ביאור:בבלי פסחים דף עא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בשעת שמחה [1], וליכא; משום חגיגה - הוי דבר שבחובה, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין!
לימא מסייע ליה [ספרי דברים פיסקא קמב ד"ה והיית אך]:
'(דברים טז טו) [שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ] וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ [2] - לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה [3];
אתה אומר לילי יום טוב האחרון, או אינו אלא [4] לילי יום טוב הראשון [5]?
תלמוד לומר: אַךְ – חלק [6]';
מאי טעמא [7], לאו משום דאין לו במה ישמח [8]?
לא, כדתני טעמא: מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב ראשון? - מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו [9], ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו!
מתיב רב יוסף: חגיגת ארבעה עשר - יוצא בה משום שמחה, ואין יוצא בה משום חגיגה; אמאי? הא בעינן זביחה בשעת שמחה וליכא [10]?
אמר רב אידי בר אבין: שעיכב ושחטה.
אמר רב אשי: הכי נמי מסתברא! דאי לא תימא הכי - הא מתניתא מאן קתני לה?: בן תימא [11]? - בן תימא הא פסלה לה בלינה [12]!
שמע מינה.
מתיב רבא [סוכה פ"ד מ"א]: ההלל והשמחה [13] - שמנה; ואי אמרת בעינן זביחה בשעת שמחה - הא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה, כגון שחל יום טוב הראשון להיות בשבת [14]!?
אמר רב הונא בריה דרב יהודה: [15] משמחו בשעירי הרגלים [16].
אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: דשעירי הרגלים - חי נאכלין, צלי אין נאכלין [17], צלי אין נאכלין [18], ושמחה בחי ליכא [19]; ועוד [20]: כהנים אוכלין [21] וישראל במה שמחים?
אלא אמר רב פפא: משמחו בכסות נקיה ויין ישן.
כי אתא רבין אמר רבי אלעזר: שלמים ששחטן מערב יום טוב - יוצא בהן משום שמחה, ואין יוצא בהן משום חגיגה; 'יוצא משום שמחה' - לא בעינן זביחה בשעת שמחה; 'ולא משום חגיגה' - הוי דבר שבחובה, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.
מיתיבי:
’[דברים טז,טו: שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ] וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ - לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה [22]; אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון - או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון [23]? - תלמוד לומר אַךְ - חִלֵּק' [הדרש כאן הפוך מספרי דברים פיסקא קמב];
מאי טעמא, לאו משום דאין לו במה ישמח?
לא, כדתניא:
'מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב הראשון?
מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו, ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו'.
אמר רב כהנא: מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין בלינה [24]? - שנאמר (שמות כג יח) [לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי] וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר, וסמיך ליה (שמות כג יט) רֵאשִׁית [בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ], למימרא [25] דהאי בֹּקֶר = בקר ראשון.
מתקיף לה רב יוסף: טעמא דכתב רֵאשִׁית, הא לא כתב רֵאשִׁית הוה אמינא 'מאי בקר - בקר שני'? מי איכא מידי דבשר איפסיל ליה מאורתא [26] ואימורין [27] עד צפרא [28]?
אמר ליה אביי: אלָמָה לא? והרי פסח לרבי אלעזר בן עזריה [29]: דבשר איפסיל ליה מחצות, ואמורין עד צפרא!?
אמר רבא: רב יוסף - הכי קא קשיא ליה [30]: מי איכא מידי דאלו תנא לבשר לא בעי רֵאשִׁית ורב כהנא לאימורין בעי רֵאשִׁית [31]
מאי היא?
דתניא [ספרא צו פרשתא ז פרק יב הלכה ז]: '(דברים טז ד) [וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים] וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר [32];
לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים [33] ולילה אחד?
או אינו אלא ליום ולילה [34]?
כשהוא אומר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [35] לַבֹּקֶר - הרי בקר שני אמור [36]!
