי בקל וחומר מפסח הקל; וּזְמַן נמי לא הותר לשום קרבן לאוכלו חוץ לזמנו

[39] כדמפרש לקמן: הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה

[40] וכתיב בההיא פרשתא (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ

[41] היכי משמע מזֹאת דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו

[42] על כרחיך מילתא אחריתי קאמר:

[43] תלמוד לומר: (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל - עד דאיכא כולה ערלות, ו-זֹאת אתא דלא תימא הוא הדין לזריקה: דכולה ערלות מיהא פסלה ביה אם שחטו למולין על מנת לזרוק דמה לערלים לבדם

[44] דמשמע בעבודה אחת הוא דפסלה ערלות והיינו שחיטה

[45] והיינו

[46] דהיא תחלה לעבודות, והיא הוזכרה אצל מנויין ואוכלין, כדמפרש

[47] דתימא האי זֹאת אשחיטה קאי ולמעוטי זריקה

[48] היינו קולא:

[49] דהא לא אתרבי מחשבת אוכלין אצל זריקה: דשחיטה גלי בה רחמנא, הלכך מסתברא ד-זֹאת דפסול כולה ערלות - אשחיטה קאי, ולאו אזריקה, וזֹאת משמע מיעוטא

[50] דאמר לעיל יש מחשבת ערלים בזריקה

[51] אמר לך:

[52] האי זֹאת - לאו לקולא גבי זריקה הוא, אלא לאחמורי עליה אתא, והכא קאמר: זאת היא דמקצת ערלה לא פסלה בה

[53] משחיטה, דמוקמית קולא דמקצת ערלה לא פסלה אשחיטה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה

[54] היינו חומרא דילה:

[55] דלא מקיים פיגול אלא בזריקה: אם חישב באחת מארבע עבודות על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו - פיגול הוא, וחייבין עליו כרת אפילו אכל ממנו תוך זמנו, כדכתיב (ויקרא ז יח) וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא, ובלבד שיעשו כל עבודות שלאחריה שלא בפסול אחר, אלא או בשתיקה או בכשרות: על מנת תוך זמנו או על מנת פיגול כמותה, אבל חישב באחת מעבודות שלאחריה פסול אחר, כגון חוץ למקומו – שוב אין בו כרת, כדאמרינן בזבחים (כח,ב) ובמנחות בפרק שני (טז,ב): הרצאה כתיבה בפיגול: נאמר פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה בפיגול (ויקרא יט ז), ונאמר בכשר: וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה (ויקרא כב כז); כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול: מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו בכשרות - אף הרצאת פיגול עד שיקרבו כל מתיריו או בפיגול או בכשרות; אלמא לא מיקבע וודאי של פיגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה: דכל שעתא קאי בספק שמא יחשב פסול אחר בעבודה הבאה ויפקיע שם פיגול ממנו

[56] בין לרבה בין לרב חסדא

[57] עד דאיכא

[58] ערלה

[59] דנייתי זֹאת למעוטי זריקה, למר לחומרא ולמר לקולא

[60] ו'תלמוד לומר: זֹאת' דקתני - תנא מילתא אחריתי קאמר:

[61] דילמא זֹאת דקתני תנא אמילתיה קאי, ומינה יליף דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו, ומשום דוְכָל עָרֵל - כל דהו משמע, והכי קאמר: יכול יפסול בני חבורה, ד-וְכָל עָרֵל = כל דהו משמע, ושוב לא יאכל בו שום אדם!

[62] עבודה שלימה בעינן בערלות

[63] ולעולם לא שנא שחיטה ולא שנא זריקה - שוין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]