לדלג לתוכן

ביאור:בבלי פסחים דף טז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ספק משקין ליטמא [1] – טמא [2]; לטמא אחרים [3] – טהור [4], דברי רבי מאיר [5]; וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו; רבי יהודה אומר: לכל טמא [6]; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: לאוכלין [7] טמאין [8], לכלים [9] – טהורין [10]'.

וסבר רבי אלעזר משקין אית להו טומאה בעולם [11]? והתניא: רבי אלעזר אומר: אין טומאה למשקין [12] כל עיקר [13], תדע [14] שהרי העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא [15] דכן [16], ועל משקין בית מטבחיא [17] דכן [18] [עדויות פ"ח מ"ד]’ [19]!?

הניחא [20] לשמואל דאמר [21] דכן [22] - מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן – שפיר [23], אלא לרב דאמר דכן ממש [24] - [25] מאי איכא למימר?

אמר רב נחמן בר יצחק: אחדא [26].

והא כדבריו [27] קאמר, דנפישי [28], ועוד, והא וכן קתני!?

קשיא.

גופא: רב אמר דכן ממש, ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן:

רב אמר דכן ממש: קסבר [29] טומאת משקין [30] - דרבנן, וכי גזרו רבנן - במשקין דעלמא, ובמשקין בית מטבחיא לא גזור;

ושמואל אמר: דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן - קסבר [31] טומאת משקין עצמן דאורייתא [32], לטמא אחרים דרבנן, וכי גזור רבנן [33] - במשקין דעלמא, [34] במשקין בית מטבחיא לא גזור [35]; וכי לא גזור רבנן - לטמויי אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן [36].

אמר ליה רב הונא בר חיננא לבריה: כי עיילת לקמיה דרב פפא, רמי ליה: מי אמר שמואל 'דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן'?: קרי כאן (ויקרא ז ז) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל [בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר] [37]!?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: מידי דהוה ארביעי בקדש [38].

מתקיף לה רב אשי: רביעי בקדש לא איקרי 'טמא' [39], האי איקרי טמא!?

קשיא.

תא שמע: '(ויקרא יא לד) [מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא] וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יטמא [40]!?

מאי 'יטמא'? – הכשיר [41].

הכשיר? מרישא דקרא שמעת ליה: (ויקרא יא לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל!

חד בתלושין [42], וחד במחוברין, וצריכי: דאי אשמעינן בתלושין - משום דאחשבינהו [43], אבל מחוברין אימא לא; ואי תנא מחוברין - משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי, אבל תלושין אימא לא – צריכי.

תא שמע: '(ויקרא יא לו) אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר [וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא]’ [44]!

מאי 'יהיה טהור'? – מטומאתו [45].

ותלושין מי מכשירין [46], והאמר רבי יוסי ברבי חנינא: משקין בית מטבחיא לא דיין שהן דכן, אלא שאין מכשירין [47]!?

תירגמא [48] על דם [49], דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר? – שנאמר: (דברים יב טז) [רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ] עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם: דם שנשפך כמים [50] – מכשיר [51],


עמוד ב

דם שאינו נשפך כמים [52] אינו מכשיר [53].

מתקיף לה רב שמואל בר אמי: הרי דם התמצית דנשפך כמים ואינו מכשיר [54]?

אמר ליה רבי זירא: הנח לדם התמצית, דאפילו בחולין נמי לא מכשיר. [55]

קבלה מיניה רב שמואל בר אמי [56], דאמר רחמנא (דברים יב כג) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ [וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר]: דם שהנפש יוצאה בו קרוי 'דם', דם שאין הנפש יוצאה בו אינו קרוי 'דם' [57].

תא שמע: 'דם שנטמא וזרקו בשוגג – הורצה [58], במזיד - לא הורצה [59]' [60]!?

[61] מדרבנן [62], ודלא כרבי יוסי בן יועזר איש צרידה [63].

תא שמע: על מה הציץ מרצה? - על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא [64], בין בשוגג בין במזיד [65], בין באונס בין ברצון [66], בין ביחיד [67] בין בצבור [68]!?

