ביאור:בבלי פסחים דף י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בתרומה דרבנן [1], בחמץ דאורייתא מי אמרינן?
אטו בדיקת חמץ דאורייתא? - דרבנן היא, דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה;
4. צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקין, ואתא עכבר ושקל, ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על [2] - היינו שני שבילין [3], דתנן [טהרות פ"ה מ"ה]: שני שבילין, אחד טמא [4] ואחד טהור, והלך באחד מהן ועשה טהרות [5], ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות [6], רבי יהודה אומר: אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו [7] – טהורין [8]; שניהן בבת אחת – טמאין [9]; רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין.
| אמר רבא, ואיתימא רבי יוחנן: בבת אחת - דברי הכל טמאין; בזה אחר זה [10] - דברי הכל טהורין; לא נחלקו אלא בבא להשאל עליו ועל חבירו [11]: רבי יוסי מדמי ליה לבת אחת [12], ורבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה [13]; |
5. ספק על ספק לא על [14] - היינו בקעה, ובפלוגתא דר"א ורבנן, דתנן [דומה לטהרות פ"ו מ"ה]: 'הנכנס לבקעה [15] בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית [16], ואמר אחד "הלכתי במקום הלז [17] ואיני יודע אם נכנסתי באותה שדה ואם לא נכנסתי" [18]: ר"א [במשניות: רבי אלעזר; וכן כתבו תוספות בבא בתרא נה,ב ד"ה רבי אליעזר מטהר] מטהר וחכמים מטמאין [19] [עד כאן במשנה], [מכאן - בסוף משנה ד] שהיה ר"א אומר: ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא [20];
6. על [21] ובדק [22] ולא אשכח - פלוגתא דרבי מאיר ורבנן, דתנן [23]: '[24]היה רבי מאיר אומר: כל דבר שבחזקת טומאה - לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא; וחכמים אומרים: בודק [25] עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה [26]' [27];
7. על [28] ובדק [29] ואשכח [30] - פלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל, דתניא: שדה שנאבד בה קבר [31] - הנכנס לתוכה טמא; נמצא בה קבר [32] - הנכנס לתוכה טהור, שאני אומר קבר שאבד הוא קבר שנמצא - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: תיבדק כל השדה כולה.;
8. הניח תשע ומצא עשר - פלוגתא דרבי ורבנן, דתניא: 'הניח מנֶה [33] ומצא מאתים, חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה [34] - דברי רבי, וחכמים אומרים: הכל חולין [35]' [36];
9. הניח עשר ומצא תשע - היינו סיפא [37] דתניא: הניח מאתים ומצא מנה - מנה מונח ומנה מוטל - דברי רבי, וחכמים אומרים: הכל חולין [38];
10. הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת - פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן, דתניא: קרדום שאבד בבית - הבית טמא [39], שאני אומר אדם טמא נכנס לשם [40] ונטלו; רבן שמעון בן גמליאל אומר: הבית טהור, שאני אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית זו והניח בזוית האחרת ושכח.
זוית מאן דכר שמיה [41]!?
חסורי מחסרא והכי קתני: קרדום שאבד בבית הבית – טמא, שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו [42]; [43] או שהניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת הבית טמא, שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו מזוית זו והניחו בזוית אחרת; רבן שמעון בן גמליאל אומר: הבית טהור, שאני אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית זו והניח בזוית זו ושכח' [44].
אמר רבא: עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה [45] מפני שאין דרכו של עכבר לפרר [46].
ואמר רבא: תינוק נכנס וככר בידו, ונכנס אחריו ומצא פירורין - אין צריך בדיקה, מפני שדרכו של תינוק לפרר.
בעי רבא: עכבר נכנס וככר בפיו, ועכבר יוצא וככר בפיו – מהו?: מי אמרינן היינו האי דעל והיינו האי דנפק? או דילמא אחרינא הוא?
אם תמצא לומר היינו האי דעל והיינו האי דנפק [47] עכבר לבן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו – מהו? האי ודאי אחרינא הוא? או דילמא ארמויי ארמיה מיניה [48]?
ואם תימצי לומר עכברים לא שקלי מהדדי, עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר בפיה – מהו?: חולדה ודאי מעכבר שקלתיה? או דילמא אחרינא הוא: דאם איתא דמעכבר שקלתיה - עכבר בפיה הוה משתכח [49]!
ואם תימצי לומר אם איתא דמעכבר שקלתיה עכבר בפיה הוה משתכח, עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה [50] וככר ועכבר בפי חולדה [51] – מהו?: הכא ודאי איהו הוא? או דילמא אם איתא דאיהו ניהו - ככר בפי עכבר משתכח הוה בעי אישתכוחי? או דילמא משום ביעתותא הוא נפל ושקלתיה?
