ביאור:בבלי פסחים דף עז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שעירי ראשי חדשים איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא 'הא לא כתיב בהו 'מועד' [1]' - קא משמע לן דראש חדש איקרי מועד, כדאביי, דאמר אביי: תמוז דהאי שתא [2] מלויי מליוה [3], דכתיב (איכה א טו) [סִלָּה כָל אַבִּירַי ד' בְּקִרְבִּי] קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי [גַּת דָּרַךְ ה' לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה].
למימרא דכולהו מ'מועד' אתו? מנהני מילי?
דתנו רבנן: '(ויקרא כג מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' [אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] - מה תלמוד לומר?: לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח [4] שנאמר בהו בְּמוֹעֲדוֹ (במדבר כח ב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ במדבר ט,ג: בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ), [ודורשים] בְּמוֹעֲדוֹ [5] ואפילו בשבת, בְּמוֹעֲדוֹ ואפילו בטומאה, שאר קרבנות ציבור מניין?
שנאמר [6]: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם [לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם];
מניין לרבות עומר והקרב עמו [7], שתי הלחם והקרב עמם [8]?
תלמוד לומר [9]: (ויקרא כג מד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: הכתוב קבעו מועד אחד לכולן [10].
וכל הני למה לי [11]?
צריכי: דאי כתב רחמנא תמיד, הוה אמינא 'תמיד שכן תדיר וכליל, אבל פסח לא', קא משמע לן [פסח]; ואי כתב רחמנא פסח [הוה אמינא] פסח שהוא ענוש כרת, אבל תמיד - דאין ענוש כרת - אימא לא', קא משמע לן [תמיד]; ואי כתב רחמנא הני תרתי, הוה אמינא 'הני הוא, יש בהן צד חמור: תמיד תדיר וכליל, פסח שהוא ענוש כרת, אבל שאר קרבנות ציבור [12] אימא לא', כתב רחמנא (במדבר כט לט) אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם [לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם] [שכל אלה דוחים שבת]; ואי כתב רחמנא אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם, הוה אמינא 'שאר קרבנות ציבור הבאין לכפר, אבל עומר ושתי הלחם דאין באין לכפר אלא להתיר [13] בעלמא [14] נינהו - לא', קא משמע לן [גם עומר וגם שתי הלחם]; ואי כתב רחמנא עומר ושתי הלחם לחודייהו - הוה אמינא אדרבה: עומר ושתי הלחם דאלימי דבאין להתיר, אבל הנך לא, קא משמע לן.
סברוה דלכולי עלמא טומאה דחויה היא בציבור, ובעינן ציץ לרצות [15], דליכא תנא דשמעת ליה דאמר טומאה הותרה בציבור אלא רבי יהודה, דתניא: 'ציץ - בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו [16] – מרצה, דברי רבי שמעון; רבי יהודה אומר: עודיהו על מצחו – מרצה, אין עודיהו על מצחו - אינו מרצה.
אמר לו רבי שמעון: כהן גדול ביום הכפורים יוכיח, שאינו על מצחו [17] ומרצה [18]! [19]
אמר לו: הנח ליום הכפורים, שטומאה הותרה בציבור [20]'.
מכלל דרבי שמעון סבר טומאה דחויה היא בציבור [21]; ודכולי עלמא [22] אין הציץ מרצה על אכילות [23], דליכא תנא דשמעת ליה דאמר הציץ מרצה על אכילות אלא רבי אליעזר, דתניא: רבי אליעזר אומר: הציץ מרצה על אכילות; רבי יוסי אומר: אין הציץ מרצה על אכילות.
נימא מתניתין [24] דלא כרבי יהושע, דתניא [ספרי דברים פיסקא עח] : '(דברים יב כו) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם [עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל]; רבי יהושע אומר: אם אין דם [25] אין בשר [26], אם אין בשר [27] אין דם [28]; רבי אליעזר אומר: דם - אף על פי שאין בשר, שנאמר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ; ומה אני מקיים וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם? לומר לך: מה דם בזריקה - אף בשר בזריקה; הוי אומר לול [29] קטן יש בין כבש למזבח [30].'