מדרבנן, [69] ודלא כרבי יוסי בן יועזר איש צרידה.

תא שמע [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ג פ"ד ה"ט]: '[70] (שמות כח לח) [וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן] וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים [אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה’] [71]; וכי איזה עון הוא נושא [72]?: אם עון פיגול - הרי כבר נאמר (ויקרא יט ז) [וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא] לֹא יֵרָצֶה; אם עון נותר - הרי כבר נאמר (ויקרא ז יח) [וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ] לֹא יֵחָשֵׁב [לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא]!? הא [73] אינו נושא אלא עון טומאה [74] שהותרה מכללה בציבור [75]'*; מאי [76], לאו טומאת דם [77]?

אמר רב פפא: לא טומאת קמצים [79]. [80]

תא שמע: '(חגי ב יב) הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן וְאֶל כָּל מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא! [81],

הערות

[עריכה]
  1. ^ כשנולד ספק במשקה בתחילת טומאתו, כגון טמא שפשט רגלו במשקין טהורין, ספק נגע ספק לא נגע - זהו ספק משקה ליטמא: שנולד לו ספק טומאה
  2. ^ מן הספק, דקסבר טומאת משקין להיות עצמן טמאין דאורייתא היא, דכתיב (ויקרא יא לד) [מִכָּל הָאכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא] וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה [בְּכָל כְּלִי יִטְמָא] הלכך הויא ליה ספיקא דאורייתא, ולחומרא
  3. ^ כגון היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין, וּזְרָקָהּ לבין הככרות טהורין, ספק נגעה ספק לא נגעה - זה הוא ספק משקה לטמא אחרים; כך היא שנויה במסכת טהרות
  4. ^ אותן הככרות טהורות הן
  5. ^ דקסבר משקין לטמא אחרים מדרבנן הוא, ולא מדאורייתא, ולא דורש יטמא דכתיב גבי משקין בלשון 'יְטַמֵּא', הלכך הויא ליה ספיקא דרבנן ולקולא, וגירסא הכי איתא: ספק משקה ליטמא טמא לטמא אחרים טהור
  6. ^ אספק משקה לטמא אחרים קאי: כשנולד ספק נגיעת שום דבר טהור במשקין טמאין - בין שנולד ספק זה בכלים בין שנולד באוכלין - הרי הוא טמא מספק; דקסבר משקין מטמאין כלים מן התורה, ויליף טעמא מ'אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא' ודריש יטמא - יְטַמֵּא; ומדסמכיה לכלי - משמע יטמא את הכלי, והכי דרשינן ליה בתורת כהנים [ספרא שמיני פרשתא ח הלכה ה]; הלכך, כי הוי ספק - הוי ליה ספיקא דאורייתא, וברשות היחיד ספיקו טמא
  7. ^ אם נולד ספק זה באוכלים, כגון משקין טמאין שנשפכו לבין הככרות, ספק נגעו ספק לא נגעו
  8. ^ דקא סברי משקין מטמאין אוכלין מדאורייתא, הלכך ספק נמי ברשות היחיד טמא
  9. ^ אבל אם נולד ספק זה בכלים, כגון משקין טמאין שנשפכו לבין הכלים ספק נגעו ספק לא נגעו
  10. ^ דקסברי: משקין אין מטמאין כלי אלא מדרבנן, ועל ספיקו לא גזרו; ורבי יוסי ורבי שמעון דרשי יטמא - יְטַמֵּא כרבי יהודה, ומיהו כלים לא, כדיליף בפירקין: יטמא לטמא את האוכלים או אינו אלא לטמא את הכלי? אמרת לא כך היה...
  11. ^ מדאורייתא, ואפילו לטומאת עצמן
  12. ^ מן התורה