או אינו אלא בקר ראשון [37], ומה אני מקיים 'חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד' [38] - חוץ מזו? [39]
כשהוא אומר בו [40]: (ויקרא ז טז) וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה [זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל] [41]
[42] לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד [43].' [44]
אמר מר: או אינו אלא בקר ראשון; הא אמרת כשהוא אומר ביום הראשון - הרי בקר שני אמור?
הכי קאמר: או אינו אלא בשתי חגיגות הכתוב מדבר [46]: אחת חגיגת ארבעה עשר ואחת חגיגת חמשה עשר, וזו לבוקרה וזו לבוקרה [47]? - הדר אמר [48]: אלא דקיימא לן 'חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד [49], אם כן ’[וְ]אִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה' במאי? אי חגיגת ארבעה עשר - הא כתיב בה יום ולילה! אי חגיגת חמשה עשר - הא כתיב בה יום ולילה! אלא האי [50] - לחגיגת ט"ו, והאיך כוליה קרא [51] - לחגיגת ארבעה עשר: לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד [52];
[53] טעמא דכתיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר, דמאי בֹּקֶר? - בקר שני, הא כל היכא דכתיב בֹּקֶר - סתמא בקר ראשון, ואף על גב דלא כתב ביה ראשית [54]! [55]
משנה:
הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת [56] - חייב עליו חטאת [57];
ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח [בשבת], אם אינן ראויין [58] – חייב [59],
ואם ראויין הן [60]:
רבי אליעזר מחייב חטאת [61] ורבי יהושע פוטר [62].
אמר לו רבי אליעזר: מה אם הפסח, שהוא מותר [63] לשמו, כששינה את שמו [64] חייב [65], זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב?
אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת בפסח ששינהו בדבר אסור [66], תאמר בזבחים ששינן בדבר המותר [67]?
אמר לו רבי אליעזר: אימורי ציבור [68] יוכיחו, שהן מותרין [69] לשמן, והשוחט [70] לשמן [71] חייב!
אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה [72], תאמר בפסח שאין לו קצבה [73]!?
רבי מאיר אומר: אף השוחט [74] לשם אימורי ציבור - פטור;
שחטו [75] שלא לאוכליו [76] ושלא למנויו, לערלין ולטמאין – חייב [77];
לאוכליו ושלא לאוכליו, למנויו ושלא למנויו, למולין ולערלים, לטמאין ולטהורין – פטור [78];
שחטו ונמצא בעל מום – חייב [79]; שחטו ונמצא טריפה בסתר – פטור;
שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם [80] או שמתו או שנטמאו [81] – פטור [82], מפני ששחט ברשות.
הערות
[עריכה]- ^ ביום טוב שהוא זמן שמחה
- ^ קרא יתירא הוא, דכתיב לעיל מיניה [פסוק יג] חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים וסמיך ליה [פסוק יד] דברים וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ והדר כתיב שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג וגו' וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ
- ^ ואין שמחה אלא באכילת שלמים; ויום טוב האחרון גופיה – לא, דהא תרי זימני שִׁבְעַת יָמִים כתיב גבי שמחה, כדפרישית, וממילא אימעיט שמיני
- ^ לרבות