ורבי יהושע נמי, הכתיב וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ?
אמר לך: הא כתיב גביה וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל [31].
והני תרי קראי [וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ, וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל] [32] למה לי?
חד בעולה וחד בשלמים [33], וצריכא: דאי כתב רחמנא בעולה, הוה אמינא 'עולה היא דחמירא, שכן כליל [34], אבל שלמים דלא חמירי - אימא לא'; ואי כתב רחמנא שלמים, הוה אמינא 'אדרבה דאית בהו שתי אכילות, אבל עולה דלית בה שתי אכילות אימא לא' - קא משמע לן.
ורבי אליעזר, נמי הכתיב וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל?
אמר לך: ההוא מיבעי ליה: שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם.
אי הכי, אימא כוליה להכי הוא דאתא, 'דם אף על פי שאין שם בשר' מנלן?
אמר לך: אם כן [35], נכתוב רחמנא וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל והדר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ כדכתיב ברישא [36]: וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם מאי שנא דאקדמיה לדַם זְבָחֶיךָ [יִשָּׁפֵךְ] [37]? שמע מינה דם אף על פי שאין בשר [38], ושמע מינה שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם.
ורבי יהושע, 'אין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם' - קל וחומר הוא: ומה אימורין דכי ליתנהו [39] לא מעכבי [40], כי איתנהו מעכבי [41] – דם, דכי ליתיה מעכב [42], כי איתיה לא כל שכן דמעכב!
ורבי אליעזר - מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.
ורבי יהושע - כל היכא דאיכא למדרש דרשינן.
השתא לימא מתניתין דלא כרבי יהושע, דכיון דאמר בעינן תרתי [43], וציץ אאכילות לא מרצה [44] - היכי אתי בטומאה?
אפילו תימא רבי יהושע, אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה על העולין [45].
הא תינח זבחים, דאיכא עולין; אלא עומר ושתי הלחם דליכא עולין [46] מאי איכא למימר? [47]
אמרי: כי אמר רבי יהושע נמי דבעינן תרתי – בזבחים, במנחות לא אמר.
ובמנחות לא אמר? והתנן [מנחות פ"ג מ"ד]: 'נטמאו שיריה, אבדו שיריה [48]: כמדת רבי אליעזר [49] כשירה [50], כמדת רבי יהושע פסולה'!?
כמדת ולא כמדת: כמדת רבי יהושע דבעינן תרתי, ולא כמדת רבי יהושע: דאילו רבי יהושע בזבחים אמר, במנחות לא אמר, ואילו האי תנא סבר אפילו במנחות.
ומנו האי תנא דקאי כוותיה ומחמיר טפי מיניה [51]?
ועוד: תניא: אמר רבי יוסי: רואה אני את דברי רבי אליעזר 'במנחות 'ובזבחים, ודברי רבי יהושע בזבחים ובמנחות: דברי רבי אליעזר בזבחים שהיה אומר 'דם אף על פי שאין שם בשר', ודברי רבי יהושע בזבחים שהיה אומר 'אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם'; דברי רבי אליעזר במנחות שהיה אומר 'קומץ אף על פי שאין שירים', דברי רבי יהושע במנחות שהיה אומר 'אם אין קומץ אין שירים, אם אין שירים אין קומץ [52];
אלא קסבר רבי יהושע הציץ מרצה על [העולין ועל] האכילות [53].
אי הכי [54], [55] אמאי כמדת רבי יהושע פסולה?
אלא נטמא [58] למאן קתני [59]?: לרבי אליעזר [60]? פשיטא: השתא יש לומר אבוד ושרוף דליתנהו, מכשיר רבי אליעזר - נטמא דאיתיה מיבעיא? אלא פשיטא לרבי יהושע, וקתני 'פסולה' [61].