  13. ^ ואפילו לטומאת עצמן, והאי (ויקרא יא לד) [מִכָּל הָאכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא] וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה [בְּכָל כְּלִי יִטְמָא] מוקי לה לקמן לענין הכשר, בשמעתין
  14. ^ דאין להם טומאה מן התורה כל עיקר ואפילו לטומאת עצמן
  15. ^ מין חגב שמו איל קמצא
  16. ^ שהוא טהור וכשר לאכילה
  17. ^ על משקין של בית המטבחים שבעזרה, כגון הדם והמים שהן
  18. ^ שאינן מקבלין טומאה
  19. ^ אלמא טומאת משקין דרבנן, ובהני לא גזרו משום הפסד קדשים, דאי דאורייתא - היכי מצו רבנן לטהרינהו
  20. ^ הא דאמרת 'לרבי אלעזר יש להן טומאה' - ניחא
  21. ^ האי
  22. ^ דיוסף בן יועזר
  23. ^ מצית לתרוצי דהאי אין טומאה למשקין דקאמר רבי אלעזר - לטמא אחרים קאמר, דהא מעדותו דיוסף בן יועזר מביא ראיה לדבריו, ויוסף בן יועזר - לטמא אחרים קאמר
  24. ^ קאמר יוסף בן יועזר, ואפילו מטומאת עצמן
  25. ^ על כרחך רבי אלעזר נמי מטומאת עצמן קאמר
  26. ^ הא דקאמר רבי אלעזר כדבריו דרבי מאיר - אלטמא אחרים טהור - דרבי מאיר קאי, אבל ליטמא - טמא לא סבירא ליה כוותיה
  27. ^ דנפישי
  28. ^ כלומר: כדבריו - לשון דברים רבים משמע
  29. ^ יוסף בן יועזר
  30. ^ אפילו לטומאת עצמן
  31. ^ יוסף בן יועזר
  32. ^ מן וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה (ויקרא יא לד)
  33. ^ לטמא אחרים
  34. ^ אבל
  35. ^ לטמא אחרים
  36. ^ דהא מדאורייתא רמיא עלייהו ולא מצו רבנן למשקליה
  37. ^ ונהי דמשקין לא מטמאו אוכלין דחולין, מיהו גבי קדשים אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא כתיב, וכיון דאמר משקין מטמאין מדאורייתא לעצמן - בשר קודש הנוגע בהן הרי נגע בטמא
  38. ^ דהוא עצמו פסול ואינו מטמא קודש
  39. ^ ומקל וחומר הוא דנפיק לן ביה פסולהּ, לקמן, הלכך כי נגע ביה קודש - לא קרינן ביה וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא
  40. ^ דקא משתעי בכלי חרס שקיבל טומאה מן השרץ, וכתב (ויקרא יא לג) כָּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא [פסוק לד] מִכָּל הָאֹכֶל וגו' וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא וגו' וקא סלקא דעתא דהכי קאמר: אחד אוכלין שבתוכו ואחד משקין שבתוכו – יטמאו, ונהי דלא דרשת 'יטמא' ='יְטַמֵא', מיהו טומאת עצמן מיהא מיטמו
  41. ^ והכי קאמר: כָּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם או שיבא עליו וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי הוו הכשר, ויטַמֵּא האוכל מחמת אויר כלי חרס טמא
  42. ^ בכל כלי היינו משקין תלושין
  43. ^ הואיל ומלאן - גילה דעתו שהוא צריך להם וְזֶהוּ חשיבתן
  44. ^ דאשמעינן: הואיל ומחוברין נינהו - לא מיטמו, הא תלושין - מקבלין טומאה, וקשיא לרב
  45. ^ והכי קאמר: אם יבא הטמא במעין ובור מקוה מים - יהיה טהור הואיל וטבל, הא שאובין לא מטהרי ליה
  46. ^ אמים הוא דמתמה, משום דמים תלושין לא חשיבי, אבל אשאר משקין [וכל משקה אשר ישתה] לא מתמה, דכולהו תלושין נינהו
  47. ^ אלמא הכשר תלושין - דרבנן הוא, דאי מדאורייתא - מאן שקליה ממשקי בית מטבחיא דלא ליכשרו
  48. ^ להא דקתני אין מכשירין