תיקו.
בעי רבא: ככר בשמי קורה, צריך סולם להורידה או אין צריך?: מי אמרינן כולי האי לא אטרחוהו רבנן, כיון דלא נחית מנפשיה - לא אתי למיכלה? או דילמא זימנין דנפל ואתי למיכלה?
ואם תמצי לומר זימנין דנפל ואתי למיכלה, ככר בבור, צריך סולם להעלותה או אין צריך? הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה - או דילמא זימנין דנחית למעבד צורכיה ואתי למיכליה?
אם תימצי לומר זימנין דנחית לצורכיה ואתי למיכלה, ככר בפי נחש [52] צריך חבר להוציא או אין צריך? בגופיה אטרחוהו רבנן, בממוניה [53] לא אטרחוהו רבנן [54] - או דילמא לא שנא?
תיקו.
משנה:
רבי יהודה אומר: בודקין אור י"ד, ובי"ד שחרית, ובשעת הביעור;
וחכמים אומרים: לא בדק אור י"ד - יבדוק בי"ד; לא בדק בי"ד - יבדוק בתוך המועד [55]; לא בדק בתוך המועד - יבדוק לאחר המועד [56];
ומה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו.
גמרא:
מאי טעמא דרבי יהודה?
רב חסדא ורבה בר רב הונא, דאמרי תרוייהו: כנגד שלש השבתות שבתורה [57]:
(שמות יג ז) [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְ]לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר [בְּכָל גְּבֻלֶךָ];
(שמות יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ];
(שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי];
מתיב רב יוסף: 'רבי יהודה אומר: כל שלא בדק בשלשה פרקים הללו - שוב אינו בודק' אלמא במכאן ואילך הוא דפליגי [58]!
מר זוטרא מתני הכי [59]: מתיב רב יוסף: 'רבי יהודה אומר: כל שלא בדק באחד משלשה פרקים הללו שוב אינו בודק', אלמא בשוב אינו בודק - הוא דפליגי!? - אלא רבי יהודה נמי אם לא בדק קאמר, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר מקמי איסורא – אִין, בתר איסורא – לא: גזירה דילמא [60] אתי למיכל מיניה! ורבנן סברי לא גזרינן.
ומי גזר רבי יהודה דילמא אתי למיכל מיניה? והא תנן [מנחות פ"י מ"ה]: 'משקרב העומר [61] יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהם מלאים קמח וקלי [62]
הערות
[עריכה]- ^ בזמן הזה
- ^ אי מצרכינן בדיקה לתרוייהו אי לא
- ^ מהא דתנן גבי שני שבילין מצינו למיפשט
- ^ קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו ואין עובר בו שלא יאהיל
- ^ נגע בטהרות אחר כך
- ^ יודעין הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה דהשתא ודאי אחד מהן טמא
- ^ כל אחד לחכם ספקו בפני עצמו
- ^ ואין בית דין יכול לטמאו, כדקיימא לן בספק טומאה ברשות הרבים - ספקו טהור
- ^ ואם באו בבת אחת, הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין או טהורין - אי אפשר לנו לומר להם "טהורים אתם", שהרי האחד ודאי טמא
- ^ אף על פי שכל אחד אומר לפנינו "כך היה המעשה שלי ושל חבירי, אבל איני נשאל אלא על עצמי: מה תהא עלי"
- ^ "מה תהא על שנינו"
- ^ ואף על פי שאין שניהן לפניך - צריך אתה הוראה אחת לשניהן: או "טמאין אתם" או "טהורין אתם", והרי אין אתה יכול לומר "טהורין אתם"
- ^ הואיל ואין כאן שואל אלא אחד - משיבין לו "טהור אתה", שהרי ספק ביאה הוא, ומעצמו יבין שאף חבירו כמוהו; אבל כששניהן שואלין בתוך כדי דיבור - צריך אתה להשיב לשניהן כאחד; |align = "right"|וגבי בתים נמי: אם באו לשאול זה לעצמו וזה בפני עצמו - אמרינן ליה לכל חד "אי אתה צריך לבדוק": דכיון דבדיקת חמץ דרבנן תלינן לקולא ואמרינן ספקו מותר, ואי בבת אחת באו שניהן - צריכין בדיקה
