ביאור:בבלי פסחים דף פו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מאי, לאו דאכלי באיגרא [1] ואמרי באיגרא?
לא, דאכלי בארעא ואמרי באיגרא.
איני! והתנן [פסחים פ"י מ"ט]: 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן [2]', ואמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה [3]!
לא קשיא: כאן בשעת אכילה כאן שלא בשעת אכילה [4].
תא שמע: 'אבא שאול אומר: עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים: שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה [5], ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין לה אלא פעם אחת בשבוע [6] - ואמרי לה פעמים בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, לידע מה היא צריכה [7]' [8]!?
אמר רב יוסף: מהיכל ניקום וניתיב איניש? שאני היכל [9], דכתיב (דברי הימים א כח יא) וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת, וכתיב (דברי הימים א כח יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל [כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית] [10]!
תא שמע [מעשר שני פ"ג מ"ח]: הלשכות הבנויות בקודש [11] ופתוחות לחול [12], תוכן חול [13], וגגותיהן קודש!
תרגמא רב חסדא: בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה [14].
אי הכי אימא סיפא בנויות בחול ופתוחות לקודש - תוכן קודש וגגותיהן חול, ואי סלקא דעתא בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה - הויא לה 'מחילות', ואמר רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו!?
כי קאמר רבי יוחנן [15] - בפתוחות להר הבית [16]; כי תניא ההיא [17] - בפתוחות לעזרה [18].
והתניא [תוספתא כלים פ"א ה"יא [צוקרמנדל]]: רבי יהודה אומר: מחילות מתחת ההיכל – חול [19]!?
[20] כי תניא ההיא שפתוחות לחול [21].
תא שמע: וגגו קודש [22]!?
ותסברא? והא קתני [המשך התוספתא כלים פ"א ה"יא]: 'גגין הללו [23] אין אוכלין שם קדשי קדשים [24] ואין שוחטין שם קדשים קלים [25]'!
ואלא קשיא גגו קדש?
אמר רב חמא בר גוריא: לאותן שתי אמות [26], דתנן [כלים פ"יז מ"ט]: 'שתי אמות [27] היה בשושן הבירה [28], אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית; זו שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע [29], וזו שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע; ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה [30]? - שיהיו האומנין [31] נוטלין בקטנה [32] ומחזירין [33] בגדולה [34], כדי שלא יבואו לידי מעילה [35]';
אחת לכספא ודהבא [38], ואחת לבנינא [39].
תנן: החלונות ועובי החומה כלפנים [40]; בשלמא החלונות, משכחת לה דשויה לקרקע עזרה, אלא עובי החומה היכי משכחת לה?
משכחת לה בבר שורא [41], דכתיב (איכה ב ח) [חָשַׁב ה' לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ] וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה [יַחְדָּו אֻמְלָלוּ], ואמר רבי אחא ואיתימא רבי חנינא: שורא ובר שורא.
משנה:
שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד [42]: אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין, ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין [43], והמיחם [44] - [45] באמצע [46];
כשהשמש עומד למזוג [47] - קופץ את פיו ומחזיר את פניו [48] עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל [49]; והכלה [50] הופכת את פניה ואוכלת [51].
גמרא:
מתניתין מני?
רבי יהודה, היא דתניא: '(שמות יב ז) [וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף] עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם [52] - מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות;
יכול יהא האוכל [53] אוכל בשתי מקומות [54]?
תלמוד לומר (שמות יב מו) בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל [לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ] [55]; מכאן אמרו: השמש שאכל כזית בצד התנור [56], אי פקח הוא - ממלא כריסו ממנו [57], ואם רצו בני חבורה לעשות עמו טובה - באין ויושבין בצדו, דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם - מלמד שהאוכל אוכל בשתי מקומות [58];
יכול יהא [59] נאכל בשתי חבורות?
תלמוד לומר: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל';
במאי קמיפלגי?
רבי יהודה סבר יש אם למסורת ורבי שמעון סבר יש אם למקרא [60];
היו יושבין [62] ונפרסה מחיצה ביניהם [63], לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות – אוכלין [64]; לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות - אין אוכלין;
היו יושבין [65] ונסתלקה מחיצה ביניהן [66], [67] לדברי האומר האוכל אוכל בשני מקומות – אוכלין, לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות - אין אוכלין.