  49. ^ דמשקה בית מטבחיא ולא אמים, ודם קדשים רחמנא אפקיה דלא ליכשר, כדרבי חייא
  50. ^ דם חולין שאין חשין לקבלו בכלי
  51. ^ דאיתקש למים
  52. ^ אבל דם קדשים מתקבל בכלי וצריך ממנו למזבח, ואינו נשפך לאיבוד כמים
  53. ^ דלא איתקש למים
  54. ^ דם התמצית אינו ראוי לזריקה, דכתיב (ויקרא יז יא) [כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם] כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר: דם שהנפש יוצאה בו מכפר, ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר; אלמא נשפך כמים אינו מכשיר, כדרבי יוסי בר חנינא
  55. ^ כדמפרש טעמא:
  56. ^ לפירושא דהאי טעמא מרבי זירא אמאי לא מכשיר דם התמצית
  57. ^ והקרוי 'דם' קרוי 'משקה', כדכתיב (במדבר כג כד) וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, ומכשיר כדכתיב (ויקרא יא לג) ...וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה וגו' ואוקימנא אהכשר, ושאינו קרוי 'דם' אינו קרוי 'משקה'
  58. ^ קרבן לבעלים, דמרצה ציץ כדלקמן
  59. ^ להיות בשר קרבן נאכל לכהנים, דקנסא הוא, אבל בעלים נתכפרו, כדאמרינן ביבמות ב'האשה רבה' (צ,א): דכיון דמדאורייתא מרצי נמי אמזיד - לא מצו רבנן למימר ליה "זיל אייתי חולין לעזרה"
  60. ^ קתני מיהת 'דם שנטמא' - אלמא דם קדשים שהוא משקין בית מטבחיא מקבל טומאה, אלמא משקין טומאת עצמן דאורייתא, ודכן דיוסף בן יועזר - מלטמא אחרים הוא, וקשיא לרב
  61. ^ ומשני:
  62. ^ והך טומאת דם דרבנן היא
  63. ^ ודקשיא לך הא העיד יוסף בן יועזר דגזירת רבנן לא אגזור אמשקי בית מטבחיא האי תנא לית ליה דיוסף בן יועזר
  64. ^ בין שנטמא הדם בין שנטמא הבשר בין שנטמא החלב - הציץ מרצה, ולא שיהא בשר טמא נאכל: דאין ציץ מטהר ודוחה לא תעשה דוְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל (ויקרא ז ז), אלא לרבי יהושע איצטריך, דאמר ב'כיצד צולין' (לקמן עז,א) אם אין בשר - אין דם [ספרי דברים פסקא עח] וקאמר הכא: הני מילי כשיצא בשר חוץ למחיצתו, שאין ציץ מרצה על היוצא, או שאבד הבשר, אבל נטמא בשר קודם זריקת דם - הציץ מרצה עליו להתיר דם לזריקה
  65. ^ והאי דתני לעיל 'בשוגג הורצה במזיד לא הורצה' – ב'כיצד צולין' פליגי בה אמוראי: חד אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד, אבל זריקתו בשוגג – אִין, במזיד – לא, וחד אמר איפכא
  66. ^ מזיד ורצון - אחד הוא, אבל גבי שוגג שייך 'מזיד' וגבי אונס שייך 'רצון', ושוגג ואונס תרי מילי נינהו
  67. ^ בקרבן יחיד
  68. ^ וקתני מיהת על הדם, אלמא דם קדשים מקבל טומאה, ושמע מינה טומאת משקין דאורייתא, ולא רצו רבנן לטהר משקי בית מטבחיא, וקשיא לרב
  69. ^ וקסבר האי תנא דאמשקי בית מטבחיא נמי גזור
  70. ^ בציץ כתיב
  71. ^ את עון הקדשים = פסול הקרבן יכשיר וירצה, ואינו מכפר על האוכלין אותו טמא, דעון הקדשים כתיב ולא 'עון הכהנים'
  72. ^ איזה פסול הוא מכשיר
  73. ^ כמו 'הרי'
  74. ^ כלומר: הרי יש לך להבין על כרחך שאין לך עון הקדשים שיוכל ציץ לרצות עליו אלא עון טומאה, ומאי שנא טומאה מפסול יוצא ושאר הפסולין? -