- ^ ואף על פי שאין קרבן בלילה - נלמד שהטעינו הכתוב לשחוט שלמים מערב יום טוב לשמחת לילי יום טוב
- ^ כל אכין ורקין מיעוטין
- ^ משוינן מיעוטא ללילי ראשון וריבויא ללילי אחרון, ולא אמרינן איפכא
- ^ דשלמים הנשחטין מבערב - לאו שמחה היא, דבעינן זביחה בשעת שמחה
- ^ כל ימות ולילות החג
- ^ קא סלקא דעתא דרב יוסף בששחטה בארבעה עשר קאמר
- ^ בן תימא אמרה לעיל
- ^ לבן תימא איפסילא לה, דהא אמר 'אין נאכלת אלא ליום ולילה'
- ^ בשלמים
- ^ ומבערב אין יכול לשחוט דהא בשעת שמחה בעית
- ^ ודאי מקרבן שמחה ליכא אלא שבעה, אלא הא דקתני 'השמחה שמונה'
- ^ שעיר החטאת האמור בראשון: שבכל יום היה שעיר בא משל ציבור, וכל חטאות החיצונות נאכלות, וכל קרבן ציבור הקבוע דוחה שבת
- ^ אם בא לאוכלו בשבת - לא יאכלנו כי אם חי
- ^ דאין צלייתו ובישולו דוחה שבת
- ^ ובשר חי אין כאן שמחה
- ^ נהי נמי דיש שמחה בבשר חי
- ^ הרי חטאות אין נאכלות אלא לכהנים, והן אוכלין
- ^ כשאר לילי החג
- ^ כדפרישית
- ^ ואף על פי שזמן אכילת בשרה כל יום המחרת
- ^ ודרוש ביה
- ^ משחשכה, ועבר יום ששה עשר
- ^ יכשרו
- ^ עד בקר שבעה עשר?: דאי בֹּקֶר = בקר שני = בקר של שבעה עשר
- ^ בפרק בתרא (דף קכ,ב) אמר: מדאורייתא אכילת פסח עד חצות ותו לא
- ^ אף על גב דאותיב מלתא אחריתי
- ^ כלומר: אפשר להיות משמעות המקרא 'בקר שני'? אנן חזינן תנא דמתניתין דלקמן דאפילו לבשר שהוא קל מאימורין לא בעי רֵאשִׁית, ובקר דכתיב ביה משמע ליה לתנא בקר ראשון, ורב כהנא – באימורין, דחמירא קדושתיהו, לא משמע ליה בקר דכתיב גבייהו בקר ראשון בלא רֵאשִׁית?
- ^ בחגיגת ארבעה עשר מיירי, דנשחטת עם הפסח בערב, דהא ליכא למימר בערב של יום טוב הראשון עצמו קאמר קרא, דאם כן - מאי בָּעֶרֶב? הלא שחיטתן ביום כולו!
- ^ דהאי [לַ]בֹּקֶר - בוקרו של ששה עשר קאמר קרא
- ^ דהאי [לַ]בֹּקֶר - בוקרו של ט"ו קאמר
- ^ מכלל דנאכלת כל יום הראשון של יום טוב, וקאמר
- ^ דלא תלין עד בקר שני
- ^ לקמיה פריך: היכי תיסק אדעתין למימר? תו, הא אמרת ביום הראשון חד ולבקר תרי?
- ^ דנפקא לן מקרא אחרינא דיש חגיגה נאכלת לשני ימים
- ^ ולקמן מפרש היכא אשכחן, ובאיזו חגיגה אני מקיימה בשאר חגיגות חוץ מזו;
- ^ באכילת שלמים שני ימים
- ^ הרי שני ימים ולילה שבינתיים! והוה ליה למיכתב 'נדר ונדבה'; אִם נֶדֶר למה לי?
- ^ ריבה:
- ^ אף שלמי חובה לאכילת שני ימים
- ^ ולקמן מפרש במאי מישתמע ליה 'לימד על חגיגת י"ד כו'
- ^ והשתא מפרש לה למתניתא, והדר אסיק אתקפתיה: דתנא לבשר - לא בעי ראשית:
- ^ או אינו אלא ליום ולילה, והאי דכתב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר - מילתא אחריתי היא, ובשתי חגיגות דיבר הכתוב
- ^ והכי משמע קרא: וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר - מבשר חגיגת י"ד אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב, וסתם לינה - לבוקרהּ משמע, ומאותה שתזבח ביום הראשון - דהיינו חגיגת חמשה עשר - לא ילין לבוקר של ששה עשר [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר]
- ^ תנא: ומה אני מקיים 'חגיגה הנאכלת לשני ימים'
- '^ חוץ מזו, כלומר: באיזו חגיגה חוץ מזו אני מקיים את אשר אני מוצא שנאכלת לשני ימים? הרי השווית את כולן, והיכן אני מוצא?