- ^ ראה עכבר שנטל חמץ בחצר והבית בדוק, ואין יודע אם נכנס או לא נכנס
- ^ הרבה שדות הסמוכים יחד קרי 'בקעה'
- ^ כלומר: באחת השדות, ויודעין אנו באיזו היא, וכל שדה ושדה מסויימת במצריה
- ^ בבקעה זו
- ^ בימות הגשמים הויא בקעה רשות היחיד לטומאה, מפני שכבר צמח הזרע ואין רשות לכל אדם ליכנס לה, וקיימא לן ספק טומאה ברשות היחיד - ספקו טמא
- ^ דהויא ליה ספק טומאה ברשות היחיד
- ^ ור"א לא חשיב לה ספק טומאה אלא אם כן נכנס לשדה אבל אינו יודע אם האהיל אם לא, אבל השתא הוה ליה ספק ספיקא וגבי בתים אפילו רבנן מודו דכיון דבדיקת חמץ דרבנן - תלינן לקולא
- ^ העכבר נכנס לבית לפנינו
- ^ בעל הבית אחריו
- ^ במסכת נדה [פ"ט מ"ה]
- ^ גל טמא שנתערב עם שני גלין טהורין בדקו אחד מהן ונמצא טהור הוא טהור ושנים טמאים שנים ומצאן טהורין הן טהורין והשלישי טמא שלשתן ומצאן טהורים כולן טמאים ש
- ^ בקרקע וחופר
- ^ שלא זזה ממקומה לעולם, ואם לא מצא - תולין ואומרים "בא עורב ונטלה, בא עכבר ונטלה"
- ^ וגבי בדיקת חמץ אפילו לרבי מאיר אמרינן "עכבר אכלה", דבדיקת חמץ דרבנן
- ^ נכנס העכבר בפנינו
- ^ בעל הבית אחריו
- ^ פרוסה, ואינו יודע אם זו היא אם לאו
- ^ אין ידוע היכן מקומו
- ^ לאחר זמן ואין ידוע אי זהו קבר האבוד בה
- ^ של מעשר שני
- ^ ומביא סלעים בשוה מנה, ואומר: "כל מקום שהן מעות מעשר שני - הרי הן מחוללים על הסלעים הללו", ומעלה הסלעים לירושלים
- ^ שהמנה נטל ואלו הובאו אחרי כן
- ^ וגבי חמץ נמי לרבנן התשע שהניח אינן כאן, וצריך לבדוק כל הבית שמא גררום חולדות, והעשר הנמצאות - איש אחר הביאן כאן
- ^ לרבי דאמר: זה הנמצא זהו אחד מן הראשונים
- ^ הכא נמי אין צריך לבדוק ולחזר אלא על הפרוסה האבודה; ולרבנן צריך לחזר אחר כולן שאין כאן אחד מן הראשונים
- ^ כל כלי הבית טמאין
- ^ ומשמש בכל כלי הבית
- ^ פתח באבד וסיים בנמצא בזוית אחרת
- ^ ולקחו לאבוד
- ^ וגבי מצא 'בזוית אחרת' -
- ^ וגבי חמץ נמי: לרבנן חוששין שמא עכבר עשה, וכיון דחוששין לעכבר - יש לחוש נמי לא זהו אלא אחר; ולרבן שמעון תולין באדם עצמו שהוא עשה ושכח, ואין צריך בדיקה
- ^ ואין תולין הככר בו
- ^ ולא זהו ככר שהכניס העכבר
- ^ דאי פשטת ליה דחיישינן דילמא אחרינא הואי - תו לא צריכנא למיבעי שחור ולבן; אבל אי פשטת ליה דלא חיישינן - אכתי שחור ולבן מיבעיא לן:
- ^ השליכו ממנו ונטלו הוא; וחבירו בחגיגה (דף טו,ב) 'אי נקטיה ביד מאן מרמי ליה מן ידי'
- ^ את העכבר עצמו היה מביא
- ^ כשנכנס בו לבדוק
- ^ ככר מכאן ועכבר מכאן
- ^ בעיא באנפי נפשה היא ולא דמי להנך דלעיל, ולא גרסינן 'אם תימצי לומר'
- ^ לשכור חבר
- ^ ויבטל בלבו
- ^ בשעה ששית שהוא מועד הביעור
- ^ משש שעות ולמעלה עד שתחשך
- ^ שלש לשונות של השבתה: ראייה, מציאה, והשבתה
- ^ ולאו במידי אחרינא: דרבי יהודה לא מצריך שלש בדיקות, אלא הכי קאמר: או אור לארבעה עשר או שחרית או בשעה ששית, ורבנן אמרי: אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחריו
- ^ בהדיא באחד משלשה פרקים
- ^ איידי דעסיק ביה
- ^ בו ביום
- ^ מן החדש למכור וקודם י"ט נקטף ונטחן ונתייבש הקלי בתנור