ועוד תניא: רבי יהושע אומר: כל זבחים שבתורה, בין שנטמא בשר וחלב קיים ובין שנטמא חלב ובשר קיים - זורק את הדם אבל נטמאו תרווייהו – לא, אלמא קסבר רבי יהושע אין הציץ מרצה על העולין [62] ולא על האכילות!?
אלא לעולם רבי יהושע היא מתניתין, ולא קשיא: כאן לכתחלה, כאן [63] דיעבד; כי אמר רבי יהושע לכתחלה [64], דיעבד לא [65].
ומנא תימרא דשני ליה לרבי יהושע בין לכתחלה לדיעבד?
דתניא: נטמא בשר [66] או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים, רבי אליעזר אומר: יזרק! רבי יהושע אומר: לא יזרק; ומודה רבי יהושע שאם זרק – הורצה.
חדא, ד'פסולה' - דיעבד משמע [67]; ועוד [68]: חמשה דברים באין - [69] לכתחלה משמע!
הערות
[עריכה]- ^ ולא לידחו טומאה, דהא כל קרבנות ציבור ממועד נפקי לן כדלקמן
- ^ דשילוח מרגלים
- ^ וכלו ארבעים דידהו בט' באב [בפרק בתרא דתענית] והוקבעה להם בו בכיה לדורות, ויום עיבור החדש קרי 'מועד'
- ^ לדחות שבת וטומאה
- ^ 'במועדו' משמע לא יעבור זמנן:
- ^ בפרשת פינחס כתיב (במדבר כט לט), גבי מוספים
- ^ וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר וגו' (ויקרא כג יב-יג)
- ^ והכבשים הקרבין עמהן האמור בתורת כהנים ואינם אמורים בפרשת פינחס
- ^ בשילהי ההיא פרשתא דשׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז (ויקרא כב, כז)
- ^ בתורת כהנים הוא, גבי עומר ושתי הלחם
- ^ לכתוב חד, וליתי הנך מיניה
- ^ מוספין דעולה מכפרת אעשה, כדתניא ביומא (דף לו,א) 'אין עולה באה אלא על עשה ולא תעשה שניתק לעשה'
- ^ את החדש
- ^ זה במדינה וזה במקדש
- ^ האמוראין בני ישיבה היו סבורין כן, לפיכך הוצרך להם לישאל הא דבעי לקמיה: 'לימא מתניתין דלא כרבי יהושע'
- ^ בשעה שאירעה טומאה בקרבנות
- ^ בשעת עבודת פנים, דהא אין נכנס שם בבגדי זהב, כדאמרינן [בראש השנה דף כו,א] ד'אין קטיגור נעשה סניגור'
- ^ אם באו בטומאה, דהא קיימא לן: כל קרבנות הציבור הקבוע להן זמן - דוחין את הטומאה'
- ^ ורבי שמעון אית ליה טומאה דחויה היא בציבור, ואי לאו משום דציץ מרצה אטומאה - לא הוו מיתכשרי;
- ^ ואין קרבן ציבור צריך ריצוי הציץ, אלא קרבן יחיד
- ^ אף על גב דאכשרה רחמנא למיתי בטומאה - לאו היתר גמור הוא, אלא היכא דלא מישתכחי טהורין; וכיון דלאו היתר גמור הוא - בעינן ציץ לרצויי
- ^ כלומר: הנך רבנן דסתם מתניתין, סברי
- ^ על טומאה שנגע בבשר ובשירי מנחה הנאכלים, אלא [הציץ מרצה] על טומאת הדם וקמצים (ואימורין)
- ^ דאמר: עומר ושתי הלחם באין בטומאה ואף על גב דבעינן ריצוי ציץ, וציץ אאכילות לא מרצי, ונמצא שאין כאן שיריים הנרצין אלא הקומץ לבדו שהציץ מועיל, וכן במיני דמים לא הועיל ציץ לבשר אלא לדם, וקתני 'דהדם נִזְרַק'