- ^ כשהוא אומר (ויקרא ז טז) [וְ]אִם נֶדֶר - הרי מצאתי שיש חגיגה נאכלת לשני ימים, ואיזו היא? - על כרחיך
- ^ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
- ^ והאיך 'לימד'? - דעל כרחיך: אי נמי אִם נֶדֶר - בחגיגת ט"ו משוית ליה, דקילא: דאינה באה עם הפסח שמעת בה מיהא דנאכלת לשני ימים, ובַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר - על כרחיך לאו אחגיגת ט"ו קאי, אלא א אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב, ולימד שתאכלנה כל יום הראשון עד בקר שני
- ^ השתא מפרש אתקפתיה:
- ^ דאילו תנא 'לבשר' לא בעי 'ראשית' אי לא כתיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר דמשמע תרי - הוה אמינא 'בקר' = בקר ראשון, ואף על גב דבבשר קאי, דקיל, וכל שכן 'בקר' דכתיב גבי חֵלֶב חַגִּי (שמות כג יח) דלא בעי ראשית
- ^ והאי דסמכינהו קרא - מילתא אחריתי דרוש בה!
- ^ וכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו
- ^ שחילל שבת בשוגג
- ^ לפסח, כגון עגל, או איל בן שתי שנים, או נקבה
- ^ חייב עליו חטאת אם נעלמה ממנו שבת, או כסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח בשבת, דהאי - לאו 'טועה בדבר מצוה' הוא: דהכל יודעין שאין זה כשר לפסח
- ^ כגון שהוא שה בן שנה של שלמים ששחטו לשם פסח, דמתוך שטרוד ובהול לשחוט פסחו - טעה בזה, ולא נִזְכַּר שהקדישו לדבר אחר
- ^ שטעה בדבר מצוה
- ^ דקסבר: טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו - פטור מחיוב חטאת שבה, וְזֶה עשה מצוה: שהקריב קרבן, וכל הזבחים שנִזְבְּחוּ שלא לשמן – כשירין, ואף הנשחטין לשם הפסח רבי יהושע מכשיר להו, בפרק 'תמיד נשחט' (דף סב,ב)
- ^ לשוחטו בשבת
- ^ מודית לי
- ^ חטאת, כדקתני לעיל
- ^ ששחטו לשם קרבנות אחרים שאסורין לשוחטן בשבת
- ^ ששחטן לשם פסח שמותר לשוחטו בשבת
- ^ קרבנות האמורין בציבור בשבת, כגון תמידין ומוספין
- ^ לשוחטן
- ^ שאר זבחים
- ^ בשבת
- ^ שאינו רואה אחרים הרבה עסוקין בשחיטתן, וכיון שנשחט התמיד - יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד, הלכך אין זה 'טועה' אלא 'שוגג': דלא היה לו לטעות בדבר
- ^ שהכל צריכין לכך, והרי הוא רואה את אחרים הרבה עוסקין בכך, וטרוד להתעסק במצוה, ואפילו שחט הוא פסחו כבר ומצא זבח זה עומד בעזרה וכסבור שהוא פסח ושחטו לשם מי שהוא וטעה על כך - הלכך טועה בדבר מצוה הוא
- ^ השוחט אחרים [בהמות שלא נועדו לכך] כל שבתות שנה
- ^ בשבת
- ^ דפסח פסול הוא, ונעלמה ממנו שבת, או כסבור שכשר
- ^ שלא לאוכליו - לחולה ולזקן - חייב חטאת: דלא ניתנה לידחות שבת אצל שחיטה זו
- ^ דהא פסח כשר הוא, כדתנן ב'תמיד נשחט' (דפ סא,א) דמקצת אוכלין לא פסלי
- ^ דשוגג הוא ולא אנוס דהוה ליה לבקוריה
- ^ ממנו קודם שחיטה ונמנו על אחר
- ^ דעכשיו לא ניתנה לידחות שבת אצלו
- ^ שאנוס הוא: דלא היה יודע שכן, ולא היה לו לבדוק על כך