יתיב רב כהנא, קא פשיט ליה מפשט [68]; אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ותיבעי לך איבעיא: סילוק מחיצה ועשיית מחיצה - מי הוי כשני מקומות וכשתי חבורות דמי או לא?
תיקו.
הכלה הופכת את פניה [ואוכלת]:
מאי טעמא [69]?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מפני שהיא בושה [70].
רב הונא בריה דרב נתן איקלע לבי רב נחמן בר יצחק, אמרו ליה: מה שמך?
אמר להו: רב הונא.
אמרו: :ניתיב מר אפוריא"!
יתיב. [71]
יהבו ליה כסא, קבליה בחד זימנא [72] ושתייה בתרי זימני [73], ולא אהדר אפיה [74];
אמרו ליה: מאי טעמא קרית לך 'רב הונא'?
אמר להו: בעל השם אני [75].
מאי טעמא, כי אמרו לך "ניתיב אפוריא" יתבת [76]? [77]
אמר להו: כל מה שיאמר לך בעל הבית - עשה. [78].
מאי טעמא כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא?
אמר להו: מסרבין לקטן [79] ואין מסרבין לגדול [80].
מאי טעמא אשתיתיה בתרי זימני?
אמר להו: דתניא: השותה כוסו בבת אחת - הרי זה גרגרן; שנים - דרך ארץ; שלשה - מגסי הרוח!
מאי טעמא לא אהדרת אפך?
אמר להו: כלה הופכת פניה תנן [81].
רבי ישמעאל ברבי יוסי איקלע לבי רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא; יהבו ליה כסא - קבליה בחד זימנא ושתייה בחד זימנא; אמרי ליה: לא סבר לה מר השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן?
אמר להו: לא אמרי בכוסך קטן, ויינך מתוק, וכריסי רחבה [82].
אמר רב הונא [83]: בני חבורה נכנסין בשלשה [84], ויוצאין אפילו באחד [85].
אמר רבה: והוא דעייל בעידנא דרגילי למיעל [86], והוא דרגש בהו דיילא [87].
אמר רבינא: ונותנין שכר דמים, וצריך האחרון להוסיף דמים [88].
ולית הלכתא כוותיה.
הדרן עלך כיצד צולין
הערות
[עריכה]- ^ אלמא גגי ירושלים נתקדשו
- ^ כשהגיע זמנו להפטר מן הסעודה, דהיינו אחר הפסח שהוא נאכל באחרונה על השבע - שכן חובת כל הקרבנות, כדקיימא לן (חולין דף קלב,ב) לְמָשְׁחָה (במדבר יח ח) – לגדולה: כדרך שהמלכים אוכלין - אין נפטרין על ידי אפיקומן
- ^ 'אפיקומן' - לשון הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל עוד בחבורה אחרת
- ^ קריאת ההלל לאחר אכילה
- ^ ביום הכפורים, לקטורת ולהזיית בין הבדים
- ^ בשמיטה
- ^ שמא תבקע החומה וצריכה תיקון
- ^ אלמא עליות נתקדשו
- ^ דכתיב ביה וַעֲלִיֹּתָיו
- ^ אלמא קדוש
- ^ בעזרה
- ^ שאין להם פתח לעזרה אלא להר הבית
- ^ כקדושת הר הבית ולא כעזרה, דבתר פתיחה אזיל
- ^ שהלשכות בנויות מחילות תחת הקרקע, הלכך גגים דידהו הוו להו כי ארעא
- ^ להא דמחילות לא נתקדשו
- ^ דגבי שילוח בעל קרי המשתלח חוץ להר הבית - אמרה ב'אלו דברים' דקאמר 'מחילות לא נתקדשו', ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות, ומותר ליכנס במחילות דהר הבית
- ^ דתוכן קודש
- ^ להכי נקט 'פתוחות': דבתר פתיחתן אזלינן
- ^ וקא סלקא דעתך בפתוחות לעזרה קאמר
- ^ ומשנינן:
- ^ שמחילות מהלכות מתחת אחת עשרה אמה שאחורי בית הכפורת עד שנפתחות להר הבית מחוץ לעזרה
- ^ וסיפא דהא דרבי יהודה היא [המשך התוספתא כלים פ"א ה"יא], והכא לא מצי לשנויי כדלעיל מהיכל ניתיב איניש דהא גגו לא כתיב בקרא