  75. ^ דנדחית מפני קרבן צבור, דכתיב [במדבר כח פעמים רבות] במועדו - ואפילו בשבת ואפילו בטומאה, וכיון דהיקלתה אצלה לכך - היקלתה אף ביחיד שלא הותרה אצלו לכתחלה בלא ציץ - ירצה הציץ עליה
  76. ^ עון טומאה
  77. ^ דאין מצריך רצוי אלא אם כן נטמא דם שהכפרה תלויה בו, אלמא דם מקבל טומאה
  78. ^ גרסינן בתורת כהנים [ספרא דבורא דנדבה פרשתא ג פ"ד ה"ט]: 'ואם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב', והכי פירושו: אם עון פיגול - והוא מחשבת חוץ למקומו, שנקראת פיגול, {כדכתיב ב'קדושים תהיו' (ויקרא יט ז): וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה ומוקמינן לה בזבחים בפרק שני' (כח,א) 'אם אינו ענין לחוץ לזמנו - תנהו ענין לחוץ למקומו’} הרי כבר נאמר לֹא יֵרָצֶה ב'קדושים תהיו', כדפרשינן; 'ואם עון נותר' {מחשבת נותר ששחטו על מנת להותיר ולאכלו חוץ לזמנו} 'הרי כבר נאמר לא יחשב': (ויקרא ז יח) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וגו' [לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא] בפרשת 'צו את אהרן', ואמרינן בזבחים ובתורת כהנים: במחשב לאכול שלא בזמנו ביום השלישי הכתוב מדבר, וכתיב לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ, אלמא לית ליה תקנתא; ורובא גרסי איפכא: אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא יחשב, ומוקמינן ליה לפיגול חוץ לזמנו, שכן לשונו בכל הגמרא, ואם עון נותר הרי כבר נאמר לא ירצה ומוקמינן ליה בנותר ממש; ולא יתכן: חדא דלא כתב לא ירצה אלא במחשבת חוץ למקומו וחוץ לזמנו, ועוד: אי נותר ממש - למאי לא ירצה? אי לאכשורי קרבן - הרי כשר ועומד הוא משעה שנעשו עבודות דמו בהכשר, כדאמרינן בתורת כהנים! או אינו אלא באוכל מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר? וכי אפשר לומר כן: מאחר שהוכשר חוזר ויפסל? ואם לא ירצה = לא יתכפר, האוכל נותר קאמר, וכי יש כפרה לחייבי כריתות? ועוד: לא ירצה - הקרבן משמע, ותו: מי איצטריך למימר דציץ לא מכפר על המחייב כרת? והא עון הקדשים כתיב, ולא 'עון האוכלים'!? וכלישנא קמא גרסינן בתורת כהנים, ועיקר הוא; והאי דקרי ליה להאי 'פיגול' ולהאי 'נותר' - משום דתורת כהנים מדרש הוא, ונקט לישנא דקרא.
  79. ^ שהקומץ מתיר את המנחה כדם המתיר את הזבח, וכל הכפרה תלויה בו
  80. ^ והוא הדין דמצי לשנויי: לא בטומאת בשר וחלב, ואליבא דרבי יהושע בעי ציץ, דאמר אם אין בשר - אין דם אלא ניחא ליה לאוקמיה כדברי הכל.
  81. ^ בשר קדש = שרץ, לשון וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ (מלכים א יד כד) = טומאה; והיה חגי הנביא בודק את הכהנים בשנת שתים לדריוש שהיה בבנין בית שני לידע אם בקיאין בהלכות טומאה, לפי שנשתכח מהן בגולה, שלא נתעסקו בה בקדשים; ונגע בכנפו - באותו כנף שהשרץ בו, כלומר: השרץ עצמו; ועל כרחך הכי הוא, דאי משום כנף שהוא ראשון - כוליה בגד נמי ראשון הוי, ומאי איריא דנקיט 'כנף' אלא משום שרץ: שהשרץ עצמו נגע אל הלחם, והלחם אל הנזיד, והנזיד אל היין, והיין אל השמן או אל כל מאכל – היקדש?: כלום נטמא האחרון הזה שהוא רביעי בקודש: דלחם = ראשון, ונזיד = שני, ויין = שלישי, ושמן = רביעי; נָזִיד = תבשיל, [כמו וּנְזִיד עֲדָשִׁים (בראשית כה לד); יין ושמן - של נסכים