- ^ ראוי
- ^ ראוי
- ^ ראוי, כגון שנטמא או שנאבד
- ^ אין הדם נִזְרַק
- ^ אויר
- ^ לא היה ראש הכבש מחובר למזבח: שיש אויר מעט בינתים, והמסדר את האברים עומד על הכבש וְזוֹרקן על מערכת העצים לקיים מצות זריקה
- ^ אלמא בשר קיים בעינן
- ^ לרבי יהושע
- ^ זְבָחֶיךָ = שלמים
- ^ הילכך חשיבא ומחמרינן בה
- ^ דכולי אתא למימר דדם מתיר בשר באכילה, ולאו למימר 'דם אף על פי שאין בשר'
- ^ והוי משמע נמי והדם ישפך תחלה, קודם לאכילה, דהא לא כתיב 'והדם תשפוך' מאי שנא דאקדמיה לדם זבחיך ישפך ברישא
- ^ ברישא
- ^ למדרש וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵך מכל מקום
- ^ וכגון נטמאו או אבדו
- ^ לא מעכבי אכילת בשר, כדאמרן ב'תמיד נשחט' (לעיל דף נט,ב)
- ^ אכילת בשר, כדאמרן התם
- ^ דהא תרווייהו מודו 'אם אין דם אין בשר': דמתחלת הקדשן הן נאסרין, וכפרה אינה באה אלא בדם, וכהנים - משולחן גבוה קא זכו, וכיון דכפרה ליתיה - איסורא להיכא אזל?
- ^ דם ובשר
- ^ והשתא בשר ליכא אלא דם לחודיה דמרצי ציץ עלה
- ^ על טומאת הנקטרין: על האִשִׁים, דהיינו אימורין - מודי רבי יהושע דאי איכא כזית חלב לאכילת מזבח - זורק את הדם, כדאמר לקמן בברייתא בפירקין (דף עט,א) רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב - זורק הדם
- ^ לבד הקומץ, שהוא במנחה כזריקת דם בזבחים, אבל בשיריים ליכא הקטרה; וכיון דבעי רבי יהושע תרתי - צריך להיות קומץ ושיריים קיימין, והכא שיריים ליכא, ושתי הלחם - דכוליה אכילות אפילו חדא נמי ליכא,
- ^ בשלמא לרבי אליעזר דאית ליה הציץ מרצה על אכילות, כולהו כמאן דלא איטמו נינהו!
- ^ של מנחה לאחר שנקמצה ועדיין לא נקטר קומצה
- ^ שהיה אומר בזבחים (דף קד,א) 'דם אף על פי שאין בשר'
- ^ להקטיר קומצה ונפטרו הבעלים
- ^ היכא אשכחן תנא דאמר הכי
- ^ מילתיה דרבי יוסי מיפרשא לקמן בשמעתין
- ^ ומיתוקמא מתניתין אליביה, דהא איכא תרתי; וגבי שתי הלחם נמי: כיון דציץ מרצה על אכילות - הוה ליה כמעיקרא, ומתירין במקדש
- ^ נטמאו שיריה
- ^ כיון דנטמאו לרבי יהושע
- ^ ומשני: כי קתני פסולה -
- ^ אאבדו שיריה ונשרפו שיריה
- ^ נטמאו שיריה, כיון דרבי יהושע לא עלה פליג
- ^ להודיע לנו דברי מי שְׁנָאָהּ
- ^ להודיענו בה דברי רבי אליעזר, דלמִדָּתוֹ כשירה – בתמיה
- ^ אלא פשיטא על כרחיך רבי יהושע פליג עלה, ולאשמעינן דרבי יהושע פסיל בה תניא, ורבותא אשמעינן: דאף על גב דאיתא בעינא - פסול
- ^ דהיינו חֵלֶב, דאי מרצי אחד מינייהו - אמאי פסול
- ^ מתניתין; ואי אייתוה מתכשר
- ^ דרבי יהושע לכתחלה תרתי בעי
- ^ ואי אייתוה - מתכשר דיעבד
- ^ בטבול יום
- ^ אתקפתא היא
- ^ אי נמי משמע 'פסולה' - להקטיר קומצה לכתחלה
- ^ באין