- ^ שבעזרה ולשכותיה
- ^ הנאכלין בעזרה
- ^ הנשחטין בכל מקום בעזרה
- ^ להכי קדשי גגין: לשימוש נתינת כלי קודש הצריכין לבנין, אבל לא הצריכין למזבח, כדאשכחן שאותן שתי אמות - מקלות של מדה - היו נתונות בגובה השער, שהוא בגגין ובעליות
- ^ קני מדה
- ^ היו בשושן הבירה, והוא בית הבנוי על גובה השער, כדתנן במסכת מדות (פ"א מ"ג) שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מצויירת, ומפרשינן במנחות: כדי שידעו מהיכן באו, ולהכי הוא דקדשי גגין: לכל דדמין לשתי אמות, דלא הוי צורך המזבח; אבל למילתא אחריתי לא קדשו
- ^ של משה ששה טפחים
- ^ תיסגי להו בשל משה
- ^ ששכרן לבנות כך וכך אמות
- ^ למדת הקטנה של משה
- ^ הבנין לגזברין
- ^ למדה האחת מאלו הגדולות
- ^ כדי שיוותרו משלהן להקדש ולא בצמצום, שמא יהנו מן ההקדש בחנם ויבואו לידי מעילה
- ^ גדולות
- ^ תיסגי בשל משה ובחדא מהנך
- ^ בזו שאין יתירה על של משה אלא חצי אצבע היו לאומנות זהב וכסף כמין טבלאות ושולחנות שהן אומנות כבידה
- ^ ובזו שיתירה עליהן אצבע היו מחזירין בנין אבנים ומוסיפין על תנאן אצבע לכל אמה
- ^ אלמא ראש החומה נתקדש, דדמו לגגין ועליות
- ^ חומה קטנה לפנים מן החומה גדולה, והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה: שקרקע העזרה הולך וגבוה ועולה במעלות
- ^ פסח אחד בבית אחד
- ^ אינן צריכין להסב אלו כנגד אלו להיות נראין כחבורה אחת, אלא רשאין להפוך פניהם אלו אילך ואלו אילך, ואפילו נראין כשתי חבורות לא איכפת לן, כדיליף בגמרא: שהפסח נאכל אף בשתי בתים לשתי חבורות
- ^ שמחממין בו חמין שמוזגין בו היין
- ^ רשאין לתת
- ^ כדי שיהא נוח לשמש המשמש לשתיהן למזוג משם לכאן ולכאן, ואין צריכין לשנות משאר מנהג כל השנה; ואף על פי שמפסיק בין החבורות - לא איכפת לן
- ^ וכשהשמש משמש לשתיהן - עומד מחבורה אחת שהתחיל לאכול עמה מן הפסח למזוג לחבורה האחרת
- ^ לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה האחרת
- ^ דסבירא ליה לתנא דידן: הפסח נאכל בשתי חבורות, אבל אדם אחד אינו אוכל בשני מקומות ממנו; ולהכי מוקי בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל (שמות יב מו): שאין אדם אחד אוכל בשני בתים, ושתי חבורות ההופכות פניהן - כשתי בתים דמו
- ^ שהיא בושה
- ^ רשאה להפוך פניה לצד אחר ולאכול, כדאמרן: פסח נאכל בשתי חבורות
- ^ משמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשתי בתים דכתיב יֹאכְלוּ: שנים אֹתוֹ : חד פסח, בָּתִּים שנים
- ^ אדם אחד
- ^ כגון בשני חדרים או בשתי חבורות ההופכות פניהם
- ^ ורבי יהודה סבר יש אם למסורת, כדלקמן: 'יאכל' כתיב [קרי: יֹאכַל], משמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשני בתים, אבל גבי אוכלים הרבה - כתיב הַבָּתִּים: הרבה
- ^ השמש שהיה צולהו, ושכח והכניס כזית לתוך פיו, והוא היה נמנה עליו
- ^ דאם יעמוד משם שוב לא יאכל
- ^ ויֹאכְלוּ דכתיב בקרא - אכל חד וחד מאוכלין קאי
- ^ עיקרו של פסח
- ^ יֵאָכֵל - אפסח קאי, ולא אגברי, כלומר: עיקר תחלת אכילתו תהא בחבורה אחת, ולא יתחלק לשתי חבורות; אבל גברא - אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא, דלא קפיד רחמנא אלא אעיקר תחלת אכילה, מדקרינן יֵאָכֵל הפסח, ולא יֹאכַל - אגברא
- ^ ואני שמעתי חילוף: רבי יהודה סבר יש אם למקרא: בְּבַיִת אֶחָד - ולא בשני מקומות, ורבי שמעון סבר יש אם למסורת שמסר אונקלוס הגר: בחבורה חדא יתאכל, אבל אשני מקומות - לא קפיד [## וכן הוא במכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא, פרשה טו, ד"ה בבית אחד: רבי שמעון בן יוחאי אומר: בשני מקומות כיצד? - היו בתוך הבית ובקעה עליהם הקורה ויוצאים לחוץ, היו בחצר וירדו גשמים עליהם ונכנסו בתוך הבית - נמצאו אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות]; וקשה לי לאומרו, דלא שמעתי מסורת כזה מעולם; ועוד דקיימא לן דרבי שמעון - יש אם למקרא סבירא ליה, בשמעתא קמייתא דסנהדרין! ועוד לישנא דברייתא דייקא כוותי: דגבי חבורות נקט 'פסח נאכל' ולא נקט 'שתי חבורות אוכלין אותו', וגבי מקומות נקט 'האוכל אוכל' ולא נקט 'פסח נאכל', הלכך כי דרשינן בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל במקרא - אפסח משמע, למעוטי חבורות, וכי דרשינן יאכל - אגברי משמע, למעוטי מקומות.
- ^ ואוכלין פסח אחד
- ^ ועשאום שני חבורות
- ^ גומרין אכילתן, ואף על גב דמאן דאית ליה פסח נאכל בשתי חבורות אוסר לאדם לאכול בשני מקומות - הכא לא נעשה לכל חבורה וחבורה מקומם כמקום אחר, שהרי אינו רואה אויר שלא ראה עד עכשיו, ואין כאן מקום חדש
- ^ שתע חבורות בשני בתים, ואכלו שם פסחיהם
- ^ יש כאן אויר חדש, ונעשה לכל חבורה כמקום אחר, והוי ליה כאוכלים במקום הראשון ובשני
- ^ הלכך
- ^ אומרה לשמועה זו פשוטה ומפורשת כמו שאמרנו: שעשיית מחיצה עושה אותן שתי חבורות, וסילוק מחיצה עושה אותן שני מקומות, ולא מספקא ליה בה מידי
- ^ למה לה להפוך פניה ומאי אורחה בהכי
- ^ לאכול לעיני האנשים, על ידי שמסתכלין בה
- ^ ומטה מקום הסב, חשובין היא, והקטנים יושבין על גבי ספסלין; ונוהג עצמו בחשיבות.
- ^ ולא סריב עד שיפצרו בו
- ^ הפסיק בו
- ^ לצד אחר, אלא שתה לעיניהן
- ^ מקטנותי כך קוראין לי 'רב הונא'
- ^ ולא ישבת על גבי קרקע ולא על גבי ספסל
- ^ ולהכי בעו ליה שלא היה מנהגם כך ותמיהא להו;
- ^ מתניתא היא במסכת דרך ארץ (בפרק בן עזאי) (דרך ארץ רבה פ"ה)
- ^ מלקבל דבריו עד שיפציר בו
- ^ שכן במלאכים שאמרו לאברהם כֵּן תַּעֲשֶׂה (בראשית יח ה), ולא סירבו בו; וללוט אמרו כִּי בָרְחוֹב נָלִין (בראשית יט ב) עד וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד (בראשית יט ג)
- ^ ואין דרך האיש להפוך פניו
- ^ רבי ישמעאל בר רבי יוסי - כריסו רחבה הואי, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא דף פד,א)
- ^ לאו בפסח קאי
- ^ שמש המשמש בסעודתן, נכנסין בשלשה להסב, ואם בא יחיד או שנים והסבו - אין על השמש לשמש עלייהו
- ^ כל מי שסיים אכילתו קודם, אם בא לצאת - יצא ואף על פי שקשה לשמש לשרת היחידים הנשארין
- ^ שאין האחרון מאריך יותר משעת סעודת האחרים, וגם בכניסתן לא ימהרו להסב, כדי לאחר השמש עד זמן גמר שעת סעודה
- ^ שהודיעו לשמש שזה דרכן לצאת אחד אחד, לפי שטורח הוא לו לשמש היחידים
- ^ לשמש